עם נולד

אדם זֵרטל, עם נולד; מזבח הר עיבל וראשית ישראל, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2001.

אדם זֵרטל, סודו של סיסרא; מסע בעקבות גויי הים ושירת דבורה, דביר, 2010.

ראשית דבר, התנצלות או הסבר: מדובר בשני ספרים שהם מקצועיים לכאורה, שני ספרים העוסקים בתגליות ארכיאולוגיות מהפכניות וחדשניות. לכן אני מבקשת להסביר מדוע בראש ובראשונה אני נדרשת לאיכותם הספרותית, דבר שלא בהכרח מתבקש מספרות מקצועית המיועדת לארכיאולוגים ולחובבי ארכיאולוגיה. כך חשבתי כשלקחתי לידי את ספרו הראשון של אדם זרטל, עם נולד. ובעקבותיו מיהרתי וקראתי גם את ספרו השני: סודו של סיסרא. להפתעתי נסחפתי עד מהרה בעקבות כתיבתו הספרותית האיכותית של הסופר, ביכולת שלו להציג ממצאים ארכיאולוגיים יבשים לכאורה בצורה מרתקת וקולחת. זרטל פורש לפני הקורא יריעה רחבה, ססגונית, מרתקת, מקצועית, ועם כל זאת – אנושית מאוד. הוא משתף אותנו בלבטיו, מספר על החוויות בחפירותיו, ומעל לכל, מזכיר את כל מי שהיתה לו יד ורגל אם בחפירה עצמה, אם בחוות דעת ובעצה, אם בחברות ובעידוד וגם אם בהתנגדות וביריבות מקצועית. הוא עצמו מעיד על ספרו שהוא "סיפור חיים". ואכן, ספריו מבטאים מסכת חיים שלמה, ועם זאת נקראים בעניין ובמתח הראויים לסיפור בלשי טוב ומרתק, אלא שבמקרה של ספריו, הם נוגעים בנקודה רגישה מאוד, פוליטית וחברתית, המלווה את מדינת ישראל לאורך כל שנות קיומה וחוצה בין מחנות פוליטיים, אסכולות ארכיאולוגיות, מקראיות והיסטוריות והיא בבחינת חומר נפץ פוליטי, העוסק בשאלת קיומנו ו"זכותנו" על הארץ הזאת. היא פוגעת בנקודת מחלוקת בין ישראלים לבין עצמם, בין ישראל לפלשתינים, בין ישראל לאומות העולם – לא פחות.

זרטל מביא באופן רחב, ברור ומאיר עיניים מיגוון של חופרים וחוקרים שקדמו לו, על דעותיהם וסברותיהם, ופורש על רקע כל אלה את לבטיו ואת מסקנותיו, שהן לא פחות מאשר מהפכניות וחדשניות. הוא לא משאיר אבן על אבן, תרתי משמע, בחיפושיו אחר האמת שלו, ולא חושש להציג בה בשעה דעות הסותרות את דעותיו. דברים אלה אמורים ונכונים לגבי שני ספריו. בשניהם התיזה המרכזית היא אמינותו של התנ"ך שמזה שנים רבות מוטלת בספק על ידי רוב החוקרים וההיסטוריונים. לגבי זרטל התנ"ך הוא נקודת המוצא. הוא יוצא ממנו וחוזר אליו בתור הבסיס העיקרי לכל מימצאיו.

מדע הארכיאולוגיה עוסק במציאת עדויות חומריות, השופכות אור על אירועים מהעבר הרחוק. מטבע הדברים, קיים מתח תמידי בין ממצאי הארכיאולוגים לבין המיתוסים הרווחים בחברה, בנוגע לעברה. אחד המיתוסים המכוננים והחשובים של החברה הישראלית הוא היותנו צאצאיהם של בני ישראל המקראיים, שיצאו ממצרים והתיישבו בארץ כנען, היא ארץ ישראל. האם יש בסיס היסטורי-ריאלי לסיפורי המקרא או שמדובר במיתוסים, סיפורים שיצרו באופן מלאכותי היסטוריה לאומית? השאלה הזאת מטלטלת את עולם הארכיאולוגיה וחקר המקרא כבר שנים. מזה דורות קיימת מחלוקת בקרב הארכיאולוגים, בנוגע לאמת המדעית מאחורי סיפורי המקרא, המתארים את היציאה ממצרים וההתיישבות בארץ. לאורך השנים, טענו רוב הארכיאולוגים הישראלים כי אין ממצאים התומכים בסיפורים הללו והסיקו מכך שסיפורי המקרא הם מיתוסים ולא היסטוריה אובייקטיבית.

זרטל חוזר על כך שהמחלוקת ביחס לראשית ישראל נובעת בחלקה ממיעוט הממצאים הארכיאולוגיים. אבל ארבעת העשורים האחרונים, ובעיקר תגליותיו המדהימות של זרטל, משנות את תמונת המחקר ואת הידע שלנו ביחס לראשית ישראל והתגבשותו לעם ומשפיעה ישירות גם על המחקר המדעי של המקרא. השאלה הגדולה היא אמינותם של אותם ממצאים שזרטל חתום עליהם.

עיקרי הממצאים

*מזבח הר עיבל – מזבח יהושע

זרטל התפרסם בציבור הרחב בעקבות חפירת האתר בהר עיבל, שבו זיהה מזבח ישראלי. על פי פרשנותו, זהו המזבח סביבו נערך טקס הברית המוזכר בספר יהושע ולכן הוא כינה את המזבח הזה מזבח יהושע. הצעתו היא שהר עיבל הוא אכן הר הקללה, אלא שהר הברכה הוא הר כביר שממזרח לו, ולא הר גרזים של היום, שבו יושבים השומרונים.

*איתור הגלגל משמעותו

זרטל מציע תיאוריה יציבה הנתמכת על ידי ממצאים בשטח, המוכיחה שבני ישראל נכנסו לארץ כנען במאה ה-12 לפנה"ס והביאו איתם השפעה אידיאולוגית שמקורה במצרים. הוא מבסס את התיאוריה שלו על אתרי פולחן, שצורתם כצורת כף רגל, שאותם הוא מזהה עם המושג המקראי "גלגל". זרטל סבור, שאתרים אלה שימשו את העם כמרכז פולחני עד לבניית בית המקדש בירושלים. לטענתו, יתכן שבני ישראל היו עולים לאתרים אלה בחגים, ומכאן המושג "עלייה לרגל" והשימוש במילה רגל כמילה נרדפת לחג. בניית המתחמים בצורה זו, מסמלת את ההשפעה האידאולוגית שהייתה לתרבות המצרית על מי שבנה אותם. מפני שכף הרגל הייתה סמל מוכר במצרים לשררה וכוח.

*הקשר בין סרדיניה לסיסרא

האופי הארכיטקטוני של המבצר שנמצא בנחל עירון מזכיר מבנים שנמצאים בהמוניהם באי סרדיניה. מצטרפת לכך העובדה שהשם סיסרא אינו ממקור שמי, ושחרושת ה"גויים" שהיתה מקום מושבו מרמזת על כך שישבו בה גויים. יש מקום להניח שסיסרא הגיע מהאי סרדיניה, והדמיון של שמו עם שמות מקומות רבים באי (כמו סאסארי) אינו מקרי. ההשערה היא שעמו של סיסרא הגיע מהאי הזה, ואינו אלא אחד מהעממים שהמקורות המצרים תיארו כגויי הים – השרדנה.  אכן יש גם דמיון פונטי רק בין שרדנה לסרדיניה, שהקרב של ישראל נגד הכנענים היה למעשה קרב נגד או קואליציה של הכנענים עם גויי הים, או עם אחר שהתבולל או פשוט התיישב בארץ כנען.

זרטל כתב בסיכום מאמר שלו במוסף הארץ (11/11/99(: במרוצת 21 שנות המחקר בשומרון עלו ממצאים רבים נוספים, המאששים את התפיסה המקראית. לא כאן המקום לספר על כולם. אלו נכתבו במפורט בספרי "עם נולד – פרשת המזבח בהר עיבל וראשית ישראל". בספר זה, שנכתב כסיפור-חיים, פירטתי את הממצא והוויכוח כאחד. דומני שעתה בשל הזמן להעלות סוף סוף אל הדיון הציבורי את העולם החדש-ישן שהתגלה בשומרון – וזאת ללא קשר להשקפות פוליטיות כאלה ואחרות.

השגות והדים

למרות אמירתו השקולה של זרטל, להימנע מביקורת תלויית השקפות פוליטיות, כנראה שאין הדבר אפשרי. כל אחד מאתנו נושא אתו את השקפת עולמו, את חינוכו מבית ומדרך החיים, את נטיותיו החברתיות ואת אמונותיו. אינני ארכיאולוגית ואייני יכולה לדון בממצאים ארכיאולוגיים, אך אני אמונה על המקרא ועל ביקורת המקרא ואני בעיקר היסטוריונית. אני יודעת היטב להבחין אצל כל כותב ומבקר, על פי אילו נטיות פוליטיות הוא מביע את דעותיו ועמדותיו. ברור לגמרי שממצאיו של זרטל גרמו לשמחה מופלגת לכל אדם שדעותיו ימניות, לכל אדם הרואה בישיבתנו בארץ ישראל קיום הבטחתו של אלוהים לאברהם, ואת האישור הארכיאולוגי לכל מילה הכתובה בתנ"ך. לעומתם ניצבים אנשי המדע מאסכולות ביקורת המקרא וחקר ההיסטוריה. ימי הדיון באמינות ההיסטורית של התנ"ך כימי המחקר עצמו.
חשיבותו העצומה של ספר-הספרים דחפה רבים לתהות על החומר ההיסטורי המובא בו. משנות השמונים של המאה ה-19 ואילך החל פירוקה של ספרות המקרא לגורמים בידי ולהאוזן וממשיכיו, פירוק הנמשך עד ימינו. הדיון על ראשית ישראל ניטש, איפה, זה 130 שנה, אף שהראשונים שערערו על ה"אלוהיות" של כתיבת המקרא היו שפינוזה והובס במאה
ה17. וכך הופך הדיון האקדמי לכאורה לוויכוח מר בין "המאמינים" לבין "מכחישי התנ"ך" כלשונו של זרטל, בין המחפשים לגיטימציה לזכותנו על הארץ הזאת בכל מחיר, לבין הרואים עצמם מפוקחים, ליברלים ונאורים, שרק ההיגיון והמדע הם נר לרגליהם.

אנשי הימין והלאומנים אומרים שגילוי המתחמים, והתיאוריה הנלווית אליהם, מציעים מערכת חדשה להבנת מושגים המוכרים לנו. משמעות המושג 'רגל', למשל, מוכרת לנו כחג ('שלושת הרגלים'). עתה, ניתן לפרש אותה כרגל פיסית. יתכן שבדורות הראשונים לישיבתם של בני ישראל בארץ כנען, היה העם עולה למתחמים שנבנו בצורת כף רגל, על מנת לסמל את השליטה בארץ, ומכאן המושג "עלייה לרגל".

זרטל עצמו מודע להשלכות הפוליטיות של התיאוריה שלו ונמנע במכוון מלצאת בהצהרות הנושאות גוון לאומי. "אני ארכיאולוג שעוסק רק בממצאים מדעיים ולכן איני נכנס למשמעויות הנוספות של הממצאים" הוא אומר. כאיש תנועת השומר הצעיר קשה לחשוד בזרטל שהוא מאוהדי מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון או שהוא שייך לצד הימני של המפה הפוליטית, אך זרטל סבור שבמקרה הזה הממצאים המדעיים מחזקים את דברי הטקסט המסורתי ולא חותרים תחתיו. "יש בקרב הארכיאולוגים כפירה יסודית באמינות ההיסטורית של המקרא. הוויכוח הוא סביב השאלה האם אנו, היהודים, היינו כאן בתקופת המקרא או שהגענו בעידן המודרני. מהממצאים האלה אתה יכול להבין שמי שבנה את המתחמים האלה הביאו איתם לארץ אידיאולוגיה ממצרים, ולכן בהחלט סביר שהם באו משם".

רוב הארכיאולוגים בני זמננו אינם רואים ביציאת מצרים ובכיבוש הארץ אירוע היסטורי שיש לו הוכחות ארכיאולוגיות. זרטל הוא מהארכיאולוגים המעטים בישראל הטוענים שמצאו הוכחות ארכיאולוגיות לסיפור הכניסה לארץ. הממצא הידוע ביותר שגילה הוא מתחם בהר עיבל ליד שכם, שאותו זיהה כמזבח שבו נערך טקס הברית הנזכר בספר יהושע.

שתיקת העולם המדעי לאחר חשיפת המזבח ליד שכם, מוכיחה שהממסד הארכיאולוגי מתקשה להתמודד עם ממצאים הסותרים את התאוריה המקובלת. ולא לחינם.

קולות שוללים

טענתו של זרטל לגבי מזבח יהושע זכתה להתנגדות מצד מספר ארכיאולוגים, בין השאר משום שהיא מנוגדת לטענות של גישת ביקורת המקרא באשר לתאריך חיבורו של ספר דברים ולמידת מהימנותו ההיסטורית. כך, למשל, ראה ישראל פינקלשטיין באתר לא יותר מאשר שרידים של מגדל שמירה קדום. מאידך, גם תומכי גישתו העלו טענות כנגדו, בהקשר אחר. זרטל "הזיז" את הר גריזים ממקומו הנוכחי הידוע, להר כביר הסמוך, משום שלדעתו כתוב במקרא שבני ישראל בהנהגת יהושע ראו מהר עיבל את הר גריזים, דבר בלתי אפשרי גאוגרפית ממקום המזבח. ארליך סבור, כי אין כל צורך "להזיז" את הר גריזים ממקומו, כפי שזרטל עושה. עיון בפסוקי ספר יהושע יראה כי לא אמור להיות כל קשר בין מיקומו של המזבח בהר עיבל לבין הר גריזים. קשר העין בין ההרים הללו היה רק בעת הקראת הברכות והקללות, שכאמור, לא היו בהכרח באזור המזבח, אלא באזור אחר בהר, הצופה על הר גריזים.

החומר המקראי כולל שתי עדויות עוקבות וחופפות על ראשית ישראל: הכיבוש וההתנחלות. החומר על כיבוש צבאי מצוי בספר יהושע, ורוב סיפורי ההתנחלות מצויים בספר שופטים. בשנות ה-20 וה-30 ציין החוקר האמריקאי הגדול, ויליאם אולברייט, כי תוצאות מחקר השטח שלו (שהיה בראשיתו באותה עת), תואמים את הכתוב במקרא על ראשית ישראל. בכך יסד אולברייט את האסכולה הקרויה כיום "פונדמנטליסטית". את אמינות סיפור הכיבוש הציע אולברייט לבדוק בסדרת חפירות בתלים כנעניים, שיבדקו אם היה כיבוש אלים שלווה בהרס וחורבן אותן ערים. המחקר ביריחו, העי, חצור, לכיש וערים כנעניות אחרות לא העלה בסיס ארכיאולוגי לכיבוש: חלק מהערים הללו לא נחרבו, אחרות לא התקיימו כלל והיו שנחרבו לפני התקופה הנבדקת, או אחריה. הממצא לא העלה בסיס ארכיאולוגי שלם להוכחת הכיבוש.

כשנתברר שחלק מן הערים אמנם חרבו בתקופה זו, עלתה המסקנה שהכיבוש מורכב יותר, ומתפרס על תקופה ארוכה יותר מזו המתוארת במקרא. אז פיתח החוקר הגרמני אלברכט אלט את מודל "הכניסה השקטה". לדבריו נכנסו שבטי ישראל ממזרח והתנחלו לאטם בלי כיבוש צבאי מאורגן, ורק בתהליך הכתיבה והעריכה של המקרא "אורגנו הכיבושים המאוחרים למסע צבאי אחיד.

מנדנהול, סוציולוג אמריקאי מהקבוצה הליברלית באקדמיה הציג מודל חדש לראשית ישראל, שכונה "המודל הסוציולוגי". הוא טען שכל ההיסטוריה של ראשית ישראל – ימי האבות, יציאת מצרים, הנדודים במדבר, הכניסה לכנען וההתנחלות – נעדרת בסיס עובדתי.

מנדנהול כינה את ראשית ישראל "מיתוס בריאה", שנועד ליצור היסטוריה לאומית באופן מלאכותי. בהתבססו על העדרן-לכאורה של ההוכחות הארכיאולוגיות למקרא, הציב מנדנהול מודל חלופי. לדעתו באו הישראלים מתוך האוכלוסייה הכנענית, שבתהליך של מלחמת מעמדות נטשה את ערי-המדינה ועלתה אל האזור ההררי של הארץ. האיכרים הכנענים התנחלו בהר ושם נפגשו עם קבוצה קטנה שבאה מהמדבר עם מסורות על אל אחד. לדברי מנדנהול התגבש העם הישראלי במשך מאות שנים מתוך האיכרים הכנענים. דוד ושלמה שיכתבו את ההיסטוריה ויצרו "מיתוס בריאה", שהרקע שלו לא היה ריאלי. גם התיאוריה של מנדנהול התבססה על עדר עדויות ארכיאולוגיות ועל פירוש סוציולוגי-מרקסיסטי למקור המקראי.

מאז ועד היום קמו חוקרי מקרא והיסטוריונים, בהם גם ישראלים כגון ישראל קנוהל, והציעו דרכים משלהם לסוגייה של ראשית ישראל. ארכיאולוגים אחרים בישראל לא קיבלו את זיהויו של האתר כמזבח יהושע. המתנגד הראשון היה הארכיאולוג אהרון קמפינסקי שטען כי מדובר במגדל שמירה קדום שהיה חלק מכפר שאכלוסו כלל שלושה שלבים. זרטל תוקף קשות את מודל שלושת השלבים של קמפינסקי, וטוען שהוא סותר חלק גדול מן הממצאים הקיימים בשטח. בעקבות אהרן קמפינסקי הלך הארכיאולוג ישראל פינקלשטיין, והסתמך על כך ש"מבחינה מקראית ברור כי תיאור בנייתו של מזבח הר עיבל על ידי יהושע משקף מציאות מאוחרת – ומבחינה היסטורית קשה לקבל שהיה מרכז פולחני ישראלי על שבטי בתאריך כה מוקדם כפי שהציע זרטל". גם את הטענות הללו מבקר זרטל בחריפות וטוען כי הם מתעלמים ממצאי מחקרו משנת 1985.

היה או לא היה?

קטונתי מלהביע דעה מבוססת, בוודאי לא על ארכיאולוגיה וממצאיה. השאלה האמתית שצריכה להישאל היא האם הארכיאולוגיה המקראית יכולה להרשות לעצמה "לשפוך את התינוק עם המים" רק בשל הספקות שעולות מהקריאה במקרא. תלוי את מי שואלים: המינימליסטים יטענו שאין להסתמך על הטקסט הזה כלל. בעוד שרבים אחרים שבים ומוצאים בטקסטים הקדומים פיסות מידע שאין להם תחליף, טקסטים המעשירים את ההיכרות האינטימית שלנו עם הסביבה החומרית והתרבותית של הארץ שבה אנחנו יושבים. כך שוב אנו נדרשים לשאלת המטען התרבותי והפוליטי של כל אחד מאתנו. אני יכולה רק על סמך לימודיי וקריאתי להעלות ספקות באשר למסקנותיו של זרטל:

כשאני קוראת את ספריו, נראה לי שהוא מתייחס למילה הכתובה במקרא כאל עובדה שאי אפשר לחלוק עליה. ועוד: זרטל מביא פסוקים מכל ספרי החומש ונביאים ראשונים בלי להבחין כמעט בתקופות ההיסטוריות ובתפיסת החיים השונה העולה מכל אחד ואחד מהם. להביא סמוך אחד לשני פסוק משמות ופסוק מדברים – נראה לי מופרך. ועוד: הרבה פעמים לאורך הקריאה אני מתרשמת שזרטל "מכופף" קצת עובדות שלכאורה עולות מהממצאים בשטח, אונס אותן בסדר מופתי ובהיגיון שעל פניו נראה מרשים, אבל במבט על נראה כפוי. אין ספק שזרטל יודע להציג את הדברים בצורה משכנעת, דבר נובע מדבר, ובתור סופר, כבר אמרתי, הוא עושה עבודה נפלאה. אבל האם התמונה ההיסטורית שהוא מצייר נראית לי אמינה בסופו של דבר? צר לי, אבל אני נשארת עם ביקורת המקרא ועם השכל הישר שלי. (ואולי גם עם לימודיי הרבים באסכולה של אוניברסיטת תל אביב ועם נטיותיי הפוליטיות. הרי גם אני רק בן אדם).

לנושא סיסרא: נראה לי שבמקרה הזה ניתוחו של זרטל הוא לא פחות ממבריק, מה גם שהוא נשען על דעות של חוקרים לפניו המאשרים את מסקנותיו.

קרדיטים:

http://culture-agent.com/sisras-secret/ הסוד

https://www.haaretz.co.il/1.1254676 עפרי אילני

אדם זרטל, מוסף הארץ 11/11/99

אביטל להב פורסם:  06.04.09

דרור אידר פורסם 8.09.2013 http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-61229-00.html

ערכים בויקיפדיה

קללת הר עיבל נטלי מסיקה  https://nataliemessika.wordpress.com/2008/10/10/%D7%A7%D7%9C%D7%9C%D7%AA-%D7%94%D7%A8-%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%9C/