ביקורת ספר: גן הקיץ
מאת פאולינה סיימונס
מודן, 2010
חלקה השלישי של הטרילוגיה עבת הכרס ומרובת העמודים, ספר המשך ל'פרש הברונזה' ולטטיאנה ואלכסנדר', שנכתב בצורה כזאת שגם 'מאזינינו שהצטרפו אלינו זה עתה' יוכלו להבינו.
עצה חשובה: רק כמאה עמודים מתוך 888 (!!!) עמודי הספר ראויים לקריאה מוקפדת. על כל היתר ניתן לעבור בדילוגים זריזים. בחלקו הראשון של הספר נודדים שני הגיבורים האלמותיים, הגדולים מהחיים, על פני ארצות הברית של אמריקה, ועושים סקס בכל מקום אפשרי ובכל פוזה אפשרית, כשהם מלווים זאת בחילופי הגיגים מייגעים ובהעלאת זכרונות מהכרך הראשון והשני.
בחלקו השני של הספר של הספר הם מתיישבים, רבים, מתפייסים, רבים ומתפייסים, תוך עשיית סקס בלתי פוסקת ומפורטת. הרבה פטמות ורודות ומשולשי שיער בהירים. תוך כדי אנחנו זוכים לקבל סקירה פופוליסטית על הפוליטיקה של ארצות הברית ושל ברית המועצות בשנות החמישים. בין לבין פזורים פרקי זכרונות על נעוריה של הגיבורה, שהיא מעין גיבורת-על, המתרחשים באוקראינה וטורחים להזכיר לנו עד כמה נורא היה תחת שלטון הקומוניזם בברית המועצות וסטאלין ועד כמה אנחנו כולנו אסירי תודה על כך שזכינו לחיות בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות של אמריקה, שגם היא מצידה טרחה לרדוף את הקומוניסטים, אבל באמריקה אפילו דברים לא נעימים הם יותר סימפטיים מאשר בבריה"מ. מה בדיוק תורמים פרקי זכרונות ארוכים ומפורטים אלה לעלילת הספר קשה לדעת.
בחלקו האחרון של הספר עוברת העלילה לוויטנאם. גיבור העל-שלנו יוצא להציל את בנו שנפל ברשתה של מרגלת ערמומית ושטופת מוח של הוייטקונג, שמצליחה להעביר אותו לצפון וייטנאם, וכל זה רק בגלל שהוא אמריקאי טוב לב ותמים, המאמין באדם. עלילת החילוץ המופלא היא כמעט בלתי אפשרית, אבל גיבורי-העל האמריקאים שלנו מצליחים לגבור על כל המכשולים שהמנוולים הקומוניסטים מציבים בדרכם ומצליחים להחזיר את הבן הביתה לעבר הפי אנד בשביל המוביל אל הזריחה הוורודה או אל השקיעה הכתומה. סוף.
ראו הוזהרתם.
לא יפה לעשות ספוילר כזה לספר. הביקורת כתובה בזלזול .
תודה על ההערה. אקח את הדברים לתשומת לבי.
בניגוד לשני הכרכים הראשונים של הטרילוגיה אותם קראתי מתוך עניין רב, הספר השלישי, גן הקייץ, טרחני ומייגע. למעט כ- 200 עמ' מתוך כמעט 900, היתר הוא פרוט רב ומיותר חוזר על עצמו ולא מחדש הרבה.. בכך, נותרתי עם טעם לא כל כך טוב. הכרך השלישי למעשה, מיותר.