במחוזות טרופיים נוגים

עטיפת הספר הצילום של לוי-שטראוס

עטיפת הספר
הצילום של לוי-שטראוס

קלוד לוי-סטרוס (לוי שטראוס) במחוזות טרופיים נוגים, כרמל, ירושלים, 2008

 

באחד מימי ההולדת שלי, בהיותי ילדה-נערה, קנה לי אחד מדודיי ספר בשם "בערבות אפריקה האכזרית". הספר היה מעוטר בצילומים וסיפר על משלחת מחקר באפריקה. אני בלעתי אותו בשקיקה רבה ומאז חזרתי וקראתי בו פעמים רבות, כפי שנהגתי לעשות כמעט עם כל ספר שהתגלגל לידיי. ייתכן מאוד שזוהי ראשיתה של האהבה שרחשתי מאז לספרי מסע תיעודיים. מתנה אחרת הביאה לידיי את הספר "קון טיקי" בכריכה ירוקה. גם ספר זה תיעד מסע והיה מלווה בצילומים. גם אותו חזרתי וקראתי, עד היותו כמעט שגור על פי. מאז בגרתי וכבר חיפשתי בכוחות עצמי ספרי מהז'אנר של מסעות מחקר תיעודיים, וכך קראתי את "אקו אקו", "מסע פוסאט", את "הנילוס הכחול", "הנילוס הלבן" ו"נחל קופר".

התאווה למסעות לא שככה. אני בעצמי כבר עורכת מזה שנים רבות מסעות ברחבי העולם. אמנם לא מסעות מחקר ולא תלאות והרפתקאות כפי אלה המתוארות בספרים שאהבתי. דברים כאלה הם נחלת המאות ה-19 וראשית ה-20.

כמובן ששמחתי היה רבה כשגיליתי את ספרו של קלוד לוי-סטרוס (כך מבטאים בצרפתית את שמו) "במחוזות טרופיים נוגים", שהוא ספר מסע תיעודי וספרותי מרתק.

לביאה צעירה צדה קובוס המים (ווטרבאק).

לביאה צעירה צדה קובוס המים (ווטרבאק).

קצת על הספרים שהזכרתי לעיל:

אטיליו גטי, בערבות אפריקה האכזרית, מסדה. 

אטיליו גטי, חוקר, סופר ואיש קולנוע איטלקי, נולד 1896. הוא נודע בתור חוקר בלתי נלאה של אפריקה. הוביל 10 משלחות מחקר לאפריקה במשך 23 שנים. הוא כתב עשרות ספרים המכילים מידע אנתרופולוגי מלווים בסיפורי הרפתקאות ורשמים ממסעותיו וממפגשיו עם אנשי השבטים השונים.

קון טיקי בעת מסעה

קון טיקי בעת מסעה

תור היירדאל, מסע קון טיקי, תרגם שמואל אילון, מסדה 1966.

תור היירדאל (Thor Heyerdahl‏;1914–2002) היה ביולוג ימי נורווגי שעסק באתנולוגיה. הוא רצה להוכיח שילידי פולינזיה מוצאם מדרום אמריקה, ושהם הגיעו על פני האוקיינוס בעזרת רפסודות מעץ הבלזה. כך החליט לבנות עותק של רפסודת בלזה של הילידים אותה כינה "קון טיקי" (על שם האל וראש השבט האינדיאני שעל פי האגדות הוביל את ההגירה מערבה), ולשוט אתה מפרו לפולינזיה. את רשמי המגע המטורף הזה עם חמישה אנשי צוות, מסע שארך 101 ימים, תיעד בספרו והוסיף לו צילומים. במסע זה הקפידו אנשי הצוות להשתמש רק באמצעים ובמזונות שהיו בידי במהלך המסע אכלו אנשי הצוות בעיקר דגים, כרישים טונה וסרדינים שדגו באוקיינוס. המסע הוכיח כי לא היו מגבלות טכניות שיכלו למנוע מתושבי פרו הקדומים להתיישב בפולינזיה. למרות הצלחת המסע, כמעט כל האנתרופולוגים במאה ה-20 אינם מקבלים את התאוריות של היירדאל. התאוריה המקובלת, על בסיס הוכחות פיזיות וגנטיות, היא שפולינזיה יושבה בהדרגה על ידי תושבים שמקורם באסיה.

אי הפסחא . פסלי המואי הפונים לים

אי הפסחא . פסלי המואי הפונים לים

תור היירדל, אקו אקו, הדר, 1959

הצלחת מסעותיו הקודמים עודדה את היירדאל ליזום מסע מחקר ארכאולוגי לאי המבודד ביותר באוקיינוס השקט, אי הפסחא. עבודת המחקר של אנשי הצוות חשפה דמיון בין סגנון הפסלים הענקיים שהוצבו באי (מואי), הבימות שעליהם הוצבו הפסלים (אהו) ואמנות הגילוף באבן לתרבות טיוואנאקו שבאמריקה הדרומית. חיזוק לטענותיו מצא היירדאל באגדות הילידים שאבותיהם הגיעו מהארצות הרחוקות שבמזרח. במאה ה-21, התאוריות של היירדאל על הדרך בה יושב אי הפסחא אינן מקובלות על הקהילייה המדעית.

פרסי הריסון פוסאט, מסע פוסאט, ערוך לפי כתבי-יד, מכתבים ורשימות ע"י בראין פוסאט, תרגם צבי גלעדי, כתבים, 1954.

הקולונל פוסט היה טיפוס ססגוני מאין כמוהו שכמו יצא מסיפוריהם של ריידר הגרד וקונן דויל. ומן הסתם קיבל מהם השראה. הקולונל פוסט ואנשי המשלחת שלו שיצאו לגלות  עיר אבודה שעליה כתב מסמך הברזיליני מהמאה ה-18, נעלמו מעל פני האדמה בשנת 1925. מאות אנשים יצאו לחפש את הקולונל האבוד ואת משלחתו ולפי הדיווחים קרוב למאה מהם (!) נפגעו, מתו או נעלמו במסך החיפושים. לאמיתו של דבר פוסט הפך לידוע הרבה יותר מחוקרים רבים שכן הצליחו במסעותיהם בגלל המסתורין האופף את מסעו ואת העיר שחיפש. מה קרה לקולנל פוסט עצמו נשאר נושא לספקולציות אינסופיות :היו שטענו שהוא המשיך לחיות בג'ונגל בראש שבט של קניבלים.

היו שטענו שהוא מצא את אותה העיר האבודה המסתורית  ונרצח בידי תושביה. היו שטענו שהוא מצא שהעיר היא רק פתח לעולם אחר הנמצא מתחת לאדמה או במימד אחר. בעקבות פוסט נוסדו בברזיל המודרנית כתות שראו בו דמות מיסטית בעלת חשיבות עליונה.

מפלי מרצ'יסון בנילוס הלבן

מפלי מרצ'יסון בנילוס הלבן

אלן מורהד, הנילוס הלבן, תרגום זיוי שורר, מערכות 1965.

אלן מורהד Alan Moorehead  (1983-1910), היה כתב צבאי וסופר-היסטוריון חובב. נולד באוסטרליה וחי באנגליה ובאיטליה. את ספרו "הנילוס הלבן" כתב ב-1960.

הנילוס הלבן הוא אחד משני יובליו העיקרים של נהר הנילוס. אורכו הכולל של הנהר הוא 3,700 קילומטר.

מקורו של הנהר הוא בבימת ויקטוריה, אשר שטחה מתחלק באוגנדה, קניה וטנזניה. מאגם ויקטוריה הנהר זורם צפונה ומערבה דרך אוגנדה, דרום סודאן וסודאן וממשיך צפונה דרך המישור הסודני וביצת סוד עד העיר חרטום. בנקודה זו מתאחד הנילוס הלבן עם הנילוס הכחול.

רגע לפני נפילתו של גורדון, ציורו של ג'ורג' ג'וי.

רגע לפני נפילתו של גורדון, ציורו של ג'ורג' ג'וי.

הספר מתרכז במרד המהדי נגד הבריטים בסודאן החל משנת 1883, בגנרל גורדון שעמד בראש הגדודים הבריטיים נגד המרד, במצור על חרטום ובסיפורי הלחימה. ב-26 בינואר 1885, בשעה שלוש לפנות בוקר, הסתערו 50,000 לוחמי המהדי על חרטום. החיילים המצרים העייפים והרעבים, שהמוראל שלהם היה בשפל המדרגה, לא הצליחו לעצור את הכוחות העדיפים, והמורדים חדרו לעיר וביצעו בה מרחץ דמים. אין יודעים בדיוק כיצד מת גורדון. אחד מסוחרי חרטום, סיפר כי גורדון נהרג על גרם מדרגות ארמונו. מאוחר יותר ערפו את ראשו והשליכו את גופתו לאחת הבארות. ראשו הערוף נישא לאוהלו של המהדי והוצב שם בין שני ענפי עץ. יומיים לאחר מכן, ב-28 בינואר (יום הולדתו ה-52 של גורדון), תחת אש בלתי פוסקת של רובים משתי גדות הנהר, הגיע כוח המשימה של וילסון כדי לגלות כי חרטום נפלה בידי המורדים וגורדון כבר אינו בין החיים. מורהד מביא גם את תיאורי המקום, הסביבה, הנילוס הלבן והמסע אליו.

ראשיתו של הנילוס הכחול באגם טאנה.

ראשיתו של הנילוס הכחול באגם טאנה.

אלן מורהד, הנילוס הכחול, מערכות, 1985.

את הספר הזה כתב מורהד בשנת 1962.

הנילוס הכחול מתחיל את זרימתו באתיופיה בגובה של 2,750 מטרים ונופל לתוך אגם טאנה. לאחר צאתו מגבולות אתיופיה הוא זורם צפונה עד לסביבות חרטום, שם הוא מתחבר לנילוס הלבן, ושניהם יחד מתלכדים לנהר אחד -הנילוס. הנילוס הכחול מספק 70% מכמות המים לנילוס.

בספר זה מתאר מורהד את חדירתם של האירופאים לאזור הנילוס ונהרות אפריקה דרך סיפורם של ארבעה דמויות: נפוליון, ג'ימס ברוס, מוחמד עלי והקיסר תיאודור מאתיופיה. ברוס יצא לבדו לגלות את מקורותיו של הנילוס הכחול. עם שובו לאנגליה הפך להיות מטרה לחיצי לעגם של חבריו רק משום שהאמת כפי שהוא סיפר אותה נראתה להם דמיונית מדי. נפוליון לאחר הקרב ליד הפירמידות, התיר לעצמו התפרקות כאשר הוא מחזר בהתלהבות אחר צרפתייה צעירה שאותה לקח מאחד מקציניו. השלישי הוא מוחמד עלי, רב הכוח וחסר הרחמים שטבח את הממלוכים ושלח את בנו איסמעיל במעלה הנילוס לתור אחרי עבדים וזהב. ואחרון, ואולי הפנטסטי מכולם הוא תיאודור-פראי, חסר מעצורים וחסר עקרונות, שנהג להחליף אגרות עם המלכה ויקטוריה וגרם למסעו של הגנרל נאפייר, שנשלח בראש הצבא האנגלו-הודי להוכיח שחייהם של נתינים בריטיים אינם הפקר.

אלן מורהד, נחל קופר, תרגמו רחל רביד ושמול שיחור, עם עובד (ספריה לעם), 1965.

פרשת מסע מחקר רב סבל וגבורה של ראשוני המתיישבים שניסו לחצות את יבשת אוסטרליה מן הדרום אל הצפון, לפני מאה שנה. משולבים בה תיאורי נוף ופרקים על טבע הארץ הגדולה ואורחות חייהם של שבטי הילידים, תושביה הקדומים.

רכס פלינדרס באוסטרליה

רכס פלינדרס באוסטרליה

בעקבות הספרים הללו הגעתי לספרו המרתק של קלוד לוי-סטרוס (שטראוס),"במחוזות טרופיים נוגים".

קלוד לוי-שטראוס (Claude Lévi-Strauss;‏ 1908 –  2009) היה אנתרופולוג יהודי-צרפתי, מגדולי האינטלקטואלים במאה ה-20. פיתח את הסטרוקטורליזם בתור שיטה להבנת החברה והתרבות האנושית.

דיוקן של לוי-שטראוס מעשה ידי פבלו סקה

דיוקן של לוי-שטראוס מעשה ידי פבלו סקה

במחוזות טרופיים נּוגים הוא ציון דרך מיוחד בפועלו המחקרי המסועף של האנתרופולוג והוגה הדעות הצרפתי, שבו השתלבו התפתחויות חדשניות בבלשנות וניתוחים סטרוקטורליסטיים פורציֿ דרך עם פילוס נתיבים חדשים בתחום האנתרופולוגיה החברתית ועם תיאורי הדרך, ההרפתקאות שבדרך, המפגשים הבלתי אמצעיים עם אנשי השבטים ולא מעט הומור. לוי-סטרוס חיבר עשרות ספרים ומאמרים מכוננים על יחסי שארוּת, על החשיבה הדתית ועל המיתולוגיה הילידית, אך במחוזות טרופיים נּוגים מציין את התרחבות כתיבתו לתחום הספרות העיונית שהיא גם בגדר ספרות יפה: בספר זה מתמזגים זיכרונות אוטוביוגרפיים עם ספרות מסעות, אתנוגרפיה עם פילוסופיה, תיעוד אתנוגרפי עם תיאורים פיוטיים מרתקים. הוא מוליך את הקורא דרך שנות חייו המוקדמות של המחבר בפריז ובמחוזותיה הכפריים של צרפת אל מחקרי השדה שלו בלבֿ לבה של ברזיל, מדלג מן העבר להווה ומן ההווה לעבר בכתיבה בנוסח זרם התודעה – מצרפת לתת ֿהיבשת הודו, לארצות הברית ולאמריקה הלטינית וחוזר חלילה. כל אלה מלוּוים בעשרות רבות של שרטוטים ותצלומים אותנטיים, המובאים כאן מן המהדורה הראשונה של הספר (1955).

אינדיאנים משבט קראיה

אינדיאנים משבט קראיה

ספרו של לוי-סטרוס מעיד על מצבו של האנתרופולוג בעידן הזעזועים הגדולים של המאה העשרים: זה החוצה גבולות, הנע לאורך דרכים של גלות, המכיר בכך שהתוגות האופפות את הארצות הטרופיות הן צדן האחר של תוגות היבשת הישנה, המסרב להיקסמות התמימה מן הילידים ביערות העד של ברזיל, ואשר ספרו הוא כתב אשמה חריף מאין כמותו על עוולות הקולוניאליזם וקינה על פשיטת הרגל של הציביליזציה המערבית.

ילדות משבט האשנינקה

ילדות משבט האשנינקה

כשפרסם לוי-סטרוס את ספרו זה בשנת 1955, לאחר חמישה חודשי עבודה קדחתנית ובימים של שפל מקצועי ושל דכדוך נפשי היה כבר חוקר ידוע למדי; עד מהרה עתיד היה ספרו החדש להקנות לו תהילה כאחד מהאנתרופולוגים והוגי הדעות הגדולים של המאה העשרים. זהו ספר נפלא וחשוב מאין כמותו: לא רק בשל אותה מזיגה ייחודית בין אתנוגרפיה לפילוסופיה, בין ספרות מסעות לבין זיכרונות אוטוביוגרפיים; וגם לא רק בגלל תנועה – נפשית וגופנית כאחד – בין זמנים, מרחבים ומקומות, תנועה המציבה את לוי-סטרוס שוב ושוב על סיפן של טריטוריות חדשות, בעודו מתבונן ב"בסופה של ציוויליזציה אחת, ובתחילתה של אחרת".

בני שבט האשנינקה יושבים לארוחה

בני שבט האשנינקה יושבים לארוחה

בהיותי חובבת ספרות מסעות נלהבת, לא יכולתי לעמוד מול קסמו של הספר הזה, שהוביל אותי במחוזות מרוחקים בזמן ובמרחב, גילה לפניי עולמות נידחים, תרבויות קדומות, אמונות מפתיעות, התנהגויות אנושיות שונות ומדהימות, ולצערי, את הקלקולים שהביאה הציוויליזציה המערבית על כל אלה.

נעזרתי באתרים מהויקיפדיה ואתרים שונים אחרים

צילומים מויקיפדיה ואתרים שונים, סיון לוי.

השאר תגובה