מיתולוגיה באיצטדיון

 

 

מעודי לא תכננתי לבקר באיצטדיוני כדורגל, לראות משחקי כדורגל ואו אפילו להתעניין בקבוצות או בנבחרות. לכל היותר הייתי מתעניינת במה שקורה במונדיאל, מתוך סקרנות גלובאלית ולאו דווקא מתוך עניין בכדורגל.

כל זה השתנה כשלקחתי אתי את שני נכדיי התאומים בני העשר לטיול פסח באמסטרדם. האחד מהם הוא שחקן כדורגל בקבוצת הפועל רמת גן והכדורגל בדמו, דבר שעבר אליו מאחיו הגדול, שהיה גם הוא שחקן כדורגל נלהב במשך שנים. ברור שהשניים שולטים בשמות של שחקנים ושל קבוצות, ומצויידים בחולצות ובצעיפים מתאימים בהתאם לאהדתם.

היה ברור שגולת הכותרת של הטיול תהיה ביקור בארנה שבאמסטרדם ואם אפשר , צפייה במשחק של אייאקס. בירור לפני הנסיעה העלה שאין משחק של אייאקס בפסח וכך נאלצו השניים להסתפק ההבטחה לביקור בארנה.

לא נותר לי אלא ללמוד את החומר ולהכין את עצמי לביקור במחוזות שמעולם לא שיערתי שכף רגלי תדרוך בהם. מה רבה היתה הפתעתי ושמחתי כשהתברר שנכונה לי חוויה מדהימה בעוצמתה.

כבר בדרכנו משדה התעופה נהלנו שיחה ערנית עם נהג המונית שהובילנו למלון וממנו התברר לנו שהערב, כבר הערב, יש משחק בארנה. אמנם לא של אייאקס עצמה אלא של אייאקס הצעירים, נבחרת העתיד של אייאקס, מול קבוצת הכדורגל הצעירה של העיר איינדהובן.  מיד הוחלט שהולכים לצפות במשחק. צעירים צעירים, אבל בכל זאת אייאקס ובארנה.

הגענו למכלול הענק, קנינו כרטיסים, ונכנסנו בשערי האיצטדיון. ההפתעה היתה עצומה. הכניסה, הקומות, העלייה במדרגות הנוסעות קומה אחר קומה, העיצוב, הניקיון, הפאר, הגודל – וכל זה עוד לפני שנכנסים לאיצטדיון עצמו. כשנכנסתי לאיצטדיון הסתנוורתי מהגודל, מהפאר, מהצבעים, מהעיצוב, מהכתובות, מהתכונה – הכל גדול ומפואר מהחיים. סמל הקבוצה מתנוסס בגדול מול הכניסה הראשית -סמלו של אייאס, הגיבור המיתולוגי (והפעם בהקשר יווני).

למדתי וידעתי שאַייאס הוא דמות מהמיתולוגיה היוונית. אייאס בן טלמון נמנה עם הגיבורים המרכזיים באיליאדה של הומרוס ומכונה אייאס הגדול. אחרי אכילס נחשב אייאס לאמיץ שבגיבורי היוונים שניצבו מול חומות טרויה. הוא התמודד מול הקטור בדו-קרב ואף פצע אותו. הוא הדף גם את ההתקפה הטרויאנית שסיכנה את הספינות, אחרי מותו של אכילס דרש את כלי הנשק שלו, אבל פסק בוררות קבע כי אלה יימסרו לאודיסאוס. ברוב זעמו ביקש אייאס להרוג במי שהשפילוהו, אבל האלה אתנה סימאה את עיניו, כך שאת הטבח ערך בעדר כבשים. כאשר שבה אליו הכרתו והתברר לו מה עולל, השליך את עצמו על חרבו מרוב בושה. כלומר, גם גיבור מלחמה וגם דמות מוסרית ונעלה, סמל מצוין לקבוצה ספורטיבית החורטת על דגלה אומץ, ניצחון והתנהגות מוסרית.

למרות שהיה זה משחק צנוע, שולי ובלתי נחשב, לכאורה, התנהל כל העניין על פי כל כללי הטקס. אמנם רק שער אחד נפתח והאיצטדיון הענקי היה ריק מאוהדים פרט לחלק הקטן שבו ישבו צופי המשחק הזה, אבל לא פסחו על שום פרט מהפרטים של משחקים בין שתי קבוצות: העלייה החגיגית למגרש, לחיצות הידיים,

השופטים המתרוצצים, שופטי הקוו, המאבטחים היושבים בגבם למשחק להשגיח על האוהדים לבל יתפרצו (לא שהיתה שם סכנה כזאת). דווקה היתה שם קבוצה בולטת מאוהדי איינדהבון שהרעישו, תופפו, שרו ועשו כל מה שאוהדים אמורים לעשות. זה כנראה עזר להם, כי המשחק נגמר בניצחונם 2:0. והם בלטו לטובה לאורך כל המשחק. אבל אותי כל זה לא עניין כמובן, הייתי עסוקה בהתבוננות סביב, באיצטדיון, בכתובות, בצבעים, באנשים, במסכי בטלוויזיה הענקיים שהקרינו את המשחק, ולראשונה בחיי הבנתי שמשחק כדורגל יכול להיות חוויה עצומה.

 

לא הסתפקנו במשחק הזה. למחרת נהרנו שוב לארנה כדי להשתתף בסיור מודרך וללמוד על הקבוצה ועל האיצדטיון.

אייאקס אמסטרדם (Ajax Amsterdam) היא קבוצת כדורגל מהעיר אמסטרדם בהולנד. אייאקס היא הקבוצה המצליחה בהולנד עם 33 אליפויות ו-18 גביעים והיא אחת משלוש הקבוצות היחידות בהולנד שמעולם לא ירדו לליגה השנייה.

אייאקס נוסדה בפעם השנייה ב-1900. הפעם הראשונה הייתה ב-1893, אז הקים פלוריס סטמפל קבוצה וקרא לה אייאקס (על שם הגיבור המיתולוגי אייאס), אך נאלץ לסגור אותה ב-1896 עקב ריבוי מועדוני כדורגל באמסטרדם.

בשנות ה-70 כיכבה אייאקס בגביע אירופה כשזכתה בשלושה גביעים רצופים בעזרת שיטת הכדורגל הטוטאלי שפותחה על ידי מאמנה אז, ריינוס מיכאלס. אייאקס זכתה בכל תואר אפשרי למועדון אירופאי (גביע אופ"א, גביע מחזיקות הגביע וגביע האלופות) והיא אחת מ-4 קבוצות בלבד שעשו זאת.

אייאקס משחקת באמסטרדם ארנה. הקבוצה נחשבת לקבוצה "יהודית". היסטורית זה התפתח, ככל הנראה, בגלל קרבת האצטדיון המקורי לשכונה היהודית באמסטרדם, ומשום שחלק משחקניה והנהלתה, כמו גם מספר יחסית גדול של אוהדים, היו יהודים. עם הזמן אוהדיה הקנאים אימצו לעצמם "זהות" זו – הם מכנים עצמם יהודים גם אם אינם יהודים, ומתעטרים בסמלי מגן דוד ודגלי ישראל. מסיבה זו, שירי נאצה רבים וקריאות גנאי של אוהדי הקבוצות היריבות קשורים באנטישמיות ובהתייחסות שלילית לשואה.

בביקורנו בסיור המודרך לא ראינו זכר לסמלים יהודיים או לסמלי ישראל. הדבר פס מן העולם.

הארנה באמסטרדם הוא המקום עליו חולמים וחושקים חובבי הכדורגל, בשנים האחרונות האצטדיון הפך למקום שאסור לגברים שבחבורה, הגדולים והקטנים לפספס, ועכשיו התברר לי שגם לנשים, במיוחד אם התמזל מזלכם והצלחתם להשיג כרטיס למשחק המתקיים במקום.

ארנה הוא מקדש לכדורגל אירופאי משובח – והבית החם של שחקני אייאקס ההולנדית שנחשבת לאחת הקבוצות הטובות ביותר באירופה. אם הגעתם למשחק של הקבוצה סביר כי היא גם משחקת מול קבוצת מצוינת בליגה האירופאית.

עם זאת, ארנה אינו מנת חלקם של חובבי הכדורגל בלבד אלא גם של חובבי המוזיקה. בארנה מתקיימים קונצרטים ומופעים רבים כאשר חווית הסאונד שמתקבל והאפקט של המקום הוא עצום. האצטדיון מארח זמרים, להקות והרכבים מפורסמים והפך ליוקרתי כמו ההופעות שלנו בקיסריה.

בלי קשר למשחקי הכדורגל או המופעים במקום, הביקור באיצטדיון מומלץ לכולם. ארנה הוקם לקראת אירוח אולימפיאדת הקיץ של שנת 1992, אך האולימפיאדה נערכה בסופו של דבר בברצלונה ולא באמסטרדם וההולנדים זכו לקבל אצטדיון ברמה בינלאומית.

ארנה נראה כתלוי מעל כביש ראשי. ההולנדים תכננו זאת כך על מנת לחסוך בשטחים יקרים. האצטדיון מרשים בגודלו. כבר עם כניסתכם אל תוך האצטדיון יתפרשו לפניכם על פני שטח גדול כל 51,628 מקומות הישיבה. מקומות הישיבה הם ססגוניים וצבועים צבעי כתום (כצבעי המדים של קבוצת אייאקס, מלכת האיצטדיון וגם של בית המלוכה ההולנדי), כחול ירוק ואדום.

מעליכם תראו את תקרת הזכוכית הנפתחת, פרוייקט בפני עצמו. בניית התקרה היתה מורכבת מאוד וראיה לכך היא מבני הברזל המורכבים עליהם היא תלויה.

בארנה נערכים סיורים מודרכים בהם תוכלו לשוטט על הירוק ירוק הזה. אם תרגישו לפתע כי האדמה זזה מתחת לרגליכם אתם לא בהכרח מדמיינים. כמו תקרת הזכוכית, כאן גם משטח הדשא ניתן להזזה.

הסיור כולל ביקור במקומות הישיבה, ביציעי הכבוד, במלתחות בהן שהו ברגע כזה או אחר שחקני הקבוצה. עוברים וצופים במרכז העצבים של המקום, שממנו מדווחים כתבי הספורט על כל ההתרחשויות במגרש. מגיעים גם לחדר התקשורת והעתונות, שבו מתקיימות מסיבות עיתונאים. תבקרו גם בחדר התפילה בו לוקחים לעצמם השחקנים עוד רגע של שקט וריכוז. כנראה שיש לכך השפעה על המשחקים. המשך הסיור הוא ביקור במוזיאון של הקבוצה בו כל הגביעים, המדליות והפרסים הרבים שצברה הקבוצה יופיעו לפניכם. שחקני אייאקס הם שחקנים רבי כישורים אשר גם אמנות היא חלק מהם. במוזיאון מופיעים ציורים ורישומים פרי מכחולם או עפרונם של השחקנים.

כל הבניין וכל המכלול מעוצב ביד אמן, מעוטר בציורים של שחקני עבר ובתערוכות של צילומים ממשחקים שונים. אין פינה מוזנחת מעיטור או מקישוט. הכל נקי, מבריק, ריחני, אפילו השירותים, ממש מדהים ומרשים בגודל ובעיצוב.

בדרך החוצה עוברים כמובן דרך חנות המזכרות, שגם היא, כמו כל המכלול, גדולה ומרשימה ויש בה כל מה שאפשר להעלות על הדעת הקשור לקבוצה ולכדורגל, בכל הגדלים, בכל הצבעים ובכל הווריאציות. קשה לעבור שם בלי לקנות לפחות משהו קטן למזכרת, ועל כך בנויה כמובן כל השיטה הקפיטליסטית, אבל זהו כבר סיפור אחר.