ביקורת ספר: בלעדיה

מאת אנטוניו מוניוס מולינה

כתר, 2011

נובלה ארוכה או רומן קצר, אחד מאותם הספרים שהוצאות הספרים מותחות כדי ספר גדול ומחזיק את עצמו כדי שאנחנו נשלם יותר. במקרה הזה, זהו מולינה, הסופר שלעולם לא מאכזב, הפורט על מיתרו של מוטיב ידוע בספרות העולמית: הכפיל (ראה למשל: דוסטוייבסקי, 'הכפיל', עם עובד 2008; אוסקר ויילד, 'תמונתו של דוריאן גריי', ידיעות אחרונות, 2006; אדלברט פון שמיסו, 'הצל או המעשה המופלא בפטר שלמיל', עם עובד 1998; כך גם אדגר אלן פו בסיפור הקצר 'ויליאם וילסון'). גם בסרטים רבים עוסקים בשאלת הכפיל והדוגמה האחרונה היא בסרט 'ברבור שחור' משנת 2010 שבו הדמות הראשית נאבקת מול כפילה דימיונית מרושעת.

רעיון הכפיל המהלך, או ה"דופלגנגר" (Doppelgänger בגרמנית) הוא מיתוס אירופי עתיק והפגישה עמו, על פי האמונה, מבשרת רעות – אפילו מוות. אסור לשוחח עם הכפיל ואם הוא משיא לך עצות, הן לעתים קרובות עצות מזיקות. בתפיסה יוגניאנית הכפיל מייצג את "הצל" של האדם, מעין בבואה אפלה, לעתים בלתי מודעת.

בפסיכיאטריה מוכרת התופעה שנקראת תסמונת קפגרא, המכונה גם אשליית הכפיל Capgras) delusion או (Capgras syndrome, זוהי הפרעה נפשית שבה אדם משלה את עצמו שיש לו כפיל המשמש לו תאום זהה, מתחזה לו ומחליף אותו, או מתחזה לחבר, בן זוג או בן משפחה. גירסה אחרת של כפיל היא המוטיב המקראי הידוע של שני אחים תאומים המייצגים שני קטבים הנלחמים זה בזה (קין והבל במקרא, 'קדמת עדן' של ג'והן סטיינבק).

מולינה עוסק בספרו בשילוב של כמה סוגיות, שכולן מתרכזות בסופו של דבר אל מוטיב הכפיל. מערכת יחסים בין שני בני זוג שאינם עומדים על אותו מישור רגשי ואינטלקטואלי, גורמת לאחד מהם לחוש נחיתות נצחית ומביא אותו אהבה אובססיבית עד סגידה. סיפור של מערכת היחסים מובא מפי הגבר המרגיש עצמו נחות, ומאיר רק את זווית הראייה שלו. עם התקדמות הספר ותיאור מערכת היחסים בין השניים, הולכת וגוברת אהדת הקורא לגבר הפשוט, שאין לו הרבה דרישות, מסתפק במועט ורוצה רק בית חם ואוהב, וגוברת הביקורת כלפי האישה, האינטלקטואלים לכאורה, השבוייה כולה בעולם האמנות והאמנים לכאורה, מעריצה לבקרים אמנים מיוסרים וריקניים ומאבדת את עצמה כל פעם מחדש.

אגב סיפור עלילה זה מותח מולינה ביקורת חריפה על כל העולם ההזוי והבוהמי של אמנים מיוסרים, המטפחים חזות רשלנית הנעזרת באביזרים בוהמיים, מבלים את ימיהם בעישון סמים עם חבריהם בבתי הקפה, משוחחים שיחות ברומו של עולם שהן למעשה ריקניות וחסרות טעם ומתגוללים בזוהמה של עצמם.

מוטיב הכפיל מובא בספר זה לא באמצעות האדם בעל הכפיל, כפי שהדבר נעשה ברוב היצירות העוסקות במוטיב זה, אלא באמצעות בן הזוג שחייו הולכים ומתפוררים נגד עיניו עד לרגע שבו מהותו מייצרת לה כפיל, אישה אחרת במקום האישה שאיתו. האישה שאיתו אינה מעניקה לו את עצמה, והיא הולכת ונשמטת לעולמות אחרים. כשהגבר נעשה מודע לעניין, הוא יוצר לו אישה כפיל. הוא אינו יכול לעשות את המעשה הפשוט של עזיבה אמיתית, כי אהבתו האובססיבית סוגרת עליו, ולכן הוא מייצר לו אישת חליפית, הדומה כמעט בכל לאישה האמיתית.

הדברים הללו אינם נאמרים בספר, אבל הם מורגשים בו. הספר מציג לכאורה חידה מסתורית: מי היא האישה שהגבר מוצא בשובו הביתה יום אחד, והיא דומה ולא דומה לאישתו. כתיבתו הסוחפת של מולינה אינה משאירה מקום להנחות. את הספר הזה לוקחים ליד וגומרים אותו בנשימה אחת, תוך שעה. הוא קצר, בנוי היטב וסוחף, למרות שאין בו עלילה של ממש, אלא הוא יותר בבחינת הצגתם של שני טיפוסים שונים זה מזה, שנקלעו לחיות במחיצה אחת בתור זוג נשוי. עד כמה הוא מאיר מציאות שזוגות רבים יכולים להעיד עליה – את התשובה לשאלה זו אני משאירה לקוראים, המכירים היטב את מערכות היחסים שלהם עצמם.