פינות וזוטות בברלין

הרייכסטאג

ברלין היא אמנם לב הרוע (ראו כתבה נוספת באתר), אבל היום היא כבר מעבר לכך. הישראלים אוהבים משום מה לטייל בה ולצערי גם לגור בה. לרגל כנס מדעי הגעתי גם אני לברלין והצלחתי הפעם להתגבר על הכעס והשנאה ולראות בעיר גם כמה פינות וזוטות שמשכו את תשומת לבי.

אמפלמן – עבור

אמפלמן Ampelman

אינני יודעת מי מהישראלים, שממהרים מידי יום ביומו במהלך סיורם לרוץ לקניות  בחנות הכלבו הגדולה והזולה פריימרק, שם את לבו לרמזורים בברלין. כיאות לעיר מתוקנת מאוד, מלאה ברלין ברמזורים המכוונים את התנועה. מי מאתנו שם לב לדמויות המסמנות לנו: לך, עמוד? והנה אני רואה, כשאני עומדת ומחכה לדמות האדומה שתתחלף לירוקה, שהדמות היא מוזרה, שונה לגמרי מהנהוג אצלנו ולמעשה בכל העולם. איזה מין איש גוץ עם כובע לראשו – אדום וירוק. תהיתי על הדמות הזאת שנראתה לי מגוחכת משהו ועברתי לסדר היום.

אבל אז הגעתי להאקשה מרקט (Hackescher Market), שעליו מיד נדבר, וראיתי חנות שנקראה אמפלמן (Ampelman), וראיתי לתמהוני שכל החנות מלאה בכל מיני אביזרים, החל בחולצות T, ספרים, עפרונות, בובות וכל מה שאפשר להעלות על הדעת, כולם בדמותו של האיש המגוחך מהרמזור, אדומים וירוקים – הולכים או עומדים. והחנות מלאה קונים, מבוגרים וילדים, וכולם קונים בהתלהבות אביזרי איש רמזור. תהיתי לפשר התופעה. מעולם לא ראיתי לא בארץ ולא בעולם, אנשים מתהדרים בדמותו של איש הרמזור וקונים אביזרים בדמותו. שאלתי את המוכר הצעיר לפשר התופעה וקיבלתי עלון הסברה ובו סיפור של אמפלמן. כן. יש לו סיפור:

אביזרי אמפלמן

היה היה במזרח גרמניה פסיכולוג תנועה ששמו היה קרל פגלאו (Karl Peglau). הוא היה גם אומן מוכשר, ובשנת 1961 הציג את דמות אמפלמן שלו בברלין. (כאן התברר לי שאמפלמן בגרמנית פירושו איש הרמזור). בשנת 1969 התקבלה הצעתו ובכל מזרח ברלין התקינו את דמותו בכל רמזורי העיר. מכיוון שמילאו את תפקידם על הצד היותר טוב, קודמו במהרה לכל מזרח גרמניה. בכל פעם שאביהם קרל פגלאו חלף על ידם. הם האירו לו בשמחה בירוק ובאדום, ואביהם היה גאה בהם מאוד.

אביזרי אמפלמן

בשנת 1989, לאחר נפילת חומת ברלין דברים התחילו להשתנות. אנשי הרמזור הנורמטיביים ממערב ברלין השתלטו על ברלין כולה ואמפלמנים הוסרו בבושת פנים. אמפלמנים המסכנים חשו דחויים וזנוחים, עד שביום אחד פגשו את מרקוס הקהאוזן (Markus Heckhausen). הוא הבין ללבם ושכנע אותם להצטרף אליו לצוות לוחם. הוא עיצב מנורה עם דמויות אמפלמן. זאת היתה דרך נפלאה עבורם להמשיך ולהאיר לבני האדם, למרות שהאירו רק בתוך הבתים ולא ברחובות. אבל כולם הבינו שהם מסוגלים להרבה יותר. הם הפעילו מאמצים רבים על הממשל, ולבסוף הרשו להם לחזור לתפקידם המקורי: הרמזורים. באותה שעה הוחלט שהם יחזרו לא רק למזרח ברלין אלא לכל ברלין. האמפלמנים לא שכחו את מיטיבם, מרקוס הקהאוזן, ובשנת 1996 חיברו בינו לבין ממציאם, קרל פגלאו, וביחד הקימו את חברת אמפלמן. מאז ועד היום, אינם חדלים לייצר אביזרים שונים ומגוונים אשר מושכים את תשומת לב כל העולם.

אמפלמן – עצור

חזית הכניסה להאקשה

האקשה מרקט (Hackescher Market)

אם אנחנו כבר באווירה עליזה, בואו ונלך להאקשה מרקט. כיף לשוטט בסבך החצרות הקטנות, המובילות האחת לשנייה, מסתבכות זו בזו. בכל אחת מראה משובב נפש של מזרקה, או פסל מרכזי בלב צמחיה רעננה. בכל החצרות גלריות, חנויות בוטיק, סדנאות יצירה של אמנים ואומנים, והכל מעוצב בטעם. כל המכלול הגדול הזה נמצא מאחורי חזית הפונה אל הרחוב ומודיעה לעוברים והשבים (אולי צריך להגיד והשווים…) שכאן בפנים נמצאת אחת האטרקציות הצבעוניות והתוססות של ברלין.

חזית הכניסה להאקשה

המתחם בנוי מחצרות פנימיות של מספר בתים, שחוברו יחדיו, וסביבם רחובות שוקקים בחנויות, ברים, מסעדות, גלריות וחנויות עיצוב מיוחדות ויוצאות דופן. גם בשעות הלילה המתחם עמוס מבלים הגודשים את הברים הרבים והסואנים שבמקום. אם אתם רוצים קצת שמחה ושלווה בלתי תלויים כדי לקחת הפוגה מזיכרונות האפלה של ברלין או לחלופין מיום קניות מפרך בפריימרק – זה המקום. שם גילינו את אמפלמן, ונזכור זאת להאקשה לטובה.

חצר אפיינית בהאקשה

אנדרטת המלחמה הסובייטית

פטור בלא כלום אי אפשר. בכל זאת ברלין ניצבה בלב מלחמת העולם השנייה שהמיטה חורבן נורא על אירופה, ואסור לשכוח זאת. הסובייטים עשו מאמצים רבים כדי לא לשכוח את המלחמה הגדולה שהביאה אסון והרס ואובדן של 24 מיליון חללים.

הקרב על ברלין היה אחת המערכות האחרונות, שהתנהלו בזירה האירופית של מלחמת העולם בשנייה. והמתקפה האחרונה של הצבא האדום במסגרת המלחמה על גרמניה. במהלך הקרב השתלט הצבא הסובייטי על רוב השטחים, שנכללו מאוחר יותר בשטח גרמניה המזרחית, כולל העיר ברלין.

על פי ההסכמים החשאיים שקבעו את חלוקת גרמניה בין בעלות הברית לאחר תום המלחמה, נכללה העיר באזור השליטה הסובייטי. אבל סטאלין חשד בבעלות הברית וחשש שהם יכבשו את ברלין, הוא עשה מאמץ להקדים ככל האפשר את פתיחת המתקפה הסופית לכיבוש ברלין, כדי להבטיח שהצבא האדום הוא שיכבוש את העיר. לכיבוש הבירה הנאצית הייתה חשיבות סמלית ופוליטית גדולה מאוד מבחינת ברית המועצות. היתה זאת נקמת הסובייטים על ההרס הנורא שהמיט עליהם היטלר.

ארטיליריה סובייטית במבואות ברלין, 1945

בעלות הברית יכלו לכבוש את ברלין לפני הרוסים, אך הם לא עשו זאת. הגיעו עד ברלין ונעצרו שם משתי סיבות: גנרל דוויט איזנהאואר, המפקד העליון של הכוחות האנגלו-אמריקאים בזירה האירופית, העריך שכיבוש העיר יעלה לכוחותיו בקורבנות רבים. הוא לא היה מוכן לשלם בחיי חייליו תמורת כיבוש ברלין, משום שידע שהעיר אמורה להיכלל באזור ההשפעה הסובייטי לאחר תום המלחמה. הוא גם כיבד את ההסכם שעל פיו ברלין תינתן בידי הרוסים. התרומה העיקרית של בעלות הברית המערביות לקרב על ברלין הייתה הפצצות הרבות שהונחתו על העיר במהלך 1945.

המתקפה הסובייטית על פרברי ברלין החלה ב-23  באפריל. למרות החולשה היחסית של המגינים הגרמניים, הלחימה בתוך העיר הייתה קשה ביותר, וגבתה אבידות כבדות מכוחות הצבא האדום. רק לאחר שמונה ימי לחימה, הצליחו  הארמיות הסובייטיות, להשלים את ההשתלטות על העיר ולהכניע את כיסי ההתנגדות האחרונים. ב-30 באפריל בשעה 4:00 אחר הצהריים התאבד אדולף היטלר. באותו יום נותרו בעיר רק כעשרת אלפים מגינים גרמניים, שהתרכזו במרכז העיר. ב-2 במאי מוקדם בבוקר, דגל ברית המועצות הונף מעל הרייכסטאג. הקרב על ברלין היה למעשה אקורד הסיום של גרמניה הנאצית ונפילת ברלין בידי הצבא האדום סימן את הניצחון של ברית המועצות על גרמניה הנאצית.

בקרב על ברלין נפלו 80 אלף חיילי הצבא האדום. זמן קצר לאחר כיבוש העיר הקימו הסובייטים אנדרטה לזכר החללים שלהם. האנדרטה הוקמה על שטח שהיה פעם פארק והושמד כליל במלחמה, סמוך לבניין הרייכסטאג. היום נמצאת האנדרטה בלב הפארק המחודש, פארק טירגארטן, סמוך לשער ברנדרבורג ולבניין הרייכסטאג..

פוזה בולשביקית אפיינית

האנדרטה בנוייה בסגנון הבולשביקי הרגיל, פסל של חייל הצבא האדום בפוזה של גבורה ועוצמה, במרכז אכסדרת עמודים של חצי גורן. משני צידי האנדרטה ניצבים שני תותחים ושני טנקים

על האנדרטה כתוב ברוסית: לזכרם הנצחי של הגיבורים שנפלו בקרב למען חירותה ועצמאותה של ברית המועצות, נגד הפשיסטים הגרמנים הכובשים.

מדי שנה, ב-8 במאי, יום הניצחון על הנאצים באירופה, נערך באנדרטה טקס אזכרה הכולל הנחת זרים.

האנדרטה נמצאת בלב ברלין, במרכז הפועם של הסמלים הגרמניים ההיסטוריים החשובים. מה בדיוק צריך להרגיש גרמני תושב ברלין, כשהאנדרטה הזאת, של כובשיו, שגם חוללו חורבן נורא בברלין, תקועה לו כמו עצם בגרון. כמו שאומרים הילדים: זה מגיע להם! אבל נראה לי שהתחושה של הגרמנים קשה בראותם את האנדרטה הזאת ניצבת ממש ליד הרייכסטאג שלהם.

כדאי מאוד לקרוא את ספרו של היינץ ריין, ברלין, סוף (כנרת זמורה ביתן, 2017), המתאר באופן מדוייק את ימיה האחרונים של ברלין, את הקרבות בין הסובייטים לבין המשטר הנאצי הגווע, את האווירה הקשה, את ההרס,החורבן ואת קבוצת המרי של אזרחים גרמנים, שמבקשים לשים קץ למשטר האימים.

האנדרטה לנרצחי הרייכסטאג

האנדרטה לחברי הרייכסטאג

אם באנדרטאות עסקינן, ואם אנחנו כבר ליד הרייכסטאג נפנה עינינו לאנדרטה מאוד מרשימה ומיוחדת. אני מודה ומתוודה שכשראיתי אותה במבט ראשון לא הבנתי מה זה ואמרתי לבתי שהיתה אתי: אני חושבת שזה מתקן לאופניים, אמנם מאוד מיוחד אבל כנראה שזהו זה. כשהתקרבנו וראינו מה זה באמת, הייתי מאוד נבוכה ומתביישת.

האנדרטה מוקדשת לזכר 96 חברי הרייכסטאג של רפובליקת ויימאר שנרדפו ונרצחו על ידי הנאצים בשנים 1945-1933. רפובליקת ויימאר החלה ב-9 בנובמבר 1918 עם תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה. אז הכריזו הגרמנים על הקמת רפובליקה גרמנית סוציאליסטית. הרפובליקה הגיעה לקצהּ ב-30 בינואר 1933, כשאדולף היטלר עלה לשלטון.

השם "רפובליקת ויימאר" מקורו בעיר ויימאר, שבה נוסחה חוקתה של הרפובליקה החדשה.

האנדרטה לנרצחי הרייכסטאג

רוב הנרצחים היו חברי המפלגה הקומוניסטית של גרמניה (KPD) והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (SPD) .

האנדרטה נחנכה בספטמבר 1992 . היא מורכבת מ-96 לוחות ברזל יצוק. על כל לוח מופיע שם, תאריך לידה, תאריך מוות ומקום המוות.

האנדרטה לנרצחי הרייכסטאג

רייגן וגורבצ'וב

מר גורבצ'וב, הפל חומה זו!

ליד שער ברנדרבורג מונצחים דבריו של רונלד רייגן נשיא ארצות הברית, בביקורו בברלין המערבית בשנת 1987:

מר גורבצ'וב, הפל חומה זו! ( !Mr. Gorbachev, tear down this wall)

שער ברנדרבורג

והנקודה הישראלית

קרוב קרוב לפארק והרייכסטאג יש שני רחובות. האחד נקרא יצחק רבין שטראסה והשני נקרא בן גוריון שטראסה.

בניגוד לרחובות אחרים בברלין, שם נשאלו הדיירים במקרה שרצו להחליף שמות לרחובות, במקרה שלפנינו לא נערך משאל כזה ולא הובעה התנגדות. הסיבה פשוטה: איש אינו גר ברחובות הללו שהם רחובות בתוך הפארק.

רחוב יצחק רבין

קרדיט: ערכים בויקיפדיה

צילומים: סיגל כהן ברקת