פרשת חקות – מאמר שלישי

פרשת השבוע: פרשת חֻקוֹת (במדבר יט- כב, א)

השבוע שבין א בסיוון לבין ז בסיוון ה'תשע"ג (9 ביוני – 15 ביוני 2013).

ההפטרה היא בספר שופטים, פרק י"א פסוקים א-לג. בהפטרה מתואר סיפורו של יפתח הגלעדי ומלחמתו בבני עמון. לפני המלחמה נותן יפתח סקירה היסטורית, הכוללת גם את המלחמה נגד סיחון ועוג המתוארת בפרשה.

 

להוציא מים מן הסלע

סיפורי משה והסלע הם שני סיפורים דומים המתוארים בספר שמות ובספר במדבר בהם משה מכה בסלע יבש ויוצאים ממנו מים.

שמות יז

א וַיִּסְעוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר-סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל-פִּי יְהוָה וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם.  ב וַיָּרֶב הָעָם עִם-מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ-לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה מַה-תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה-תְּנַסּוּן אֶת-יְהוָה.  ג וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל-מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת-בָּנַי וְאֶת-מִקְנַי בַּצָּמָא.  ד וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי.  ה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת-הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ.  ו הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל-הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.  ז וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה  עַל-רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת-יְהוָה לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ אִם-אָיִן.  {פ}

 

בספר שמות פרק י"ז פסוקים א' עד ח', מתואר אירוע שבו בני ישראל מגיעים לרפידים ודורשים ממשה מים, לפני שימותו בצמא. משה מתפלל לה' ונענה שעליו להכות בצור לעיני זקני בני ישראל. משה ממלא את דבר ה' וכנראה יוצאים מהסלע מים (המקרא לא מתאר את ההמשך).

במדבר כ

א וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם.  ב וְלֹא-הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן.  ג וַיָּרֶב הָעָם עִם-מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה.  ד וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת-קְהַל יְהוָה אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ.  ה וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל-הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה  לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת.  ו וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה אֲלֵיהֶם.  {פ}

ז וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  ח קַח אֶת-הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן-הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת-הָעֵדָה וְאֶת-בְּעִירָם.  ט וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְהוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ.  י וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת-הַקָּהָל אֶל-פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים הֲמִן-הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם.  יא וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם.  {ס} יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם.  יג הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר-רָבוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-יְהוָה וַיִּקָּדֵשׁ בָּם.  {ס}

 

הסיפור בספר במדבר – "מי מריבה"

בספר במדבר פרק כ' פסוקים א' עד י"ג, מתואר אירוע בו אחרי מות מרים בני ישראל צמאים למים ורבים עם משה ואהרן. משה מתפלל אל ה' ונענה שעליו לקחת את המטה, להקהיל את עדת בני ישראל ו"לדבר אל הסלע לעיניהם" ועל ידי כן מהסלע יצאו מים. משה מקהיל את העדה וקורא להם "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם?" (פסוק י') (משמעות המילה "מורים" היא לפי הפשט גנאי בדומה למילה "ממרים"). משה מכה את הסלע פעמיים ומהסלע יוצאים מים רבים.

רש"י בפירושו לתלמוד במסכת תענית (ט' א') מציין שהסלע הוא בארה של מרים – באר מים נסית שלוותה את בני ישראל בנדודיהם במדבר סיני, ומסביר מדוע סירבה הבאר לתת מים לאחר מות מרים: "סלע, וְזָבִין ממנו מים והיה מתגלגל והולך עם ישראל והוא הסלע שבו הכה משה שלא היה רוצה להזיל מימיו בשבילו לפי שמתה מרים." דהיינו, הבאר הייתה בעצם סלע שנבעו ממנו מים, והיה הסלע מתנהל עם בני ישראל במסעותם. משמתה מרים, הפסיקו המים לנבוע מן הסלע, והוא הסלע עליו היכה משה בפרשת מי מריבה". למדים זאת מסמיכות המקרים של "וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם … וְלֹא-הָיָה מַיִם, לָעֵדָה". עם מותה של מרים נסתתמו המים.

באותו מקרה מסופר בפסוקים שה' כעס על משה והענישו בזאת שלא יכניס את בני ישראל לארץ ישראל, כמו שנאמר (במדבר פרק כ פסוק יב): "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם".

בביאור החטא נחלקו הפרשנים, לפי רש"י בגלל שאמר להם שה' ציווה "לדבר" אל הסלע והוא "היכה", ישנם המפרשים בגלל שכינה את בני ישראל בכינוי "מורים", דעה אחרת אומרת, בגלל שאמר: "המן הסלע הזה נוציא לכם מים", שיש בזה משמעות כאילו נמנע מאת ה' להוציא מים מכל סלע שהוא.

תהילים קו

א   הַלְלוּ-יָהּ הוֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב   כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. ב   מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְהוָה    יַשְׁמִיעַ כָּל-תְּהִלָּתוֹ. ג   אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט    עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל-עֵת. ד   זָכְרֵנִי יְהוָה בִּרְצוֹן עַמֶּךָ    פָּקְדֵנִי בִּישׁוּעָתֶךָ. ה   לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירֶיךָ   לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת גּוֹיֶךָ לְהִתְהַלֵּל    עִם-נַחֲלָתֶךָ. ו  חָטָאנוּ עִם-אֲבוֹתֵינוּ    הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ הַמַּגֵּפָה

לב   וַיַּקְצִיפוּ עַל-מֵי מְרִיבָה    וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם. לג   כִּי-הִמְרוּ אֶת-רוּחוֹ    וַיְבַטֵּא בִּשְׂפָתָיו.

 

בכל המקומות בתנ"ך שה' אומר למשה ולאהרון למה הם לא נכנסים לארץ, הסיבה לכך היא שהם לא קיימו את מצוותו בפרשת מי-מריבה:

1. " יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ…" (במדבר כ 12)

2. " על אשר מריתם את פי למי מריבה" (במדבר כ 24)

3. " כאשר מריתם פי במדבר צין במריבת העדה להקדישני במים לעיניהם…" (במדבר כז 14)

4. " על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צין, על אשר לא קידשתם אותי בתוך בני ישראל" (דברים לב 51)

 

אבל כאשר משה מספר למה הוא לא נכנס לארץ, הוא מאשים את בני ישראל:

5. " גם בי התאנף ה' בגללכם לאמור גם אתה לא תבוא שם" (דברים א 37)

6. " ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי…" (דברים ג 26)

7. " וה' התאנף בי על דבריכם, וישבע לבלתי עברי את הירדן…" (דברים ד 21).

למה משה מתנער מאחריות למעשיו ומטיל את כל האחריות על בני ישראל?!

 

כדי להבין את הפסוקים האלה נעיין שוב בפסוק 1. במבט ראשון הפסוק נראה קשה – איך ייתכן שמשה ואהרן לא האמינו בה'?! אבל במבט שני מגלים שיש המשך לפסוק – " לעיני בני ישראל". בנ"י חשבו בטעות שמשה ואהרן לא האמינו; משה ואהרן לא האמינו לעיני בני ישראל. גם בפסוק 3 נאמר שהחטא היה " לעיניהם", ובפסוק 4 כתוב פעמיים שהחטא היה " בתוך בני ישראל". את הפסוקים 2, 5, 6, 7 נבין אחרי שנבין מה גרם לבנ"י לחשוב שמשה ואהרן לא האמינו.

לאחר שבנ"י התלוננו שאין להם מים, באו משה ואהרן מפני הקהל, אל פתח אוהל מועד (במדבר כ 6), ובנ"י חשבו שמשה ואהרן כבר לא מאמינים בניסים מה', ולכן הם בורחים מפניהם ומסתתרים באוהל מועד. כמובן שהמחשבה הזאת היתה שגויה: משה ואהרן ברחו כדי לבקש עזרה מה'. אך לעיני בני ישראל נראה שהם לא מאמינים. ה' רצה לתקן את הפגם הזה בתדמיתם של משה ואהרן, ולכן ציווה עליהם " ודיברתם אל הסלע לעיניהם". בניגוד לפעם הקודמת, שבה ציווה ה' על משה להכות בסלע (שמות יז 6), הפעם ה' ציווה על שניהם לדבר אל הסלע, ועכשיו קל להסביר למה: משה ואהרן היו צריכים להגיד לסלע "תן מים!" כדי להוכיח לבנ"י שהם מאמינים בניסים (מדוע נצטווה משה לקחת את המטה? הרמב"ן שהוא היה אמור גם להשתמש במטה ולהכות בסלע, אולם, בכל מקרה משה היה צריך גם לדבר אל הסלע ולא רק להכות, וגם אהרן היה צריך לדבר אל הסלע ולא לשתוק). אבל אהרן ומשה מרו את פי ה': אהרן לא דיבר בכלל, וגם משה לא דיבר אל הסלע אלא כעס על בנ"י ואמר להם " שמעו נא המורים! המן הסלע הזה נוציא לכם מים?!" בכך סיפק משה לבנ"י עוד הוכחה שהוא לא מאמין בניסים – הוא בעצמו אמר שזה בלתי אפשרי שייצאו מים מהסלע… (כמובן, הכוונה של משה היתה שונה לגמרי, אבל לעיני בני ישראל זה הראה על חוסר אמונה). גם לאחר מכן משה לא דיבר אל הסלע אלא היכה בו פעמיים. זה לא הוכיח לבנ"י שהוא מאמין בניסים, כי משה פעל מתוך כעס והוא בכלל לא הזכיר את שם ה' בדבריו. בנ"י חשבו שהוא היכה בסלע בזעם כדי לפרוק את הכעס שלו, ורק במקרה יצאו ממנו מים.

א. ייתכן שבנ"י (או חלק מהם) האמינו שהמים יצאו בנס, אבל הם חשבו שמשה לא מאמין – משה היכה מתוך כעס וה' עשה נס.

ב. וייתכן שבנ"י לא האמינו שהמים יצאו בנס, אלא טענו שהם יצאו באופן טבעי – המכה פתחה מעיין טבעי שהיה בסלע (ע' פירוש מלבי"ם; הוא מסביר כך את הפסוק " המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה'"). עד היום יש חוקרים שטוענים כך – כנראה שבנ"י לא השתנו מאז…

כל הפרשה הזאת גרמה לירידה משמעותית במעמד של משה ואהרן. בעיני בני ישראל, החטא שלהם היה דומה לחטא של 'דור המדבר': גם הם לא האמינו שה' יכול לעשות להם ניסים ולתת להם את א"י; וגם הם אחר-כך ניסו לכבוש את א"י בכוח הזרוע, בלי עזרת ה'. לכן בעיני בני ישראל מגיע להם עונש דומה – גם הם צריכים למות מחוץ לא"י. הם בוודאי לא ראויים להנהיג את עמ"י אל הארץ. " לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם".

מכאן נראה שמשה ואהרן נענשו בעיקר בגלל מה שחשבו עליהם בני ישראל. זה מסביר את פסוקים 5 ו- 7. אך כמובן שזו לא הסיבה היחידה: ה' בוודאי לא יעניש אדם רק בגלל שאנשים אחרים חושבים שמגיע לו להיענש. משה ואהרן נענשו כי הם גרמו לבנ"י לחשוב כך. אם הם היו מקיימים את מצוות ה' ומדברים אל הסלע – בנ"י היו רואים שהם מאמינים. אך בגלל שהם מרו את פי ה' – הם לא הצליחו לתקן את הפגם. זה מסביר את פסוקים 2 ו- 3.

ועל כך נאמר "חֲכָמִים – הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם!" (אבטליון, משנה אבות א יא)- החכמים צריכים להיזהר הרבה יותר מכל אדם אחר, שלא תהיה אי הבנה כתוצאה מדבריהם או מעשיהם!

לסיום נסביר את פסוק 6: מה זה " ויתעבר ה' בי למענכם"? "למענכם" זה לא "בגללכם" אלא "לטובתכם"! מה טוב בזה שה' כעס על משה?!. תשובה: בכל הקטע הזה בדברים (פרק ג) משה מספר לבנ"י על הטובות שעשה עמהם ה': הוא נתן להם את ארצות סיחון ועוג וכו'. לדעתי גם לפסוק הזה יש כוונה דומה. משה, העניו באדם, מאמין בכל לבו שיהושע הוא מנהיג טוב יותר ממנו, ומתאים יותר ממנו להנהגת העם, ועל-כן הוא אומר לבנ"י: 'אל תצטערו שאני הולך, כי זה לטובתכם, למענכם – ויאמר ה' אלי… וצו את יהושע, וחזקהו, ואמצהו, כי הוא יעבור לפני העם הזה והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה.

ואכן, יהושע תיקן את מה שפגם משה, כמו שנאמר (יהושע י 12): " אז ידבר יהושע לה', ביום תת ה' את האמורי לפני בני ישראל; ויאמר לעיני ישראל: שמש בגבעון דום, וירח בעמק איילון.": יהושע דיבר אל השמש והירח, לעיני ישראל, וציווה עליהם לעמוד – ובכך הוכיח לבנ"י שהוא מאמין בניסים.

 

זה סיפור על ריב העם עם משה, כי צמא למים; ועל משה, שהוציא להם מים מן הסלע; ועל חטא שחטאו בזה הוא ואהרן, שבעטיו נגזר עליהם, שלא יביאו את הקהל הזה אל הארץ, כי ימותו גם הם במדבר.

מעשה זה אירע, כמסופר, בקדש שבמדבר צין בחודש הראשון. מסתבר שהכוונה לשנה הארבעים לצאתם מארץ מצרים, שהרי בהמשך יסופר, שנסעו מקדש אל הר ההר (22), וימת אהרן שם בראש ההר (28). וזה אירע בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים. (לג 37-38).

לסיפורנו מקביל הסיפור על ריב העם עם משה , כי לא היה מים לשתות העם ברפידים (שמות יז 1-7), שאירע בשנה הראשונה לצאתם ממצרים. יש אומרים, כי שני סיפורים כאן, המספרים על שני אירועים שאירעו, אחד בתחילת מסעם ואחד בסופו, כי יש לו עניין למספר המקראי להקביל לא רק מילים וצירופי מילים בביטויים נמלצים, אל גם סיפורים על מאורעות. ויש אומרים, כי שני סיפורים אלה מספרים על מאורע אחד. יחד עם זה מסכימים הכול, כי שני סיפורים לפנינו: סיפור על מסה ומריבה וסיפור על מי מריבה. ואנחנו מעיינים ב"מי מריבה".

אין אנו שואלים על ריב העם עם משה, כי סיבתו מוסברת: וְלֹא-הָיָה מַיִם לָעֵדָה; אלא על חטא משה ועל עונשו. וזאת לא רק מפני שטיבו של החטא לא פורש בבהירות, אלא מפני שאין לבנו נוטה להסכים לעצם הענשתו. הכך ייעשה לאיש, שהכתוב העיד עליו, כי בכל ביתו נאמן הוא (יב 7)? ויאמר עליו שלא קם נביא עוד בישראל כמשה (דברים לד 10)?

אפשר שהייתה לו כוונה, לַכתוּב, לא לפרש טיבו, שלא יידע איש את חטאו. ואנחנו בכל זאת נבקשו בכתוב, אולי נגלה אותו.

תחילה נקביל את מצוות ה' מול ביצועה:

קח את המטה

ויקח משה את המטה מלפני ה', כאשר ציווהו

והקהל את העדה, אתה ואהרן אחיך,

ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע,

ודיברתם אל הסלע לעיניהם;

ויאמר להם: שמעו נא המורים!

המן הסלע הזה נוציא לכם מים?

וירם משה את ידו, ויך את הסלע פעמיים,

ונתן מימיו,

ויצאו מים רבים,

והוצאת להם מים מן הסלע,

והשקית את העדה ואת בעירם!

ותשת העדה ובעירם.

דומה שמצאנו תיאור חטאו בשורות המקבילות לשורה "ודיברתם אל הסלע לעיניהם". הם לא דיברו אל הסלע, אלא משה אמר להם "שמעו נא המורים!" והכה את הסלע פעמיים במטהו. הרי משה לא ציית לדבר ה' כלשונו, ואולי גם לא כרוחו, לכן גזר עליו ועל אהרן אחיו , שלא יביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתן להם. וכן אמר רש"י: "יען לא האמנתם לי להקדישני לעיני בני ישראל – שאילו דיברתם אל הסלע והוציא, הייתי מקודש לעיני העדה ואומרים: מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה מקיים דיבורו של מקום, קל וחומר אנו". וראה שיהש"ר א', ו: "כך אמרה כנסת ישראל לנביאים: אל תראוני בשחררותי! אין לך שמח בבני יותר ממשה ועל ידי שאמר "שמעו נא המורים" נגזר עליו שלא ייכנס לארץ".

עתה אנו שואלים, אם אומנם חשוב לו, למקרא, לדקדק בכגון אלה. שהרי לפי פשוטו של הכתוב ולפי הרגשת הקורא אין רע בהנפת המטה על הסלע, והסיפור בספר שמות (יז 1-7) יוכיח; ואין חטא בנימת התרעומת, שבקריאת משה "שמעו נא המורים"; ואין עווֹן בשאלתו הרטורית "המן הסלע הזה נוציא לכם מים?", שמשמעה: מן הסלע הזה נוציא לכם מים! והא ראייה: ויצאו מים רבים, ותשת העדה ובעירם.

כתב בעניין זה שד"ל: "לשעבר נחה שקטה דעתי כדעת רמבמ"ן, שהיה החטא במה שפחדו מהקהל וברחו מפניהם אל אוהל מועד… ואף על פי שגם אני בפירוש זה בחרתי במשך ט"ו שנים ושיבחתיו לתלמידי, מכל מקום הנני רואה עתה,כי אין משמעות הכתובים מַסכמת עם הפירוש הזה… והנני רואה עתה, כי משמעות הכתובים אינו אלא כפירוש רש"י וכל הקדמונים, שהיה ציווי ה' יתברך שידברו אל הסלע ממש… והנה חטאת משה ואהרן הייתה מרי, כי לא עשו כאשר ציוום ה', ונקרא גם כן מעילה (דברים לב 51), שעניינו חסרון נאמנות, כי לא נאמנו עמו, כשלא דקדקו לשמור דברו לעשות ממש כאשר ציוום…".

ולדעתי ספק, אם משמעות הכתובים מַסכמת עם הפירוש הזה.

ומכיוון שהכתוב שלפנינו לא גילה לנו מה חטאם של משה ואהרן במי מריבה, נפנה אל כתובים אחרים המזכירים אירוע זה; אפשר נמצא בהם תשובה לתמיהתנו.

סִפרנו יזכיר את חטאם כאשר יספר על מותם:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר, עַל-גְּבוּל אֶרֶץ-אֱדוֹם, לֵאמֹר: יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל-עַמָּיו, כִּי לֹא יָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת-פִּי לְמֵי מְרִיבָה. (כ 23-24).

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה: עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה, וּרְאֵה אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְרָאִיתָה אֹתָהּ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל-עַמֶּיךָ גַּם-אָתָּה, כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ. כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר-צִן, בִּמְרִיבַת הָעֵדָה, לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם. הֵם מֵי-מְרִיבַת קָדֵשׁ…(כז 12-14).

שני קטעים אלה קשורים בסיפורנו ואפילו תלויים בו. וכשם שלא ידענו לאיזה מעשה מתכוונת טענת "לא האמנתם בי", כן לא נדע למה מתכוונת טענת מריתם את פי".

קרוב לזה הכתוב בספר דברים ל"ב: וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר. עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר-נְבוֹ, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וּרְאֵה אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה. וּמֻת בָּהָר, אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה, וְהֵאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ, כַּאֲשֶׁר-מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר, וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו. עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי-מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר-צִן, עַל אֲשֶׁר לֹא-קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ, וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא… (48-52).

כתוב זה, המספר על מות משה, חזר על המסופר בספר במדבר, אלא ששינה מעט: כנגד "כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר-צִן, בִּמְרִיבַת הָעֵדָה, לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם" (במדבר כז 14) נאמר כאן (פס' 51): "עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי-מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר-צִן, עַל אֲשֶׁר לֹא-קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". כלומר, מעלתם בי, כי לא קידשתם אותי. ולא ברור למה נאמר "בתוך בני ישראל". האם רצה להדגיש, שלא קידשוהו לעיני בני ישראל? או שמעלו בו בתוך מעל בני ישראל? שגם משה ואהרן לקחו חלק במעל העם?

בתחילת ספר דברים הביא הכתוב את דברי משה עצמו בעניין זה: "וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קוֹל דִּבְרֵיכֶם; וַיִּקְצֹף, וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר: אִם-יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה, אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם. זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, הוּא יִרְאֶנָּה, וְלוֹ-אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ-בָּהּ, וּלְבָנָיו; יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְהוָה. גַּם-בִּי הִתְאַנַּף יְהוָה בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר: גַּם-אַתָּה, לֹא-תָבֹא שָׁם (א 34-37).

"קוֹל דִּבְרֵיכֶם" מתכוון לתלונתם: "וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם, וַתֹּאמְרוּ: בְּשִׂנְאַת יְהוָה אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי, לְהַשְׁמִידֵנוּ… (דברים א 27). ומסתבר שבאומרו "גַּם-בִּי הִתְאַנַּף יְהוָה בִּגְלַלְכֶם"התכוון לתלונתם במי מריבה (ראה רמב"ן), ולא לתלונה ההיא; דהיינו: בגלל תלונת בני ישראל במי מריבה התאנף ה' במשה. משה סובל עם עמו את תוצאת מעלם בה'.

וכן יאמר בהמשך: "וָאֶתְחַנַּן אֶל-יְהוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: אֲדֹנָי יְהוִה, אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ אֶת-גָּדְלְךָ, וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה, אֲשֶׁר מִי-אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. אֶעְבְּרָה-נָּא וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן! הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן! וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי: רַב-לָךְ, אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה!" (ג 23-26)."וַיהוָה הִתְאַנַּף-בִּי עַל-דִּבְרֵיכֶם; וַיִּשָּׁבַע, לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת-הַיַּרְדֵּן וּלְבִלְתִּי בֹא אֶל-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.(ד 21)."

ומשורר מזמור ק"ו יזכיר את מי מריבה:

  1. וַיַּקְצִיפוּ עַל-מֵי מְרִיבָה, וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם;
  2. כִּי-הִמְרוּ אֶת-רוּחוֹ; וַיְבַטֵּא בִּשְׂפָתָיו.

על מי מריבה המרו בני ישראל את רוחו של ה', וכך הקציפוהו; לכן נשבע ה' – ביטא בשפתיו – שלא יביאו את הקהל הזה אל הארץ. הנה הרע למשה ולאהרן בעבורם.

אלה הכתובים. ביקשנו בהם תשובה על שאלתנו, מה חטאם של משה ואהרן, ומצאנוה: חטאו של העם הוא חטאם של מנהיגי העם. או: מנהיגי העם אחראים לעוון העם.

 

השאר תגובה