הביטלס ואני

הביטלס ואני

בעקבות מצעד 88 שירים של הביטלס בערוץ כאן 88

היה זה יום נוסטלגי ומעורר זיכרונות רבים, מהם כואבים ומהם משמחים: מצעד שירי הביטלס.

התחלות

השיר הראשון שהכרתי בביצועם של הביטלס היה twist and shout, אני חושבת שזה היה בשנת 1963. הקריינים ברדיו דיברו על להקה חדשה שצמחה באנגליה שקוראים לה "חיפושיות הקצב". באזני, האמונות על מוסיקה קלאסית ושירי להקות עבריות כגון "התרנגולים", השיר הזה נשמע יותר כמו רעש. כך אמר לי גם חבר ששמע את השיר ואמר: מה זה? זה סתם רעש?

אבל אז הגיעו שירים נוספים, בעיקר שירי אהבה שמילותיהם לא היו שיא התחכום, כגון She Loves You, או I Want to Hold Your Hand, והצירוף של הקולות הנפלאים והמוזיקה, שכבר התחילה לקבל גוון מיוחד באזני, עשה את שלו. הקריינים כבר התחילו לדבר על "החיפושיות", השמות כבר התחילו להיות נודעים: פול מקרטני, ג'ון לנון, ג'ורג' הריסון, רינגו סטאר. גם הדיבור על התסרוקת, השער הארוך (יחסית לתקופה) – עשה את שלו.

בשנת 1965 ניסו שני אמרגנים להביאם להופעה בארץ, אך ניסיון זה לא צלח לאחר התנגדות של גורמים שונים. הנימוק הרשמי להתנגדות היה שבואם של הביטלס ישפיע על נוער ישראל לרעה. במשרד החינוך קבעו שלהקה זו גורמת להתפרצויות היסטריות המצריכות גיוס כוחות משטרה. הסברה היא כי הביקור בוטל עקב ריב בין אמרגנים שונים.

כבר לא "חיפושיות"

לנוכח תופעת הביטלמניה בארצות הברית התחילו גם הקריינים בארץ לדבר על הביטלס.

אני כבר הייתי שבוייה, אבל עדיין חובבת. ולכן התקליט הראשון שקניתי היה תקליט אוסף A  Collection of Beatles Oldies – subtitled But Goldies. התקליט הזה התנגן בביתי שעות ארוכות ואני ושלושת ילדיי הקטנים חזרנו ושמענו אותו. זה היה המצע שעליו גדלו ילדיי, שגם העבירו את האהבה הזאת לילדיהם שלהם.

השיר Eleanor Rigby היה השיר שדיבר אל לבי ביותר. השיר שהוא המנון לכל האנשים הבודדים בעולם נגע בנקודה רגישה בנפשי, נקודה שליוותה אותי מאז ילדותי: תחושת הבדידות. בכל פעם ששמעתי את השיר הזה עלו דמעות בעיניי. לימים כשראיתי את הסרט "צוללת צהובה" – סרט אנימציה של הביטלס, שבו הם מבצעים את השיר הזה, לא יכולתי שלא לבכות.

מכאן כבר התחלנו לקנות עוד ועוד תקליטים. כדי למלא את החסר רכשנו את האלבום השני With the Beatles  שיצא בשנת 1964. התקליט הזה שעטיפתו היא בשחור לבן, היה אהוב על ילדיי מאוד והם כינו אותו בשם "ביטלס צעירים".

מכאן ואילך התרבו התקליטים בביתנו וגם השירים שנחרטו לנצח על לבי, כשכל אחד מהם נוגע בנקודה אחרת או מזכיר לי אירוע בחיי.

Golden Slumbers

השיר הקרוב ביותר ללבי הוא Golden Slumbers מהאלבום Abbey Road, אלבומם האחרון של הביטלס שהוקלט בשנת 1969.

זהו שיר ערש שמחובר לשיר carry that weight ושניהם יחד עם סיום התקליט  The  end מהווים יצירת מופת. למעשה אפשר להגיד שכל הצד השני של התקליט Abbey Road הוא יצירת מופת אחת שאין הרבה שווים לה או דומים לה. בעיניי היא אחת ויחידה.

השיר Golden Slumbers מלווה אותי כל חיי מאז ששמעתי אותו לראשונה. הם שרים לי באופן אישי ואומרים לי

Once there was a way to get back homeward
Once there was a way to get back home

Sleep pretty darling do not cry
And I will sing a lullaby.
Golden slumbers fill your eyes
Smile awake you when you rise
Sleep pretty darling do not cry
And I will sing a lullaby

כשאני שומעת את השיר הזה, וכשהם אומרים לי: הירדמי יקרה קטנה אל תבכי – מיד מתמלאות עיניי דמעות. השיר הזה מבטא את הגעגועים הביתה. היכן הבית הזה, האם הוא קיים? אולי עצם אי הוודאות בקיומו של בית, בית אמתי, המכיל אותי כמו שאני ושר לי שיר ערש ומנחם אותי ומרגיע אותי – אי הודאות הזאת מעלה דמעות בעיניי וכיסופים בלבי.

פעם אחת לפני שנים רבות, ישבתי עם אחי הצעיר בבית הורינו. ההורים עזבו את הבית ועברו למקום אחר, והבית היה ריק למעשה. ישבנו שנינו ואחי הביא אתו עלי מריחואנה או כמו שאומרים היום קנאביס או גראס, ואולי אני בכלל לא צריכה לספר את זה, אבל זה היה מזמן. מעודי לא עישנתי לא סיגריה ולא עשב אחר. זאת הייתה הפעם היחידה, הראשונה והאחרונה, שעישנתי עשב. הוא הניח את התקליט Abbey Road והשמיע אותו, בעוד אנחנו מעשנים. החוויה הייתה מדהימה. המוזיקה עטפה אותי, הרימה אותי לגבהים. שם ריחפתי וראיתי תמונות צבעוניות. התחושה הזאת חיה בי עד היום והעצימה את ההשפעה שהייתה לתקליט הזה עלי.

Because

שיר אחר שיש לו השפעה דומה עלי הוא השיר Because מאותו תקליט.

Because the world is round it turns me on
Because the world is round, ah

Because the wind is high it blows my mind
Because the wind is high, ah

Love is old, love is new
Love is all, love is you

Because the sky is blue, it makes me cry
Because the sky is blue, ah

Ah, ah, ah, ah

 

איך אפשר לא לבכות כשנסחפים עם השיר הזה? איך אפשר לא לזכור את אפלולית המועדון, השיר מתנגן ואני, חבוקה בזרועות האיש שאני אוהבת, אהבה במסתרים, צמודה אליו ונוסקת למרומים עם דמעות בעיניי כי "השמיים הכחולים גורמים לי לבכות…"

המצעד שלי

וקצרה היריעה מלהזכיר את כל השירים שנוגעים בי, ורק אספר כי המצעד שלי אינו דומה בדיוק למצעד ששודר בכאן 88, אם כי כמה משירי האהובים נכנסו גם לעשרת הגדולים של מצעד הרדיו.

וזהו המצעד שלי, ראשו ראשון ואחרון אחרון:

Golden slumbers

Eleanor Rigby

Because

Hey Jude

The fool on the hill

She is leaving home

Something

Here comes the Sun

A Day In The Life

Help

Penny lane

You never give me your money

שנים חלפו. מאז נגעו בי הביטלס ורוממו את נפשי – ננעלתי.

אינני מכירה להקות אחרות, אינני מקשיבה ללהקות אחרות.

הביטלס השאירו אותי בעולמם  המוזיקלי ואין לי זולתם.

 

 

נעזרתי בויקיפדיה