מסע בקירגיזסטן ו

אתרים

*אלטין ארשאן Altyn-Arashan

עשרה קילומטר ממזרח לעיר קרקול, בעמק הנהר ארשאן, נמצא הקניון האלפיני המרהיב אלטין ארשן. אחד מקירותיו של הקניון מכוסים בעצי מחט גבוהים. הקיר השני מכוסה בתחילת הקיץ בפרחים ובצמחי תבלין צבעוניים והמראה פשוט נהדר. האתר הפופולרי ביותר בקניון הוא מעיין של מים חמים שמייחסים לו גם סגולות מרפא רבות. הטבילה בו היא תענוג מיוחד במינו. על שמו נקרא כל העמק מעיינות הזהב. העמק נמצא בגובה 2,600 מטרים מעל פני הים. העלייה תלולה, משופעת ושופעת אבנים גדולות המקשות על העלייה והופכות את הדרך לבלתי עבירה לכלי רכב. לצורך הנסיעה בדרך המשובשת הזאת יש לשכור רכב שטח מיוחד ורצוי נהג המתמחה בדרך הזאת. בדיחה מקומית אומרת שאם נהג כלשהו מתרברב בהיותו נהג טוב אומרים לו: נראה אותך נוסע לאלטין ארשאן. הדרך עצמה ארכה אולי 14 ק"מ, אבל הנסיעה אורכת כארבע שועת והיא אתגרית מאוד.  לכל אורך הדרך למעלה מלווה אותנו נהר זורם עם מי קרחונים קפואים, ולצדדיו רכסי הרים מכוסים בעצי אורן מחטניים היורדים עד למים עצמם. לאחר עלייה של כ-15 ק"מ, מגיעים לעמק המרהיב שבמרכזו מחנה יורטות ולידם מעיינות חמים, כשמעל העמק מתנשא פס האלא קול ופיסגה  שמגיעה לגובה של 4260 מטרים גובה ונקראת פיסגת האוהל בשל צורתה. שם נמצא האגם המפורסם בעל אותו שם, שמשמש כיעד פופולרי לתרמילאים. האזור הינו שמורת טבע שבו גם כמה בעלי חיים נדירים כגון נמרי שלג ודובים.

המעיינות עצמם, שיש בהם מרכיב גופריתי, מנותבים לתוך בריכות הנמצאות בתוך חדרים קטנים ואינטימיים בצריפי עץ. אפשר לשכור חדר כזה לאחד, לזוג או לשלושה, ולטבול בעירום במים המגיעים בחומם לכדי 50-40 מעלות. יש להיכנס למים בהדרגה, וגם אי אפשר אחרת. לשהות בהם 3-2 דקות, לצאת ולהיכנס שוב. כך לאט לאט. כשמתרגלים לחום, התענוג גדול.

*עמק צ'ון קמין Chon-Kemin

הפארק הלאומי צ’ון קמין הוא מקום מיוחד במינו בו שמשלב בין צמחייה נדירה, נופים קסומים ובעלי חיים שחלקם נמצאים בסכנת הכחדה חמורה ברחבי העולם. עם קצת מזל אפשר לפגוש כאן נשרים מרשימים, ליאופרד שלג נדיר ובעלי חיים נוספים. בעמק זורם נחל באותו שם, נחל הניזון ממי הקרחונים הנמצאים בהרים המקיפים אותו, רכס הרי טיאן שאן. העמק נמצא במרחק של 150 ק"מ מבישקק, רוחבו שישה ק"מ ואורכו 12 ק"מ. המסע לאורכו יוצא דופן ביופיו.

ביציאה מהעמק עוברים דרך אזור בליק צ'י – עיר הדגים. זהו אזור שתושביו עוסקים בדייג מימת איסיק. לצידי הדרכים הרבה דוכנים. התושבים מציעים את מרכולתם. הדגים תלויים מאנקולים, אחד אחד, לעתים גם זוג דגים. לרוב מדובר בדגים מעושנים, אך אפשר לקנות גם דגים טריים.

עוברים גם דרך ההיפודרום. בשנת 2014 החליט נשיא קירגיזסטן דאז, אלמזבק אטמבייב לייסד כנס בינלאומי של תרבויות נוודיות.  הוא יזם והקים לצורך זה היפודרום מהודר. מאז התקיימו בהיפודרום הזה שלושה כנסים, שהציגו מקצועות אופייניים לתרבויות נוודיות כגון רכיבה על סוסים, צייד בעזרת עיטים ובזים, ואפילו את תרבות היורטה ייצגו. השמועות אומרות שהכנס הבא יתקיים דווקא בתורכיה. להתראות.

*שדה הפטרוגליפים

בקירגיזסטן כמה אתרים גדולים ומרתקים של פטרוגליפים – ציורי סלע. האחד מהם נמצא באזור אגם איסיק. בגדות הצפונית של האגם, למרגלות ההרים ובאפיק נהר קדום ומלא בולדרים נמצא אתר גדול של פטרוגליפים – ציורי הסלע המרשימים. האתר העצום והמרשים ששטחו 42 הקטר, כולל לא רק ציורי סלע אלא גם מעגלי אבנים פולחניים, בלבלים, קברי טומולי ומזבחות. הציורים הם בכל סדרי הגודל, החל מ-30 ס"מ ועד שלושה מטרים. התקופות שבהם צוירו הן מהאלף השמיני ועד השלישי לפני הספירה. הציורים המרשימים נמצאים קרוב יחסית לכביש לגדר ולביתן הכרטיסים שבו יש מדריכה דוברת רוסית. ציורי סלע של יעלים עם עגולים בבטנם כשמשני צדדיהם נמרי שלג, זאבים וציידים הקטנים מהם בהרבה.

ייתכן שהציור הוא ציור טוטמי – היעל היתה חית הציד המועדפת של הנוודים. כולם צדים את היעלים – גם האדם וגם נמר השלג והזאב שמתחרים איתו על החיה העיקרית שהיא המזון העיקרי ולכן גם כדרך הנוודים – זכאית ליחס מיוחד. הצייד הוא להשביע רעב והפולחן הוא בקשת סליחה מנשמת החיה ומהטבע. יש בשטח עוד כמה ציורים ברמה גבוהה וביניהם ציור של אייל עם קרניים ועוד ציור נפלא של צייד – גבוה וגדול, המחזיק בידו מעין פלצור לציד. הציורים האחרים נחותים ברמתם ומציינים כנראה תקופה מאוחרת יותר – גם מכיוון שבאחד מהציורים ניתן לראות רוכבים על סוסים וגמלים ואלו – ככל הידוע לנו, לא בויתו לפני המאה ה-12 לפני הספירה.

דווקא הציורים הטובים יותר שהם אמנות גבוהה, הם כנראה קדומים יותר לפחות באלף שנה ויותר ושייכים כנראה למה שנקרא בתארוך הארכאולוגי – תקופת הברונזה הקדומה (האלף החמישי לפני הספירה).

*בורנה Burana

בורנה היא אחד האתרים המרשימים והחידתיים של קירגיזה. היא נמצאת כ-80 קילומטרים דרומית מזרחית מבישקק על הכביש לימת איסיק המתפצל דרומה ליד טוקמוק (מקומו של הבסיס האמריקני החדש), בפתחו של עמק שמשין. הרקע המרהיב הוא רכס הרי טיאן שאן.

המקום נחפר בשנות ה-70 של המאה ה-20 על ידי ארכיאולוגים רוסים שהותירו במקום מוזיאון קטן עם תצוגה נאה.
במקום נמצא היום צריח מינראט משוחזר, 3 בסיסים של מינארטים חרבים, מוזיאון קטן, תל ושדה של מציבות אבן ופסלים דמויי אדם (בלבלים) שכמוהם ניתן למצוא במונגוליה, קזחסטן וקירגיזיה. זהו השדה המערבי מסוגו. כל המכלול הוא מוזיאון פתוח וממצאיו מרשימים. הבלבלים הם מצבות אבן דמויות אדם על קברים, שהיו נהוגות על ידי השבטים התורכים בחולפם על פני אסיה.
בורנה שימשה כבירת הקרחאנים בין המאות התשיעים וה-11 עד שנחרבה על ידי המונגולים בשנת 1218, אם כי לפי שדה הקבורה – העוצמה שמצפון לעיר, המתייחס אל ההרים שמדרום לה – המונגולים המשיכו לגור בה כנראה עד המאה ה-14.

מגדל בורנה הוא מינרט גבוה וגדול, והוא השריד היחיד מהעיר הקדומה בלסגון Balasagun שנוסדה על ידי הקרחאנים בסוף המאה התשיעית לספירה. גרם מעלות חיצוני וגרם מעלות פנימי מאפשרים את העלייה לראש המינרט. אחד המשוררים הידועים של קירגיזסטן, בלסגין, שחי במפנה המאות 11-10, נולד בבורנה אבל עבר משם לקשגר.

המינרט עם הקמתו הגיע לגובה של 45 מטרים. רעידות אדמה שהתרחשו במהלך המאות פגעו בו. רעידת האדמה האחרונה במאה ה-15 הרסה את כל החלק העליון של המינרט וכרגע גובהו 25 מטרים. בשנות ה-70 של המאה ה-20 שיקמו וחזקו את המבנה.

האגדה מספרת: כשלמלך המקומי נולדה בת לשמחתו הגדולה, באה מכשפה וניבאה כי הנערה תמות כשתגיע לשנתה ה-18. כדי להסן עליה הוא בנה מגדל שבו הסתיר את בתו. איש לא נכנס אל המגדל לבד מהמשרת  שהביא לה את מזונה. הילדה גדלה והיתה עלמה יפת תואר (כמובן).אבל יום אחד נכנס עכביש ארסי לתוך מזונה, נשך אותה והיא מתה במגדל בגיל 18. כמצופה.

*בישקק Bishkek

בישקק (קירגיזית פישקק – מחבצת החמאה) היא בירת קירגיזיה. שמה עד 1991היה פרונזה על שם הגנרל מיכאל פרונזה, יליד המקום שבימי מלחמת האזרחים הרוסית עמד בראש החיילות של הצבא האדום והוביל לניצחון הצבא האדום ולהשלטת המשטר הקומוניסטי על מרכז אסיה. שמה של העיר שונה לבישקק ב-1992 והיא בירת הרפובליקה הצעירה.
בישקק היא עיר נעימה, חדשה יחסית שכן רוב בנייניה הם מראשית המאה ה-20 ויש לה שדירות רחבות ומוצלות, שוק תוסס ונחמד, גינות נאות ואווירה של עיר מתפתחת.
במהלך השנים הראשונות של המאה ה-21 הגיעו לעיר השפעות והשקעות מכיוון תורכיה, אירופה וארצות הברית, יש בה משרדי נסיעות שמארגנים טיולים, מלונות משפחתיים, מלונות חדשים ומסעדות עם השפעה מערבית. בהיותה הבירה, שדה התעופה הבינלאומי של בישקק נמצא בקרבת העיר ואליו מגיעות טיסות מתורכיה, גרמניה, רוסיה אוזבקיסטן, קירגיזיה וסין.
מרכיב נוסף בהתפתחותה של העיר – (וקירגיזיה בכלל) הוא נוכחותו של הצבא האמריקאי שמחזיק בטייסת תובלה בשדה התעופה הבינלאומי ומקים לעצמו בסיס קבוע בדרך לבורנה.
בירתה של קירגיזסטן היא עיר מעניינת שעוברת בשנים האחרונות חידושים רבים. במרכזה נמצאת כיכר אלה טו שמושכת אליה מבקרים רבים. הכיכר מוקפת בפסלים רבים, במדשאות ובמזרקות מים.

במרכז הכיכר פסל ענק של הגיבור הלאומי של קירגיסטן, מנאס, רכוב על סוסו. על בסיס הפסל חרוט: מנאס הנדיב. באחת מצלעות הכיכר נמצא המוזיאון להיסטוריה של קירגיזסטן. על כל המבנים סביב כרזות קבע ענקיות וציוריות לכבוד 31 באוגוסט, יום העצמאות של קירגיסטן. עוד שם מונומנט בולשביקי ענק: ידידות בריה"מ-קירגיסטן. ועל זה כבר אמרו חכמינו: עם ידידים כאלה מי צריך אויבים… במקום אחר ניצבת אנדרטה מרשימה לזכר קרבנות מהפכת 2010: קירגיזים הודפים בידיהם את החושך ומפנים מקום לאור. במקום אחר בכיכר תערוכת צילומים גדולים המתעדת את חייו של הסופר הקירגיזי המפורסם צ'ינגיז אייטמטוב ("והיום איננו כלה", המספר דווקא על קזחסטן), במלאות להולדתו 90 שנה.

באזור אחר בבישקק מתנוסס בצורה בולטת מסגד חדש, ענק בגודלו והמינרטים שלו, ארבעה במספר, שולחים אצבע מתריסה אל השמיים. המסגד, המדמה את כנסיית (היום מסגד) איה סופיה שבאיסטנבול, הוקם ביוזמת הוקף של תורכיה, החותר להכניס השפעה תורכית ולהקצין את האסלאם. המסגד מוחצן מאוד, נוגד לחלוטין את הנוף בבישקק ובקירגיזסטן המתונה בכלל, נבנה בשנת 1017 ונושא את השלט המתבקש: ידידות תורכיה-קירגיזסטן (ראה לעיל). כניסה נפרדת לנשים רעולות. סביבו קירגיזים חבושי כיפות ועטורי זקן, אות וסימן לתהליך ההקצנה האסלאמי העובר על קירגיזסטן בסיוע כל "ידידותיה" מהעולם המוסלמי.

השוק המפורסם של בישקק, אוש, עולה על כל דמיון. זהו שוק ענק, חלקו מקורה, משתרע על רחובות רבים ובו הכל מכל. הוא צפוף, מלא אנשים, קונים ומוכרים, ממהרים ונדחקים, רעש והמולה, כולם עסוקים מאוד. המוכרים נזמינים לטעום מתוצרתם הביתית, הקונים מתלבטים, שכיחות עולים, הצבעים מסנוורים, שוק אסיאתי אמיתי, חי ותוסס.

*מנהגים

החברה בקירגיזיה מסורתית, משפחתית. הנערות מתחתנות בדר כלל בגילאים של 22-16. נערה מעל גיל זה נחשבת לרווקה זקנה שיש לה בעיה כלשהי. עד למהפכה הקומוניסטית נהגו נערות להתחתן כששיער הראש הגיע לישבן. בגיל 14 או 15.

חטיפה: נוהג מקובל בקירגיזיה, גם היום, הוא חטיפת כלה. זהו נוהג עתיק ולאו דווקא נעים שבו מחליטה משפחה מי תהיה כלת בנה לאחר עיקוב אחרי נערה ובירור פרטים על משפחתה. לאחר איסוף הפרטים מגיעה קבוצת חוטפים במכונית רוסית גדולה, עוקבת אחרי הנערה וחוטפת אותה ברחוב, מתעלמת מצעקותיה ומכניסה אותה ברכב למכונית. כשהם מגיעים לבית החתן, הם מכניסים את הנערה בכוח ושם מחכות לה הנשים המבוגרות של המשפחה שמנסות להרגיע אותה ואומרות לה שגם הן הגיעו ככה למשפחה, הצער והפחד יעברו והיא תחיה חיים מאושרים. אם הנערה מסרבת להירגע ומנסה לברוח מהבית נעמדת בדרכה אחת הנשים הזקנות של הבית עם לחם ומלח ואומרת לה: "קחי מהלחם והמלח וקבלי את גורלך, כי אם תעברי על פני ותחזרי לביתך – תהיי מקוללת לעולם." הלחץ הפסיכולוגי והפיזי, ההפחדה והמניפולציה עושים את שלהם והנערה נשארת בבית החתן והופכת לאחת מנשות הבית.

*הירארכיה

כמו בכל התרבויות גם לקירגיזים חלוקה מעמדית. ראש וראשונה החלוקה לצפון ולדרום. כמו תמיד הצפון מתקדם ומפותח יותר והדרום מפגר ואנשיו נחשבים פחות. אבל החלוקה אינה רק גיאוגרפית., אלא לפי התרבויות של המחוזות. מחוזות איסיק קול, בישקק וטלאס – נחשבים המשכילים, הנעלים. מחוזות ג'ללבאד, אוש, בטקן – נחשבים פחות משכילים ונחותים יותר. מחוז בפני עצמו הוא מחוז נארין. אנשיו נחשבים לטפשים ומספרים עליהם סיפורים לעגניים (משהו בדומה לחלם שלנו…) ןהאמירה העיקרית: אנשי נארין אוכלים רק בשר! אות וסימן לבורות וקרתנות…

*אישה יוצאת דופן

קורמנז'ן דטקה Kurmanjan Datka הידועה גם בכינוי הצאריצה של אלאי, או מלכת הדרום, נולדה בשנת 1811 בעיר אוש. בגיל 18 היתה אמורה להינשא לאדם שלא ראתה מעולם. היא פגשה אותו רק ביום הנישואים והוא לא מצא חן בעיניה. היא יצאה נגד המסורת וברחה לסין ואחר כך חזרה ונשארה עם אביה. בשנת 1832 האדון הפיאודלי של האזור עלימבק, שלקח לעצמו את התואר דטקה ומשל על אזור אלאי, הלך שבי אחרי האישה הצעירה והנועזת ונשא אותה לאישה. עלימבק נרצח בשנת 1862 על ידי אנשי חצרו וקורמנז'ן הוכרה על ידיהם ועל ידי הח'אנים של בוכרה ושל קוקנד כמושל של אלאי וקיבלה את התואר דטקה. בשנת 1876 פלשו הסובייטים לאלאי. קורמנז'ן הבינה את חוסר התועלת בהתנגדות ושכנעה את אנשיה לקבל על עצמם את השלטון הסובייטי.

שניים מבניה ושניים מנכדיה של קורמנז'ן היו מעורבים בהברחות נשק ובתנועת התנגדות לשלטון הרוסי. בתקרית שבה היו מעורבים נרצחו אנשי מכס קירגיזים.  כשבנה האהוב נמצא אשם ונדון למוות, סירבה קורמנז'ן לתת יד לניסיונות חטיפתו וחילוצו מן המאסר באומרה שלא תתן את ידה לרגשות אישיים לגרום לעמה סבל וכי בניה שווים בעיניה לכל אזרח קירגיזי אחר. היא עצמה נוכחה בהוצאתו להורג של בנה. שלושת האחרים הוגלו לסיביר והיא עצמה פרשה מהחיים הציבוריים.

היא מתה בגיל 90 בשנת 1907, מוקפת בשני בנים, שתי בנות, 31 נכדים, 57 נינים ושישה בני נינים. תמונתה מונצחת על שטר של 50 סום. בשנת 2014 הפיקו סרט על חייה. הסרט נקרא בשמה, או מלכת ההרים.

 

סוף

 

קרדיט: אתרים באינטרנט

צילומים: נועה גורפיין