טיול בסלובניה (1): לובליאנה

לטייל בסלובניה:

מדינה קטנה, חלק מיוגוסלביה לשעבר. כל הדברים הטובים ביוגוסלביה – נאספו בה. נופים מגוונים, תופעות טבע מופלאות, יופי עוצר נשימה, ובעיקר אנשים טובים ונעימים. מזלה הגדול של סלובניה הוא, שהיא, לעומת המדינות האחרות שהרכיבו את יוגוסלביה באופן מלאכותי תחת שרביטו של המנהיג השנוי במחלוקת טיטו (קרואטיה, סרביה, מונטנגרו, מקדוניה ובוסניה-הרצגובינה), הומוגנית מאוד. 90% מתושביה סלובנים וקתולים. כך שהבעיה העיקרית של מאבקי קבוצות מיעוטים נמנעה ממנה. הרושם העיקרי שמקבל המבקר הוא של שקט, שלווה, שגשוג ושמחה. במקום בו נושקים האלפים לחופי הים האדריאטי תוכלו ליהנות מנופים מגוונים – הרים נישאים, אגמים מקסימים, נהרות, מפלים, כפרים ציוריים, מערות קארסט וחופי ים שטופי שמש. אם תרצו להתרחק מעט מהמוני התיירים הגודשים בקיץ את אזור בלד-בוהין הפופולרי והמקסים, סעו מעט מזרחה לשמורת לוגרסקה דולינה, שם יד אדם טרם קילקלה את נוף האלפים הנפלא. כבישים צרים יוליכו אתכם בינות לכפרים ובתי חווה עמוסי פרחים בשלל צבעים. חגיגה לעיניים. ולא פחות חשוב – המקומיים חביבים ומסבירי פנים לתייר.

לאכול ולשתות בסלובניה:

גיביניצה (Prekmurska Gibanica) – מעין עוגת גבינה עם תפוחי עץ.
קרמשניט – עוגת קצפת שמוצאה גרמני אבל אומצה בחום ובהתלהבות על ידי הסלובנים ובעיקר בעיר פיראן, שבה היא נחשבת למעדן המקומי.
פרושוטו (Prosciutto)- בשר חזיר מיובש ומומלח, הנפרס לפרוסות דקות ונאכל עם לחם לבן ובלווית כוסית יין משובח.
גלידה – כן, גלידה היא כמעט המאכל הלאומי של סלובניה, והיא משובחת עד מאד, במבחר טעמים מדהים ונמכרת בכל פינת רחוב.
שטרוקל (Strukelj) – מעין כופתאות עם בשר
Potica – בצק מגולגל ממולא אגוזים, צימוקים ועוד.

עיר הבירה של סלובניה

תצפית על לובליאנה

תצפית על לובליאנה

לובליאנה Ljubljana

לובליאנה, עיר הבירה של סלובניה, היא עיר קטנה ונעימה, אינטימית ומחבקת, חמה ומסבירת פנים, המתחבבת על מבקריה ממבט ראשון. זוהי עיר שאוכלוסייתה צעירה יחסית, הודות לאוניברסיטה הראשית של סלובניה הממוקמת בה. האוניברסיטה נוסדה בשנת 1919 ומאז מלאה העיר בסטודנטים צעירים, הדואגים גם לחיי לילה סואנים. בחורף העיר מלאה בסטודנטים. בקיץ – בתיירים.
לובליאנה היא עיר תיירות מובהקת, ובתור כזאת שירותי התיירות שלה הם מעולים: העיר נקיה ומטופחת, מודרנית ומשגשגת. לשכות מודיעין לתיירים נמצאים בכמה מקומות מרכזיים ומספקים שירות מעולה. אתריה מגוונים, אנשיה נעימים ומסבירי פנים, התחבורה הציבורית (אוטובוסים) נוחה ומהירה (יש להצטייד בז'טונים לפני שעולם לאוטובוס. את הז'טונים קונים בקיוסקים – דוכני מכירת עיתונים), יש בה מגוון רחב של מקומות לינה לכל גיל וכיס, מסעדות ובתי קפה ללא סוף, ואפילו השירותים הציבוריים (WC) מצויים בכל מקום, והם נקיים ומסודרים. יש בלובליאנה רק צרה אחת: הגשם. באמצע אוגוסט יכולים ליפול עליכם ימים רצופים של גשם בלתי פוסק. לכן חייבים להצטייד במטריה או במעיל גשם דק.

עדויות לקיומו של ישוב בלובליאנה יש כבר החל מראשית האלף השני לפני הספירה. אבל ההיסטוריה הרצינית שלה מתחילה עם העידן הרומי: באמצע המאה הראשונה לפני הספירה כבשו הרומאים את המקום והקימו בו מחנה גדול של הלגיון, ולימים את העיר הרומית יוליה אמונה (Iulia Aemona), והקיפו אותה בחומה, ששרידים ממנה אפשר לראות עד היום. בסוף המאה השישית הגיעו למקום שבטים סלביים והתישבו על חורבות העיר הרומית. בימי הביניים הפך המקום לצומת דרכים מסחרי חשוב ובמאה ה-14 סופח לאימפריה הרומית הקדושה של בית הבסבורג האוסטרי. במאה ה-16 הרסה רעידת אדמה חזקה את רוב העיר והביא לשינויים: החומות הוסרו והעיר התרחבה והתפתחה, והפעם בסגנון הרנסנס. לובליאנה ידעה גם אינטרמצו קצר עם נפוליאון. בין השנים 1809-1813 ניסה נפוליאון להשתמש בלובליאנה בתור חיץ בין האוסטרים לבין הים התיכון. לצורך זה הקים את הממלכה שהוא קרא לה בשם "הפרובינציות האיליריות". הנסיון היה קצר ולא צלח ואוסטריה חזרה לשלוט באזור עד למלחמת העולם הראשונה. בסוף המאה ה-19 חוותה לובליאנה רעידת אדמה נוספת. העיר נבנתה מחדש בסגנון מעורב ששימר את כל הסגנונות הקודמים. במלחמת העולם השנייה חוותה לובליאנה כיבוש איטלקי ואחריו כיבוש גרמני. הפרטיזנים הסלובניים, שהידוע שבה היה יוסף ברוז טיטו, חברו לכוחות של הצבא האדום והצליחו לשחרר את לובליאנה. טיטו נהפך להיות למנהיג הלא מעורער של המדינה הקומוניסטית המלאכותית שהקים – יוגוסלביה, שצורפה משש יחידות שונות: קרואטיה, סלובניה, סרביה, מונטנגרו, מקדוניה ובוסניה-הרצגובינה. טיטו היה אדם חזק וכריזמטי והצליח להתנגד אפילו לסטאלין. הוא הוביל את יוגוסלביה לקומוניזם שונה, ולזכותו ניתן לומר שסימני הקומוניזם לא ניכרים כלל בסלובניה של היום, שלא כמו במדינות אחרות מסוגה. לאחר מותו של טיטו ונפילת הקומוניזם התפרקה יוגוסלביה ובשנת 1991 הפכה לובליאנה רשמית להיות בירת סלובניה העצמאית.

נהר לובליאניצה, שהוא יובל של נהר סאווה, הגדול בנהרות סלובניה. נהר לובליאניצה הוא נהר קארסטי, הנובע אי שם בצפון סלובניה. ככל הנהרות מסוג זה הוא נעלם לתוך פני האדמה ומגיח חליפות, בכל פעם בשם אחר, עד שבסופו של דבר הוא מגיח בתור לובליאניצה. ככל נהר קרסטי, גם הוא שופע שטפונות והצפות, ובמהלך השנים גרם הרבה נזקים לעיר, עד שהחליטו לנקז חלק ממימיו אל תעלה מלאכותית המקיפה את העיר העתיקה וחוזרת ונשפכת אליו. כך שהעיר העתיקה יושבת למעשה על אי מלאכותי, ועידן ההצפות חלף ועבר. גדות הנהר מדופנים היטב בקירות בטון המכונים סכרים בפי התושבים.

 לטייל בלובליאנה

הרובע היהודי Jidovska Steza

שני רחובות בלובליאנה משמרים בשמם את קיומו של רובע יהודי בימי הביניים. זאת היתה קהילה קטנה אך משגשגת מבחינה כלכלית, שעסקה בעיקר בהלוואה בריבית. בשנת 1496 גירשם הקיסר האוסטרי מכסימיליאן הראשון מטעמים כלכליים ופוליטיים. בית המלוכה היה חייב יותר מידי כסף ליהודים, וכך גם רבים מהאצילים. בצורה כזאת רצו להיפטר מחובותיהם. אסיפת המעמדות של האימפריה הבטיחה לקיסר לפצותו כספית על המסים שאיבד כתוצאה מגירוש היהודים, וכך סולקו היהודים מתחומי הממלכה. לימים חזרו מעט יהודים לסלובניה, ועם הקמת ממלכת יוגוסלביה בשנת 1918 היו בתחומיה כ-100 קהילות יהודיות, כולל בלובליאנה. בשנות השלושים של המאה ה-20 החלה ממשלת יוגוסלביה בהצרת צעדיהם של היהודים ובגזרות אנטישמיות. מספר ניכר של יהודים עלו אז לארץ ישראל. עם הכיבוש הנאצי 1941 נסתם הגולל על יהדות סלובניה ורובם הושמדו. היום יש כמה עשרות יהודים בלובליאנה והוקם בית כנסת קטן, אך אין לו שום קשר עם הרובע היהודי הקדום של ימי הביניים, שממנו נשארו רק שמות הרחובות.
Jidovska Steza יוצא במאונך לנהר כמה מטרים מגשר הסנדלרים ומוביל כלפי מעלה. מקבילות אליו שתי כיכרות קטנות ונעימות: Dvorni Trg, ו-Novi Trg, שבה מזרקה יפה, שתיהן מובילות היישר אל כיכר הקונגרס.

 

רחוב היהודים

רחוב היהודים

בית העיריה Rotovz

בית העיריה, הבית הראשון ב-Mestni Trg, בולט מיד לעין בגלל שני מאפיינים: מגדל השעון בראשו, והיותו הבית היחיד בשורת בתי הרחוב הבולט מקו הישורת של הרחוב. כמובן שגם דגלי סלובניה ולובליאנה מתנוססים עליו. פעם היה סימן ההיכר הבולט שלו מזרקה מאד מפורסמת שניצבה בחזיתו. המזרקה שעליה התנוסס אובליסק, סמלה את שלושת הנהרות של סלובניה, סאווה, קרקה ולובליאניצה, ועוצבה על ידי האמן הידוע פרנצ'סקו רובה (Robba). אבל היום, בגלל נזקי הזמן, הוסרה המזרקה המפורסמת ממקומה והועברה למוזיאון. כנראה שיציגו במקומה העתק משוחזר, אבל בינתיים נפער במקום בור גדול. הבית במקורו נבנה בשנת 1484, אבל עבר מאז שינויים ושיחזורים אינספור. את הבית הנוכחי תכנן קרלו מרטינוצי בראשית המאה ה-18. אבל גם מאז עבר שורה שלמה של מתיחות פנים והכנסת אביזרים מודרניים ונחוצים לניהול העיר. אגב, היום (קיץ 2006) ראש העיר היא אישה, ואין זו האישה הראשונה המכהנת בתפקיד זה.

מסורת: כשנכנסים אל הלובי שבקומה הראשונה מיד בולטת לעין החצר הפנימית הפתוחה לשמים (ולגשם). בחצר זו כמה פריטים מעניינים שראוי לשים לב אליהם: מזרקה עם פסלו של נרקיס על פי הסיפור הידוע מהמיתולוגיה היוונית. הסלובנים מוסיפים שנרקיס היה אגוצנטרי ולא שם לב לכל הבנות שהתאהבו בו, והן איחלו לו שירגיש גם הוא פעם שברון לב. זה קרה לו כשראה את השתקפות דמותו בנהר ומיד התאהב בעצמו. הצרה היא שהדמות שבנהר לא השיבה אהבה לחיקו וכך נשבר לבו, ויש אומרים זרק עצמו לזרועות דמותו שבנהר וטבע. שם צמח ועלה פרח הנרקיס. הסלובנים אומרים שאם אתה רוצה לרמז למישהו שהוא אגוצנטרי, עליך להגיש לו פרח נרקיס…

באר בחצר הפנימית של בית העיריה

באר בחצר הפנימית של בית העיריה

פסל דמותו של הרקולס שעל פי המיתולוגיה היוונית היה מן הארגונאוטים, כלומר חבר צוות בספינה המפורסמת ארגו שבראשה עמד יאסון, שהוטל עליו להביא את גיזת הזהב. על פי המיתולוגיה נמצאה גיזת הזהב באזור סלובניה, והרקולס מפוסל כשהוא נושא או גיזת הזהב בידיו. שני הפסלים הם מתוצרת בית המלאכה של רובה, שעיצב את רוב המזרקות בלובליאנה.
על הקיר הגדול בחצר הפתוחה מתנוססת מפת לובליאנה כפי שנראתה במאה ה-17. לידה, מעל פתח דלת, ציור של מפתח העיר אחוז בידי שני תינוקות. המסורת מספרת שנפוליאון, כשביקר בלובליאנה בשנת 1797, התרשם מהעובדה שלובליאנה עיר ישרה שאין בה גנבים. עובדה: איש אינו נועל את ביתו. המפתח היחיד בלובליאנה הוא מפתח העיר והוא נמצא בידי ראש העיר.
על הקיר שממול מתנוססים שלושה ציורים גדולים. כל אחד מהם מייצג תקופה היסטורית אחרת בחיי העיר. הראשון מתאר את השלטון הרומי במאה הראשונה לפני הספירה ואת החומה שבנו סביב העיר. השני מתאר את התורכים העות'מאנים בהתקפותיהם החוזרות ונשנות על לובליאנה במאה ה-15. הם מעולם לא הצלחו לכבוש אותה. השלישי מתאר את מרד האיכרים שפרץ במאה ה-16, בגלל עול המסים שהוטל עליהם. בראשית המדרגות ניצב פסל ראשו של איוון הריבר, ראש העיר של לובליאנה במשך 15 שנים מסוף המאה ה-19. הוא נחשב לראש העיר החשוב והמוצלח ביותר שהביא ללובליאנה פיתוח, קידמה ושגשוג. עם הכיבוש האיטלקי התאבד מחמת הצער.
כשעולים במדרגות לקומה השניה אל אולמות העבודה (וזאת ניתן לעשות רק במסגרת סיור מאורגן המתקיים תכופות בבית העיריה) מתרשמים מהמבנה היפה, המעוצב להפליא, הנקי והמטופח. כל המסדרונות מקושטים בחפצי אמנות שניתנו במתנה לראשי העיר ממבקרים חשובים שונים. באולם קבלת האורחים הראשי פרוש על כל הקיר האחורי גובלן ענק שכולו מכוסה בדמויות עירום. כשהילרי קלינטון ביקרה בלובליאנה, היא לא הסכימה שקבלת הפנים תיערך באולם הזה כי חששה להצטלם על רקע דמויות העירום ומה זה יעשה לתדמית שלה. היא דרשה להסיר את הגובלן, דבר שראש העיר סירב לעשותו. בסופו של דבר נמצאה פשרה של זווית צילום מתאימה. אולם מועצת העיר הוא אולם גדול, מרווח, בסגנון ארט-נובו, מצויד בכל הציוד האלקטרוני הנחוץ.
מעניין לראות בו את רשימת ראשי העיר החרוטה על הקיר, מן הראשון ועד האחרון שבהם (ראש העיר הנוכחית עדיין לא שם). ליד אולם מועצת העיר יש דלת סתרים, שהמפתח אליה נמצא אך ורק בידי ראש העיר. הדלת הזאת מובילה למנהרה סודית המגיעה עד לטירה, והיא מהווה מוצא ומפלט לראש העיר בשעת מהפכה או מלחמה. אומרים שראש שהעיר הנוכחית הצהירה כי לעולם לא תשתמש בו.

כתובת: Mestni Trg 1.

מדריכת הסיור בלבוש מסורתי

מדריכת הסיור בלבוש מסורתי

בניין הפרלמנט הסלובני Drzani Zbor

בניין הפרלמנט הסלובני נמצא בחזיתה של כיכר הרפובליקה (Trg Republike). הבניין חסר הייחוד בחיצוניותו, והוקם בין השנים 1959-1954. במכוון השתמשו לבנייתו אך ורק בחומרים המצויים בסלובניה כגון שיש, עץ ואבן שהובאו ממחוזות שונים בסלובניה. הפריט היחיד המקנה לבניין ייחוד בחיצוניותו הוא שער הכניסה הגדול, העשוי מעץ אלון, ובו חמישה עמודי אבן. כל עמוד, וגם הגמלון העליון, מוקדשים כל אחד לתחום חיים אחר כגון: חקלאות, אמנות, משחקי ילדים, התנגדות עממית, העתיד. השער מאוד מרשים. באולמות השונים של בניין הפרלמנט מוצגות יצירות אמנות חשובות, מהן המתארות את ההיסטוריה של סלובניה.
במרכזה של הכיכר ניצב מונומנט המנציח את ההתנגדות במלחמת העולם השניה. מצדה האחד של הכיכר קניון ענק ומלא כל טוב. בחזיתו האחרת עומד בית תרבות ומרכז קונגרסים ענק המארח מופעי תרבות שונים, תערוכות וכנסים.

כתובת: כיכר הרפובליקה, Subiceva 4.

 

חזית בית הפרלמנט

חזית בית הפרלמנט

גשר הדרקון Zmajski Most 

אחד מהגשרים על פני נהר לובליאניצה. הגשר נפתח לתנועה בשנת 1901, לחגיגות 40 שנות קיסרותו של פרנץ יוזף, ונקרא "גשר היובל". עד מהרה דבק בו השם העממי "גשר הדרקון", משום שבארבע קצותיו הוצבו דרקוני נחושת. גשר הדרקון מופיע בסמלה של העיר, ביחד עם טירת לובליאנה.
הגשר, הבנוי מפלדה ובטון, היה מהראשונים מסוגו באירופה. אחת האגדות מספרת שבזמן האימפריה האוסטרו-הונגרית נבנו גשרי ברזל ובטון דומים גם בוינה ובפראג, והיה חשש שהגשרים יתמוטטו, כי היו חדשים מסוגם. על מנת שלא להסתכן נבחר הגשר של לובליאנה כגשר מבחן לגשרים האחרים.

הקיסר פרנץ יוזף תרם לבנייתם של מבנים נוספים בעיר: ראש העיר החכם מצא דרך לגרום לפרנץ יוזף לפתוח את כיסו, מאחר והעיר עברה בתכנונו של הארכיטקט פלצ'ניק שינוי ובניה מאסיבית, היה צריך כסף רב. מדי פעם הזמינו את הקיסר, שנודע בחיבתו לעיר, לחנוך או להניח אבן פינה לעוד מבנה שיוחס להוד רוממותו. פעם הראו לו בניין שנבנה בצורת האות F, ופעם היה זה בנין בצורת האות E (לכבוד אליזבט-סיסי אשתו האהובה).

גשר הדרקון

גשר הדרקון

גשר הסנדלרים Cevliarski most

אחד הגשרים המפורסמים הנמתחים מעל לובליאניצה במרכז העיר העתיקה. קובלר פירושו סנדלר, אך גם סוג של יין או פשטידה. כבר במאה ה-13 היה כאן גשר עץ מקורה, דומה מאוד לפונטה וקיו בוונציה, שנקרא גשר הקצבים, מאחר והיו עליו חנויות של קצבים. הסרחון מהגשר היה כל כך חזק, שהקיסר שילם להם כסף שיעברו למקום אחר. את מקומם תפסו הסנדלרים. מאחר והיה זה גשר עץ, הוא נשרף פעמים רבות. ב-1867 נבנה במקום גשר ברזל, וב-1931 קיבל הארכיטקט יוז'ה פלצ'ניק מנדט לעצב מחדש את גדות הנהר. בין היתר קבע שהגשר הזה אינו מתאים יותר, והחליט לבנות במקומו גשר מקורה חדש. העבירו את גשר הברזל למעלה הנהר, ובנו את גשר האבן במקומו. פלצ'ניק תכנן גשר רחב מאד כדי לקרות אותו, אבל לא סיים את המלאכה. כך נשאר עד היום גשר רחב ולא פרופורציונלי לשימוש הנעשה בו.
גשר זה שימש גם כגשר העונשין: בימי הביניים לחם היה מוצר שלגבי משקלו היה חוק. אופה שנתפס מרמה היה נלקח לנהר, מוכנס לסל ומושלך לנהר שלוש פעמים, לאחר מכן היה מובל למרכז העיר ונקשר לעמוד הקלון. כיום, בפסטיבל הקיץ חוזרים על הנוהג הזה לשמחת אנשי העיר והתיירים.

 

גשר הסנדלרים

גשר הסנדלרים

הגלריה הלאומית Narodna galerija

שוכנת בבניין מסוף המאה ה-19 שעבר כמה גלגולים, ובשנת 1918 הוקדש להיות גלריה לאומית. הבניין מרווח מאוד, מצויד ומעוצב באופן מרשים ביותר. בקומה הראשונה יש אגף לתערוכות מתחלפות. בקומה השניה שני אגפים, האחד מוקדש כולו לציור הסלובני, והשני מוקדש לציור האירופי בכלל. בשני האגפים המוצגים הם מימי הביניים ועד לימינו. לגלריה גם בניין נוסף, צמוד לראשון, ובו תערוכות מתחלפות. שני המבנים גדולים ומרשימים, והם קרובים מאוד לגלריה מודרנה, למוזיאון הלאומי ולפארק טיבולי. את כל המכלול הזה צריך התייר הנבון לשמור לימי גשם, התדירים מאוד באוגוסט.

כתובת: Puharjeva 9

 

בגלריה הלאומית

בגלריה הלאומית

הגשר המשולש Tromostovje

הגשר המרכזי הוא ליבה של העיר לובליאנה, וגם אחד מסמליה של העיר. במקום עמד גשר עץ כבר במאה ה-13. בשנת 1842, כשהעיר התפתחה והתנועה זרמה הוקם במקומו גשר אבן רחב ומרשים. בראשית המאה ה-20 ראו אבות העיר שהגשר אינו מספיק לתנועה ההולכת וגוברת, והזמינו את הארכיטקט הנודע יוזה פלצ'ניק לפתור את הבעיה. הוא פתר אותה על ידי כך שהוסיף משני צידי הגשר שני גשרים צרים יותר, וכך גם פתר בעיה תחבורתית, וגם יצר יצירה ארכיטקטונית מיוחדת. הגשר המשולש הסתיים בשנת 1931 והוא מהווה כניסה מרשימה אל לב העיר העתיקה.

 

הגשר המשולש

הגשר המשולש

הכנסיה הפרנציסקנית Franciskanska Cerkev

המבנה הבולט והמרשים ביותר בכיכר פרשרן, בעיקר בשל חזיתה הוורודה הבוהקת למרחוק. הכנסיה נבנתה בין השנים 1660-1646 בסגנון הבארוק, על גבי שרידיה של כנסיה קודמת. הכנסיה מוקדשת למריה הקדושה, ולכן פסלה הוא שמתנוסס על ראש הגמלון העליון. אבל בגמלון התחתון מתנוססת גם דמותו של פרנציסקוס הקדוש איש אסיסי שבאיטליה, מייסד המסדר הפרנציסקני. כיאות לקדוש שנהג לדבר עם צפרים, גם כאן היונים של הכיכר באות ומסתודדות אתו. מדרגות רבות ודלת עץ כבדה ומגולפת מובילות אל תוך הכנסיה. הכנסיה בתוכה כהה וקודרת, וכשמתרגלים לחשכה רואים שהיא מעוטרת ביצירות אמנות רבות ויפות. החשכה נובעת ממיעוט של חלונות, שהם צרים וארוכים ומכוסים ויטראז'ים. הכנסיה מפתיעה בשלל הזהב והאיקונין שבה. בצדה האחורי עוגב ענק ומעוטר זהב ובראשו שעון גדול. הפנינה האמיתי של הכנסיה היא המזבח המפואר, פרי יצירתו של הפסל פרנצ'סקו רובה (Robba) משנת 1736. מאחרוי המזבח קפלות קטנות לתפילה פרטית.

 

הכנסייה הפרנציסקנית

הכנסייה הפרנציסקנית

העיר הרומית אמונה Emona

העיר הרומית אמונה הוקמה במקום במאה הראשונה לספירה. קרוב לוודאי שאבן היסוד לעיר הונחה על ידי הקיסר אוגוסטוס. העיר היתה קטנה אבל משוכללת, והכילה את כל המבנים שעיר רומית קלאסית הכילה, וכן גם את כל המתקנים העירוניים הנחוצים, כולל חומה גדולה שהקיפה אותה. היא היתה העיר המרכזית הרומית של כל האזור. כבר מהמאה ה-17 החלו לחפור ולחקור את המקום וגילו הרבה מאוד שרידים. כל הממצאים הניידים וגם חלקים גדולים יותר מוחזקים במוזיאון הלאומי. בעיר עצמה נשארו כמה שרידים מעניינים, שהבולט בהם הוא קיר החומה הדרומי של העיר. את החומה הזאת שיפץ יוז'ה פלצ'ניק בראשית המאה ה-20 ועיצב סביבה גן ארכיאולוגי מוקף בעצי דולב ענקיים ובפינות ישיבה. הגן הארכיאולוגי הזה נמצא ברחוב Mirje 4. שריד חשוב נוסף נמצא בפינה אחרת של העיר, Erjavceva 18, והוא מכיל ממצאים מהתקופה של ראשית ההתנצרות ברומא כולל בית הבישוף, מהמאה החמישית לספירה.
סיורים מודרכים בשני האתרים מתקיימים מאפריל עד אוקטובר. מחיר הסיור 15 אלף טולארים. נקודת המפגש היא במוזיאון העיר של לובליאנה Gosposka 15. יש לתאם מראש. כל שבת שלישית בכל חודש בין החודשים האלה מתקיים יום פתוח בגנים הארכיאולוגיים ושני סיורים בשעות 10:00, 16:00. סיורים אלה ניתנים חינם ונקודת המפגש Erjavceva 18.

טירת לובליאנה Lubljanski Grad

את הטירה, שהיא אחד מסמליה הבולטים של לובליאנה, אפשר לראות מכל פינה בעיר. חפירות ארכיאולגיות חשפו שם שרידים מכל תקופות ההתיישבות של העיר, החל מהמאה ה-12 לפני הספירה, דרך היישוב הרומי, השבטים הסלביים וימי הביניים. טירה של ממש נבנתה על הגבעה במאה ה-11, אם כי היתה בנויה מעץ. הקיסרים לבית הבסבורג בנו במקום טירה חדשה ומבוצרת היטב נגד התקפותיהם של התורכים העות'מאנים. ההיסטוריה של הטירה כוללת גם תקופה שבה שימשה בתור בית האסורים של העיר. בראשית המאה ה-20 נקנתה הטירה על ידי ראש העיר החשוב ביותר בהיסטוריה של לובליאנה, איוון הריבר, שהפך אותה לאתר תיירות ואירועים חשוב ומרכזי.
בטירה מספר נקודות בעלות עניין השוות ביקור: מגדל התצפית הגבוה שממנו אפשר לראות את כל רחבי לובליאנה והנופים הירוקים שסביבה. שימו לב לגרם המדרגות המיוחד במינו המוביל אל ראש המגדל. המדרגות עשויות מתכת. כל מדרגה מעוטרת בפיתוח מתכת יפה. הן סובבות על ציר ויש שני גרמי מדרגות, אחד לעולים ואחד ליורדים, והם נראים שלובים אחד בשני. וכשעולים או יורדים יש הרגשה שנמצאים בתוך ציור של אשר, או לחלופין בתוך הסרט "שם הורד". פשוט לא מסוגלים להבין מי עולה ומי יורד, וזה חיזיון סוריאליסטי למדי; קפלה קטנה על שם ג'ורג' הקדוש, המעוטרת בצורה יוצא דופן בסמלי משפחות אבירים; החומות שאפשר לטייל עליהן; חדרים שנותרו מבית הסוהר המקומי; המוזיאון הוירטואלי לתולדות הטירה והעיר, וכמובן שירותים שונים לתייר כגון בית קפה.
הטירה מארחת אירועים עירוניים ולאומיים חשובים. החשוב שבהם הוא פסטיבל הקיץ למוסיקה המתקיים לאורך החודשים יולי ואוגוסט. וכן תערוכות שונות וחגים דתיים ולאומיים.

לטירה אפשר להגיע ברכב קרונות מיוחד היוצא מכיכר פרשרנוב (הכרטיס יפה לנסיעה הלוך ושוב), באוטובוס עירוני או ברגל. הרכבת יוצאת החל מהשעה 09:00 בכל שעה עגולה. הנסיעה נמשכת 15 דקות. חוזרת לעיר חמש דקות לאחר שהגיעה לטירה.

 

מבט מהטירה

מבט מהטירה

כיכר המהפכה הצרפתית Trg Francoske Revolucije

הכיכר הצרה והארוכה מוקפת במבנים מעניינים וחשובים. בחזיתה הקרובה אל הנהר ניצב ארמונו לשעבר של הרוזן מאורסברג, שהיום הוא משכנו של המוזיאון העירוני של לובליאנה. מצידו השמאלי נמצאת כנסיית מריה הקדושה ומכלול פסטיבל הקיץ. כל החלק הדרום-מערבי של לובליאנה העתיקה היה שייך למסדר האבירים הטווטוניים, אבירי הצלב (Krizniki), לכן כל המכלול שסביב כיכר המהפכה הצרפתית נקרא עד היום Krizanke. אבירי הצלב איישו את המקום במאה ה-13, והקימו שם מנזר וכנסיה על שם מריה הקדושה. כנסיה זו חודשה בשנת 1714 על פי התכניות של הארכיטקט הוונציאני דומניקו רוסי. בשנת 1950 תכנן האדריכל המקומי הנודע פלצ'ניק את כל המכלול מחדש, והיום הוא משמש כמרכז האירועים של פסטיבל הקיץ. הוא כולל בין היתר גם את תיאטרון הקיץ, שהוא אודיטוריום פתוח שבו 1,400 מושבים.
במרכז הכיכר עומד עמוד זכרון לזכר הרפובליקות האיליריות שהקים נפוליאון, ולמעשה לזכרו של נפוליאון. ראשו של נפוליאון מתנוסס אחר כבוד מתוך העמוד, ומתחתיו חרוטים חרוזים מתוך "האודה על הרפובליקות האיליריות" מאת המשורר הסלובני וודניק. בתוך העמוד מוטמן אפרו של חייל צרפתי שנהרג בשנת 1813 בקרב נגד האוסטרים. הסלובנים מעריכים את נפוליאון, שהעניק להם לתקופה קצרה מאוד שחרור מעול האוסטרים. בצדה האחר של הכיכר ניצבת אנדרטת זכרון למשורר הסלובני סימון גרגורצ'יץ'.

 

מרכז הפסטיבלי הוא מנזר לשעבר

מרכז הפסטיבלים הוא מנזר לשעבר

כיכר הקונגרס Kongresni Trg

כיכר גדולה, נעימה, שופעת עצים וספסלי ישיבה, פסלים ומזרקות, ממוקמת בלב העיר העתיקה ומהווה מרכז שופע חיים ומופעים (בקיץ), וגם נקודת יציאה טובה לכל מקום בעיר העתיקה. רוב המופעים המתקיימים בה הם מופעי ג'ז או לחלופין במה לזמרים צעירים. הקהל בכיכר רובו צעירים היושבים על הדשא. מדי פעם בקיץ, בימים לא גשומים, מתקיים בכיכר יריד אומנים ויוצרים המוכרים מפרי עבודתם, וכן סדנאות הפעלה לילדים. שמה של הכיכר ניתן לה לכבוד הקונגרס שהתקיים בה בשנת 1821, ובו דנו חברות ברית הארבע (רוסיה, אוסטריה, אנגליה ופרוסיה) ונציגים ממדינות אחרות מאירופה בהמשך ניהול מדיניות הריאקציה ושיטת הקונגרסים, לאחר תום שלטונו של נפוליאון. בצדה המזרחי נמצא בניין התזמורת הפילהרמונית הסלובנית, שנבנה בסוף המאה ה-9 על גבי שרידי התיאטרון שהיה במקום, ונשרף עד היסוד. התזמורת הזאת נחשבת לאחת התזמורות הטובות בעולם, ופועלת כבר משנת 1701. מלחינים ידועים כגון בטהובן, היידן, פגניני ובראמס היו חברי הכבוד שלה. גוסטב מאהלר היה המנהל המוזיקלי שלה וניצח עליה בעונה של 1882-1881. בצדה המערבי עומד פסל רומי מוזהב בשם אמונץ, כלומר אזרח אמונה, שהוא העתק של פסל שנמצא בין חורבות העיר הרומית העתיקה אמונה. הפסל המקורי נמצא במוזיאון הלאומי. אחד המבנים החשובים ביותר הניצב בצדה הדרומי של הכיכר שייך לאוניברסיטה של לובליאנה, בניין שהיה במקורו ארמונו של דוכס מסוף המאה ה-19, ולפניו ניצבת מזרקה קטנה שהיא פסל המספר את סיפורה של אירופה מן המיתולוגיה היוונית, נערה שזאוס התאהב בה והפכה לפרה, וגם העניקה את השם ליבשת אירופה. הפסל משנת 1955 מעשה ידיו של פרנץ קראל. המבנה המעניין ביותר בתחומי הכיכר הוא כנסיית השילוש הקדוש של מסדר האחיות אורסולין, שנבנתה בתחילת המאה ה-18 בסגנון הבארוק, ונחשבת לאחת מהכנסיות היפות ביותר בעיר. המזבח הגבוה הוא עבודתו של פרנצ'סקו רובה (Robba), ונחשב ליצירתו החשובה ביותר. בחזית הכנסיה ניצב עמוד השילוש הקדוש, שנבנה במקורו מעץ בשנת 1693 לאות הכרת תודה על שהמגפה לא פגעה בלובליאנה. במאה ה-18 הוחלף העמוד בעמוד אבן, והיום העמוד המקורי נמצא במוזיאון העירוני ורק העתקו ניצב לפני הכנסיה.

 

בית התזמורת הפילהרמונית בכיכר הקונגרס

בית התזמורת הפילהרמונית בכיכר הקונגרס

כיכר פרשרן Presernov trg

הכיכר, שהיא לבה של העיר העתיקה ומקום המפגש המסורתי, יוצאת היישר מן הגשר המשולש ומוקפת במבנים מרתקים. זוהי כיכר בסגנון איטלקי על שם המשורר הסלובני הגדול והידוע מכולם, פרנץ פרשרן (Preseren, 1849-1800). בכיכר ישנה גם אנדרטה לזכרו, שהוקמה בשנת 1905. באנדרטה פסלו של המשורר, כשמעל ראשו מרחפת המוזה של השירה, אוחזת בידה ענף מוזהב של עץ זית. המוזה עירומה כמובן, דבר שעורר מחלוקות במשך השנים בין גופים כנסייתיים לבין גופים עירוניים. היו תקופות שבה גברה ידה של הכנסייה והם הלבישו את המוזה. היום היא עירומה למרבה המזל.
בכיכר מוצב מודל עשוי מתכת של לובליאנה, שסביבו תמיד יש התרחשויות רחוב, כגון ציירי מדרכות או פסלי רחוב. בחזית הכיכר עומדת הכנסייה הפרנציסקנית, ולידה ארמונה של לשכת המסחר של לובליאנה. בראש הבניין עומד פסלו של מרקורי, אל המסחר במיתולוגיה היוונית. בתי קפה, דוכן גלידה ודוכני מזכרות משלימים את התמונה, כשעל נהר לובליאניצה הסמוך שטים בנחת הרבה ברווזים.

המשורר והמוזה

המשורר והמוזה

 שיריו של פרשרן 

פרשרן, שסימל בשיריו כמיהה לחירות ואהבה, היה עורך דין במקצועו. אחד משיריו אומץ בתור ההמנון הלאומי של סלובניה. ההמנון, "לחיים" (Zdravlicz), שונה מכל המנון אחר, הוא אינו שמור רק לטכסים, נוהגים לשיר אותו כשיר של התכנסויות חברים, במועדונים ובבארים, כשבכל פעם מרימים כוסית לכבוד אחד מהחבורה, מתחילים במילים מהשורה האומרת "ועתה, מי יבורך הראשון? האם חברי נרים כוסית לשיר?" או אז קוראים בשם וממשיכים לשיר. אין זה מראה נדיר לשמוע חבורת אנשים שיכורים השרה בקולי קולות ובהנאה.

Zdravlicz  לחיים
אכן, הכרמים נתנו פרי – ונתנו לנו, ידידי הטובים – יין מתוק.
להניע את דמינו – לנקות את הלב – ולעינינו לראות בבהירות.
לגרש את המתח ולהעיר תקווה בלב דאב.
ועתה, מי יבורך הראשון? האם חברי נרים כוסית לשיר?
לארצנו, אנו העם הסלובני, שאלוהים יברכנו בחיים ארוכים,
שנמצא אחים את הקשר שבנינו,
לילדים, לאמהות – שיבורכו כולם – שבתינו יהיו מלאים רק שמחה.
שהברק יכה את אויבי האחווה
שביתנו – סלובניה תהיה משוחררת
שידי אויבי האחווה יקשרו בחרצובות ברזל
ישובו האיחוד, השמחה והברכה – אחוות האחים תשרור לעד
יאוחדו באהבה כל בני הסלאבים.

יוליה נשקפת בחלון

יוליה נשקפת בחלון

הטרגדיה הגדולה של פרשרן היתה אהבה נכזבת. הוא התאהב ביוליה, נערה צעירה ובתו של אחד מנשואי העיר, אך האב לא הסכים לקשר, משום שפרשרן בא ממעמד חברתי נמוך, היה בן 44 ואלכוהוליסט ידוע, ובתו לא התעקשה. מאחד החלונות בבניין סמוך לכיכר (Wolfova 4) אפשר לראות את פסלה המביט לכיכר, כשממול ניבט בה פרשרן במבט מלא ערגה, ויש אומרים כי למעשה זוהי אהבה שלא התממשה.

תקווה אבודה
עינייך בהירות כשמים – מבריקות בחלוף הימים
לחייך בורקות כשמש העולה – בורקות כתמיד.
כמו בעבר, שפתייך עדיין צוחקות – ומהן ניגרות מלותייך במתק
ועינייך, מישירו מבט, אין בם פחד.
שדייך כשלג טהור ולבן, ידייך, רגליך, מותניך היפות,
מלאות ברכה כמו תמיד, כן, קסמך נשאר כשהיה בעבר.
אבל אני איני יכול עוד להאמין בך כמו שיכולתי בעבר.
מבט אחד של הרף עין לקח את אמוני
ולעולם לא ישוב עוד להיות כשהיה.
יעברו כל ימי חיי ואת לעולם לא תשובי להיות מה שהיית עבורי.
ליבי היה לך כעבד, היית אלילת חיי – עכשיו רק לא כלום.

(תרגום השירים: תמירה צדקיהו-חסון)

כיכר קרואטיה Hrvtski Trg

בכיכר קרואטיה פארק נעים ומוצל עם כניסה מעוצבת ופסל במרכזה. שני מבנים צמודים לכיכר מושכים את העין: חניון חדיש רב קומות המצטיין בעיצוב חיצוני מיוחד ומודרני, עטוף כולו בפסי ברזל ומושך תשומת לב. רבים מתושבי לובליאנה אינם אוהבים את החדשנות שבדבר והם טוענים שהוא מכוער. מכל מקום עיצובו מאוד מעניין. המבנה השני הניצב מולו, ומהווה ניגוד לו בכל מובן, הוא כנסיה לכבוד פטרוס הקדוש, הדורה ביופיה הניאו-רנסנסי גם מבחוץ וגם מבפנים. מלאה ביצירות אמנות ופסלים מוזהבים. במיסת יום הראשון הכנסיה מלאה, ולאחר המיסה אנשים נפגשים ברחבת הכנסיה לפגישות רעים.
כמה מאות מטרים משם זורם נהר הלובליאניצה ושם עומד אחד הסכרים המכוונים את זרימת המים. הסכר מעניין בצורתו ומוקף משני צדי הגדה בחורש עצי ערבה בוכייה שביניהם ספסלים.

 

כנסיית סן פטרוס - מבחוץ

כנסיית סן פטרוס – מבחוץ

ומבפנים

ומבפנים

מדרחוב הכיכרות

שלוש כיכרות המחוברות זו לזו במדרחוב, הן לא ממש כיכרות, אלא רחובות מורחבים קמעא. שלושתן יחד חובקות את גבעת הטירה ומייצגות את העיר העתיקה. הכיכר הראשונה היא כיכר העיר (Mestni Trg), שבה ניצב בית העיריה. ממשיכים ממנה אל הכיכר הישנה (Stari Trg), וממנה עולים אל הכיכר העליונה (Gornij Trg), שבחזיתה עומדת כנסיית פלוריאן הקדוש (1672). מהכיכר הזאת מוביל שביל רגלי אל הטירה. כל המכלול הזה עוצב על ידי הארכיטקט יוז'ה פלצ'ניק. הבתים במשולש הכיכרות הזה כמעט כולם בסגנון הבארוק, פה ושם נותרו בתים מימי הביניים. זהו מדרחוב נעים, רצוף מסעדות, בתי קפה ומזרקות. בקצהו של המדרחוב, בנקודה המחברת בין Stari Trg לבין Levstikov Trg, מזרקה הבנויה סביב פסלו של הרקולס מספינת הארגונאוטים, העתק של הפסל שנמצא בבית העיריה. בנקודת החיבור בין Mestni Trg לבין Stari Trg יוצאת סמטה בשם Pod Tranco, המובילה היישר אל גשר הסנדלרים. כל המדרחוב הזה מקביל לנהר הלובליאניצה.

מכלול שווקים טרז'ניצה – וודניק Trznica – Vodnik

קשה להפריד במכלול הגדול של השוק העירוני בין השווקים השונים.

השוק המקורה של פלצ'ניק

השוק המקורה של פלצ'ניק

כל המכלול הגדול, כולל הקולונדה לשפת הנהר, היא פרי תכנונו של פלצ'ניק, שחיבר שתי כיכרות ושלושה שווקים למכלול גדול אחד, שבתוכו גם מבנים אחרים מפורסמים וחשובים לא פחות.
שוק טרז'ניצה (Trznica), היושב בכיכר Pogarcarjev – הוא במקורו שוק של פירות וירקות מקומיים. היום קטן חלקם של הפירות וחלק מהדוכנים נכבש על ידי אומנים ומוכרי מזכרות.
שוק וודניק היושב בכיכר Vodnikov – הוא שוק של פירות וירקות מקומיים, אבל יש בו גם דוכני בגדים לרוב. במקומו של השוק ישב פעם בית הספר לנערות, אבל לאחר רעידת האדמה של סוף המאה ה-19 פינוהו לצורך השוק. הכיכר והשוק נקראים על שם ולנטין וודניק, משורר סלובני, שפסלו ניצב בכניסה לכיכר השוק. מעבר לכביש, בדיוק מול הפסל, יש שביל להולכי רגל המתפתל ועולה עד לטירה.
שוק הפרחים – נמצא בסימטה צרה המחברת בין שני השווקים ונמתחת בין הקתדרלה לבין הסמינר.
השוק המקורה של פלצ'ניק – יצירת מופת ארכיטקטונית שנועדה לגשר בין כל השווקים ולהפוך אותם ליחידה מרהיבה אחת. זוהי שורת עמודים כפולה ומקורה הנמתחת לאורך גדת הלובליאניצה בין הגשר המשולש לגשר הדרקון בשורה של קשתות בין העמודים. בין שורות העמודים יש מבנים שניצבים ממש על הנהר ולהם שתי קומות: הקומה התחתונה היא שוק הדייגים. מספרים שאת שיירי הדגים משליכים המוכרים לנהר ודגי הנהר באים, ניזונים מבשר אחיהם ומשמינים מאוד. הקומה העליונה היא בתי מאפה של עוגות ולחמים, וכן חנויות של מיני תבלינים ופירות מיובשים. בין לבין יש קטעים של קולונדות פתוחות שבהם בתי קפה. החלק הראשון הקרוב לגשר המשולש הוא שוק מזכרות ודברי אומנות.
כל המי ומי באים אל השוק ואפשר לפגוש חברי ממשלה, אנשי בידור ועוד מפורסמים.

שוק המזכרות

שוק המזכרות

נהר לובליאניצה Ljubljanica

לבה שוקק החיים הוא הנהר לובליאניצה, נהר קרסטי הנובע בצפון סלובניה, מגיח ונעלם חליפות בשמות שונים עד שהוא יוצא סופית בשם לובליאניצה (לובליאנה הקטנה). הנהר היה מועד לשטפונות והציף את העיר פעמים רבות עד שבנו תעלה מלאכותית שמנקזת אליה חלק גדול מהמים, ודיפנו את גדותיו בסכרים עשויי בטון. עד המאה ה-19 היתה העיר בנוייה משלושה רבעים סביב הנהר: רובע אחד של העשירים והאצילים, מהעבר האחד של הנהר, ומן העבר השני שני רבעים, האחד של הסוחרים והשני של בעלי המלאכה. הבתים של בעלי המלאכה ישבו ממש על הנהר עם מרפסות פתוחות אל הנהר וזרקו את כל שאריות חייהם אל המים. רעידת האדמה בשנת 1895 שינתה את כל זה. העיר נבנתה מחדש, ולא נבנו יותר בתים עם מרפסות פתוחות אל הנהר. היום נותרו רק כמה דוגמאות נושנות לדגם הזה.
ניתן לשייט על הנהר בכמה דרכים. הדרך המקובלת היא לצאת לסיור מודרך הכולל גם שיט על הנהר, בעזרתה האדיבה של לישכת המודיעין לתיירים. השיט יוצא מהגשר המשולש, פונה תחילה עד לגשר הדרקון, ואחר כך מסתובב ומפליג על פני הנהר במעלהו. ככל שמתרחקים מהמרכז פוחתים הבתים הגדולים. הגדות מטופחות, עצים, דשא וספסלים. מדרגות ישיבה, עצי ערבה בוכיה. לגדות הנהר דייגים, זוגות, בעלי כלבים, שכונות מטופחות. על המים הרבה ברווזים. פה ושם פסל סביבתי כגון פסלי צפרדעים ירוקות וגדולות, היושבות על עלים גדולים וצפות על פני המים. פה ושם בתי קפה צפים בסירות. אווירה פסטורלית. על פני הנהר מתוחים גשרים רבים, למשל גשר עץ המכוסה כולו בעציצי פרחים, ומתחתיו תלויים ריבועי מראות הנוצצים בשמש. זהו גשר הנמצא בין הגשר המשולש לגשר הסנדלרים.
אחת המעשיות הקודרות הקשורות בנהר לובליאניצה, שהיא אגדה מסורתית, המשורר הנודע פרשרן כתב בהשראתה שיר, כתבו מוזיקה לבלט והבלט מוצג לרוב בלובליאנה: מעשה בנערה אורושקה ושד הנהר. אורושקה חוללה עם ארוסה בנשף מחולות שהתרחש על גדת הנהר. הדבר היה בין ערביים. שד הנהר חשק בה, יצא מן הנהר, לבש דמות של גבר נאה והחל לרקוד עם אורושקה. השניים חוללו עד כלות נשמתה של אורושקה, ואז נשא אותה שד הנהר אל תוך הנהר ומאז נעלמו עקבותיה. יש אומרים שהאגדה מבוססת על דמותה של נערה שנעלמה מביתה ואיש לא מצאה עוד.

 

סכר על הלובליאניצה

סכר על הלובליאניצה

גשר הפרחים

גשר הפרחים

פארק טיבולי Tivolski Park

פארק פרי תיכנונו של האדריכל פלצ'ניק. מקום מצוין למנוחה ולשיטוט קליל בפארק מקסים. בפארק פזורים ספסלים, פסלים ומזרקות. בשביל המרכזי של הפארק מוצגות תערוכות מתחלפות. בפתח הפארק מונומנט לזכר פרימוז טרובר (Primoz Trubar) אבי הספרות הסלובנית (1586-1508). אנשים רבים באים בעיקר בימי ראשון לטייל, לרוץ, לרכב על אופניים, להוציא את הילדים, את הכלבים, ולטייל גם בטיילת הגדולה המשתרעת לרוחב הפארק. באמצע הפארק, על גבעה מורמה, מתנוססת טירת טיבולי (Tivolski Grad), טירה שיסודה במאה ה-13, עברה לרשות הימסדר הישועי במאה ה-17, ואחר כך שימשה בתור בית הקיץ של הבישוף של לובליאנה, התגלגלה לידיו של פילדמרשל אוסטרי שנתן לה את צורתה הנוכחית ונרכשה על ידי עיריית לובליאנה. היום היא מאכסנת את המרכז הבינלאומי לאמנויות הגרפיות, ויש בה תצוגות קבע ותצוגות מתחלפות.

 

פארק טיבולי

פארק טיבולי

קתדרלת ניקולס הקדוש Stolnica Sv. Nikolaj

הכנסיה הראשית של לובליאנה, אשר הדייגים והימאים של לובליאנה הקדישו אותה לניקולאוס הקדוש, פטרונם של יורדי הים, יושבת על מקומה של כנסיה קדומה מהמאה ה-13. הקתדרלה הנוכחית תוכננה על ידי האדריכל האיטלקי הישועי אנדריאה פוצו (Pozzo) ונבנתה בראשית המאה ה-18. הקתדרלה גדולה מאוד ומרשימה מאוד, למרות מיקומה הדחוק בין השווקים. מבחוץ היא מעוטרת בפסלי קדושים מקומיים ואירופיים. הבולט שבהם הוא תומס אקווינס, אבי התיאולוגיה הנוצרית בן המאה ה-13. לקתדרלה מגדל שעון המשמיע את קולו כל רבע שעה, ובשעות העגולות ביתר תוקף. הפריט המרשים ביותר של הקתדרלה מבחוץ הן שתי דלתות כניסה כבדות העשוייות ברונזה. שתיהן נעשו על ידי אמנים סלובניים בני זמננו לכבוד ביקורו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני בסלובניה בשנת 1996. הדלת האחת שהיא המרשימה יותר, פונה אל רחוב Ciril metodov trg ומתארת בתבליט ברונזה מדהים את תולדות הבישופות של לובליאנה, בישוף אחר בישוף. הדלת השניה, הפונה לכיוון שוק וודניק, מייצגת 1250 שנות נצרות בסלובניה. האפיפיור כל כך התרשם ממנה עד שנעצר בדרכו ובירך אותה.
הקתדרלה בפנים נתונה עכשיו (קיץ 2006) בתהליך ממושך של שיפוצים, ולכן אינה פתוחה לקהל. אם מציצים פנימה אפשר לראות את חציה שאינו משתפץ כרגע, שהוא החלק של המזבח, מלא בשכיות חמדה ויצירות אמנות. בולטות כיפה מרשימה ונברשת ענקית התלויה ממנה. מצדה השני של הקתדרלה היא מחוברת באמצעות גשר סגור, שעליו מתנוסס סמל הבישופות, אל ארמון הבישוף (Skofijski Dvorec), מקום משכנו של הבישוף של לובליאנה, ומקום האירוח לנכבדים כגון האפיפיור. בניית הארמון החלה בשנת 1512 וכך הלכה, ונמשכה עד המאה ה-17. רק בסוף המאה ה-18 קיבל הארמון את צורתו הנוכחית וחובר אל הקתדרלה. המעריצים המקומיים של נפוליאון מתגאים בעובדה שגם הוא התארח ולן בבניין זה. הארמון הוא מבנה רנסנסי יפה, אבל אי אפשר לבקר בו.

 

תומס אקווינס בקתדרלת ניקולס

תומס אקווינס בקתדרלת ניקולס

 

דלת הבישופי ם בקתדרלת ניקולס

דלת הבישופים בקתדרלת ניקולס

 

קרדיט: תמירה צדקיהו-חסון

השאר תגובה