אוגסבורג ודכאו – שני קטבים

 

אוגסבורג (Augsburg), עיר בדרום-מרכז גרמניה. הבירה והעיר הגדולה של מחוז שוואביה במדינת בוואריה, והיא שוכנת במפגש-הנהרות ורטאך ולך. בשבילי היה זה מרגש ומרתק לבקר בעיר שכמה מהאירועים החשובים ביותר בתולדות אירופה והנצרות התרחשו בה. הכנסים החשובים ביותר שהכריעו את המשך קיומה המפוצל של גרמניה (עד לאיחודה במאה ה-19 על ידי ביסמרק), ואת התקבלות התנועה הפרוטסטנטית בעולם הנוצרי התרחשו באוגסבורג. הגלגל המניע של כל התהליכים האלה היה מרטין לותר.

העיר נוסדה בשנת 15 לפני הספירה תחת שלטון קיסר רומא אוגוסטוס, בתור מחנה קבע לחיל מצב בשם אוגוסטה וינדליקום. שמה של העיר אוגסבורג הוא על שם הקיסר אוגוסטוס. במאה החמישית לספירה נחרבה העיר על ידי ההונים, במרה השמינית על ידי קרל הגדול ובמאה ה-11 על ידי ולף מבוואריה. בכל פעם קמה העיר מחורבותיה והייתה למשגשגת יותר מאי פעם.

אוגסבורג הפכה לעיר חופשית קיסרית ב-1276. בשל מיקומה האסטרטגי על דרכי המסחר לאיטליה, היא הפכה עד מהרה למרכז-סחר גדול. פרנסי העיר הפיקו כמויות גדולות של דברי אריגה, בגדים וטקסטילים והיתה גם מרכז בנקאי גדול של שושלת הבנקאים לבית פוגר.

אוגסבורג - כיכר

אוגסבורג – כיכר רטאו

מראות אוגסבורג

כיכר רטאו  Rathausplatz 

העיר מרוחקת רק כ-70 קילומטרים ממינכן. במרכזה נמצאת כיכר Rathausplatz רחבת הידיים, שבמהלך הקיץ הופכת לשטח עצום המלא בבתי קפה ובתקופת חג המולד לשוק נוצץ והומה. בבסיסה של הכיכר הזו עומד בית הרנסאנס החילוני היפה ביותר בכל גרמניה כולה, ה-Rathaus, בית העירייה.  המבנה המפואר הזה נבנה בין 1620-1615  והוא סימן ההיכר של העיר. המבנה מפורסם בעיקר בזכות אולם הזהב Goldener Saal שלו, על רצפת השיש שלו והעמודים שעליהם ריקועי הזהב, להעיקר – תקרת הזהב המדהימה והנוצצת, שנועדה לציין את התקופה בה שושלת הבנקאים פוגר הפכה את אוגסבורג למרכז הכלכלי של אירופה כולה.

 

תקרת הזהב

תקרת הזהב

אולם הזהב

אולם הזהב

לצד בית העירייה.  עומד מגדל ה-Perlachturm שנבנה יחד עם בית העירייה בין 1615 ל-1620, ויחד מהווים השניים את שני בנייני הרנסאנס החשובים ביותר באזור זה של האלפים. סמוך לבית העירייה ניצב ארמון גדול מידות שנבנה על ידי השליטים לבית הבסבורג ושימש אותם. בראשו סמלם: העיט כפול הראשים. הרבה סיפורים מספרים על השליטים לבית הבסבורג: על אחד השליטים הללו מספרים שהיה לא בדיוק מחובר למציאות. אדם שרוחו משוטטת ובעל הזיות. יום אחד יצא לצוד עם פמלייתו. כדי להשביע את רצונו דאגו אנשיו לספק לו צייד מוכן: אחד הסתתר בין ענפי עץ והחזיק בידיו עיט ירוי. כשהקיסר ירה לכיוון העץ הפיל האיש את העיט למטה. כל הפמלייה רצה בשמחה והביאה את "שלל הצייד" אל הקיסר. הוא התבונן היטב בעיט ולבסוף אמר: אתם חושבים שאני משוגע ושאתם יכולים לעבוד עלי? הרי אני יודע היטב שלעיט יש שני ראשים…

בית העיריה והמגדל

בית העיריה והמגדל

כנסיות סט. אולריך St. Ulrich

אפשר לראות את המלחמה הסמויה בין הזרם הלותרני לקתולי, באמצעות הכנסייה הלותרנית St. Ulrich המתגמדת לנוכח בזיליקת St. Ulrich הקתולית, מקום מנוחתם של קדושי העיר. מעניין לראות את הבניין המגלומני של הכנסייה הקתולית, כשלצידו ניצבת בצניעות הכנסייה הפרוטסטנטית. פעם היתה ביניהם מלחמת דמים. היום הם חיים בשלום זה לצד זה כששתיהן משרתות את האוכלוסיות הקתוליות והפרוטסטנטיות של העיר. הבזיליקה בנויה בסגנון גותי מאוחר עם מעט קישוטים בסגנון הבארוק והרנסאנס הבאים לסמל את עיקרון האקומניות (תנועה נוצרית השואפת לאחדות בעולם הנוצרי).

סט. אולריך

סט. אולריך

ומיהו אותו אולריך הקדוש ואיך בדיוק נעשה קדוש? אולריך היה הבישוף של אוגסבורג בשנת 955. בתולדות אוגסבורג הוא ידוע בתור האיש שעמד בראש הגנת העיר נגד התקפת השבט ההוני. יום חמישי אחד ישב הבישוף אולריך עם חברו ודברו בענייני תאולוגיה. המשרת בא והניח לפני אולריך מגש עם ארוחת בשר. אבל אולריך היה כל כך עסוק בדיבורים עד ששכח לאכול והבשר נשאר לפניו במגש. למחרת בא המשרת לקחת את המגש, ראה את הבשר ולא האמין למראה עיניו: בשר ביום שישי? הבישוף שלנו? (עבור הנוצרים, על-פי הברית החדשה, זהו היום שבו נצלב ישו. אצל הנוצרים הקתולים מקובל לציין את היום במנהג אֵבֶל כלשהו. רוב הקתולים, לפיכך, נמנעים מאכילת בשר ביום שישי). נעשה לבישוף נס והבשר הפך להיות דג. זהו הנס שעבורו זיכו את אולריך בתואר קדוש. מאז מציירים ומפסלים אותו תמיד עם דג ביד.

הקתדרלה

הקתדרלה

הקתדרלה Dom

בקתדרלה של אוגסבורג יש שני חלקים: החלק הרומנסקי הקדום (1065-995)  על שני מגדליו במערב, וצמוד אליו החלק הגותי (1431-1356) באגפים הצפוני והדרומי. בכנסייה הקדומה עומדת במקום שבו נמצא בעבר ארמון ומקום מושבו של השלטון המקומי. השרידים המעניינים ביותר שנותרו מן העיצוב הרומנסקי המקורי הם דלתות הברונזה העצומות שנמצאות בכניסה הדרומית, וחלונות הויטראז' המקסימים.  ארבעה קישוטי מזבח של הנס הולביין האב (אביו של הנס הולביין הבן, צייר גרמני ידוע, שנולד באוגסבורג) משלימים את האוצרות.

בחזית הקתדרלה

בחזית הקתדרלה

יהודים באוגסבורג

בזמן הראשונים (ראשונים הוא כינוי לחכמים שפעלו בין המאה ה-11 והמאה ה-15 לערך, במיוחד בהקשר של השתלשלות ההלכה ופרשנות התלמוד. תקופת הראשונים באה אחרי תקופת הגאונים [מאות 12-7] ולפני תקופת האחרונים [באשכנז מן המאה ה-14 ואילך ובתפוצות יהודי ספרד מן המאה ה-16 ואילך], ונודעה לה חשיבות רבה בעיצוב עולם ההלכה וביצירת ארון הספרים היהודי) הייתה ישיבה מפורסמת בעיר. עיקר פרסומה של הישיבה היה בגלל שיטת הלימוד המיוחדת שלה שיטת החילוקים. על שיטת החילוקים ידוע כי מקורה הוא באשכנז, בישיבות ששכנו בערים אוגסבורג, נירנברג ורגנשבורג, וכי באזור זה הפיץ הרב פולק את שיטתו המסוימת שכונתה "שיטת החילוקים", ושהתפתחה לכיוונים שונים בדורות שאחריו ונפוצה בפולין בשנים מאוחרות יותר.

עד ראשית המאה ה-19 ישבו היהודים מחוץ לגבול העירוני של אוגסבורג. עם החלת האמנסיפציה על היהודים, בראשית המאה ה-19, התירה מועצת העיר ליהודים להתיישב בתוך שטח העיר. הראשונים היו הסוחרים העשירים והבנקאים הידועים. אחריהם הגיעו רבים. בשנת 1861 כבר היתה קהילה יהודית גדולה, שהקימה לה בית כנסת וקיבלה שטח משלה להקים עליו את בית הקברות.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התחילו באוגסבורג ניצני אנטישמיות שהלכו וגברו. אפילו שירותם הצבאי של יהודים רבים בצבא הגרמני לא עצר את התהליך.

עם עליית הנאצים לשלטון, הפכה האנטישמיות למדיניות ממשלתית מוצהרת. יהודי אוגסבורג גורשו למחנות ריכוז והשמדה. רק 25 יהודים חזרו לאוגסבורג עם תום המלחמה. הקהילה גדלה לאיטה אבל לא הצליחה להתאושש. מי ששינה את התמונה היו יהודים רבים שהיגרו מרוסיה לגרמניה בשנות ה-90.

אולם בית הכנסת בשעת קונצרט חזנות

אולם בית הכנסת בשעת קונצרט חזנות

בית הכנסת

בית הכנסת באוגסבורג נחשב לאחד היפים והחשובים באירופה. הוא נחנך באפריל 1917. והוצת באירועי "ליל הבדולח" בנובמבר 1938. אחרי המלחמה שוקם ושופץ והוא מרהיב ביופיו. נכנסים לעזרת הנשים וממנה מתגלה אולם מרהיב עם כיפה עגולה, גבוהה וגדולה, פסיפסים, עיטורים פסוקי תנ"ך, תבליטים, ארון קודש ומעליו מגן דוד עם נר תמיד. הקהילה מקיימת בבית הכנסת מופעים וקונצרטים של חזנות ומוסיקה יהודית. בבניין ישנו כיום גם מוזיאון לתולדות הקהילה ובו אוסף כלי קודש.

 

שער הכניסה למחנה דכאו. הכתובת שכאן כנראה מופיעה בפעם הראשונה: העבודה משחררת.

שער הכניסה למחנה דכאו. הכתובת שכאן כנראה מופיעה בפעם הראשונה: העבודה משחררת.

מחנה הריכוז דכאו

מחנה הריכוז דכאו נמצא כ-16 ק"מ צפונית מערבית למינכן וכאותו מרחק מאוגסבורג.

מחנהזה היה מחנה הריכוז הנאצי הראשון, ושימש כאב-טיפוס ודגם למחנות אחרים. המחנה הוקם במפעל נטוש לייצור אבק שריפה ותרופות. הקמתו נשלמה ב-1933 (51 יום אחר עליית היטלר לשלטון). היינריך הימנלר, ראש המשטרה של מינכן, תיאר באופן רשמי את המחנה כ"מחנה הריכוז הראשון של אסירים פוליטיים"‏, אולם אחרי עשרה חודשים שימש המחנה לאסירים מכל הסוגים מהמקומות שנכבשו על ידי הרייך השלישי.

אחד הנתונים נותן הערכה כללית של מעל ל-200,000 אסירים מלמעלה מ-30 מדינות במשך שנות שלטון הרייך השלישי, מהם שני שליש היו אסירים פוליטיים, ביניהם כמרים קתולים רבים, וכמעט שליש היו יהודים. 25,613 אסירים מתו על פי הערכה זו במחנה וכמעט 10,000 אחרים במחנות המשנה שלו בעיקר ממחלות, תת-תזונה והתאבדות‏.

הגורמים למקרי המוות האלה, מלבד המדיניות הרצחנית של האס אס, היו מגפת טיפוס והרעב, שגבתה חייהם של אלפי אסירים. מספר האסירים הגיע לשיאו בשנת 1944עם הגעת משלוחים מהמחנות המפונים במזרח (כמו אוושויץ) והצפיפות הובילה לעלייה בשיעור התמותה. בתחילת 1945, התפשטה מגפת הטיפוס עקב צפיפות יתר במחנה בעקבות זרם אסירים שהגיעו ממחנות אחרים ואחרי פינויים, מתו מספר גדול של אסירים. לקראת סוף המלחמה, צעדות מוות מהמחנה גרמו למותם של מספר גדול של אסירים. גם לאחר השחרור, אסירים חלשים פיזית המשיכו למות. במחנה נבנו משרפות לשריפת הנפטרים. אין ראיות לרצח המוני בדכאו, למרות שהשתמשו בתנורים לשריפת גופות, שהסתירו את הראיות למקרי מוות רבים.

אנדרטה במחנה דכאו לזכר הנרצחים

אנדרטה במחנה דכאו לזכר הנרצחים

כשהבינו אנשי האס אס שגרמניה עומדת להיות מובסת במלחמת העולם השנייה, החלו להשקיע את זמנם בהסרת ראיות לפשעים שביצעו במחנות הריכוז. הם החלו להרוס את הראיות המפלילות באפריל 1945 ותכננו לרצוח את האסירים שנותרו, אך זה לא התבצע לבסוף. באמצע אפריל, מבצע פינוי המחנה התחיל על ידי שליחת אסירים לכיוון טירול. ב-26 באפריל, מעל ל- 10,000 אסירים נאלצו לעזוב את דכאו ברגל, ברכבות או במשאיות. קבוצה גדולה של כ-7,000 אסירים הולכה בצעדת מוות דרומה. יותר מ-1,000 אסירים לא שרדו את המצעד הזה. הפינוי גבה את חייהם של רבים מהאסירים.

דכאו נחשב לרבים בעולם כסמל למחנות הריכוז הנאציים ונחקק בזיכרון הציבורי כמחנה השני ששוחרר על ידי כוחות בריטיים או אמריקאים. בהתאם לכך, בזמן שחרורו הוא היווה את אחד המקרים הראשונים שבו המחנות נחשפו לשאר העולם דרך דיווחים עיתונאיים ממקור ראשון ובאמצעות יומני חדשות. בהתעקשות של אסירים לשעבר, החלו להבנות בו אנדרטאות שונות. צריפי העץ המקוריים סולקו עם השנים כי העלו ריקבון. שניים מהצריפים שוחזרו, עם דרגשי העץ, שוקת הרחצה ואסלות השירותים. בבניין המינהלה בקדמת המחנה שוכן כיום מוזיאון לתולדות המחנה, ואילו ה"בונקר" נשמר היטב, וניתן לראות את חדרי הכלא והעינויים, חדרי חקירות וחדרי רישום, קליטה וסיווג. אזור בתי המלאכה והשירות נוקה לחלוטין וכיום יש בו שלוש כנסיות ואתר הנצחה יהודי. גדר המחנה, מגדלי השמירה והשערים קיימים גם כן, ומעל הכניסה הראשית מתנוססת הכתובת "העבודה משחררת".

דרגשי השינה של האסירים

דרגשי השינה של האסירים

במחנה ניצבות מספר אנדרטאות. בקצה החצר הגדולה, קיים אתר זיכרון ישראלי, בית תפילה רוסי, מנזר של נזירות כרמליטיות וכנסית התפייסות אוונגלית. בקצה המחנה, שתי משרפות, אשר הוקמו במטרה לשרוף את אלה שמתו ממחלות, ומעבודות הפרך. צריפי המגורים, בהם חיו האסירים, נבנו לאורך כשורות-שורות.

ביקור באתר המחנה מעביר צמרמורת. קודם כל יושבים ורואים סרט תיעודי הממחיש את הדברים שנעשו במחנה זה. לאחר מכן יוצאים לראות את המחנה עצמו. השאירו בו רק שורת צריפים אחת מכל שורות הצריפים שהיו בו במקור. הביקור די מעצבן, כי הכל נראה כל כך סטרילי, נקי ומרווח, כאילו זוהי קייטנת קיץ בלב היער. קשה להאמין שזהו מקום שהתרחשו בו הזוועות המתועדות.

במחנה היום נמצא אתר זיכרון ובו בית תפילה קתולי, אתר זיכרון ישראלי וכנסייה אוונגלית, מנזר כרמל ובית תפילה רוסי. אחרי אתר הזיכרון נמצא שטח המשרפה ובו משרפה קטנה ישנה ולידה משרפה גדולה שנבנתה לאחר שהקודמת לא הספיקה. במקום מקלחות, תא גזים ותא ובו 4 תנורים. שם גם היה המטווח של האס-אס ובו הוצאו להורג למעלה מ-400 שבויי מלחמה. בשטח ליד נמצאות אנדרטאות לקברי האחים בהם נקברו האסירים שבגלל מחסור בפחם וחוסר יכולת לשרוף את האסירים, הם נקברו במקום. הנספים האחרונים במחנה 1230 איש נקברו בבית הקברות של העיר.

הכבשנים

הכבשנים

המחנה הוקם במרץ 1933, כמחנה מוות, בפקודתו של הימלר, ובתחילה שהו בו מתנגדי השלטון הנאצי. לאחר מכן הובאו אליו גם יהודים ושבויי מלחמה רוסיים.
בכניסה שער ובו הכתובת המוכרת "העבודה משחררת". במקום שרידי המחנה ושיחזור של צריפי האסירים, מוזיאון המתעד את קורות המקום, כלא המחנה, מגדלי שמירה, גדרות התיל, מגרש המסדרים עם עמודי התלייה, אנדרטה. בקצה המחנה נמצא אתר זיכרון ובו בית תפילה קתולי, אתר זיכרון ישראלי וכנסייה אוונגלית, מנזר כרמל ובית תפילה רוסי. אחרי אתר הזיכרון נמצא שטח המשרפה ובו משרפה קטנה ישנה ולידה משרפה גדולה שנבנתה לאחר שהקודמת לא הספיקה. במקום מקלחות, תא גזים ותא ובו 4 תנורים. שם גם היה המטווח של האס-אס ובו הוצאו להורג למעלה מ-400 שבויי מלחמה. בשטח ליד נמצאות אנדרטאות לקברי האחים בהם נקברו האסירים שבגלל מחסור בפחם וחוסר יכולת לשרוף את האסירים, הם נקברו במקום. הנספים האחרונים במחנה 1230 איש נקברו בבית הקברות של העיר.

 

היום כאן ריק ונקי. פעם עמדו כאן שורות של צריפים ובהם אלפי אסירים מעונים

היום כאן ריק ונקי. פעם עמדו כאן שורות של צריפים ובהם אלפי אסירים מעונים

בית הקברות היהודי באוגסבורג

בית הקברות היהודי באוגסבורג נחנך בשנת 1867 וחדל לפעול עם הגיע הקהילה לקיצה בשנת 1940. הוא נמצא קרוב לשכונת מגורים באוגסבורג בתוך יער וחלק גדול מהמצבות שבו כבר כל כך שחוקות ומחקות עד שקשה מאוד לקרוא את הכתוב בהן.

בית הקברות היהודי באוגסבורג

בית הקברות היהודי באוגסבורג

 

השאר תגובה