גדול הנוסעים – מרקו פולו

"קיסרים ומלכים, דוכסים ומרקיזים, רוזנים, אבירים, תושבי ערים וכל המבקש לדעת על שלל עמי העולם ועל מוזרויות במחוזות שונים על פני העולם. קחו את הספר הזה ודאגו שייקרא באזניכם. כאן תמצאו את הנפלאות הגדולות של ארמניה הגדולה ופרס, של הטרטארים ושל הודו ושל מחוזות רבים אחרים. ספרנו יספר עליהם באופן פשוט ומסודר, כפי שסופרו על ידי מר מרקו פולו, איש נבון ואזרח נכבד של ונציה, שראה אותם במו עיניו.. מאז שאדוננו האל ברא את אדם ועד עצם היום הזה לא ידע איש, נוצרי או פגאני, טרטארי או הודי, בן כל עם שהוא, ולא חקר חלקים רבים כל כך של העולם ואת נפלאותיו כמו האיש הזה, מרקו פולו. הרשו לי לספר לכם אפוא, שכדי לרכוש דעת, הוא עשה בארצות וחבלים שונים אלו עשרים ושש שנים תמימות. אחרי כן, בשנת 1298 להולדת אדוננו ישו הנוצרי, בהיותו בבית האסורים של גנואה, מרצונו למלא את זמנו כמו גם לענג את הקוראים, נתן לדברים אלה שייכתבו בידי רוסטיקלו איש פיזה, שישב אף הוא באותו הכלא. אולם כל אשר סיפר לא היה אלא המעט שהצליח לזכור".
דברי פתיחה לספר שנכתב על ידי רוסטיקלו איש פיזה מפי מרקו פולו

מרקו פולו (15 בספטמבר 1254 – 8 בינואר 1324) היה סוחר וחוקר ונציאני, אשר יחד עם אביו ודודו, היה אחד האירופים הראשונים שנסע לאורך דרך המשי, הגיע לסין, ביקר את השליט המונוגולי קובלאי חאן (נכדו של ג'ינגיס חאן) ואף ערך סיורים בהודו ובטיבט. סיפור מסעותיו מסופר בספר "מסעותיו של מרקו פולו" או "Il Milione". משפחת פולו חיה בסין במשך 17 שנה לפני שחזרה לוונציה. לאחר החזרה, בקרב ימי בין ונציה לג'נובה, נתפס פולו ונאסר, ובמשך מאסרו הכתיב את קורותיו לרוסטיקלו איש פיזה. הדעה המקובלת היא שפולו הוא מגדולי המגלים אולם יש כאלה הטוענים שהוא מגדולי הבדאים וסיפוריו לא היו ולא נבראו.

מסעות משפחת פולו
במשפחת פולו היו מגלים אחרים מלבדו של מרקו. אביו ניקולו ודודו מאפיו היו סוחרים מצליחים במסחר עם המזרח. שני הסוחרים יצאו לאסיה ב-1255 והגיעו לחאנבאליק (כיום בייג'ינג) בשנת 1266. הם חזרו מסין כשליחיו של קובלאי חאן עם מכתב לאפיפיור הקורא לו לשלוח למונגוליה אנשים משכילים שיוכלו ללמד את המונגולים את דרך החיים באירופה. לאחר תשובתו של האפיפיור לקובלאי חאן ב-1271 נסעו מאפיו, ניקולו ומרקו פולו למסע שני למזרח. זמן קצר לאחר מכן הפך פולו לשליחו של החאן. ב-17 שנות שירותו את החאן הכיר פולו את סין לאורכה ולרוחבה ולמד רבות על הישגיהם של הסינים שהיו מתקדמים יותר בתחומים רבים מעמיתיהם האירופים. עם חזרתם מסין ב-1295 הפכה משפחת פולו לסנסציה ומשכה קהל רב של מאזינים ספקנים שבאו לשמוע את סיפוריהם על המזרח הרחוק. מזגו של מרקו פולו, אשר לא ידע מנוח, הוביל אותו לקחת חלק בקרב ימי בין ג'נובה לוונציה ב-1298. הוא נתפס, ובזמן חודשי מאסרו הכתיב רשמים מדויקים על מסעותיו באזורים הבלתי נודעים אז במזרח הרחוק. ספרו תורגם לשפות אירופיות רבות, אולם המקור אבד וכיום ישנן מספר גרסאות סותרות של הספר. הספר הפך להצלחה גדולה ומיידית, הישג גדול באירופה שלפני המצאת הדפוס.
כשהיה פולו על מיטת חוליו, התחנן בפניו כומר שיתוודה על כך שבדה את סיפוריו, אך פולו סירב וטען: "לא סיפרתי חצי ממראה עיניי". אף שהדעה הרווחת בקרב היסטוריונים היא שמרקו פולו אכן הגיע לסין, ישנם המפקפקים בקביעה זו וטוענים שלא הגיע כל כך רחוק ושלמעשה סיפר סיפורים ששמע מפי אחרים, למשל מסוחרים ערבים שנהגו לסחור לאורך דרך המשי בין המזרח הרחוק למזרח התיכון וסיפרו בפירוט רב על הקורות אותם במהלך המסעות.
הספקנים טוענים שבסיפוריו של פולו ישנן השמטות רבות ובולטות, רישומים סיניים אינם מזכירים את פולו אף על פי שלפי סיפוריו היה שליח מיוחד של קובלאי חאן במשך 17 שנה, מצד שני מתאר פולו מאפיינים אחרים של המזרח בפירוט רב: כסף מנייר, התעלה הגדולה, מבנה הצבא המונגולי, נמרים, שירות הדואר האימפריאלי. אז היה או לא היה? כך או כך הפך ספרו המצליח את מסעו לידוע והמתועד ביותר באותה תקופה. ישנה סברה שלפיה פולו היה הראשון שהביא לאיטליה מספר מוצרים שלא היו שם קודם לכן, כגון גלידה, פיצה, פסטה (איטריות) ומשי. דיווחים אלו נחשבים למפוקפקים. מרקו פולו גם היה השראה לכותביהם של רומנים וספרי פנטזיה, ביניהם ספרו של איטלו קאלווינו, "הערים הסמויות מעין".

קובלאי חאן (1215 – 1294)
מנהיג צבאי, חאן האימפריה המונגולית בשנים 1294-1260. מייסד שושלת יואן והקיסר הראשון שלה. קובלאי חאן היה נכדו של ג'ינגיס חאן. ב-1251, כשאחיו מונגקה חאן עלה לשלטון על האימפריה המונגולית, קובלאי קיבל את הניהול של חלקיה הדרומיים של האימפריה. עם מות אחיו, ב-1260, ירש קובלאי את השליטה באימפריה כולה. תחת שלטונו, האימפריה זכתה לתקופה של שגשוג. שלטונו השתרע על מונגוליה ועל סין. האימפריה שגשגה בתקופתו, והוא הרחיב את גבולותיה, כשהישגו הבולט ביותר היה כיבושה של סין וסיפוחה לתחומי האימפריה, אשר הושלם בשנת 1279. הוא תמך בתרבות הסינית, בה גילה עניין עוד מגיל צעיר, ופעל לקידומה. הוא שיקם מבני ציבור, פיתח והרחיב דרכים, בנה את התעלה הגדולה והנהיג את השימוש בשטרות כסף. בהשפעת התרבות הסינית קיבל על עצמו את הדת הבודהיסטית, אבל גילה סובלנות גם כלפי דתות אחרות, ואף הניח למיסיונרים נוצריים להגיע לסין על מנת להפיץ את דתם. בירתו הייתה בייג'ינג, ובנוסף לה הקים גם את ארמון הקיץ שלו, שנאדו (מתועתק לפעמים גם כזנאדו או קסאנדו). מספר אירופאים ביקרו את האימפריה בזמנו, הנודע בהם הוא מרקו פולו.

סין וטיבט

טיבט שוכנת למרגלות הפסגות השגיבות של רכס הרי ההימליה, בארץ טרשים קשה ומחורצת. הדרכים המובילות מנפאל וממחוזות סין אל להסה הבירה, חוצות נופים דרמטיים, כמו גם ערבות צחיחות ולא מאוכלסות. בין לבין שזורים אגמים ומנזרים, וטיבט מסתורית כתמיד, היא עדיין יעד החלומות של מטיילים סקרנים. התרבות הטיבטנית, ששורשיה הרוחניים נטועים במורשת ההודית, התפתחה והתעצמה במאות השנים האחרונות והיא מרתקת אליה בני מערב צמאי-דעת. טיבט היא גם ארץ מריבה, שסועה בין נחישותה של האימפריה הסינית לספח אותה אליה לנצח, לבין כמיהתם של תושביה לרכוש להם עצמאות מחודשת.
לא ידוע הרבה על ההיסטוריה של טיבט לפני המאה השביעית. מקובל כי המלך סונגצן גאמפו הביא את הבודהיזם לטיבט במאה השביעית לספירה. בין המאה השביעית למאה העשירית הייתה טיבט אימפריה חזקה. ידוע גם כי הנצרות הייתה קיימת בטיבט לפני 782. המבנה הייחודי של החברה הטיבטית, שבו האדמה מחולקת לשלושה סוגים – אחוזות של משפחות אצולה, אדמות חופשיות ואחוזות של מנזרים של כתות טיבטיות מסוימות – נוצר לאחר החלשותם של מלכים טיבטים במאה העשירית. מבנה חברתי זה נמשך ברציפות עד לאמצע המאה העשרים. כשמרקו פולו ערך את מסעותיו, הוא הגיע במסגרת שליחותו של קובלאי חאן גם לאזור טיבט. החאנים המונגולים שלטו בצפון סין עוד משנת 1215, ובשנת 1271 הכריזו על עצמם כשושלת הקיסרית החדשה של סין, שושלת יואן. קובלאי חאן היה פטרון של הבודהיזם הטיבטי ומינה את הסא-סקיה לאמה לאיש הדת הבכיר מטעם המדינה. הטיבטים קיבלו אלה יחס זה כצורה של יחסי כוהן-פטרון. בפועל היה הסא-סקיה לאמה כפוף לחאן המונגולי. מאז, בתנודות ובגלים, שולטת סין למעשה על אזור טיבט.

טיבטים כל היום עסוקים בתפילה

כיבוש זוחל באמצעות הגירה
כיום, חיים בטיבט כ-6 מיליון טיבטים אל מול 7.5 מיליון סינים, אותם עודד המשטר להגר לטיבט בעזרת הטבות מס גדולות, אפשרויות תעסוקה מתקדמות, פטור מחוק הילד האחד הנהוג בסין ועוד. על-ידי כך, הפך המשטר את הטיבטים למיעוט בארצם, כאשר העדויות מלמדות על כוונת המשטר להגיע למצב בו חיים בטיבט מעל למאה מיליון סינים.
התפתחות מרכזית בתקופה האחרונה היא חניכתה של מסילת הרכבת ללהאסה ביולי 2006. הרכבת מקשרת את טיבט בפעם הראשונה עם מערכת הרכבות הסינית. המסילה תאפשר למיליוני מהגרים ולאלפי חיילים סינים להגיע לטיבט ביתר קלות. טפטוף ההגירה הסיני לטיבט עלול להיהפך למבול. בממשלתו של הדלאי לאמה מתארים זאת "הכיבוש השני של טיבט". כבר בשנה שחלפה מאז נפתחה הרכבת עלה מספר התיירים לטיבט ב-40 אחוז, כאשר הרוב המכריע (93 אחוז) הם סינים.
הסינים טוענים שטיבט חסרה תשתית תעבורתית הולמת וזה נכון. הם גם טוענים שמטרת הפרוייקט היא להביא לשגשוג טיבט ותושביה, ולטענה הזו אין שחר. הנהנים מהרכבת יהיו יושבי הערים, שם יש רוב מכריע לסינים. בטיבט יש אוכלוסייה קטנה שאיננה זקוקה לתעבורה מתוחכמת. סלילת מסילות רכבת שימשה באופן מסורתי ככלי בידי מעצמות קולוניאליסטיות כדי לחזק את שליטתן הפוליטית והכלכלית באזורים אותם וניצלו. הסינים עצמם השתמשו בעבר ברכבות כדי לחזק את אחיזתם במונגוליה הפנימית. מערכות התחבורה המתוחכמות הביאו לאזורים הללו מהגרים סיניים שהפכו את התושבים המקומיים למיעוט באדמתם ופגעו אנושות במורשתם ותרבותם. השלטונות בבייג'ינג סירבו להתייעץ עם הטיבטים לפני שקיבלו החלטה על הפרויקט, ולא נענו לספיקות שהועלו בפניהם. אין ספק לפיכך, שבניית המסילה אינה עבור הטיבטים, אלא כדי לבסס ולהעמיק את השליטה של סין בטיבט.

נזירים בטיבט

ומה היה אומר על כך מרקו פולו?
בספר זכרונותיו מביע מרקו פולו בגלוי את התפעלותו מהיבטים שונים בתרבות הסינית: "תושבי קתאי עובדי אלילים כולם. הם עולים על כל העמים האחרים בנימוסיהם ובידע שצברו בתחומים רבים.. הם מדברים בכבוד ובדרך ארץ, מברכים איש את רעהו בנימוס ובסבר פנים יפות. הם אינם מייחסים כל חשיבות לנשמתם ודואגים רק לגופם ולאושרם. באשר לנשמה, הם מאמינים שהיא נצחית. הם סבורים שברגע שאדם מת הוא נכנס לגוף אחר, בהתאם לאופן שבו ניהל את חייו, לטוב או לרע. הוא עובר מטוב לטוב יותר, או מרע לגרוע…" קל להבין מדוע התרשם מרקו פולו הנוצרי הקתולי שהגיע מתרבות נוצרית מחמירה, שאינה דואגת לגוף ולאושרו אלא מוטרדת אך ורק לישועת הנשמה, מהחיים היפים של הסינים ומתפישת האושר שלהם.
בעיקר התפעל מרקו פולו משיטת הכספים הסינית. באירופה המאה ה-13 עדיין לא נודע הדפוס. בשביל תושבי אירופה הנייר היה מצרך נדיר. כל עיר-מדינה היתה משתמשת במטבע משלה. מרקו פולו מספר: "בעיר האנבליק נמצאת המטבעה של החאן הגדול. הכסף מיוצר עבורו מקליפת עץ. מקלפים את הקליפה.. מפוררים, כותשים, ומשטחים בעזרת דבק לדפים. את הדפים חותכים למלבנים בגדלים שונים.. כל הדפים הללו חתומים בחותם החאן הגדול. בכסף זה הוא מסדיר תשלומים בכל המחוזות והממלכות באימפריה שלו. כל נתיניו מוכנים לקבל כסף זה, מאחר שהם יכולים לסחור בו בכל מקום. בפיסות נייר אלה הם יכולים לקנות הכל ולשלם תמורת כל דבר..". עובדת קיומו של מטבע עובר לסוחר על פני שטח כה גדול ובמספר כה רב של ממלכות, היה דבר מפתיע בעיני בן סוחרים ונצייאני כמו מרקו פולו.

לכל דבר יש סוף
כשהשתחרר מן הכלא שב מרקו פולו לוונציה, לאחוזת משפחתו שכונתה בשם קורטה דל מיליונה (חצר המיליון). לימים דבק כינוי זה במרקו פולו עצמו, אם בגלל הונו הרב ואם כרמז להגזמות שמצאו בתיאוריו. הוא התפרנס מהלוואות כספים ומעסקאות צנועות, וכשמת בשנת 1324 בגיל 69, השאיר אחריו אלמנה ושלוש בנות. ברשימת המצאי שהוכנה לאחר מותו נכללים כמה מהמוצרים האקזוטיים שהביא עמו מהמזרח, ביניהם מצעי מיטה טרטאריים מבד משובח, בשעה שבזמנו ישנו אפילו האצילים שבונציה על מצעי בד פשוט, אם לא על קש.
הוא נקבר בבנסיית סן לורנצו בוונציה. מאתיים שנים לאחר מכן הורחבה הכנסייה ורוב הקברים שבה, כולל זה של מרקו פולו, סולקו משטחה.