ביקורת ספר: יארמה וקיילה

מאת יצחק בשביס זינגר

ידיעות ספרים, 2011

יארמה_וקיילההתקופה סוערת. שש שנים לאחר מהפכת 1905 ברוסיה הצאר ניקולאי השני מנסה לשרוד וממנה דומה (בית הנבחרים ברוסיה) אחת ואחריה אחרת ועוד אחת. כמו תמיד, היו קבוצות שראו ביהודים את האשמים בכל. אנשי "המאה השחורה", קבוצה קיצונית, יצאו בקריאות לערוך פוגרומים ביהודים האשמים. גם בפולין היו קריאות לאומניות מהסוג הזה. התופעות האלה גרמו למאות ואלפי צעירים לברוח, להבריח את הגבול ולהגר לאירופה או לאמריקה. הבלקן היה חבית אבק שריפה, העולם כולו היה על סף פיצוץ גדול. בקרב היהודים עצמם היו כרגיל, מאבקים, פילוגים ושנאת אחים. התנועות הציוניות ערכו קונגרס בשנת 1911, למרות שהרצל כבר מת, אבל היהודים הסוציאליסטים קראו לציונים 'חולמים בהקיץ' ו'הוזי הזיות' וקראו להם להילחם למען הסוציאליזם העולמי ולא להיסחף ללאומנות ולמשיחיות כוזבת. בתוך כל העולם הסוער, הרוגש, על סף מלחמת העולם הראשונה, מתנהל העולם התחתון היהודי–ורשאי בדרכו שלו, כפי שמיטיב לספרה הסופר היידי-אמריקאי יצחק בשביס-זינגר.

שם המשחק: שניות (דואליות). כל הספר בנוי על השניות הזאת של דבר והיפוכו ההולכים צמודים זה לזה: קיילה, הזונה האדמונית- הקדשה המשתוקקת בכל ליבה להיות קדושה; יארמה- הפושע טוב הלב, שמשנה דמותו במהלך הספר ונעשה שיכור אלים; בונם – בן הרב שנגרר לכפירה ולפשיעה וכל חייו מתחבט בין הקודש לבין החול; סטאשה – המהפכנית המרכסיסטית ומקס – הנוכל הדו-מיני. כל דמות ודמות בספרו המרתק והעסיסי של בשביס-זינגר מתחבטת ומפרפרת בין שני הקטבים של טוב ורע, שחור ולבן, יום ולילה.

ולא רק הגיבורים האנושיים, גם ורשה היהודית, של הקבצנים, הפושעים הקטנים, הנוכלים, הזונות, הסרסורים והגנבים מחד – וורשה היהודית על רבניה, תלמידי החכמים שבה, צדיקיה המסתפקים במועט, נשותיהם החסודות מאידך. ועוד: ורשה לעומת אמריקה: ביצת היוון האירופית הישנה לעומת העולם החדש, שבו כל האפשרויות פתוחות, ומי שהיה עלוב חיים בעולם הישן יכול מזלו להשתנות מהיום למחר.

בשביס-זינגר כדרכו מביא את ניחוח העולם היהודי הריאלי, על בשמיו וסרחוניו. הטיפוסים רב-גוניים, מתפתחים ומשתנים מול עינינו, היצרים לוהטים, הצבעים בורקים, הריחות נודפים. הכל חי, תוסס, אמיתי ומסקרן. עולם שלם נפרש מול עינינו, ולרוב הקוראים זהו עולם עלום, העולם התחתון של היהודים. הסופר היידי-אמריקאי כותב בסגנון בהיר וקולח. השפה היום-יומית והפשוטה, המושמת בפיהם של גיבוריו קשי היום, מיטיבה להעביר את עולם הרגשות והיצרים הסוערים בקרבם. והעלילה עצמה מושכת את הקורא הלאה והלאה, בלי יכולת לעצור.

השאר תגובה