מסע בסיביר (1)

הרכבת הטרנס-סיבירית

הגיבורה הראשית בסיפור המסע לסיביר היא הרכבת הטרנס-סיבירית, שבה יבלה המטייל לפחות שליש מימיו ולילותיו. היא רשת מסילות הברזל הארוכה בעולם. היא מחברת את רוסיה האירופית לסין, למונגוליה ולחבלים הרוסיים המזרחיים. הרכבת משמשת להסעת נוסעים ומטען, ובעתות מלחמה שירתה את האימפריה הרוסית (ולימים את ברית המועצות) להעברת אספקה לחזית.

הנתיב העיקרי, ה"טרנס-סיבירי", יוצא ממוסקבה ומגיע לולדיווסטוק דרך דרום סיביר. הוא נבנה בין 1891 ל-1916. הרכבת הנוסעת לאורך הנתיב נקראת באותו שם. זהו קו הרכבת הארוך ביותר בעולם – אורכו 9,288 קילומטר והוא חוצה שמונה אזורי זמן. נסיעה בקו מהתחנה הראשונה ועד לאחרונה אורכת כשבוע.

רוסיה שאפה מאז ומתמיד לאחיזה בחוף האוקיינוס השקט. לצורך זה הוקמה בשנת 1860 העיר ולדיווסטוק. עד 1880 התפתחה ולדיווסטוק לעיר נמל ראשית, ותוך זמן קצר התברר הצורך בתחבורה נאותה בין החבלים המזרחיים והמערביים של רוסיה. בנייה סדירה של הקו הטרנס-סיבירי החלה ב-1891 תחת פיקוח שר האוצר דאז, סרגיי ויטה, תחת שלטון הצאר אלכסנדר השלישי. בדומה לבניית קו הרכבת ביןהחוף המזרחי לחוף המערבי בארצות הברית, החלו בוני הקו הרוסים לבנותו במקביל משני קצותיו לכיוון אמצע המסלול. יישובים רבים הוקמו לאורך המסילה בעקבות הקמת קו הרכבת. אוכלוסייתם הכוללת מונה כמיליון נפשות. פרויקט בניית המסילה בוצע בעיקר על ידי אסירים בעבודת כפייה ועל ידי חיילים רוסים. ב-1916 הושלמה מסילה רציפה בין סנקט פטרבורג לולדיווסטוק – קו הרכבת הארוך בעולם אף היום. חידוש המסילה החל ב-1929 והושלם ב-2002. הוא מאפשר הכפלה של קיבולת הרכבת, עד מטען כולל של 6,000 טון. הקו הטרנס-סיבירי הוא נתיב התחבורה החשוב ביותר ברוסיה גם כיום. כ-30% מהייצוא הרוסי משונע ברכבת זו, ותושבים רוסים רבים משתמשים ברכבת לנסיעה בארצם העצומה.

החיים ברכבת 

אם אתה נוסע בעל אמצעים סבירים, לא עשיר אך גם לא עני מרוד, תבחר בקרון שינה המכונה קוּפֶּה. גם כך הכרטיס לרכבת יקר, אבל אנחנו לא בעונש: לא ניסע בקרונות השינה הפתוחים, גם לא ניסע בקרונות הישיבה מחד, אבל גם לא ניסע בקרונות היוקרתיים, שבהם רק שתי מיטות. קופה- זהו התא שהרוב בוחרים בו: ארבע מיטות בלילה (ספסלים ביום), שתיים למטה ושתיים למעלה. סולם מתקפל לטיפוס אל על, שולחן מינימלי ברווח שבין שני המושבים התחתיים. על הדלת מבפנים – מראה. זהו.

עם עלייתך לרכבת, לאחר שהצגת את כרטיסך ואת תעודת הזהות שלך בפני אחראי הקרון העומד לפתח הקרון, לאחר שאיתרת את תאך ודחקת את המזוודה אל תא האיחסון המסתתר מתחת לספסלך, תבחן את שכניך לדרך. יש מהם שכבר מבלים ברכבת זו כמה ימים, כי עלו בנקודה קודמת. יש המגיעים ביחד איתך. לעתים ספסל ריק מחכה לנוסע שיעלה בתחנה הבאה. האוכלוסייה מתחלפת. אחראי הקרון (לרוב נשים) מביא לך חבילה סגורה: שני סדינים, ציפית ומגבת. אם זוהי רכבת חדשה יחסית נקבל גם נעלי בית (מנייר), מברשת שיניים ושפופרת זעירה של משחת שיניים. לעתים כולל הכרטיס גם ארוחה אחת, שאתה מוזמן לבחור לך מתוך כמה אפשרויות (בשר, אורז, דג, תפוחי אדמה, סלט, מרק, לחם) ומוגשת לך מיד עם התחלת הנסיעה. על כל ספסל מונחים מזרון דק מגולגל, כרית, ושמיכת צמר. והנה אתה מוזמן להתחיל את חייך ברכבת.

החיים האינטימיים בתא הרכבת

החיים האינטימיים בתא הרכבת

החיים ברכבת מורכבים מהפעילויות הבאות: קריאה (ספרים ועתונים), תשבצים, משחקי קלפים, שיחות עם שכניך לתא, צפייה מבעד לחלונות בנופים המתחלפים, ובעיקר שינה, הרבה שינה (גם ביום) – הכל תלוי במשך הזמן שאתה מבלה ברכבת, לעתים יום, לעתים לילה, לעתים כמה ימים וכמה לילות. הנוסע ישירות ממוסקבה לולדיווסטוק יבלה ברכבת שמונה ימים ושמונה לילות. מומלץ לטוס.

שאלת ההיגיינה היא שאלה עדינה. בכל קרון יש תא שירותים אחד, קטן ודחוק. ברכבות החדשות יש שניים, והרבה יותר מרווחים ונעימים (הכל יחסי כמובן). בבוקר ובערב – יש תור. בשירותים עושים צרכים, רוחצים פנים ומצחצחים שיניים. העישון הוא מחוץ לקרון, במעבר בין קרון אחד למשנהו. כולם מסתובבים ברכבת עם נעלי בית, אווירה אינטימית משהו.

החיים האינטימיים ברכבת

החיים האינטימיים ברכבת

ובל נשכח את האוכל – מרכיב חשוב בחיי האדם. אמנם יש קרון מסעדה ברכבת, אבל אני לא מכירה הרבה אנשים שאוכלים בו. רובם מצטיידים במזונות מהבית וקונים בעצירות בתחנות מזונות מבושלים מידי הנשים הצובאות ברציפים ומוכרות את תבשיליהן. מידי פעם חולף מוכר או מוכרת במסדרונות הרכבת ומציעה דגי אומול מומלחים ומיובשים, או מיני משקאות ותרגימה. רוב הנוסעים מצטיידים במנות חמות מוכנות, שלהן יש להוסיף מים רותחים. בקצה כל קרון יש מיחם גדול המספק מים רותחים 24 שעות ביממה. לאורך כל היום יש תנועה אל המיחם, עם כלי קיבול ביד, ספל או צלוחית ריקים, וממנו בחזרה עם כלים מלאים: תה, קפה, מרק, מנה חמה. הנוסע חייב להצטייד בספל, רצוי עם ידית, בכף או כפית, בתיונים, בסוכר, וכל שאר הדרוש – אחרת אין לו קיום. לאחראי הקרון יש כוסות בתאו, והמבקש יקבל שירות הגשת תה, תמורת תשלום כמובן. פעם היה השירות כלול, ואחראי הקרון היה מגיש לכל אחד כוס תה בוס זכוכית המוחזקת בנושא-כוס מעוצב ומוכסף.  היום אין הדבר כך, ומחזיקי הכוסות המעוצבים הפכו להיות פריטי אספנות. מוכרים אותם בחנויות במחיר מופקע. אם תשלם טוב לאחראי הקרון, הוא יספק לך אחד כזה, אם תרצה במזכרת מהמסע.

והלילות: שוכבים על הספסל-מיטה המגובה על ידי מזרון מינימלי. הרכבת משמיעה את שקשוקה המונוטוני, כשיר ערש הוא באוזניך. הרכבת נעה ומתנדנדת קלות מצד לצד, מערסלת אותך כתינוק בעריסה. אם אתה לא צריך להתעורר בשלוש בלילה כי הגעת לתחנה שלך, או לרדת מהקומה השנייה לשירותים באמצע הלילה – אין לילה טוב מזה.

והמראות: נופי סיביר העצומה חולפים לנגד עיניך. אם בחורף – הכל מכוסה לבן. בסתיו – היערות האין סופיים נצבעים בצבעי זהב, אדום, צהוב, בכל הגוונים האפשריים. מפעם לפעם חולפים על פני כפר הנראה כמו באגדות הרוסיות: בקתות עץ עם תריסים צבועים ומעוטרים, גדר סביב. בכל חצר באר עם משאבת יד, ערוגות ירקות, כרוב, עגבניות, תפוחי אדמה. לחיות שם קשה, אבל לראות מרחוק – מאוד רומנטי. מפעם לפעם חוצים אחד מנהרות הענק המרובים של סיביר, על גשרים ענקיים ומרשימים. העין לא תשבע והלב רק ירצה עוד ועוד. סיביר ארץ הפלאות: לא כדי לחיות אבל כדי לטייל, לראות, ליהנות ולחזור הביתה.

הרי אורל Ural

רכס הרים שכיוונו הכללי צפון-דרום, המחלק את רוסיה למזרח ומערב. רכס הרי אורל נמשך לאורך כ-2,500 ק"מ מהערבות בגבולה הצפוני של קזחסטן ועד לחופי האוקיינוס הארקטי. גיאולוגית, הרי האורל מסמנים את החלק הצפוני של הגבול בין יבשות אסיה ואירופה. הפסגה הגבוהה ביותר ברכס היא ההר נָרוֹדָה (1,895 מ').

תחנה ראשונה (ראשית הדרך):

יקטרינבורג Yekaterinburg

זהו שער הכניסה לחלק האסיאתי של רוסיה, עדיין לא לסיביר, אבל הכנה לסיביר.

העיר נמצאת באורל המרכזית במורדות המזרחיים על גדות הנהר איסט, יובלו של הנהר טובול, שהוא יובלו של אירטיש. אוכלוסיית העיר מונה כשני מיליון תושבים (2002), והיא הרביעית באוכלוסייתה ברוסיה (אחרי הערים מוסקבה, סנקט פטרבורג ונובוסיבירסק). דרך העיר עוברת הרכבת הטרנס-סיבירית העיר נוסדה ב-1723 על ידי וסילי טטישצ'ב לפי צו של פיוטר הגדול לבניית בית חרושת להפקת ברזל בהרי אורל. את שמה העיר קיבלה משמה של יקטרינה הראשונה, אשתו ויורשתו של פיוטר. העיר נבנתה לפי תוכניתו של האדריכל קוטוזוב, חניך בית הספר לארטילריה בסנקט פטרבורג. העיר נבנתה במטרה להוות חלון ליבשת אסיה, כמו שפטרבורג לאירופה. מבנה העיר מעיד שלתוכנית המתאר שלה השתמשו בתכניות המתאר הכי משוכללות של התקופה מגרמניה, הולנד וצרפת.

לאחר המהפכה הבולשביקית הוגלה ליקטרינבורג הצאר ניקולאי השני, עם בני משפחתו, ובה נרצחו ב-1918 בבית איפטייב. ב-1924 הוסב שם העיר לסברדלובסק, על-שם המנהיג הבולשביקי יעקב סברדלוב. ב-1977, לפי החלטת ההפוליטביורו נהרס בית איפטייב, כדי שלא תהיה עילה להופכו למקום עלייה לרגל אל מקום הירצחו של הצאר. ב-1990 במקום שעמד הבית התחילה בניית כנסייה אורתודוכסית והיום היא מתנוססת בגאון ומוקד לעלייה לרגל. שמה הקודם של העיר הוחזר ב-1991, בהוראת נשיא רוסיה ילצין. בדיחה מקומית אומרת שהתושבים אינם יודעים מה עדיף, להיקרא על שם זונה גרמנייה (יקטרינה) או על שם שמוק יהודי (סברדלוב, כמו רוב חברי ההנהגה הבושלביקית, היה יהודי).

זוהי העיר הכי צפופה ברוסיה, וזיהום האוויר בה נורא, בגלל התעשיות הכבדות והמכרות. חלק מהמכרות נטוש ומהווה אסון אקולוגי. הם מוצפים במים וכל החומרים הרעילים שבהם נספגים במי התהום. אסור לשתות מים מהברזים אלא רק מים קנויים. כשפותחים את הברז מיד אפשר להבין את האיסור. ריחם וצבעם נוראים. תוחלת החיים ביקטרינבורג נמוכה באופן בולט יחסית לערים אחרות ברוסיה, והתושבים אומרים שאפילו ג'וקים אין פה, כי הם מתים מזיהום האוויר. יקטרינבורג היא סיפור אסון אקולוגי בקנה מידה עולמי.

סמל העיר מראה מצד שמאל את בעל החיים הסיביר צובל, שפרוותו המבוקשת באירופה היוותה בסיסי כלכלי ומסחרי חשוב בראשית ימי האזור, מצד ימין מצויירת לטאה עם כתר, על פי סיפורו הידוע של הסופר הרוסי בז'וב, שכתב את 'פרח הסלע', סיפורם של משפחת אומנים המגלפים באבן, הפוגשים את מלכת ההר, שהתגלמותה הרגילה היא לטאה עם כתר, לפני שהיא הופכת להיות אישה יפהפייה. הסיפור הוסרט בשנת 1946 והיה הסרט העלילתי הראשון בצבע בברית המועצות. סרט שראיתי בנערותי והשאיר עלי רושם בל יימחה. שאר הסימנים בסמל העיר מסמלים את התעשייה והמדע.

סמל יקטרינבורג

סמל יקטרינבורג

בעיר האתרים הקבועים המאפיינים כל עיר רוסית: הקרקס, התיאטרון לילדים , מרכז תרבותי חריטונובסקי, שהיה פעם ביתו של סוחר עשיר בשם חריטון. כל השטח שהיה רכושו של חריטון הפך להיות פארק ציבורי שבמרכזו אגם. למרבה הצער כל האזור הזה מוזנח מאוד.

יקטרינבורג של המאה ה-18 הייתה בנויה כולה מבתי עץ. מעטים מהם שרדו, חלקם שופצו ושוחזרו. בשלהי המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 החלה הבנייה באבן בסגנון הקלאסי.בהשפעת השלטון הקומוניסטי חדרו מגמות חדשות שהשפיעו על הארכיטקטורה של יקטרינבורג. הן הושפעו מאידיאולוגיה, מסגפנות, מיוקרה ומרציונליזם. הדינאמיקה של חיים מודרניים וההשפעה של הארכיטקטורה הכלל עולמית נתנו  גם הם את אותותיהם בגל חדש של בניינים שנבנו במאה העשרים ובמאה הנוכחית.

בית עץ ביקטרינבורג

בית עץ ביקטרינבורג

בעיר היו 50 כנסיות שרק שש מהן שרדו את המשטר הסובייטי. מהן קתדראלת ווזנסנסקאיה  Voznesenskaya; כנסיית העלייה  שבנייתה החלה ב- 1792 והסתיימה ב- 1818 שנחשבת ליפה ולעתיקה שבין הכנסיות ששרדו בעיר. בנויה בסגנון בארוקי; וכנסיית השילוש הקדוש שנבנתה ב- 1820 והייתה ידועה בעבר בהדר ובפאר שלה. שוכנת ליד מרכז הסחר העולמי.  בתקופת השלטון הסובייטי, נבזזו כל שכיות החמדה שהיו בתוכה והיא הפכה לאתר שהצבא הסובייטי אחסן בו את מכוניותיו. לאחר הפרסטרויקה שופצה ושוקמה.

מגדל אנטי  Antei

מגדל עסקים ובידור המתנשא לגובה של 273 מ'. הוא נחשב לאחד מהמרכזים המסחריים היוקרתיים של יקטרינבורג בראשו מסעדה ועמדת תצפית שממנה ניתן לצפות תצפית היקפית על העיר. לרגלי המגדל בכניסה מוצב פסלו של הזמר הנערץ ולדימיר ויסוצקי כשלצידו אשתו שחקנית הקולנוע הצרפתיה היפהפייה מרינה וולאדי.

אגם שרטאש  Shartash

שנוצר מיד אחרי שנת 1723 עם בניית הסכר על נהר איסט. החורף נמשך כאן חמישה חודשים. מנובמבר עד אמצע אפריל. בחורף, הטמפרטורה עלולה לרדת עד מינוס 30 מעלות. הקיץ של אוראל קצר, הוא נמשך שלושה חודשים. בחורף האגם קפוא ומכסה אות שכבת קרח עבר, שעליה מחליקים בסקי ודייגים חובבים באים לדוג מתוך חורים עגולים שהם חוצבים בקרח. האגם מוקף ביער עבות, הטייגה הסיבירית. העצים האופייניים הם הבריוזקה, היא הלבנה הסיבירי; הססנה, הוא האורן הסיבירי והיולקה הכחולה והאפורה, היא האשוח. הפרח הנפוץ בסתיו הוא פרח גבוה בעל פרחים אדומים המכונה בפי העם 'איוון צ'אי', כלומר התה של איוון. הם מספרים כי בשנות הרעב והחסר השתמשו בפרחי הצמח הזה כדי לחלוט לעצמם מעין תה.

אגם שרטאש

אגם שרטאש

אוהל הסלע (קמיני פלטקי) Kamenniye Palatki  

סמוך לאגם נמצא אתר מרתק, כנראה פרהיסטורי, של סלעים אפורים המגובבים זה על גבי זה בצורות שונות ומגוונות, המשתרע על פני שטח הצום, בתוך הטייגה. האתר לא נחקר עדיין ואפשר רק לנחש ולדמיין לאיזה מטרות שימשו ערימות הסלעים האפורים, שהם גדולים מאוד. בימי המהפכה כינס סברדלוב, המנהיג הקומוניסטי-יהודי שלימים נקראה העיר על שמו, את פועלי העיר בסתר אל האתר הזה ונאם בפניהם בקוראו להם להצטרף אל המהפכנים. היום זהו מקום טיולים ובילוי עממי ואהוב, אם כי מוזנח.

אוהל הסלע

אוהל הסלע

הפארק ההיסטורי  Historichiskii Square

זהו ליבה של העיר. גרעינה הקדום של העיר נבנה באזור הסכר על נהר איסט. הסכר עצמו נבנה ב-1723  ושרד שני שחזורים. סביבו נבנה הגרעין התעשייתי הראשון של העיר המכונה היום בפי המקומיים בשם פלוטינקה Plotinka . הסכר הפך היום למונומנט היסטורי חשוב המנציח את ראשיתה של ההתיישבות בעיר.  ושמו הרשמי הוא הפארק ההיסטורי. סביב הסכר הקימו כיכר גדולה, הקימו מסביב אנדרטאות המציינות נקודות היסטוריות חשובות בתולדות ראשית העיר. שם נמצא סמל העיר בצורה בולטת, לוחות עם תאריכים ותבליטי דמויות האישים המרכזיים שהקימו את מפעלי התעשייה הכבדה והמחצבים. לא רחוק, על הנהר, נמצאת מצבת הקומונרים Magila Komunara, המנציחה את בני העיר שנהרגו במלחמת האזרחים של שנת 1917. פעם היה זה המקום המועדף על הזוגות הנישאים להצטלם בו. היום מתרכזים יותר בפארק ההיסטורי. על הגשר שחוצה את נהר איסט תולים הזוגות את מנעולי ההתחייבות שלהם.

הפארק ההיסטורי

הפארק ההיסטורי

אהבה לנצח

אהבה לנצח

ה"קתדראלה על הדם" (חראם נ קראבי) Hram Na Kravi.

הכנסייה נבנתה על מה שהיה פעם ביתו של איפאטייב  Ipatyev, ובו (אולי) בוצע הרצח ששם קץ לשושלת הצארים הגדולה ששלטה באימפריה הרוסית (יש הטענים שרצח בוצע במקום קבורתם ביער, בגנינה יאנה). הצאר ניקולאי אלכסנדרוביץ שנמנה על שושלת הצארים לבית רומאנוב, ותוארו הרשמי היה  ניקולאי השני. ניקולאי נשא לאישה את הנסיכה הגרמנייה אליכס מהסה וכשנישאה לו היא שינתה את שמה לאלכסנדרה פיודרובנה. טקס הכתרתו לצאר ייזכר לדיראון עולם. אנשים רבים שהשתתפו בטקס ובקשו לקבל מתנות מאת הצאר נרמסו למוות. ניקולאי שהיה רדוף באמונות תפלות, ראה בזה סימן מבשר רע העתיד לאיים על שלטונו. ההפסד במלחמת רוסיה-יפן בשנת 1905 חיזק את המתנגדים לשלטונו והיה בין הגורמים לשביתות מאורגנות והפיכות מקומיות שאילצו אותו להסכים לכינונו של הפרלמנט, ה'דומה'. הדברים התגלגלו עד למלחמת העולם הראשונה, המהפכה, מלחמת האזרחים, נצחון הבולשביקים והרצח שבא לשים קץ לשלטון הצארים. בתחילת שנות ה-90 נתגלו גופותיהם של בני משפחת רומאנוב. ב-1981 הכריזה הכנסייה הפרבוסלאבית הגולה על משפחת רומאנוב קדושים מעונים. אבל בסוף שנת 2000 החליטה לבטל את ההכרזה  על קדושים מעונים, כי מותם לא היה תוצאה ישירה של אמונתם הנוצרית. במקום זה הם הוקדשו כ"נושאי פסיון" שביקשו בחייהם לגלם את צווי הבשורה הנוצרית ומתו בייסורים. לפיכך הכנסייה הפרבוסלאבית הרוסית בקשה להנציח את זכרם של הקדושים ולבנות על מקום הירצחם, בית איפאטייב, קתדראלה שזכתה לשם ההרואי  'הקתדראלה על הדם'. בית איפאטייב נהרס ב-1977 בהוראתו של בוריס ילצין בשל חששו שהוא יהפוך לאתר הנצחה של המשטר הישן. בנייתה של הכנסייה הושלמה ב-2003 והיא נבנתה בסגנון ביזנטי שהיה אהוב על הצאר ניקולאי. ב-17 ביולי 1998 הובאו עצמותיהם של הצאר ובני משפחתו לקבורה בקריפטה של כנסיית סנט פטר ופול שבסנט פטרבורג, במעמד הנשיא ילצין שתיאר את הרצח הנתעב של משפחת רומנוב כאחד מהדפים המבישים ביותר בהיסטוריה של רוסיה.

הקתדרלה על הדם

הקתדרלה על הדם

בחזית הכנסייה ניצבת אנדרטת הצאר ובני משפחתו. לא רחוק ממנה ניצב לוח שיש קטן ועליו חקוק סיפור הרצח. הכנסייה מאוד מפוארת וכולה מכוונת לפולחן קדושים של הצאר ניקולאי ובני משפחתו. על הגדר המקיפה את הכנסייה תלויים צילומי ענק של הצאר ומשפחתו הגדולה (לצאר ולאשתו היו ארבע בנות ובן אחד, שכולם הוצאו להורג, אם כי כמובן יש הטוענים שהם צאצאי הצאר שנמלטו מהטבח). בתוך הכנסייה תצלומים רבים של הצאר ומשפחתו וכן מוקדשים כמה חדרים במבנה הגדול והמפואר למוזיאון לזכרו של הצאר. ההתייחסות של העם היום אל הצאר הוא כאל קדוש לכל דבר, באים, מתפללים, מדליקים נרות, מבקשים בקשות, מנשקים. בולטת מאוד לעיין תמיכת השלטונות העכשוויים בתחיית פולחן הצארים, געגועים ונוסטלגיה לתקופת שלטון הצארים כאנטיתיזה למהפכה ולתקופת הקומוניזם וברית המועצות.

מדרחוב ווינר Vaynera

קרוי על שם מהפכן, יהודי כמובן. חדש וישן משתלבים בו בחן ובטוב טעם. חנויות, מסעדות, בתי קפה. ספסלי ישיבה ופסלוני ברונזה נהדרים, המציגים דמויות ובעלי מלאכה מסורתיים שעלו מתוך ההוויה של העיר העתיקה והמתחדשת. חלק מהפסלים הפכו עם השנים לאתר עלייה לרגל כמו מוכר הסדקית והבשמים. המקומיים נוהגים ללטף ולשפשף את ידיהם במכסה של בקבוק בושם שהוא נושא כסגולה לעושר ולחיים טובים. יש הדוחקים לתוך חולצתו מטבעות ושטרות כסף. כמוהו גם הפסל הנהדר של רוכב האופניים. כמה מהפסלים מנציחים דמויות מאגדות ילדים. אבל נראה שהפסל הפופולרי ביותר הוא דווקא של מייקל ג'קסון בפוזה אופיינית. צמוד למדרחוב מתנשא קניון חדש ומודרני, שבו חנויות יוקרה של מותגים מפורסמים. גם בתוכו הרבה פסלי הווי מקומי. במדרחוב מטיילים הרבה תושבים מקומיים. לקניון כנראה נכנסים רק העשירים שבהם.

מייקל ג'קסון במדרחוב ויינר

מייקל ג'קסון במדרחוב ויינר

המוזיאון הגיאולוגי של אוראל

הוא שוכן ברחוב  Kuibysheva מס' 39 . פתוח בימים שני עד שישי. סגור בשבת ובראשון. הבניין נוסד ב- 1937. הוא אוצר בארבע קומותיו סלעים, מינראלים, גבישים ומאובנים, 40,000 במספר, שנאספו בהרי אוראל. האוסף המרשים משקף את העושר המינראלי- גיאולוגי של  האזור. חבל שהצגת האוסף המרשים נעשתה בדרך חובבנית וברישול רב. אין ספק שמדע הגיאולוגיה היה שייך מאז ומתמיד לרוסים. הם אלה שהעניקו לעולם את הכלים הראשונים להתמודדות עם תופעות גיאולוגיות, כמו הגדרה של מאובנים, סלעים ומינראלים.

בית חב"ד

מבנה מרשים לכל הדעות. שליח חב"ד שנכח במקום סיפר לי שמניין היהודים המתגוררים בעיר מגיע לכדי 15000 . 90% מהם נמנים על משפחות שהאם בהן יהודיה או בת לאימא יהודיה שנישאה לגוי והיתר נמנים על משפחות יהודיות משני הצדדים. במרכז המבנה המרשים בנוי לו בית כנסת, אולמות וועידה, מכון כושר, משרדים ומסעדה גדולה ומרשימה. לעת צהריים, היא נתמלאה בקשישים יהודים, דלי אמצעים האוכלים בה בחינם. נכחו בה גם צעירים המשלמים מחיר מסובסד. הרב של חב"ד מתכונן לבנות במרכז גם בריכת שחייה. לצד המרכז יש בית ספר יהודי מרשים, בו לומדים היום למעלה מ- 150 תלמידים. רובם, מספר הרב, ילדים להורים שהתבוללו – אם יהודיה ואבא רוסי. עיתים שהתלמידים מגיעים לבית הספר כשצלב ענוד לצווארם. אין המורים מעירים להם על כך כדי לא לפגוע ברגשותיו של האבא ולגרום לתחושת עוינות מצידו נגד החינוך בזרם חב"ד. אין ספק שהמפעל החינוכי הזה מציל יהודים שעלו על מסלול של התבוללות ומעניק להם זהות. גם הסוכנות מצאה לה מקום בבית חב"ד והיא מחזיקה בו את משרדיה.

 סביבות יקטרינבורג

הבור

הבור

גנינה יאמה Ganina Yama – הבור

20 ק"מ צפונית ליקטרינבורג בלב יערות לבנים ואורנים מרהיבים נמצא מכרה נטוש שנקרא גנינה יאמה. יאמה פירושו בור. יש הסבורים שגנינה הוא קיצור שמו של גבריאל, האיש שרכש כאן אדמה בימי הבהלה לזהב באזור אוראל. זהב הוא לא מצא כאן, אבל ברזל כן. ברבות הימים הוא נטש את המכרה ומאז הוא התכסה שוב ביער אורנים. אל תוך הבור של המכרה נזרקו גופות של הצאר האחרון, ניקולאי השני, אשתו וילדיו. יש אומרים ששם רצחו אותם והשליכו את גופותיהם.

בחודש ספטמבר של שנת 2000 הגיע הפטריארך הפרבוסלאבי אלכסיי השני, לביקור להיסטורי ראשון במחוז אוראל. הוא לא פסח על הבור שאליו השליכו את הצאר ומשפחתו. על שפת הבור הוא נשא תפילה ונתן את ברכתו לבניית כנסייה על שמו של המרטיר סנט ריגאל. "הדרך הטובה ביותר להנציח זיכרון ברוסיה" אמר הפטריארך, "היא על-ידי בניית כנסייה". בטקס הנחת אבן הפינה לכנסייה אמר הארכיבישוף של יקטרינבורג: "במקומה של משפחת הצאר שנרצחה וחליפתם של נכסי התרבות של הכנסייה האורתודוקסית שנהרסו תהיה התחלה של חיים חדשים שיתנהלו לפי החוקים של אלוהים". מאז הביקור ההוא, נבנו בגנינה יאמה שבע כנסיות וכנסיות נוספות הולכות ונבנות כל הזמן. כל הכנסיות נבנו ונבנות על פי מיטב המסורת הרוסית של בנייה בעץ, כשלא נדרשים לשום מסמר בשלבי הבנייה. גם השתדלו להימנע מפאר והדר, המבנים, אף שהם נראים מרשימים כלפי חוץ, מבטאים הרבה סגפנות, טוהר ואווירה של רוחניות שורה בהם. בניית הכנסייה הראשונה על שם ריגאל נמשכה כשנה, בעבודה סביב השעון, ללא הפסקה, של יום ולילה, קיץ וחורף. טקס הפתיחה של הכנסייה נערך ב-17 ביולי 2001 , יום השנה לרצח משפחת הצאר. במהלך ארבע שנים מיום הפתיחה של הכנסייה הנושאת את שמו של ריגאל, נבנו שבע כנסיות נוספות בסיוע חברת המכרות של אוראל, כמניין בני משפחת הצאר. Andrey Kozitsyn, נשיא חברת המכרות של אוראל ה-UMMC, אמר בסיום העבודה: "זו התשובה שלנו לפשע שבוצע במקום הזה, תחיית האמונה מתחילה ממקומות שכאלה".

סנט ריגאל נבנתה בסמוך לבור אליו השליכו את משפחת הצאר. הכנסייה מצוידת בשמונה פעמונים. הגדול שבהם שוקל 1.5 טון והוא נבנה לזיכרו של הצאר ניקולאי השני. הקטן שבפעמונים נבנה לזיכרו של יורש העצר הבן אלכסיי. תיבה שבה נמצאים שרידיו וחפציו של סנט ריגאל שוכנת אחר כבוד בכנסייה. היא הגיעה לכאן בתהלוכה מכנסיית דומיני שביקטרינבורג. תהלוכה בזאת, לזכר המאורע, נערכת מידי שנה ביום הרצח של הצאר.

סנט סרפים, לזכר הקדוש שהיה הראשון שחזה את גורלו של הצאר ניקולאי השני. ב- 1824  אמר סרפים, שיקום צאר אשר יוציא אותו לאור ובימי שלטונו יישפך דם רב של אזרחים שימרדו בו. מלאכים ירדו משמים כדי לקטוף נשמות, והצאר , סופו שיתבקש למעלה על ידי האל. קפלה תת  קרקעית שנבנתה מתחת לכנסייה הוקדשה לאם האלוהים תחת הכותרת 'רגש עמוק' שהייתה סמלו של הקדוש סרפים.

סנט סרגיוס של Radonez . כנסייה זו היא אחת הגבוהות שבמתחם. גובה הכיפה כולל הצלב הוא 37 מ'. ספריית המנזר ותאי הנזירים ממוקמים בקומת הקרקע. היא מתאפיינת בארכיטקטורה מיוחדת המשלבת אלמנטים מזרחיים של פגודות סיניות באלמנטים ביזנטיים. היא נבנתה בסיגנונה זה בהשפעת הכנסיות האורתודוכסיות של חרבין שנהרסו במהלך מהפכת התרבות בסין.

סנט סרפים

סנט סרפים

כנסיית סנט ניקולאס בעלת 17 כיפות מוכספות. המספר מזכיר את תאריך ההוצאה להורג של משפחת הצאר. הכנסייה נושאת את שמו של הארכיבישוף סנט ניקולא של מירה (דמרה הטורקית)

אם האלוהים. נחשבת לגדולה שבכולם, מורמת מעם, גובהה 38 מ', שטחה כ-250 מ"ר. יכולה להכיל כ-500 מתפללים. גובהו של המגדל העטור בכיפת בצל המכוסה בריקוע נחושת הוא 14 מ' ומשקל כיפת הבצל הוא 14 טון.  סמל הכנסייה מראה את המלכה השמימית אוחזת בידיה את בגדיו של הצאר ניקולאי השני.

קו הגבול בין אסיה לאירופה 

הגבול הזה, שנקבע בימי המלכה יקטרינה, נמשך לאורך כל הרכס של הרי אוראל כשנקודות אחדות מציינות אותו. המונומנט העיקר הוא שנבנה על קו פרשת המים של רכס הרי אוראל. נקודה גיאוגראפית בהר בירוזביה – Berezovaya , בגובה של 413 מ' שנקבעה על ידי הגיאולוג הרוסי טאיטשפ שהיה גם אחד משני המייסדים של העיר יקטרינבורג. על האובליסק המצביע על הנקודה כתוב בתרגום מרוסית " זו הנקודה הגיאוגראפית בין אירופה לאסיה. היא נקבעה ב- 1873 בהר בירוזביה בנקודה הגבוהה שלו, המציינת את הגבול בין מזרח למערב וזה גם קו פרשת המים בין המזרח למערב, על ידי הגיאולוג וההיסטוריון הרוסי טאיטשפ שהוא אחד משני המייסדים של יקטרינבורג במאה ה- 18". עוד מבני ציון פזורים לאורך הגבול הזה, כשהם מסמנים מצידם האחד את אסיה ומצידם השני את אירופה.

קו הגבול אסיה-אירופה

קו הגבול אסיה-אירופה

פארק מעיינות הצבאים Oleni Rutsii

120 ק"מ דרום-מערבית ליקטריבורג נמצאת שמורת טבע גדולה, 'מעיינות הצבאים'.  השמורה, היושבת על נחל סרגה, משתרעת על שטח עצום הכולל בתוכו קניונים, מפלים, גשרים תלויים, סלעי ענק, שבילים מתפתלים מעל ערוץ הנחל. בנקודה מסויימת, הצופה על פני הנחל, העמידו ביוזמת אחד מאירגוני האו"ם הפועלים למען ילדים בעולם, פסלון של מלאך קטן, שהפך להיות האטרקציה המרכזית בפארק. זהו מקום לבילוי של יום שלם הכולל טרקים, מנוחה, פיקניקים תצפיות טבע ובילוי משפחתי.

פארק מעיינות הצבאים

פארק מעיינות הצבאים

פארק מעיינות הצבאים

פארק מעיינות הצבאים

נייביאנסק Nyevyansk

עיירה היושבת על נהר נייב, במחוז סברדלובסק. העיירה קמה סביב מרבצי הזהב והמתכות השונות שהתגלו באזור כבר בימי פיוטר הגדול במאה ה-18.

האטרקציה המרכזית בעיר היא המגדל הנטוי. המגדל נבנה על ידי ניקיטה דמידוב, סוחר נשק ומתכות ממולח. גובהו של המגדל 57.5 מטרים.

ניקיטה דמידוב היה בן למשפחת סוחרים עשירה, שהגיע תודות לפעילותו בתור סוחר נשק ותעשיין, למדרגת אצילות שהוענקה לו על ידי פיוטר הגדול. העושר שצברה המשפחה היה עצום, ורק הצאר בעצמו היה עשיר מהם. מטרת המגדל אינה ברורה עד היום. יש דעות שונות. אבל כנראה שדמידוב רצה להפגין את כוחו ואת עושרו. לא ברורה גם הסיבה לנטייתו של המגדל. יש אומרים שנבנה כך בכוונה תחילה, כדי להורות לכיוון טולה, עיר מולדתו של אבי המשפחה. ויש מספרים את האגדה על מות האדריכל. כשהמגדל היה גמור, עלה דמידוב עם האדריכל אל ראש המגדל. שם שאל אותו דמידוב האם הוא יכול לבנות מגדל מרשים יותר. כשענה האדריכל תשובה חיובית, השליך אותו דמידוב מראש המגדל. למחרת בבוקר נמצא המגדל נוטה לכיוון שאליו הושלכה גופתו של האדריכל. דמעות זלגו על קירות המגדל. הסבר אחר לדמעות הוא הסיפור על דמידוב הזייפן. מתברר שדמידוב עסק נוסף לכריית זהב ומתכות ותעשיית נשק גם בזיוף מטבעות. כשנתפס והכין את חומרת מצבו, קבר את כל אוצרותיו מתחת למגדל, שמאז הוא נטוי, כינס את כל פועליו בתוך המכרות והציף את המכרות על האנשים והטביע את כולם. הלחלוחית על קירות המגדל קיימת עד היום, וכמובן שיש לה הסברים טבעיים.

המגדל הנטוי

המגדל הנטוי

המגדל מעוטר בשעון, אחד הראשונים מסוגו בעת ההיא. אומרים שדמידוב הביא את השעון מאירופה ושהוא עלה לו יותר מאשר בניית כל המגדל. היום יש במגדל מוזיאון ומתקיימים בו סיורים מודרכים. ליד המגדל אנדרטה גדולה שמציגה את פיוטר הגדול מעניק לדמידוב את הזיכוי לכריית מתכות ולתעשיית הנשק בסיביר. לרגלי השניים ערימת כלי נשק שדמידוב מייצר וסוחר בהם.

עוד בעיר אנדרטה גדולה ומרשימה לחללי מלחמת העולם השנייה.

חללי מלחמת העולם השנייה

חללי מלחמת העולם השנייה

 

השאר תגובה