מרד או הומור? נשקם של החלשים

כיכר וצלאב במרכז פראג

כיכר וצלאב במרכז פראג

הצ'כים, כמו היהודים, הם עם שחי רוב שנותיו תחת שלטון זר. עצמאות הם קבלו לראשונה אחרי מלחמת העולם הראשונה, ב-1918. (אז אוחדו צ'כיה וסלובקיה למדינה אחת – צ'כוסלובקיה). ב-1938, היטלר פלש ומאז ועד ל-1945 היא היתה נתונה לכיבוש אכזרי ומשפיל. ב-1945 אחרי השחרור היו שלוש שנות דמוקרטיה ועצמאות, עד שב-1948 עלתה המפלגה הקומוניסטית לשלטון ומאז צ'כיה שכנה מאחורי מסך הברזל תחת כיבוש סובייטי מדכא עד לנפילת החומות ב-1989.

לעם כזה, שחי רוב שנותיו תחת כיבוש או דיכוי יש כמה אפשרויות: אפשרות אחת היא לחיות בשקט ומתוך השלמה תחת הכיבוש ולקוות לטוב. אפשרות שנייה היא לנסות ולמרוד, או נכון יותר לנפץ את הראש חזור ונפץ אל הקיר. אפשרות שלישית היא לשבת בשקט ולהיעזר בהומור – נשקם הקלאסי של החלשים. היהודים למשל, בחור בדרך כלל בהומור. אבל עלינו לזכור שהיהודים לא ישבו על אדמתם ולכן רק ההומור נשאר להם. הצ'כים, היושבים על אדמתם,  בחרו בשתי הדרכים לסירוגין. אולי אנחנו, קוראי העברית מכירים בעיקר את ההומור הצ'כי הבא לידי ביטוי בספרות שלהם, בעיקר בגלל שהמתרגמים מצ'כית לעברית (והשחקנית הראשית בזירה הזאת היא רות בונדי) בחרו תמיד לתרגם את הספרות הצ'כית שופעת ההומור דווקא, ולא ספרות אחרת, שמן הסתם יש להם לצ'כים).

מרד ולחימה

בתולדות העם הצ'כי אנחנו מכירים כמה גלים של מרד מסוגים שונים.

  1. 1. המרד של יאן הוס

יאן הוּ‏ס (בצ'כית: Jan Hus,  1369 – 6 ביולי 1415) היה הוגה דתי ומהפכן צ'כי שייסד תנועה דתית שהתבססה על רעיונותיו של ג'ון ויקליף האנגלי. ממשיכי דרכו נודעו כ"הוסיטים". הכנסייה הקתולית לחמה ברפורמות שהציע והביאה לנידויו מן הכנסייה ב-1411. הוא נידון למוות בהעלאה על המוקד על ידי ועידת קונסטנץ.

פסל בדמותו של הוס במרכז כיכר העיר העתיקה של פראג

פסל בדמותו של הוס במרכז כיכר העיר העתיקה של פראג

הוס נחשב למבשר המוקדם החשוב ביותר של רעיונות הפרוטסנטיות , והמהפכה ההוסיטית (Husitství) נחשבת למשבר החריף ביותר שחוותה הכנסייה הנוצרית בימי הביניים, לפני פרוץ הרפורמציה הפרוטסטנטית. יום יאן הוס הנערך ביום הוצאתו להורג ב-6 ביולי, הוא חג לאומי בצ'כיה.

הוס הועלה על המוקד בפראג ב-1415, מה שהביא לפרוץ מרד "ההוסיטים", שנלחמו נגד הממסד הקתולי-גרמני. המרד היה ארוך והגיע לשיאו בשנות ה-70 של המאה ה-15. המרד הפך במהרה למלחמת אזרחים בין שתי קבוצות של צ'כים (שכולם היו תומכי הוס) – האוטראקוויסטים, שהיו מתונים ותמכו בהידברות עם השלטון הגרמני של האימפריה הרומית הקדושה, והתבורתים, שהיו קיצונים ודחו מכל וכל שיח עם הגרמנים.

יאן הוס מועלה על המוקד בוועידת קונסטנץ, 6 ביולי 1415

יאן הוס מועלה על המוקד בוועידת קונסטנץ, 6 ביולי 1415

פעולות המרד של ההוסיטים הפכו לשם דבר בקרב ארגוני מהפכניים מסביב לעולם עד לימינו. בתחילה הם הרסו כנסיות קתוליות באישון ליל, אך עד מהרה הם החלו פורצים למחנות צבא עם עגלות עץ משוריינות ומתחילים מהומה מתוך המחנה. הם פרצו למשרדי הקונסולים וזרקו אותם מחלון בניין העירייה (פעולה שתהפוך לאחד מסימני ההיכר של העיר פראג). המרד תחת הנהגתו של כומר בשם יאן זליבסקי, גבר והתעצם והפך ללחימת גרילה המבוססת על חקלאי האזור.
מלחמת האזרחים הצ'כית הסתיימה בניצחון של הגרמניים והאוטראקוויסטים המתונים, אך המרד ההוסיטי לא שכך באמת, כיוון שהוא יצר את הבסיס להקמת ארגון האחים הבוהמי שמאוחר יותר הביא להתפשטות הרפורמציה ולהתחלת התגבשות הרעיונות הלאומיים הבוהמים-צ'כיים. לאחר המרד ההוסיטי התחזק המעמד של פראג כעיר סחר וכמרכז תעשייתי/חקלאי, אך המתח הלאומי-דתי לא נחלש.

  1. פרוץ מלחמת שלושים השנה בפראג

באביב 1618 התכנסו נציגי כל המעמדות בני בוהמיה לקונגרס בבית העירייה. המושל הגרמני שהיה קתולי ניסה להילחם בהתפשטות הרפורמציה וכתבי לותר ולכן סגר שתי כנסיות לותרניות בפראג. הבוהמיינים, בהנהגת האצילים שלהם, הבינו שאין להם ברירה אלא להתקומם, לכן הלכו אצילי בוהמיה וזרקו מחלון טירת פראג שלושה אנשי אצולה ושלטון אוסטרו-הונגריים (מבית המלוכה הבסבורג ששלט באותו זמן באזור). לאחר השלכת נציג ממשל קתולי מהחלון (זו הייתה כבר ההשלכה השנייה של הצ'כים, שהפכו צורת מחאה זו לפטנט הרשום עליהם), התחילה מלחמת שלושים השנה.

תחריט המתאר את ההשלכה מהחלון בפראג 1618

תחריט המתאר את ההשלכה מהחלון בפראג 1618

המקומיים השוחרים לחופש ניסו את מזלם בניסיון התמודדות מול המלוכה הקתולית של האימפריה האוסטרו-הונגרית, ואין זה מפתיע במיוחד שהם הפסידו לחלוטין. הפסד זה הביא לפגיעה אנושה בחופש הדתי ובהגדרה העצמית של התושבים הפרוטסטנטים-צ'כיים בפראג.

הפסד זה היה הסימן לקץ תור הזהב של פראג. המלך פרדיננד העביר את מקום מושבו מפראג לוינה, וגם לאחר שהשליטה בפראג עברה לידיים צרפתיות או שבדיות לזמן מה, לא חל בה שינוי. תושבים רבים עזבו את העיר כאשר בסוף המאה ה-17 פרצה שרפת ענק שנתנה לעיר את המכה הניצחת..

  1. התעוררות לאומית חדשה והקמת צ'כוסלובקיה

בסוף המאה ה-19 החלו להישמע שוב קריאות לאומניות בפראג. המהפכנים הלאומיים החדשים דוכאו תחילה, אך במהרה הם החלו להשתלט על העיר. לאחר השתלטותם הם התחילו לצמצם את ההשפעה הגרמנית בפראג. את מבוקשם קיבלו המהפכנים הלאומיים הצ'כיים לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם נפילת האימפריה האוסטרו-הונגרית. יחד עם תקומתם של מדינות לאום רבות במזרח אירופה ובאזור הבלקן, נולדה גם מדינה חדשה המערבת שני לאומים – צ’כוסלובקיה – ופראג הפכה לבירתה. את המהלך הזה הובילו שניים מהמדינאים הגדולים של צ'כיה ומגיבורי העיר פראג – אדוארד בנש ויאן מסריק – שהיו בכלל אנשי אקדמיה ורוח. השניים ניצלו מהלכים דיפלומטיים ואת העובדה שהצ'כים והסלובקים לחמו לצד בנות הברית על מנת לקבל את תמיכת ארה"ב והמערב בהקמת המדינה החדשה. את המאורע הזה חוגגים בפראג בתור החג הלאומי החשוב ביותר של העיר ב-28 לאוקטובר.

  1. מהפכת הקטיפה ועצמאותה המחודשת של צ'כיה

בשנת 1968- התרחשה הפלישה הסובייטית לפראג ושמה קץ לאביב של פראג. אם הזכרנו קודם גיבור שעלה על המוקד בשם החופש, יאן הוס, נזכיר עכשיו גיבור אחר בשם יאן, יאן פלאך, שעלה על המוקד.

האנדרטה לזכרו של יאן פאלאך בכיכר וצלאב

האנדרטה לזכרו של יאן פאלאך בכיכר וצלאב

יאן פאלאך Jan Palach‏ היה סטודנט צ'כי אשר הצית את עצמו והתאבד במחאה על הפלישה הסובייטית לצ'כיה ב-1968. פלישה זו הייתה מיועדת למחוץ את מאמצי הליברליזציה והרפורמות של ממשלת אלכסנדר דובצ'ק במהלך האביב של פראג. פאלאך מת לאחר שהצית עצמו בכיכר וצלב (Wenceslas) בפראג ב-16 בינואר 1969 במחאה על הפלישה הסובייטית. בכיכר וצלב במרכז פראג קיימת אנדרטה לזכרו.

לוויתו של פאלאך הפכה למפגן של מחאה המונית כנגד הכיבוש הסובייטי, ולאחר כחודש סטודנט נוסף, יאן זאיץ' (Zajíc), הצית עצמו למוות באותו המקום עצמו. באפריל של אותה השנה, אבזן פלוצ'ק (Plocek) ביצע מעשה דומה בעיר אחרת בצ'כיה. פרט להלם המיידי מן המעשה, לא הייתה למעשי ההצתה כל השפעה על הכיבוש הסובייטי של צ'כוסלובקיה.

מפגינים נושאים את דגל צ'כוסלובקיה ליד טנק סובייטי בוער, פראג, אוגוסט 1968

מפגינים נושאים את דגל צ'כוסלובקיה ליד טנק סובייטי בוער, פראג, אוגוסט 1968

כמה חודשים בטרם התאבד פאלאך,  פולני בשם רישארד שיבייץ' הצית עצמו למוות בוורשה במהלך אירוע פומבי באצטדיון כמחאה על תוקפנות ברית ורשה  נגד צ'כוסלובקיה, והסיוע הפולני שניתן לתוקפנות זו. שיבייץ' מת כעבור ארבעה ימים. אין זה סביר כי פאלאך היה מודע למעשהו של הפולני, מכיוון שמעשה זה הוסתר היטב על ידי השלטונות הקומוניסטים בפולין.

לאחר נפילת הקומוניזם הצ'כי הונצח פאלאך בפראג באמצעות צלב מברונזה אשר הוצב במקום בו נהרג, מחוץ למוזיאון הלאומי, והכיכר נקראה על שמו. מעשי הצתה עצמית אחרים ייתכן והושפעו אחר מעשהו והפרסום לו זכה באמצעי התקשורת. באביב 2003 שישה צ'כים צעירים התאבדו בשריפה, ביניהם תלמיד תיכון בשם זדנייק אדמץ' אשר שרף עצמו למוות כמעט באותו המקום, בהשאירו פתק התאבדות מקוון, באתר באינטרנט, בו התייחס לפאלאך ולאחרים שהציתו עצמם. הסיבה למעשהו, ולגל ההתאבדויות שבא אחריו אינה ברורה לחלוטין.

החופש והעצמאות המיוחלת הגיעו לעיר רק ב-1989 עם נפילת חומת ברלין, ובעקבות הנהגתה של מהפכה שקטה שכונתה "מהפכת הקטיפה", בה נלחמו סטודנטים חמושים בפרחים בחיילים חמושים והשיגו עצמאות לצ'כוסלובקיה. כמנהיגה של צ'כוסלובקיה המתחדשת נבחר אחד המנהיגים המיוחדים ביותר – ואצלב האוול – סופר ופילוסוף, שהמשיך את המסורת הפראגית-צ'כית של מנהיגים שהיו בעברם אנשי רוח (כמו למשל תומס מסריק לפניו).
ב-1993 החליטו שני הצדדים להיפרד. צ'כיה הפרוטסטנטית נפרדה מסלובקיה הקתולית, ופראג הפכה לבירתה של הרפובליקה הצ'כית. מאורע זה נחגג בפראג כל שנה ב-1 לינואר. בשנת 2010 הצטרפה צ'כיה לאיחוד האירופי ופראג הפכה לאחת מערי הבירה החשובות של אירופה והצומחות כלכלית שבהן.

פסל יאן הוס בכיכר העתיקה של פראג

פסל יאן הוס בכיכר העתיקה של פראג

על פי כל ההיסטוריה של צ'כיה ושל פראג אפשר לומר לכאורה, שהמרידות וההתקוממויות השתלמו להם בסופו של דבר. אבל כמה מאות שנים התהליך הזה נמשך. ומה עושים בינתיים? הומור, הומור.

גם כשבודקים את שורת המרידות מוצאים שהצ'כים מצאו דרך מקורית משלהם וייחודית להם, שאומצה בדיעבד על ידי קבוצות אחרות , לפצוח במרד. זוהי דרך שתוצאותיה טרגיות אבל בסך הכל היא דרך הומוריסטית משהו, והדרך הזאת נקראת השלכה מהחלון (דפנסטרציה – Defenestration).

הגדרה:  היא הדחת בכיר על ידי השלכתו מן החלון. המונח מופיע בעיקר בהקשר של הפוליטיקה של צ'כיה, במהלכה התקיימו מספר "השלכות מהחלון" ידועות. המילה מורכבת מהבסיס הלטיני fenestra (=חלון) ומהקידומת de שמשמעה "החוצה".

השלכות מהחלון בתולדות צ'כיה

ההשלכה מהחלון הראשונה בתולדות צ'כיה הייתה ב-1483, עת הושלכו מחלון בית העירייה העתיק בפראג ראש העיר ושבעה מכובדים.

השנייה היתה ב-1618, עת הושלכו מחלון במצודת פראג נציגיו הקתוליים של פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה על ידי חברי מועצת העיר הקלויניסטים, פעולה שהציתה את ההפיכה הבוהמית ואת מלחמת שלושים השנה.

בשנת 1948 הושלך מהחלון אל מותו יאן מסריק, מבכירי הממשלה הדמוקרטית של צ'כוסלובקיה על ידי השלטונות הסובייטיים, דבר שסימל את תפיסת השלטון במדינה והפיכתה לגרורה שלברית המועצות. ההשלכה תוארה כהתאבדות, דבר שהתקבל כבר אז כשקר והוכח ככזה בחקירה משנת 2004.

גם קבוצות אחרות אימצו את הדרך הזאת התמוהה משהו, כדי לפתוח במרד ואפילו התנ"ך שלנו כבר יודע לספר על השלכה מהחלון: המלכה איזבל נהרגה בעת מרד יהוא, כאשר הושלכה מהחלון על ידי סריסיה, לקריאתו של יהוא בשנת 842 לפני הספירה (מלכים ב, ט', ל'-ל"ג).

ההשלכה מהחלון של המלכה איזבל,  ציור של גוסטב דורה

ההשלכה מהחלון של המלכה איזבל,
ציור של גוסטב דורה

והשלכות אחרות במקומות אחרים ובתקופות אחרות:

ב-1203 הרג ג'ון, מלך אנגליה את אחיינו ארתור מבריטני בהשלכה מחלון טירה בעיר רואן, צרפת.

בשנת 1383 הושלך מהחלון הבישוף דון מרטינו על ידי אזרחי ליסבון שחשדו בו שקשר עם האויבים מכתר קסטיליה.

יאקופו דה פאצי שניסה להנהיג הפיכה בפירנצה, הושלך מהחלון ב-26 באפריל 1478 על ידי לורנצו דה מדיצ'י.

ההשלכה מהחלון של המנהיג ההוגנוטי גספר דה קוליני השני ב-22 באוגוסט 1572 סימנה את תחילתו של טבח ליל ברתולומיאוס הקדוש.

טבח ליל ברתולומיאו ציור של ג'יורג'יו וסארי

טבח ליל ברתולומיאו
ציור של ג'יורג'יו וסארי

בבוקרו של 1 בדצמבר 1640, מצאו בליסבון תומכיו של הדוכס ברגנזה את מיגל דה ווסקונסלוס (שר החוץ השנוא של פליפה הרביעי מלך ספרד) מתחבא בארון. הם הרגו אותו והשליכו את גופתו מהחלון לחסדי ההמון.

במהלך המרד הפולני בינואר 1863 השליכו חיילים רוסים במכוון את פסנתרו של פרדריק שופן מבעד לחלון, במטרה להשפיל את התנועה הלאומית הפולנית.

ב-11 ביוני 1903 השליכו לאומנים סרבים מהחלון את גופותיהם של המלך אלכסנדר והמלכה דרגה.

ב-1922 הושלך מהחלון הסופר האיטלקי גבריאל ד'אנונציו על ידי מתנקש אלמוני והפך לנכה.

השלכה מהחלון הייתה דרך פעולה של המשמרות האדומים במהלך מהפכת התרבות בסין (1968), גם בנו של המנהיג הסיני דנג שיאופינג הושלך אל מותו בדרך זו על ידי המשמרות האדומים.

שני פעילי פת"ח הושלכו מן החלון בעזה על ידי פעילי חמאס בשנת 2007.

ועוד היד נטויה והחלונות רבים…..

אבל דבר אחד ברור: הצ'כים הם אלופי השיטה הזאת.

 

 

עטיפת הספר שנת הגנן מאת קרל צ'אפק

עטיפת הספר שנת הגנן מאת קרל צ'אפק

השימוש בהומור – נשק החלשים

צחוק? האם עדיין מתעניין מישהו בצחוק? אני מתכוונת לצחוק אמיתי, שאין לו ולא כלום עם ההלצה, הלעג או הגיחוך. צחוק – העונג הגדול המתוק, העונג הצרוף.
(מילן קונדרה, ספר הצחוק והשכחה. תרגום רות בונדי, עמ' 54. הוצאת זמורה ביתן, 1985)

אין ספק שהצ'כים מומחים בפרטים הקטנים שהם תמצית היצירה שלהם. הם לא הולכים בדרך הדרמטיות והפומפוזיות האכזרית של הגרמנים, וגם אין להם צורך בקישוטים סגנוניים כמו האיטלקים או הצרפתים.

הפרטים הקטנים. התכונות האנושיות על כל גיחוכן. החסרונות שיש בכל אחד. בטובים וברעים. בחלשים ובמדכאים. הידיעה הנוקבת שגם העריץ המפחיד ביותר סובל מעצירות. גם הוא יושב על האסלה.

היצירה שלהם תמיד קטנה. אנושית מאוד. מצחיקה ומכמירת לב במקביל.

נזכיר כאן רק כמה יצירות שופעות הומור, אנושיות, וטוב לב, טיפה מים היצירות הצ'כיות:

ירוסלאב האשק, החייל האמיץ שוייק, תרגום מצ'כית: רות בונדיוחיים איזק,  הוצאת זמורה ביתן 1980.

עטיפת הספר האיש שידע לעופף של קרל צ'אפק

עטיפת הספר האיש שידע לעופף של קרל צ'אפק

קרל צ'אפק, האיש שידע לעופף: סיפורים והומורסקות; תרגם: דב קוסטלר, תל אביב: דביר ('ספרית גביש'), תשל"ז. (מהדורה חדשה: תל אביב:מחברות לספרות, תשע"א 2010.

קרל צ'אפק, שנת הגנן; איורים: יוסף צ'אפק; מצ'כית: רות בונדי; תל אביב: הוצאת בבל, תש"ע 2010.

מילן קונדרה, ספר הצחוק והשכחה (1979), הוצאת זמורה ביתן 1981, תרגמה מצ'כית רות בונדי.

מילן קונדרה, הקלות הבלתי נסבלת של הקיום (1984), הוצאת זמורה ביתן 1985, תרגמה מצ'כית רות בונדי.

מיכאל ויווג, לחנך נערות צ'כיות: רומן, תל אביב : עקד, תשנ"ה 1995.

בוהומיל האראבל, שירתתי את מלך אנגליה, יצא לאור ע"י הוצאת גוונים בשנת 2014.

אפילו האיורים לספריהם הם הומרויסטיים להפליא, ונזכר כאן רק את יוזף לאדה הנפלא, שעיקר פרסומו הוא על למעלה מ-600 האיורים שלו לחייל האמיץ שוייק, אבל גם כשהוא מצייר אגדות ילדים ההומור כבר בפנים. כי ההומור הוא דרך חיים אצל הצ'כים. אולי אפילו המטרה.

 

איור של יוזף לאדה לחייל האמיץ שוייק

איור של יוזף לאדה לחייל האמיץ שוייק

מצ'כית תורגמו עד עתה יותר ספרים מאשר מכתבי סופרים בלשונות עמים קטנים אחרים, כמו הולנדית או דנית: מאז שנת השלושים של המאה שעברה תורגמו קרוב לשבעים ספרים- גם בזכות רמת סופריה, גם הודות לכך שיוצאי צ'כיה בארץ ישראל שמרו על חיבתם לארץ הולדתם וחשו צורך לקרב בין שני עמים קטנים, מאוימים, עם עבר של דיכוי, חוסר ביטחון קיומי והומור של חלשים. אף אם ההומור משתנה (לרוב לרעה), גם כאן, גם בצ'כיה, הקורא העברי עדיין מצפה ממחבר צ'כי שיהיה בעל הומור, לא אכזרי, דק, שידקור ולא יפצע. בלי הומור סופר צ'כי איכשהו לא צ'כי.

 

איור של יוזף לאדה לחייל האמיץ שוייק

איור של יוזף לאדה לחייל האמיץ שוייק

ועד כאן הזכרתי סופרים רבים אבל לאחד מהם,, שחיבה יתירה לי אליו, שמרתי מקום של כבוד בסוף. הלוא הוא אוטה פאוול.

אוטה פאוול נולד בשם אוטו פופר בפראג בשנת 1930, כבן שלישי למשפחת פופר. האב היה סוכן מכירות יהודי, האם נוצרייה. המשפחה ניהלה אורח חיים חילוני, נהגה לחגוג את החגים הנוצריים והיהודיים גם יחד, וראתה בצ'כיה מולדת. בילדותו נהג פאוול להשתתף במסעות דייג, וכך הכיר את עולם המים, בעלי חיים ימיים ומלאכת הדייג; בערוב ימיו יצורי המים ואמנות הדייג היוו יסוד עיקרי בסיפוריו.

במלחמת העולם השנייה, סבתו מצד אביו נשלחה אל תאי הגזים, ואילו אביו ושני אחיו הוגלו בתחילה לגטו טרזין ואחר כך למחנה הריכוז מאוטהאוזן. פאוול נותר עם אמו הנוצרייה כאזרח חופשי, והצניע את עובדת היותו בן לאב יהודי. בתום המלחמה חזרו אביו ושני אחיו ממחנה הריכוז. המשפחה שינתה את שמה מפופר לפאוול (פאוול הוא שם צ'כי ואילו פופר הוא שם בעל צליל גרמני).

לאחר המלחמה, הפך פאוול לשחקן הוקי מצטיין בקבוצת הנוער של ספרטה פראג אך מחלה קטעה את הקריירה שלו כשחקן פעיל, והוא הפך לזמן קצר למאמן בקבוצת הנוער של ספרטה פראג.

בשנת 1949 המליץ לו ידידו ארנושט לודוויג להתמקד בכתיבה, והוא הפך לשדר ספורט ברדיו של צ'כוסלובקיה.

בשנת 1955 הוא שינה את שמו הפרטי מאוטו לאוטה פאוול.

ספרו של פאוול בצ'כית

ספרו של פאוול בצ'כית

ב-1956 החל לעבוד כעתינאי  ספורט בכתב העת הצ'כי "סטדיום" (אצטדיון), ובו כתב מאמרים קצרים בנושאי ספורט. באותן שנים צ'כוסלובקיה הייתה מדינה קומוניסטית ועל אזרחיה הרגילים היו הגבלות יציאה מארצם; אך פאוול, בזכות היותו כתב ספורט, זכה לבקר במדינות המערב.

בשנת 1964, במהלך אולימפיאדת החורף באינסברוק, החל להראות סימנים של מחלת נפש, ואובחן כלוקה בהפרעה דו קוטבית. בשנת 1966 מצבו הנפשי הדרדר והוא החל לקבל טיפולים נפשיים ואף התאשפז מרצונו בבתי חולים.

בשנת 1971 יצא לאור בצ'כוסלובקיה קובץ סיפורים דק פרי עטו, "מות האיילות היפות." זהו קובץ הסיפורים היחיד שהתפרסם בימי חייו, ומופיע גם בספר "צלופחי הזהב" לאחר מותו. מסוף שנות השישים עד מותו, במהלך מחלתו, כתב את כל סיפוריו הליריים החשובים, שהתפרסמו לאחר מותו בספר "צלופחי הזהב".

בשנת 1973 שם פאוול קץ לחייו, ונקבר בבית הקברות היהודי החדש ליד אביו.

ספריו שתורגמו לעברית אוטה פאוול, צלופחי הזהב, תרגום מצ'כית לעברית: רות בונדי, זמורה ביתן 1990.

הצלופחים, זאבי המים, הקרפיונים ושאר הדגים שבסיפורי אוטה פאוול הם רק החוט המקשר, יצורים חמקמקים ברקע עלילה שבמרכזה עומדת משפחת פופר הצ'כית – היהודית (ששינתה את שמה ל"פאוול" אחרי מלחמת העולם השניה, כאשר כל שם בעל צליל גרמני עורר דחיה): אבא פופר היהודי, אלוף העולם במכירת שואבי אבק, הוא אדם מצא לחיים החולם על העושר הגדול שיפול לידו ביום מן הימים. אמא הרמניה הנוצריה, הנושאת את שגעונות בעלה בהבנה ובחיבה, ושלושת בניהם, ובהם – אוטה הצעיר. הסיפורים מתרחשים בימי קיץ קסומים על חוף נהר ברפובליקה הצ'כוסלובקית השלווה, בעת הכיבוש הנאצי ובשנות השיבה לחיים נורמליים, כביכול, שלאחר המלחמה. אלה הם סיפורים ששזור בהם הומור דק ומעודן, מהול בחכמת חיים. קו דק מפריד בין מציאות ודמיון, בין חיוך ועצב.

לרוץ ולקרוא.

 

 

ספרו של אוטה פאוול באנגלית

ספרו של אוטה פאוול באנגלית

נעזרתי באתרים הבאים:

אסתי סגל http://2nd-ops.com/esty/?p=76801

רות בונדי והרומן שלה עם הספרות הצ'כית דברים שאמרה רות בונדי מתוך האתר של אסתי סגל http://2nd-ops.com/esty/?p=76934

אתר הכל על כל מה שצריך לטיול מושלם ההיסטוריה של פראג

http://www.hakolal.co.il/195666/%D7%94%D7%94%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94-%D7%A9%D7%9C

ויקיפדיה

תודה לכולם

השאר תגובה