פורטוגל מבקשת סליחה

 

1506 – 2006  

לזכר אלפי יהודים, קורבנות של אי-סובלנות וקנאות דתית, שנרצחו ונטבחו בהרג שהתחיל ביום 19 באפריל 1506 במקום הזה.

5766-5266  ל'מניין גדול' (הוא המניין לבריאה כלומר, ד' שס"ו  –  ה' תשס"ו).

 

פרננדו ואיזבלה ("המלכים הקתולים") מלכי ספרד הוציאו צו לגירוש כל היהודים מספרד בשנת 1492. כשני שלישים ממגורשי ספרד עברו לממלכה השכנה, פורטוגל, והתיישבו בחלקה המזרחי הגובל בספרד. מלך פורטוגל, ז'ואאו השני, שקלט את המגורשים בארצו, תמורת סכומי כסף נאים ששילמו כופר נפשם, מת בשנת 1495. יורשו, המלך מנואל הראשון, ביקש לשאת לאישה את בתם של פרננדו ואיזבלה, אבל הם התנו את הנישואין בתנאי אחד: גירוש כל היהודים מפורטוגל. מנואל הסכים לתנאי זה, וביום ל' בכסלו רנ"ז – 5 בדצמבר 1496 נחתם צו הגירוש. בחותמו על צו זה כרת המלך את הענף שעליו ישבה פורטוגל. צו זה העמיד את פורטוגל אל מול בעיה דמוגרפית וכלכלית קשה: יהודי פורטוגל (כולל המגורשים) היו לפחות 15% מכלל תושבי פורטוגל והיה להם תפקיד חשוב בחיי המסחר והמינהל של הממלכה. ולכן כבר בתחילת 1497 החליטו השלטונות לקחת בכוח את כל הילדים היהודים עד גיל 14 (ואחר כך – עד גיל 20), להפריד אותם ממשפחותיהם ולהטבילם לנצרות. יהודים רבים ניסו לברוח עם ילדיהם – אך רק מעטים הצליחו.

אבל המלך מנואל לא ממש רצה לוותר על היהודים שלו. הוא ידע שהדבר ימיט חורבן על כלכלת פורטוגל. לכן נקט בצעדי עורמה ומרמה. אחד מצאצאי האנוסים, מישל דה מונטן כתב מסע בשם :טעמם של הטוב והרע תלוי במידה רבה בדעתנו עליהם" ושם תיאר את שהתרחש על פי הוראתו של המלך מנואל: "… מנואל, יורשו של ז'ואאו…קיווה כי פחדם למסור את עצמם לחסדי המלחים ואי-רצונם לעזוב את ארצם, שבה התגוררו בעושר רב, ולנדוד באזור זר ונעלם, יגרמו להם להישאר בפורטוגל ולהתנצר.אך בהתאכזבו מתקווה זו ובראותו שכולם החליטו לנסוע, סגר שניים מהנמלים שהבטיח והשאיר להם אחד בלבד, במטרה שאורך הנסיעה וקשייה יגרמו לחלק מהם לשנות את דעתם, או כדי לרכז את כולם במקום אחד לצורך התוכנית הגדולה שהחליט עליה".

במהלך חודש אפריל 1496, הובאו היהודים למרכזים הערים, בתואנה כי ספינות מחכות להם בנמלים על מנת להוציאם מהארץ, אך שם התיזו עליהם טיפות מים קדושים והטבילו אותם בכפייה. בעיר ליסבון צוו היהודים להתרכז בכיכר העיר (הידועה היום בשם כיכר רוסיו) ושם התיזו עליהם מקים קדושים והכריזו עליהם בתור נטבלים לנצרות. מחזות קורעי לב התרחשו בכיכרות הללו בשעה שהיהודים הבינות את גודל ההונאה והתרמית, אך על פי חוקי הכנסייה והמדינה באירופה, מי שנטבל לנצרות, ולו בכפייה אינו יכול לחזור בו, והוא נוצרי וכפוף לחוקי הכנסייה ולהשגחתה. אפשר לומר שמשנת 1496 לא היו יותר יהודים בפורטוגל, אלא רק נוצרים חדשים, או מומרים (קונברסוס בספרדית).

בשנת 1506 היתה בצורת קשה שלוותה על ידי מגיפת דבר, שהפילה חללים רבים. המלך מנואל ומשפחתו עזבו את העיר כדי להימלט מהמגיפה. כל תושבי העיר התכנסו לעצרת תפילה ותחנונים בכיכר ליד המנזר הדומיניקני. השמועה אמרה שפלוני מהנוצרים החדשים השמיע דברי כפירה בגנות הצלוב. נעשה בו טבח החוני וההמון הנסער פשט על מגורי הנוצרים החדשים, הרגו, שחטו, שפרו ובזזו במשך שלושה ימים.

כאשר המלך מנואל חזר לעיר, ערך חקירה ודרישה, העמיד למשפט שניים מראשי המסיתים והוציא אותם להורג יחד עם עוד 40 פורעים. המלך פרסם הקלות לנוצרים החדשים וגם נתן להם רשות לעזוב את פורטוגל. כל ימי מלכותו לא נגעו עוד לרעה בנוצרים החדשים וברכושם.

במהלך השנים התבוללו רבים מהם בקרב באוכלוסייה הנוצרית, אבל רבים עוד יותר שמרו ככל יכולתם בסתר על מנהגי היהדות. הדבר היה ידוע היטב ועורר התמרמרות עזה בקרב אנשי הכנסייה. בשנת 1536 הוקמה בפורטוגל "הלשכה הקדושה של פורטוגל" כלומר האינקוויזיציה. האינקוויזיציה הפורטוגלית הוקמה לבקשת ז'ואאו השלישי וקיבלה את אישור האפיפיור. האינקוויזיטור הראשי היה החשמן אנריקה, שלימים היה גם מלך פורטוגל.

האינקוויזיציה הפורטוגלית עבדה, כמו האינקוויזיציה הספרדית שקדמה לה ועל פי אותן שיטות: אנשים הוסגרו בעזרת הלשנה. עברו חקירה (אינקוויזיציה – חקירה), ונאצלו להתוודות על כפירתם. מוסד זה היה מכוון אך ורק נגד נוצרים, וטיפל לא רק בנוצרים חדשים אלא בכל צורות הכפירה שהיו ידועות כגון הומוסקסואלים, מכשפות, ושאר עוברי עבירות, כגון אנשים שהתעניינו בניסויים מדעיים שעמדו בסתירה לעקרונות הכנסייה. הדוגמה הידועה ביותר היא של הכומר הישועי הברזילאי במוצאו, ברתולומאו דה גוזמאו, שהדגם בשנת 1907 את עקרונות העילוי של בלוני אוויר חם והצליח לגורם לבלון לרחף זמן רב באוויר. האינקוויזיציה רדפה אותו וביקשה להעמידו לחקירה והוא נמלט לספרד.*

*כדאי מאוד לקרוא את ספרו של ז'וזה סרמאגו, דברי ימי מנזר (הספריה החדשה 1990). בספר זה מתאר סרמאגו את המלך, את האינקוויזיציה ואחת הדמויות העיקריות בספרו הוא אותו כומר ישועי דה גוזמאו והמצאתו.

באשר לשימוש בעינויים, היום יש מקורות המוכיחים כי התיאורים על שימוש במכשיר עינויים באינקוויזיציה, הן הספרדית והן הפורטוגלית היו כנראה קצת מוגזמים ושימשו בתור תעמולה פרוטסטנטית נגד הקתולים. בוודאי שהיה שימוש בעינויים, אבל שימוש זה היה מקובל בבראשית העת החדשה בכל בתי הדין ולא רק של האינקוויזיציה. כנראה היתה גם הגזמה במספר ההוצאות להורג שייחסו לאינקוויזיציה. בדרך כלל שאף בית הדין להגיע לכך שהנאשמים יודו ויחזרו בתשובה, ואז להעניש אותם בעונשים כגון קנסות, מאסרים והחרמת רכושם. לא מיהרו להעלות על המוקד. יש בידינו יותר מידע על האינקוויזיציה הספרדית מאשר על הפורטוגלית, כי האנגלים שעסקו במחקר הנושא היו בעלי ברית של פורטוגל, ואויבים מושבעים של ספרד. בשנת 1821 בוטלה רשמית האינקוויזיציה הפורטוגלית.

במלאת 500 שנה לטבח של שנת 1506, בשנת 2006, החליטה מועצת העיר ליסבון להקים אנדרטה לזכר הנטבחים. תכנון האנדרטה נמסר לארכיטקט ידוע, יהודי אזרח פורטוגל בשם Graca Bachmann. טכס הסרת הלוט מהאנדרטה היה בשנת 2008, בהשתתפות ראשי העיר, רב הקהילה והפטריארך הקתולי של ליסבון, וכן צאצאים של האנוסים ושל הרוגי האינקוויזיציה ב-250 השנים שלאחר האירוע.

* כיכר רוסיו או פדרו הרביעי(Praça da Rosio): כאן התקיימו טקסי השריפה של הכופרים בתקופת האינקוויזיציה. וכאן נמצאת האנדרטה לזכר הנטבחים היהודים. בצד אחר של הכיכר הוקם קיר המנציח את הסובלנות שאימצה פורטוגל לעצמה בעת המודרנית. על הקיר כתוב "ליסבון – עיר הסובלנות" בהרבה שפות. האבסורד הוא שליד קיר זה מצאו להם משכן חסרי בית, שישנם שם עם צרורותיהם הדלים על ספסלים למרגלות הכתובת היומרנית.

כיום ניתן למצוא בכיכר רוסיו את התיאטרון הלאומי דונה מאריה השנייה עם פסלו של המחזאי מהמאה ה-16 ג'יל וינסנט, פסלו של המלך פדרו הרביעי (הוקם בשנת 1870 ומתנשא לגובה של 23 מטר) ומזרקה שממוקמת בין הפסל ובין התיאטרון. הכיכר, ששמה הרשמי הוא כיכר פדרו הרביעי, נקראת בפי הכל רוסיו בגלל תחנת הרכבת רוסיו הסמוכה אליה. כיכר רוסיו יכולה להיחשב כמקום המרכזי בעיר ועדות לכך אפשר למצוא בעובדה שזוהי הנקודה שבה עוברים מדי יום יותר אנשים מאשר בכל נקודה אחרת בעיר. המיקום הגיאוגרפי, הסמיכות לתחנת הרכבת, ריכוז קווי האוטובוסים, הקירבה למוסדות פיננסיים ומוסדות תרבות וחנויות האופנה מספקים הסבר הגיוני לתופעה.

 

 

כדאי לקרוא גם את הערך "זוועות האינקוויזיציה – האמנם?" במסגרת האתר הזה.