נשר אוחז בנחש

על פי האגדה האצטקית, כדי לבנות את עיר גדולה ומשגשגת, הנחו האלים את בני האדם למצוא נשר יושב על שיח צבר, כשבמקורו הוא מחזיק נחש. ואכן, במאה ה-14 נדדו האצטקים לתוך הרמה בה שוכנת כיום בירת מקסיקו בתורם אחר הסימן הזה. בהגיעם לעמק מקסיקו, רמה מישורית שנמצאת במרכז מקסיקו ובגובה של כ-2,240 מעל פני הים, אכן נראה נשר יושב על צמח צבר. (עד היום זהו סמלה של מקסיקו, המצוייר על דגלה: נשר אוחז בנחש עומד על שיח צבר). האצטקים קבעו במקום הזה את בירתם, וכינו אותה בשם טנוצ'טיטלאן. העיר נבנתה על אי בלב אגם טשקוקו הרדוד, שהיה מאגר מים גדול בשטח שהיום בנויה עליו מקסיקו סיטי. העיר החדשה הייתה מחוברת לחוף באמצעות גשרים מלאכותיים, ובמשך השנים נבנו חלקים נוספים לעיר על איים אחרים וקטנים יותר באגם טשקוקו. טנוצ'טיטלאן נהרסה לחלוטין, לאחר שהסתיים המצור של הקונקיסטאדורים (הכובשים) הספרדים בפיקודו של הרנאן קורטס. ב-13 באוגוסט 1521 נכנע הקיסר האצטקי האחרון, קואהטמוק, להרנאן קורטס. ב-1524 העיר תוכננה ונבנתה מחדש בסטנדרטיים אורבניים שהיו מקובלים אז בספרד, וב-1585 כבר כונתה בשם "סיודד דה מחיקו" (מקסיקו העיר, מקסיקו סיטי).

המוזאין הלאומי במכסיקו סיטי

הופעת הספרדים

העידן האצטקי לא ארך זמן רב. הוא בא לקיצו בדרך פתאומית, פחות ממאה שנה אחרי התגבשות שלטונם. ב-1520 שלט בממלכה מונטסומה, שמיעט לעסוק במלחמה ביחס לקודמיו. באותן שנים, כך סיפרו המסורות האצטקיות, הופיעו אותות מאותות שונים מבשרי פורענות. בשמיים נראו מראות מוזרים, וקול יללה מסתורי נשמע בלילות. לא ברור כמה מאירועים אלו אכן נחוו בידי בני התקופה, וכמה דווחו רק למפרע, אך על פי המקורות האצטקיים, מחזות אלו הביאו את המלך אל סיפה של התמוטטות עצבים, הוא שקע במלנכוליה, וטבח בקוסמים שלא ידעו לפתור חלומותיו.
כשהחלו להופיע דיווחים ראשונים על אנשים לבנים זרים, שבאו מהים, מונטסומה, שהיה איש דתי מאוד, סבר שהאל קצלקואטל חוזר ובא לרשת אותו על כיסא מלכותו. קצלקואטל היה שמו של אדם-אל, בעל צבע עור לבן, שהנהיג את העיר הקדומה טולה בימים עברו. המיתוס על חזרתו של קצלקואטל היה נפוץ מאז ומעולם, והמלך האמין בו לחלוטין. הוא הורה לקדם את פני הזרים במתנות, במחשבה שהם פמליית האל.
הספרדים, שהונהגו בידי הרנאן קורטז, לא היו רבים, ולא מנו יותר מכמה מאות הרפתקנים תאבי בצע. הרנאן קורטז (1485 – 2 בדצמבר 1547) (שהיה ידוע גם כהרנאנדו או פרנאנד קורטז בימי חייו וחתם על מכתביו פרנאן קורטז) היה הקונקוויסטאדור שכבש את מקסיקו עבור ספרד. כשהספרדים הגיעו לעיר האי טנוצ'יטיטלן בפעם הראשונה, ממעגל הרי הגעש שסביב עמק מקסיקו, הם שאלו אחד את השני האם הם חולמים. ללא ספק, זו הייתה העיר המדהימה ביותר בעולם. כיצד האל יכל להרשות לכופרים תפארת שכזו? המסע הגיע לבירה האטצקית ב-8 בנובמבר 1519. מונטזומה קיבל את פניו של קורטז על ה"דרך הגדולה" אל ה"ונציה של המערב", כנראה העיר הגדולה ביותר בעולם באותו הזמן. אנשים רבים רואים את הרגע הזה – כששתי תרבויות גבוהות נפגשות לאחר 40,000 שנות בידוד – כגילוי האמיתי של העולם החדש.
קורטס הורה להרשים את הילידים באמצעות ירי תותחים, ופעולה זו אכן נחלה הצלחה. המחווה הנגדית שניסו להושיט האצטקים, הקרבת קורבנות אדם למען הזרים, רק עוררה בספרדים סלידה ושאט נפש. הכמרים שליוו את קורטס ראו בפולחן הוכחה להיותה של הממלכה האינדיאנית מעוז השטן.
שבטים אינדיאניים יריבים לאצטקים לא בהכרח ראו את בוא הלבנים באותו אור מיסטי כמו מונטסומה, אך הם סברו שנוצרה הזדמנות נאותה להיפרע מאדוני הארץ האכזריים. גם בעלות ברית מסורתיות של הממלכה האצטקית הפנו לה עורף. קורטס הצליח להביא להטבלתן לנצרות של משפחות מלוכה אינדיאניות שלמות. קבוצה זו, מונהגת בידי הספרדים, עלתה על טנוצ'טיטלאן.

פעם היו פה אצטקים

מצעד האיוולת
החלטת מונטסומה לפתוח את השערים לקורטס, לערוך טקס חגיגי לכבוד חזרתו של קצ'לקואטל כביכול, ולתת בידו את מוסרות השלטון, נחשבת בעיני ההיסטוריונית ברברה טוכמן במצעד האיוולת לאחד ממעשי האיוולת הגדולים בהיסטוריה. בחצר המלכותית לא היו הכול תמימי דעים. אחיו של המלך ואחרים התנגדו בחריפות להחלטה.
מונטזומה הכין את ארמונו של אביו אקסיאקטל לארח את הספרדים ואת בני בריתם האינדיאנים. קורטס ביקש מתנות נוספות של זהב. הוא גם תבע כי שני פסלים גדולים יוסרו מפירמידת המקדש המרכזי בעיר, שדם קרבנות האדם יוסר, וכי מבנים המוקדשים למרים, אם ישו ולסיינט כריסטופר יוצבו במקומם. כל דרישותיו בוצעו. אז קורטס שבה את מונטזומה בארמונו שלו, כתעודת ביטחון נגד מרד אצטקי, ודרש סכום עצום של זהב כדמי כופר, שסופק לו.
לאחר כמה שבועות בעיר, כשמנהיגם בשבי והם צריכים להאכיל את הספרדים וגם את אלפי בעלי בריתם, הוחל להרגיש קושי מסוים בעיר. בזמן הגרוע ביותר, חדשות מהחוף הגיעו – מספר גדול בהרבה של ספרדים נשלחו על ידי ולסקז לעצור את קורטס על חתירה תחת פיקודו. הוא עזב את טנוצ'יטיטלן בידיו של סגנו הנאמן פדרו דה אלבראדו, צעד לחוף וניצח את הקובנים בראשות פנפילו דה נרבאז. כשקורטס סיפר לחיילים המובסים על עיר הזהב, טנוצ'יטיטלן, הם הסכימו להצטרף אליו. החל מסע מפרך בחזרה, מעל לסיירה מדרה אוריינטל. כשקורטס נשאל, שנים לאחר מכן, מה צורתה של הארץ החדשה, הוא קימט חתיכת קלף, פרש אותה ואמר: "ככה".
סגנו של קורטס, פדרו דה אלבראדו, הוזמן בידי מונטסומה לטקס חגיגי לכבוד האל הויצ'ילופושלי. על אף מחאות אנשיו הוסיף המלך לתת אמון עיוור בספרדים: "וכי במלחמה אנו איתם?" אמר לאנשיו. אלא שפדרו ואנשיו ראו באירוע הזדמנות לבער את האלילות בדרך האלימה ביותר והפכו אותו לטבח המוני. כשקורטס חזר לארמון, הוא מצא כי אלבראדו ואנשיו טבחו באצולה האצטקית וכי השורדים בחרו מנהיג חדש, קויטלאהואק. קויטלאהואק ציווה על חייליו לצור על הארמון שהספרדים ומונטזומה ישבו בו. קורטס אז הורה למונטזומה לדבר עם אנשיו ממרפסת הארמון ולשכנע את אנשיו לתת לספרדים לחזור לחוף בשלום. אך אנשיו לא הקשיבו לו, וזרקו עליו אבנים שפצעו אותו קשות, והוא מת כמה ימים לאחר מכן.

רופא אליל בכיכר המרכזית של מכסיקו סיטי

ליל הצער
בליל ה-1 ביולי, 1520, קורטס ניסה לברוח על ידי השקטת פרסות הסוסים והבאת קרשים לעבור בהם את הבורות שנחפרו בדרכים על מנת למנוע ממנו לעבור, אך אשה ראתה אותם וקראה לאטצקים. הלחימה הייתה קשה, והרבה מהספרדים הוכבדו בכמויות גדולות של זהב. קורטס שרד רק בגלל שהאצטקים רצו שישאר חי כדי להקריב אותו לאל המלחמה שלהם, שכן הוא נחשב בעיניהם כלוחם גדול. כ-400 ספרדים ו-2,000 בעלי ברית אינדיאנים נהרגו, אך קורטס, אלבראדו והמוכשרים יותר מבין החיילים הצליחו לברוח. הניצחון האצטקי הגדול ייזכר כ"ליל הצער" אצל הספרדים. לרגע נדמה היה שהתרבות האצטקית עדיין יכולה לשרוד ובראשה הועמד מלך צעיר ואמיץ, קואהטמוק.
קורטס החליט לצור על העיר, על ידי הסבת כל הערים שסביבות טנוצ'טיטלן לצידו. מהחוף, סבלים אינדיאנים הביאו את כל המצרכים והכלים שעדיין נותרו באניות, בזמן שקורטס ניסה לזכות בנאמנותם של הערים, שהאטצקים המקסיקאים שלטו בהם יותר ממאה שנה, כשהן דורשים מהם מיסים כבדים וקרבנות אדם. אך עדיין שלב זה של המסע היה קשה, שכן לא היה הרבה מה לאכול, ובעלי בריתו האינדיאנים הרגו את אויביהם למאכל. הספרדים עזרו להם בהרג, אף שלא אכלו בעצמם; הם הסתפקו באונס נשיהם.

מריאצ'י (זמרים ונגנים) בפעולה

נפילת העיר
הספרדים נקטו בטקטיקה חדשה: הם צרו על טנוצ'טיטלאן, וחזו באנשיה הגוועים ברעב לאיטם. קורטס המובס אסף כוחות ויצא שוב למערכה, כשהוא עומד בראשם של קומץ ספרדים ועל פי התיאורים (שייתכן והם מוגזמים) גם עם למעלה ממאה אלף לוחמים אינדיאנים בעלי בריתו. מחלת האבעבועות שהביאו האירופאים הפילה חללים רבים, והאצטקים נחלשו עוד יותר. אף על פי כן, הצליחו לנצח שנית במלחמה מבית לבית שניהלו עם צבאו של קורטס. המצור על טנוצ'טיטלן החל בזמן שמגפת אבעבועות שחורות תקפה את העיר. גם בעלי בריתו האינדיאנים של קורטז סבלו, כשמוערך כי כ40% מהם מתו, אך האפקט על המורל בטנוצ'יטיטלן, כאשר הם החלו גם לרעוב, היה עצום. למרות זאת הם עדיין המשיכו להלחם הרבה אחרי שעיר אירופית ממוצעת הייתה ממשיכה. קורטס רצה שלא להרוס את העיר היפהפיה, אך מכיון שהתקיפו אותם מהגגות הם היו חייבים להרוס את הבתים. לבסוף, כמעט כל העיר נהרסה ובין 120,000 ל-240,000 אטצקים נהרגו. הקיסר האצטקי האחרון, קואהטמוק, נכנע לקורטס ב-13 באוגוסט 1521.
קואהטמוק עונה בסיר שמן רותח, כדי שיגלה היכן מוחבאים אוצרות הממלכה. קורטס שרף את רגליו של קואהטמוק בכדי למצוא את הזהב שאבד ב"ליל העצב", ולמרות התנגדות אנשיו תלה אותו לבסוף. אולי הוא כבר לא יכול היה לראות אותו צולע על רגליו הפצועות. לאחר נפילת העיר ומות קואהטמוק הנשים נאנסו והגברים נשבו לעבדות.

פעם היה לאנשים גם ראש

אחרי הכיבוש
זמן קצר לאחר שהושלם הניצחון, הגיעו הכמרים הפרנציסקנים, להביא את בשורת הנצרות וניהלו עם חכמי האינדיאנים ויכוחים פומביים, כדוגמת אלה שהתנהלו באירופה עם היהודים. ההמרה לנצרות לא הייתה דרמטית מאוד מבחינת האצטקים, שכן הם היו רגילים לצרף אלים רבים לפולחנם. מנגד, הם לא נטשו את המוטיבים האלילים הישנים. עד עצם היום הזה מתקיימים בכפרים במקסיקו פולחנים מעורבים – נוצריים ואליליים. גורלם של האינדיאנים היה כשל עמים אחרים שעברו קולוניזציה. המסגרות המסורתיות התפרקו, אך נורמות מערביות לא תפסו את מקומן.
על חורבות טנוצ'טיטלאן הוקמה מקסיקו סיטי. צעירים אינדיאנים שועבדו במכרות ובמטעי הסוכר, ומתו בהמוניהם מעבודה קשה וממחלות כשרק חלקם של אלה ששיתפו פעולה עם הספרדים מלכתחילה שפר. קרקעות ענק נגזלו וחולקו בין הכובשים. בקרב הספרדים היו מעט מאוד נשים, ולכן רבים מהם לקחו נשים מבנות המקום, וכך נוצרה קבוצה חברתית-תרבותית חדשה, המסטיסים, שתהפוך לימים למרכיב אתני מרכזי ברבות ממדינות אמריקה הלטינית.

וולדורס (אקרובטים אינדיאנים) בפעולה