טיבט – הכיבוש והמחאה
טיבט שוכנת למרגלות הפסגות השגיבות של רכס הרי ההימליה, בארץ טרשים קשה ומחורצת. הדרכים המובילות מנפאל וממחוזות סין אל להסה הבירה, חוצות נופים דרמטיים, כמו גם ערבות צחיחות ולא מאוכלסות. בין לבין שזורים אגמים ומנזרים, וטיבט מסתורית כתמיד, היא עדיין יעד החלומות של מטיילים סקרנים. התרבות הטיבטנית, ששורשיה הרוחניים נטועים במורשת ההודית, התפתחה והתעצמה במאות השנים האחרונות והיא מרתקת אליה בני מערב צמאי-דעת. טיבט היא גם ארץ מריבה, שסועה בין נחישותה של האימפריה הסינית לספח אותה אליה לנצח, לבין כמיהתם של תושביה לרכוש להם עצמאות מחודשת.

כל היום חגים בברקוד (הקפות סביב המקדש)
משטר כיבוש ודיכוי
מאז 1949, נמצאת טיבט תחת כיבוש של המשטר הסיני. בשנת 1959, בעקבות ניסיון הפיכה כושל שנרמס באגרוף ברזל של צבא המשטר הסיני, נמלט המנהיג הרוחני של טיבט, יחד עם עוד 10,000 גולים להודו, וכונן את ממשלתו הגולה שם. בלתי אפשרי להעריך כמה טיבטים נהרגו תחת עריצות המשטר הסיני. מסעות טיהור, במיוחד בזמן "מהפכת התרבות הגדולה", היו נפוצים וישנן עדויות רבות אודות מעשי טבח בכפרים ומחנות, בנוסף לעשרות אלפים שמתו כתוצאה מרעב, בעקבות מדיניותו הדורסנית של המשטר הסיני. כחלק מהמאבק בזהות הטיבטית, הכריז המשטר הסיני מלחמה על הבודהיזם הטיבטי. רוב המנזרים נבזזו ופוצצו, כתבי הנזירים הושמדו, ומסע השפלות מחריד פרץ בכל רחבי טיבט. נזירים הוכרחו לשבור את נדריהם, לקיים יחסי מין בציבור ולאכול בשר, מעל 100,000 נזירים הוצאו להורג, כרבע מיליון נזירים אולצו לפשוט את גלימותיהם ולחיות כאנשים חילוניים. מתוך כ-6,600 מנזרים שהיו בטיבט, נותרו רק 8 כמנזרים פעילים, תחת פיקוח המשטר. המשטר הוא שקובע מי יעמוד בראש המנזר, כמה נזירים יהיו בו וכל אורחות חייהם של הנזירים נמצאים תחת פיקוח הדוק. כחלק ממסע השמדת הזהות הטיבטית, אולצו נזירים ונזירות ברחבי טיבט להתכחש למנהיגם הרוחני, הדלאי לאמה, ולהצהיר על נאמנות למשטר הסיני האתאיסטי. המנהיג הרוחני השני בחשיבותו בטיבט, הפאנצ?ן לאמה, הוכר על-ידי הדלאי לאמה במאי 1995. כשלושה ימים לאחר מכאן, בהיותו בן 6 שנים, נחטפו הפאנצ'ן לאמה הנבחר ובני משפחתו על-ידי המשטר הסיני ומאז לא נראו ולא נודע דבר אודות מקום הימצאם.
הטיבטים חיים בארצם תחת איום מתמיד של מעצר, שליחה למחנה עבודה בכפייה או עינויים. עילה למעצר יכולה להיות החזקת תמונה של הדלאי לאמה ואף שיחה עם תייר. כחלק מהגבלת הילודה שכופה המשטר, הוגבלו הטיבטים לילד אחד, כאשר השיטה הרשמית לפיקוח על הילודה היא עיקור הנשים. באזורים מסוימים, כ-80 אחוז מהנשים עברו עיקור כפוי.
כיבוש זוחל באמצעות הגירה
כיום, חיים בטיבט כ-6 מיליון טיבטים אל מול 7.5 מיליון סינים, אותם עודד המשטר להגר לטיבט בעזרת הטבות מס גדולות, אפשרויות תעסוקה מתקדמות, פטור מחוק הילד האחד הנהוג בסין ועוד. על-ידי כך, הפך המשטר את הטיבטים למיעוט בארצם, כאשר העדויות מלמדות על כוונת המשטר להגיע למצב בו חיים בטיבט מעל למאה מיליון סינים.
התפתחות מרכזית בתקופה האחרונה היא חניכתה של מסילת הרכבת ללהאסה ביולי 2006. הרכבת מקשרת את טיבט בפעם הראשונה עם מערכת הרכבות הסינית. עד אז ניתן היה להגיע לטיבט מסין רק בטיסה יקרה או בדרכים משובשות שהיו סגורות בחלקים נרחבים מהשנה. פתיחת המסילה תקל על העברת המחצבים ומשאבי הטבע השייכים לטיבט. כמה חודשים לאחר שנפתחה המסילה דווח לפתע כי מאגרי מחצבים נדירים נתגלו במקרה סמוך למסלול שלה. המסילה תאפשר למיליוני מהגרים ולאלפי חיילים סינים להגיע לטיבט ביתר קלות. טפטוף ההגירה הסיני לטיבט עלול להיהפך למבול. בממשלתו של הדלאי לאמה מתארים זאת "הכיבוש השני של טיבט". כבר בשנה שחלפה מאז נפתחה הרכבת עלה מספר התיירים לטיבט ב-40 אחוז, כאשר הרוב המכריע (93 אחוז) הם סינים.
הסינים טוענים שטיבט חסרה תשתית תעבורתית הולמת וזה נכון. הם גם טוענים שמטרת הפרוייקט היא להביא לשגשוג טיבט ותושביה, ולטענה הזו אין שחר. הנהנים מהרכבת יהיו יושבי הערים, שם יש רוב מכריע לסינים. בטיבט יש אוכלוסייה קטנה שאיננה זקוקה לתעבורה מתוחכמת. 3.2 מיליארד הדולר שהשקיעו הסינים בבניית המסילה, בזמן שמרבית הטיבטים ממשיכים לחיות בעוני ובמחסור, הם יותר מההשקעה של הסינים בחינוך ובבריאות בטיבט גם יחד מאז 1952.
סלילת מסילות רכבת שימשה באופן מסורתי ככלי בידי מעצמות קולוניאליסטיות כדי לחזק את שליטתן הפוליטית והכלכלית באזורים אותם וניצלו. הסינים עצמם השתמשו בעבר ברכבות כדי לחזק את אחיזתם במונגוליה הפנימית ובשינג'יאנג. מערכות התחבורה המתוחכמות הביאו לאזורים הללו מהגרים סיניים שהפכו את התושבים המקומיים למיעוט באדמתם ופגעו אנושות במורשתם ותרבותם.
השלטונות בבייג'ינג סירבו להתייעץ עם הטיבטים לפני שקיבלו החלטה על הפרויקט, ולא נענו לספיקות שהועלו בפניהם. אין ספק לפיכך, שבניית המסילה אינה עבור הטיבטים, אלא כדי לבסס ולהעמיק את השליטה של סין בטיבט.

חיילים סיניים ברחובות להסה (צולם בסתר)
כיבוש וניצול
טרם הכיבוש הסיני הייתה טיבט גן עדן סביבתי. הרים מושלגים גבוהים מהווים את המקור היציב לנהרות הגדולים של אסיה – היארלונג טסאנגפו (ברהמהפוטרה), המקונג, האינדוס, היאנגצה – שמשקים במימיהם כמעט מחצית מאוכלוסיית העולם. יערות אדירים עתיקים ותנאי סביבה ייחודיים היוו את כר הגידול ללמעלה מ-5,000 זני צמחים, 532 מיני ציפורים, ו-126 מינרלים. המערכת האקולוגית הזו התנהלה במשך מיליוני שנים ללא התערבות אנושית בזכות המודעות הסביבתית העמוקה של הטיבטים שנובעת מתוך הדגש המושם בבודהיזם על התהוות-הגומלין הבלתי פוסקת בין כל היצורים החיים ובינם למערכת הסביבתית-אקולוגית, ומתוך האמונה באלים שומרים ומגינים ששוכנים בצומח, באוויר, באדמה ובהר. כל פעולה של חפירה, למשל, נתפסה כפגיעה אנושה באדמה וטקסים מורכבים ביצעו על מנת לפייס את הישויות ששוכנות בה.
הסינים קוראים לטיבט "שיזאנג" שפירושו "בית האוצרות של המערב". הם ראו בטיבט הכבושה הזדמנות פז בכל המובנים. במקום נהרות אדירים הם ראו אנרגיה בלתי מוגבלת; במקום יערות עבותים הם ראו חום והסקה; במקום צניעות, עיבוד אדמה ואורחות חיים מסורתיים, הם ראו מחצבים, ביזה וכסף. הכיבוש הסיני בזז את המשאבים הטבעיים של טיבט, דילל אותם, וגרם לנזק רב ששנים רבות יעברו עד שטיבט תשתקם ממנו, אם בכלל.
ערב הכיבוש הסיני כיסו יערותיה העתיקים של טיבט שטח של כ-221,800 קמ"ר, מרביתם עצים מחטניים, ובהם עצי אשוח, ברוש, תרזה, אלון ואורן. הסינים כרתו למעלה ממחצית מהם. ההרס הרב ביותר נגרם לדרום ולמזרח טיבט. רק באזור אמדו נעקרו 50 מיליון עצים. בסך הכל כרתו הסינים בטיבט עצים בשווי של למעלה מ-50 מיליארד דולר.
הנזק לסביבה הוא עצום ובלתי הפיך. חלקים רבים בטיבט הופכים למדבר שממה. כריתת היערות גרמה לזיהום, לסחף של אדמה, להצטברות של אדמת טיט בנהרות, למפולות, ולהצפות. הסינים הבינו שישנה בעיה בעקבות השיטפונות העצומים בנהר היאנגצה ב-1998. באזור קאם, משם נובע היאנגצה, נכרתו 85 אחוז מהיערות. היערות הללו ספגו את כמויות המים העצומות שיורדים בתקופת המונסון. בעקבות כריתתם אין עוד מה שיעצור את הגשמים העזים מלגרום לנהרות אסיה לעלות על גדותיהם. בעקבות השיטפונות האטו הסינים מאוד את קצב כריתת היערות בטיבט, אבל הנזק כבר נגרם. המדיניות הסינית מסכנת את צריכת המים ואת חייהם של מיליארדי בני אדם באסיה כולה.
קריאה אל אומות העולם
טיבט בוערת.
הם קמו ב או-טסאנג באמדו בקאם – כל שלושת המחוזות הטיבטים.
בכל האיזורים הטיבטים בגאנסו צ'ינגהאי ובסצ'ואן.
אנשים פשוטים שרוצים רק מה שאני ואתם רוצים –
חופש לבטא את דעתם, לדבר בשפתם לשמר את תרבותם ואמונתם
להיות עם חופשי בארצם.
אי אפשר לעמוד מנגד אל מול גבורת האנשים הפשוטים – גם אתה ואני.
זה התחיל ביום שני עם נזירים שיצאו בעצרות ובהפגנות שקטות וקראו לחופש דת ולעצמאות לטיבט- אליהם הצטרפו עוד ועוד מהאזרחים,דגלי טיבט הונפו בגלוי. הרחובות מלאו בטיבטים שלא יכולים יותר.
זה לא צעד פשוט במדינה בה על החזקת תמונה של הדלאי למה בביתך אתה עשוי למצוא עצמך בכלא סיני למשך חמש שנים ועובד בעבודת פרך. זה לצאת להפגנה מתוך ידיעה שאולי לא תחזור יותר. לאסה בירת טיבט מלאה כרגע בכוחות צבא ובטנקים. החיילים יורים אש חיה על המפגינים. לפי הדיווחים שאני מקבל מספר ההרוגים הוא מעל 300. הטיבטים מוכים באכזריות ומאות אם לא אלפי מעצרים מבוצעים ברחבי טיבט. עוצר הוטל על המדינה – עובדה המאפשרת לסינים לירות באופן חופשי באנשים. והאנשים לא מוותרים זו תקוותם האחרונה להציל את מה שנותר מרוחה של טיבט.
לא תראו כמעט כלום בתקשורת על היקף האלימות כנגד הטיבטים מכיוון שהסינים שולטים כמעט באופן מוחלט במידע היוצא מטיבט. אולם הדיווחים שיוצאים החוצה הם קורעי לב.
הטיבטים בטיבט מביטים החוצה אלינו בתקווה.
האיכפתיות של העולם היא מבטחם האחרון.
האם האולימפיאדה בבייג'ינג תעבור לה כך בשקט כשדמם של הטיבטים נשפך ברחובות?
לטיבטים אהדה רבה לעם היהודי. סיפורו של עם קטן עם תרבות עשירה המוקף באויבים, שגלה מארצו ושב אליה לאחר תלאות רבות הוא סיפור המשותף לשנינו.
זה הזמן להשמיע קול. לקרוא לפתרון הוגן לטיבטים – לשם שינוי הפעם הזאת הסיפור הזה לא קשור אלינו אין לו שום קשר או דמיון למזרח התיכון.
כל מי שיש לו שמץ של תחושת צדק ומוסר – אסור שישתוק היום, דברו עם משפחתכם וחבריכם- עד שיגיע הדיבור גם לאנשי הרוח לפליטיקאים לכל מי שיש לו יכולת להשפיע.
הפעם נשמיע קול של צדק ואמת. לא רק בשבילם – אלא גם בשבילנו, שנוכיח שמאבק לא אלים יכול לנצח שלמושג של צדק יש משמעות.
בואו לא נשתוק הפעם.
(קול קורא מתוך אתר TheMarker Cafe)

חג טיבטי