חידת סטונהנג'

סטונהנג', אתר ארכיאולוגי במישור סולסברי (Salisbury Plain) שבמחוז ווילשייר (Wiltshire) בדרום מערב אנגליה; בנייתו החלה לפני למעלה מ-5,000 שנה. זהו הגדול והמפורסם שבאתרים המגליתיים (ביוונית "מגה לית" פירושו "אבן גדולה") בבריטניה, בה מצויים שרידים של כ-1,000 מעגלים מגליתיים.
יש הטוענים שהיה זה אתר פולחן חשוב, יש הסבורים שמדובר בשרידים של שעון אסטרונומי ויש המשוכנעים שזהו מנחת חלליות, אבל אין חולק על כך שבגוש האבנים העצום הזה, המזדקר בדרום מערב אנגליה, כדאי לבקר תמיד ובמיוחד ביום הארוך בשנה, 21 ביוני.
הכביש המוביל אל סטונהנג' מתפתל בין הגבעות הירוקות והעיירות של מישור סולסברי, בדרום מערב אנגליה. לפתע, מרחוק, מבין ראשי הגבעות, מתנשאות להן אבני הענק של סטונהנג'.

חידת החידות

אתר מופלא, סטונהנג' (Stonehenge). בלבו של אחו ענק המוקף בכרי דשא מוריקים, עומדות להן זקופות וגבוהות אבנים עצומות, כל אחת שוקלת חמישה טון. ולא סתם עומדות, אלא במעגל, שהכניסה אליו היא מהכיוון המדויק בו זורחת השמש ביום הכי ארוך בשנה, 21 ביוני. אין פלא שמעגל האבנים הענק הזה, או לפחות מה שנותר ממנו, עורר שלל תיאוריות, חלקן מדעיות יותר וחלקן הזויות: יש הטוענים שסטונהנג' היה אתר פולחן דתי הקשור בשמש, אחרים טוענים שמדובר בשעון אסטרונומי, שאולי שימש ככלי עתיק (כבן 5,000 שנה) לחיזוי תאריכים של ליקויי חמה וליקויי ירח, ואם זה לא מספיק מסעיר, אז יש כאלה המאמינים שסטונהנג' נועד לנחיתת חלליות מן החלל החיצון.
בריטניה משופעת באתרים מגליתיים ("אבן גדולה" ביוונית), אולם סטונהנג' הוא
הגדול והמפורסם שבהם. הוא נבנה בשלושה שלבים: המוקדם ביותר היה בסביבות 3000 לפנה"ס, ובמהלכו נחפרה שוחה מעגלית בקוטר 100 מטר ושתי אבנים גדולות סימנו את פתחה. אחת מן האבנים האלו נותרה עומדת על תלה עד היום. במהלך השנים נבנו מעגלי אבנים ופורקו ונבנו שוב.
השרידים אשר עומדים היום באתר משוייכים כמעט כולם לשלב הבנייה השלישי, בסביבות 2000 לפנה"ס. האבנים הובאו, ככל הנראה, ממרחק עשרות קילומטרים, לא ברור לגמרי באיזה אופן, והועמדו במעגל בקוטר 33 מטר. מעל כל זוג אבנים הונחה אבן נוספת, כקורת רוחב. מתוך 30 אבני המעגל המקוריות שרדו 17 בלבד. בשנת 1986 הוכרז סטונהנג' כאחד מאתרי המורשת העולמית (World Heritage Site) של אונסק"ו.
מסתורין רב אופף את האתר הפרה-היסטורי, ובין החוקרים (ביניהם היסטוריונים וארכיאולוגים) העוסקים בתחום קיימת מחלוקת לגבי ייעודו. על פי ההערכה המקובלת, שימש סטונהנג' לפולחן דתי הקשור בשמש. הערכות נוספות טוענות שמדובר בשעון אסטרונומי, שאולי שימש ככלי לחיזוי תאריכים של ליקויי חמה וליקויי ירח. בקרב אנשים המאמינים בקיומם של חיים חוצניים יש הטוענים כי האתר נועד לנחיתת חלליות מן החלל החיצון. כך או כך, ייעודו האמיתי של האתר נותר בגדר השערה בלבד.

מי בנה את סטונהנג'?

עד המאה ה-17 יוחסה בניית האתר לעמים רבים, ביניהם הרומאים, הדנים והצרפתים. צאצאי כת של כמרים קלטים שנקראים "דרואידים" טענו שאבות אבותיהם היו אלו שבנו את האתר. אולם במאה ה-20 הוכח, בין השאר באמצעים כימיים, כי האתר נבנה זמן רב לפני שעמים אלו התקיימו. בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בסמוך לסטונהנג' בראשית המאה ה-21 התגלה כפר ששימש למגורים; החוקרים מקווים כי תגלית זו תסייע לשפוך אור על ייעודו האמיתי של האתר. שרידי כפר בקתות-עץ פרהיסטורי שנחשף בקרבת סטונהנג' הם ככל הנראה חלק מהפתרון לשאלה מי בנה את האתר עם האבנים הענקיות. זהותם המסתורית של האחראים לבנייתו של האתר הפגאני סטונהנג' בבריטניה התגלתה סוף סוף: צוות ארכיאולוגים הכריז השבוע על חשיפת בקתות פרהיסטוריות באתר חפירות בדורינגטון וולס, כ-4 ק"מ מסטונהנג', שהיו כנראה מקום מחיה ופולחן של בוני האתר. לדבריהם, מדובר בריכוז הגדול ביותר של בקתות פרהיסטוריות שהתגלה אי פעם במדינה.
החפירות, שהחלו ב-2003, נועדו לחשוף את עיבורי סטונהנג', אתר הנמצא כ-150 ק"מ מדרום-מערב ללונדון. המחקר נערך בשיתוף עם שש אוניברסיטאות בריטיות ומומן בחלקו על ידי "נשיונל ג'יאוגרפיק". לדברי החוקרים, ייתכן שתושבי המקום היו בוני סטונהנג', ואחרים היו צליינים שבאו להשתתף בפולחן השמש שנערך במקום. הצוות חשף שמונה בקתות, כל אחת מהן בגודל של כ-5 מ"ר עם רצפת חומר ואח מרכזית. שני בניינים גדולים יותר, מוקפים בגדרות ובתעלות, היו ככל הנראה בתיהם של מנהיגי הכפר או אנשי הדת, אם כי ייתכן שהן היו אמורות לשמש משכן לרוחות: הבקתות הקטנות יותר היו עמוסות בשרידים של כלי בישול וכלי חרס אחרים, אך לא נמצאו שרידים דומים בשתי הבקתות הגדולות, ולכן החוקרים מעריכים שאלה הושארו ריקות למטרה טקסית. בדיקת רדאר שנערכה באדמה מעלה את האפשרות שהאתר שהתגלה הוא רק חלק קטן מהתיישבות פרהיסטורית ענקית. במקום עשויים להתגלות עשרות, אם לא מאות, בקתות. בנוסף לבקתות, נמצאו במקום גם מעגלים של תעלות עפר מוקפים בטבעת אחת של קורות עץ. להערכת החוקרים, בעוד שסטונהנג' המפורסם היה משכן לרוחות המתים, הרי שמבנה העץ בדורינגטון וולס מסמל את "ארעיות החיים". תושבים מכל האזור נהרו אליו כדי לחגוג את החיים ולקבור את מתיהם בנהר, כדי שיוכלו להגיע לעולם הבא.
מבדיקות פחמן שערכו החוקרים עולה כי ההתיישבות החלה ב-2,500 לפני הספירה, באותה תקופה שבה הונחו האבנים הראשונות בסטונהנג'. נתון זה, יחד עם חשיפת שביל המוביל בין ההתיישבות לסטונהנג', תומך בהערכה לפיה שני האתרים האלה משלימים זה את זה, וכי סטונהנג' הוא רק חצי המתחם.

השלבים בבניית האתר

מחפירות שנערכו באתר עולה כי סטונהנג' נבנה בשלושה שלבים מרכזיים:
השלב הראשון נבנה בסביבות 3000 לפני הספירה, והוא כולל שוחה מעגלית (Henge) בקוטר של כמאה מטרים. פתח השוחה סומן בשתי אבנים (אחת מהן שרדה עד היום) והוא פונה לכיוון צפון-מזרח. על פי ההערכות, חופרי התעלה נעזרו בקרניים של צבאים ששימשו אותם כמעדרים.
מן האדמה שנחפרה מתוך השוחה נבנתה סוללה, שהוצבה בצדה הפנימי של השוחה. בשוליה הפנימיים של הסוללה נחפרו 56 בורות, המכונים "בורות אוברי" (Aubrey Holes), על שמו של ג'ון אוברי, מומחה לעתיקות בן המאה ה-17, שגילה את הבורות לראשונה. כנראה שבכל אחד מן הבורות הושם עמוד עץ שהתנשא לגובה של מספר מטרים. בצורתו זו עמד סטונהנג' במשך כ-500 שנים. בסוף תקופה זו כנראה ננטש האתר וכוסה בצמחייה.
בשלב השני (בסביבות שנת 2500 לפני הספירה) הוקם האתר מחדש, כאשר למקום הובאו כ-80 אבני ענק, במשקל ארבעה טון כל אחת. האבנים הובאו מהרי פרסלי (Preseli Mountains) שבדרום מערב ויילס, מרחק של כ-220 ק"מ מסטונהנג', והעברתם נחשבת להישג אדיר ומהווה תעלומה עד עצם ימינו. אבני הענק הונחו זו לצד זו, בשני מעגלים קרובים. הכניסה אל מעגלי האבנים היתה בכיוון המדויק בו זורחת השמש בתאריך 21/6 – היום הארוך ביותר בשנה.
כ-500 שנה מאוחר יותר, בסביבות שנת 2000 לפני הספירה, פורקו המעגלים שנבנו בשלב השני, והאתר נבנה בפעם השלישית, כפי שהוא מוכר היום. מגבעות מרלבורו (Marlborough Downs), הממוקמות במרחק של 30 ק"מ מצפון לסטונהנג', הובאו אבנים אדירות במשקל של חמישה טון כל אחת. כ-30 מאבנים אלו הונחו במרכז האתר, במעגל שקוטרו 33 מ'. מעל כל זוג אבנים צמודות הניחו הבונים אבן נוספת ששימשה כקורת רוחב. 17 מתוך 30 האבנים נותרו עומדות עד עצם היום הזה, ושש אבנים ששימשו קורות רוחב נמצאות עדיין על האבנים הזקופות.

שימור האתר

בשל המונומנטים הארכיאולוגים יוצאי הדופן שבאתר, הכוללים את מעגל האבנים העומדות, כ-300 תלי קבורה ושרידים פרה-היסטוריים רבים, נכנס בשנת 1986 סטונהנג' לרשימת אתרי המורשת העולמיים (World Heritage Site) של אונסק"ו.
לרשויות הקשורות בשימור האתר, ולחוואים ובעלי הקרקעות באזור אינטרסים שונים הנוגעים לסטונהנג', ועל כן פרסמו הרשויות הבריטיות בשנת 2000 תכנית כוללת לניהול האתר המשלבת בין שימור האתר, תיירות, אמצעי גישה למקום ועיבוד חקלאי של האזור, שחלק נכבד ממנו שייך לחוואים מקומיים.
בתור מטיילת הייתי באתר זה שלוש פעמים, בהפרשים של שנים. בפעם הראשונה נכנסנו ממש לתוך מעגל האבנים, נגענו בהם והתלהבנו מאוד. אבל בפעמים הבאות כבר נאלצתי לרסן את ההתלהבות. אחרי הכול, צריך קודם למצוא חנייה בחניוני הענק מסביב לאתר, ואז לעמוד בתור לכניסה, לשלם, לחצות את מרכז המבקרים וגם את חנות המזכרות העמוסה בגלויות, חולצות, כובעים, מאפרות וכל דבר שאפשר להטביע עליו את תמונת הסטונהנג' המפורסמת. חיכיתי בסבלנות להגיע אל מחוז חפצי. התאכזבתי רק כשגיליתי שתקוותי לכרוע ברך לאלת השמש נגוזה, שכן מעגל האבנים מוקף בגדר שאסור לחצות, והמבקרים יכולים רק לצעוד בשביל שסובב אותה ואת מעגל האבנים (בתיאום מראש ניתן להצטרף לביקורים מיוחדים, בהם ניתן להיכנס גם למעגל הפנימי).
הנה אני כאן, במקום שחלמתי עליו כל כך הרבה זמן, חשבתי לעצמי בעודי משתרעת על כר הדשא הצופה אל האבנים. הנה הוא כאן, מקדש השמש, או השעון האסטרונומי, או אתר נחיתת חלליות עמוסות חייזרים ירוקים, רק מרחק של עשרים מטרים ממני. כך נגזר על התייר מהמאה ה-21 לקבל את העדויות הפרה-היסטוריות ארוזות באריזה נוחה לעיכול, עם שבילים מסודרים וגדרות ושלטים וזמני ביקור, בלי סיכוי לחוויה אותנטית ומגע חסר אמצעים. זה המחיר שנגזר עלינו לשלם כדי לשמר את האתרים האלה, כי בלי כל זה אולי היה סטונהנג' נהרס מזמן, לטובת בניית בתי הכפרים הסמוכים או אפילו סתם תחת קשקושי גרפיטי.
אבל השקט מסביב, המרחבים העצומים והירוקים, העננים הגבוהים מעלינו ומעגל האבנים שעומד לו בשקט מלא הוד, לא מתרגש מהגדר או מהמצלמות – מעניקים חוויה אחרת. ועם קצת דמיון אפשר להרגיש את הקסם והמסתורין של סטונהנג' נכנסים לתוך הלב. שעתיים סבבנו את האבנים והבטנו בנופים היפהפיים שמסביב. כמעט ששמענו תופים קדמוניים המציינים את שעת השקיעה.

השפעות תרבותיות עכשוויות

האתר הקסום מעורר את הדמיון הקמאי, האקזוטי. בעיקר מגרה חידתו. מי? לשם מה? איזה פולחנים קדומים התקיימו כאן? איך עבדו כאן את השמש? איך בנו? איך הקימו דבר מופלא כל כך?
הדמיון היצירתי גרם לסופרים, משוררים ואנשי קולנוע לגייס את המקום לטובת יצירותיהם. טס (באנגלית: Tess) הוא סרטו של הבמאי רומן פולנסקי משנת 1979 שנעשה על פי הרומן של תומאס הרדי "טס לבית דרברוויל". זהו סיפורה של טס דרביפילד, אישה צעירה בת כפר, המתפתה לאלק דרברוויל האריסטוקרט והעשיר, למעשה זכותו על השם נופלת משלה, כיוון שאביו קנה את השם "דרברוויל", ואילו היא נצר אמיתי לשושלת האריסטוקרטית. את התסריט כתבו ז'ראר בראך, ג'ון בראונג'ון ורומן פולנסקי. פיליפ סארד הלחין את הפסקול המקורי. טס נשאת לאנג'ל . הם מממשים את נישואיהם וימים אחדים הם נמלטים יחד משלטונות החוק. טס ואנג'ל נתפסים בסטונהנג', היא נעצרת ואחר כך נשפטת ומוצאת להורג. סצינת הסיום בסטונהנג' היא סצנה בלתי נשכחת, ותורמת לכך לא מעט האווירה המיוחדת של סטונהנג'.
גם באחת הגירסאות המוסרטות של המלך ליר (המחזה המפורסם של שייקספיר), מתרחשת אחת הסצינות החזקות באתר סטונהנג'. לעת זקנה, מחליט ליר מלך בריטניה לחלק את הממלכה בין שלוש בנותיו ויורשותיו היחידות, בעודו בחיים. כך מנסה ליר למנוע סכסוך ירושה בין השלוש ובעליהן – גונריל הבכורה נשואה לדוכס אולבני, רגן לדוכס קורנוול ואילו קורדליה הצעירה טרם נישאה, אף כי מלך צרפת ודוכס בורגונדי מחזרים אחריה. ליר מציע לקיים תחרות: כל בת תקבל אדמות בהתאם להצהרות האהבה שלה אליו. התוכנית כושלת: קורנליה מסרבת לנסות להתחרות בחנפנות שמפגינות אחיותיה, מכיוון שהיא חשה כי הדבר מוזיל את אהבתה האמיתית לאביה. בהתקף זעם, ליר מחלק את ממלכתו בין גונריל ורגן, וקורנליה מנושלת מן הירושה. מלך צרפת נישא לה חרף נישולה – בשל יושרה, או מכיוון שהוא מתכנן לפלוש לאנגליה. כל הסצינה הטעונה הזאת מצולמת בין אבני הענק של סטונהנג' לעת ערב, כשאורות הלפידים מטילים צללים ענקיים ומסתוריים, המוסיפים עוד לאווירת המסתורין שממילא קיימת במקום.

סטונהנג' בעולם

סטונהנג' ביבשת אמריקה: בהרי האנדים בבוליביה, משתרעת עיר עתיקה בשם טיוואנאקו ובה מבני אבן ענקיים שנבנו כמחווה לשמש, בעלי דמיון רב למבנים באתר סטונהנג' באנגליה.
בארמניה יש אתר שנקרא בשפת המקום קַרַהוּנץ'. קר פירושו בארמנית אבן. הונץ' פירושו הד. זהו אתר ארכיאולוגי שמעריכים את זמנו לשנת 5000 לפני הספירה. הוא מזכיר קצת את האתר הידוע באנגליה סטונהנג', שגם פירוש שמו דומה. הנוף צחיח. אל האתר עצמו אין כביש אלא רק דרך עפר. צריך הרבה דמיון כדי לתאר מה היה שם פעם. כיום רואים מעגל סלעים ניצבים מסביב לבור מכוסה אבנים גדולות, אפשר לראות שם צורת שבלול המתכנס בתוך עצמו. האתר משתרע על שטח רב, וסלעים רבים ניצבים בו זקופים במרחקים גדולים. יש סלעים שנחצבו בהם חורים עגולים. לא יודעים בדיוק מהי מטרת האתר, פולחנית או אסטרונומית. אותן שאלות שצצות בסטונהנג' צצות גם פה. יש אומרים שהחורים בסלעים נועדו לקליטת קרני שמש בתאריכים מסויימים, אבל הכל השערות. הדרך לקרהונץ' עוברת סמוך לנחל ארפה (Arpa), שהסובייטים בשעתו חצבו 49 ק"מ בהר, כדי לגרום לו להישפך לאגם סוואן המרוחק בצפון.

קרדיט: ערכים וצילומים מויקיפדיה