עיר החכמה – סופיה

סופיה בולגריה

סופיה (ביוונית – חכמה), עיר הבירה של בולגריה, יושבת על רמה בגובה של 545 מ', ממערב לנהר איסקאר (Iskar), והיא הבירה הגבוהה ביותר באירופה. בעיר כמיליון וחצי תושבים, כמעט חמישית מאוכלוסיית המדינה. מדרומה מתנשא הר ויטושה (Vitosha), לרום 2,290 מטרים, ומצפון לה נראית פסגת הר מורג (Murg). במרחק לא גדול (55 קילומטרים), מצוי הגבול עם קרואטיה, ולמעשה העיר משמשת אחד הצמתים החשובים של הבלקן. מכאן יוצאים כבישים לבוקרשט, איסטנבול, סקופיה שבמקדוניה, ולסלוניקי ביוון. כדי להגיע למרכז ההיסטורי המעניין, יש לעבור טבעת של שיכונים סובייטיים. מרכז העיר כיום הוא אזור נאה, עם שטחים פתוחים בשפע שחלקם מרוצפים בלבנים צהובות, כבישים מרוצפי אבן, חשמליות המתנדנדות מצד אל צד, ומבני ציבור מתפוררים בחלקם. העיר מצטיינת בשמונים כרי דשא ואיי ירק, ומשום כך מכונה "העיר הירוקה". זוהי עיר שקטה, נקיה להפליא ומלאת חיים, מודרנית לכל דבר. מסעדות בשפע, בתי קפה הומים, וכל אחד בה, כמו בישראל, מצוייד בטלפון נייד. כולם הולכים ברחוב ומשוחחים בטלפון. התחבורה מהירה ונוחה אם כי האוטובוסים, החשמליות והטרוליבוסים ישנים וחורקים. המוניות זולות להפליא (עדיין, לפני הכניסה לעידן היורו) ובכלל הכל זול להפליא. זה הזמן לנסוע לסופיה, לפני שהיא נכנסת לגל ההתייקרות הצפוי בעתיד.

בית המפלגה הקומוניסטית

ההיסטוריה המתועדת של העיר מתחיל ביישוב הרומי סרדיקה, במאה השניה לפני הספירה בערך, ושרידי היישוב הזה נמצאים פזורים בכל מיני אתרים בעיר, ומשולבים במבני ציבור בצורה נאה ומעוררת כבוד. מאז ידעה העיר גלי כיבושים והתיישבות שונים, החל בפיליפוס מלך מקדוניה (אביו של אלכסנדר מוקדון), עבור בהתיישבות של בולגרים, קיבלה את הנצרות המזרחית, היתה חלק מהממלכה הביזנטית, ואז בסוף המאה ה-14 נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית, והיתה תחת שלטונה עד שנות ה-80 של המאה ה-19. אז קיבלה בולגריה את עצמאותה, והעיר, שהיתה בעלת חזות תורכית, "גולחה" ונבנתה מחדש בצביון אירופי, במצוות המלוכה הבולגרית החדשה. כך, למרות שקיים במקום רצף יישובי בן אלפי שנים, היא גם עיר צעירה מאד, וכמעט ולא מוצאים בה מבנים עתיקים. כל יופייה הוא בן לא יותר ממאה ועשרים שנה.

טיפים: חשוב לדעת: שפת הגוף של הבולגרים שונה משלנו: כשהם אומרים כן, הם מנידים ראשם נחרצות לתנועה שאנחנו קוראים לה "לא", וההיפך. זה מאוד מבלבל. עיריית סופיה מקפידה על הפרדת אשפה (התושבים פחות), כל כמה מטרים מוצבים שלושה מיכלים גדולים: הירוק לזכוכית, הצהוב לאריזות פלסטיק ופח והכחול לנייר וקרטון. קשה למצוא את שמות הרחובות אבל לזכותם: על יד כל אתר עירוני או לאומי יש שלט עם השם בבולגרית ובאנגלית, ואפשרות לקבל אינפורמציה על ידי טלפון.

מומלץ לקרוא: איוו אנדריץ', ימי הקונסולים. אמנם ספר זה עוסק בסרביה תחת השלטון העות'מאני בראשית המהאה ה-19, אבל מה שהוא מתאר שם יפה גם לבולגריה.

אוכל ושתיה

מאכלים:
בניצה: כל מיני סוגי מאפה בצק עם גבינה, משהו גדול וטעים, ולפעמים גם מבצק עלים עם גבינה, דומה לבורקס. מוכרים בכל דוכן של מזון מהיר.
שופסקה: סלט בולגרי, המכיל עגבניות חתוכות גס, מעט מלפפונים, ועל כל זה גבינה בולגרית מגוררת בכמות. פשוט אבל טעים להפליא.
קשקבל פנה: לחם מטוגן בגבינה.
שקמבה צ'ורבה: מרק קיבה.
טרטור: מרק סמיך של יוגורט ומלפפונים, מוגש קר.
גיובץ': תבשיל בשר עם ירקות.
משקאות:
רקיה: משקה אלכוהולי משזיפים או ענבים.
בוזה: משקה חום וסמיך, מעט אלכוהולי, עשוי מחיטה, שעורה או תירס.
בתיאבון!

מסלול טיול בסופיה

דרך הלבנים הצהובות (לרגו Largo)

 

דרך הלבנים הצהובות על יד בניין הנשיאות

לא רק אל עוץ מגיעים בדרך הלבנים הצהובות. בסופיה מצאו פטנט ייחודי לסמן את האזור החשוב של העיר, שבו מצויים רוב מבני הציבור הבולטים, שגרירויות זרות, מוזיאונים חשובים, ובתי מגורים יוקרתיים. כבישי כל האזור הזה מרוצפים בלבנים צהובות המשוות לכל האזור מראה קסום ומיוחד. לא לחינם מכונה סופיה גם "עיר הזהב". אם תדבקו בנתיב הצהוב הוא יוביל אתכם לבניין הפרלמנט, לבית העירייה, לארמון הצאר לשעבר שבו מצויים שני מוזיאונים חשובים, למוזיאון הארכיאולוגי, ולמבנים חשובים אחרים.

אנדרטת לבסקי Levski Memorial

 

וסיל לבסקי נולד בשנת 1837, ובשנות ה-30 המוקדמות של חייו נעשה למהפכן שהפך להיות מנהיג וסמל לתנועת השחרור הלאומית הבולגרית. הוא נסע בחשאי ברחבי המדינה כדי לגייס כסף ואנשים למלחמת השחרור של בולגריה מעול העות'מאנים. אחד מחבריו המהפכנים נעצר בידי התורכים בשנת 1872 ולאחר שעינוהו סיפר להם את כל הידוע לו. לבסקי נעצר והוצא להורג בתליה חודשיים לאחר מכן, והפך באחת להיות הקדוש המעונה של התנועה הלאומית הבולגרית. הוא נתלה במרכז העיר באשמת תכנון מרד נגד העות'מאנים.
היום, במרכזו של רחוב לבסקי ניצב עמוד זכרון, אנדרטת לבסקי המפורסמת. אתר נוסף נמצא במדרחוב קטן המוביל אל שוק הפשפשים. שם נמצאים שרידיו של בית הכלא התורכי שעמד שם מהמאה ה-16, ובו הוחזקו המורדים הבולגרים. על שרידי הכלא יש כתובת ובה נאמר כי וסילי לבסקי הסתער לכאן במטרה לשחרר את חבריו בדרכו לתהילת נצח. המקום שוחזר ושופץ בשנת 2004. היום לבסקי זכור בתור המהפכן הגדול של המדינה הבולגרית ועל שמו נקראים רחובות, אצטדיונים, אנדרטאות וקבוצות ספורט.

כתובת: בית הסוהר: רחוב פריס (Parish), אנדרטת לבסקי: במרכז רחוב לבסקי.

ארמון התרבות הלאומי (National Palace of Culture NDK)

 

 

NDK

הדעות חלוקות באשר למבנה הענק הזה, החולש על הקצה הדרומי של שדרות ויטושה: יש הטוענים שזהו "מבנה התרבות הרב-תחומי הגדול ביותר באירופה" ויש הטוענים שהוא "חרפה לעיניים", שתי דעות שאינן סותרות למעשה זו את זו. מבנה הבטון והזכוכית הזה הוקם בשנת 1981 בתור אולם תרבות כולל, והוא כל כך מגלומני וסובייטי עד כי אי אפשר בשום אופן להחמיץ אותו. הוא כולל 13 אולמות קונצרטים בגדלים שונים, 55 אולמות קונגרסים ואינספור משרדים. בקומת הקרקע יש קניון של מוצרים שאינים יוקרתיים במיוחד. לפניו משתרעת כיכר ענקית שנקראת כיכר בולגריה. שממת בטון מפלצתית, שיש בה שטח נרחב למזרקות שאינן פועלות.
בקצה השני של כיכר הענק ניצב מיצב מוזר למראה, האמור להיות פסל או אנדרטה, אבל הוא כל כך מוזר, ענק, נטוש ומזנח, עד שאיש אינו מתייחס אליו, והוא מוקף בקירות בטחון סביבו המשמשים מקום נפלא לציור גרפיטי והדבקת מודעות. זוהי אנדרטה שהוקמה בשנות ה-80 של המאה ה-20 על ידי המשטר הקומוניסטי של בולגריה ונקראת בשם היומרני "1,300 השנים של בולגריה". היא מנציחה את יום השנה לייסוד המדינה הבולגרית המאוחדת הראשונה בשנת 681, כאשר חאן אספרוך הביס את הצבא הביזנטי בשפך הדנובה. הכיכר הענקית משמשת בעיקר נערים המחפשים מקום להתאמן בו בגלגיליות ושאר מיני גלגלים, ומשמשת גם אמהות שיוצאות לטיול עם פעוטות, בהיותה שטח ענק פתוח ומשוחרר מסכנות דריסה.

כתובת: כיכר בולגריה 1

בית האופרה והבלט הלאומי National Opera and Ballet

 

בית האופרה והבלט הלאומי הוא בית מסיבי מאד, שחזיתו בסגנון הלניסטי אבל עמודיו כבדים ועליהם גמלון המתאר בתבליטים את מלחמת השחרור של בולגריה מעול העות'מאנים. מצדו השמאלי של הבניין ניצב פסל ענק של אלכסנדר סטמבוליסקי (Stamboliski), שהיה ראש ממשלת בולגריה תחת שלטון הצאר הבולגרי בוריס השלישי החל משנת 1919. הוא היה ראש ממשלה מתקדם שניסה להנהיג רפורמות ונרצח בשנת 1923. בתוכו בית האופרה בנוי בסגנון קלאסי, אבל רחוק מאוד מהפאר וההדר של בתי האופרה הידועים כגון מרינסקי בפטרבורג או לה סקאלה במילנו, הוא הרבה יותר צנוע, וגם החזקתו לוקה בחסר. הכל נראה קצת מוזנח ואפילו המושבים מרופטים. אבל כשהתזמורת עולה ופוצחת בנגינה, והזמרים מתחילים בשירתם, נשכח הכל. קולות מופלאים, נגינה נהדרת, ביצועים נפלאים, אם כי הבימוי והתפאורה מיושנים משהו. המחירים (עדיין) זולים מאד יחסית לארץ.

כתובת:רחוב רקובסקי Rakovski 113

חזית בית האופרה בלילה

בית הכנסת והמוזיאון היהודי Synagogue and Jewish Museum

 

בית הכנסת של סופיה הוא הגדול ביותר בכל הבלקן. הוא נבנה בין השנים 1909-1903, ויכול להכיל 1,200 מתפללים באולמו הגדול. ליהודים בבולגריה היסטוריה ארוכה ומיוחדת. הראשונים הגיעו לבלקן במאה השניה, אחרי חורבן בית שני והכיבוש הרומי. יש קברים יהודיים מן התקופה הזאת המעידים על כך. בימי הביניים התרכזו היהודים בשכונות משלהם בערים הגדולות, ונהנו מיחס סובלני, להוציא כמה מקרים יוצאי דופן שבהם הואשמו היהודים וגם קבוצות לא נוצריות אחרות בחילול כתבי הקודש הנוצריים. זה קרה בשתי מועצות שכונסו על ידי אשתו של הצאר איוואן אלכסנדר במאה ה-14. אשה זו היתה יהודיה שהתנצרה ונישאה לצאר. ההגירה היהודית הגדולה לבולגריה חלה לאחר גירוש ספרד, בשנת 1492. בולגריה היתה אז תחת שלטון העות'מאנים, שעודדו הגירת יהודים לתחומי האימפריה. היהודים הספרדים, דוברי הלדינו, נעשו עד מהרה לרוב שולט בקרב יהודי הבלקן, בעיקר בבולגריה. במאות הבאות הגיעו לשם גם יהודים מאשכנז, שדיברו יידיש והתקבלו בעוינות על ידי היהודים הספרדים. בסך הכל נהנו היהודים בבולגריה מיחס טוב וסובלני תחת השלטון העות'מאני.

אחרי מרד כושל של הבולגרים בתורכים, בשלהי המאה ה-19, החליט הפחה סולימאן להחריב כליל את העיר סופיה. כל מסעות השכנוע וההשתדלות של גדולי הכנסיה הנוצרית והפטריארכים הבולגרים לא עזרו. אז ביקש להתקבל אצלו רב הקהילה היהודית, הרב אלמוזלינו. הוא ניגש לפחה ירום הודו ולחש דבר מה באזנו. הפחה הודיע מיד על ביטול פקודת ההרס של העיר. איש לא ידע מה לחש הרב באזני הפחה. האגדה מספרת שהרב גילה לפחה שמוצאו ממשפחה יהודית וששמו האמיתי הוא שלמה. כך או כך, הבולגרים כיבדו את זכר הרב בקריאת הפארק מול מלון גרנד הוטל בסופיה על שמו. באירוע הגדול של פתיחת בית הכנסת היפה בסופיה בשנת 1909 נכחה כל צמרת השלטון המקומי ואפילו הצאר פרדיננד בעצמו, בלוויית אשתו המלכותית. יהודי בולגריה היו פטריוטים, ורבים מהם נהרגו במלחמות למען עצמאות בולגריה ואיחודה (1918-1912). לפני מלחמת העולם השניה היו בבולגריה כחמשים אלף יהודים, אבל בשנת 1943 נעצרו 20 אלף מהם על ידי הממשלה הפרו-נאצית של בוגדן פילוב, ונשלחו למחנות השמדה. מעשי הזוועה האלה עוררו את זעמו של העם הבולגרי, והממשלה נאלצה לשנות את מדיניותה. יתר יהודי בולגריה שכבר הוחזקו במחנות הסגר בבולגריה לא נמסרו לידי הנאצים וניצלו מההשמדה. אבל יהודי יוון ומקדוניה, שהיו אז תחת שלטון בולגרי אבל לא היו בעלי אזרחות בולגרית, לא ניצלו. 11 אלף מביניהם נשלחו למחנות השמדה. לאחר המלחמה עלו רוב יהודי בולגריה לישראל. היום נותרו בבולגריה 5,000 יהודים בלבד, כולם ממוצא ספרדי. התפילות מתקיימות היום בחדר צדדי קטן, משום שמספר הבאים בימי שישי ובשבתות הוא בין 50-30 איש. התפילות מתקיימות בלדינו. רק בחגים נערכות התפילות באולם הגדול, אבל הוא פתוח למבקרים. בחצר יש גם מקווה שנתרמה על ידי נדבן. בית הכנסת תוכנן ונבנה על ידי ארכיטקט וינאי מפורסם בשם גריננגר (Gruenanger) בסגנון ספרדי-מורי המושפע גם מהסגנון הבולגרי הרומנטי. בתקרתו כיפה בת שמונה צלעות, וממנה תלויה הנברשת הגדולה ביותר בבלקנים, שמשקלה 2,250 ק"ג. הקירות מעוטרים להפליא והרצפה עשויה ממוזאיקה ונציאנית.

סביב בית הכנסת היתה בעבר השכונה היהודית, שכללה את בתי המגורים שלהם וחנויותיהם. רוב השכונה הזאת נמחקה כדי לאפשר את בניית חנות הכלבו הסובייטית הענקית "צום". נשארו מספר בתים יפים, שלאחרונה הוחזרו לידי בעליהם המקוריים. בקומה השניה מצוי המוזיאון היהודי הצנוע, המוקדש לתולדות יהודי סופיה החל מהתקופה הרומית (הקהילה הרומניוטית), הצטרפות האשכנזים ויהודי ספרד. יש בו תעודות, תצלומים וכן פריטים כגון תשמישי קודש שנאספו מכל רחבי בולגריה ופריטים מחיי היום יום, מלבושים, רהיטים וכלים.

שעות פתיחה: בית הכנסת: ב' – ו' 09:00 – 17:00, שבת לתפילה 09:00 – 13:00. השומר בחצר הוא נוצרי אבל בקי מאד בכל הפרטים, ואם תגיעו בשעות אחרות ותבקשו יפה ותגידו שאתם יהודים מישראל, הוא יכניס אתכם.

המוזיאון: ב' – ו' 08:30 – 12:30, 13:00 – 15:30. מחיר כניסה 2 לבה.

כתובת: רחוב יוסיף Ekzarh Yosif 16. צמוד לקניון המחודש "חלי".

בית הכנסת

בית המרחץ המרכזי The Central Baths

 

במרכז סופיה יש מאגר תת קרקעי גדול של מים חמים ששימשו בסיס במשך השנים לאזור שלם של בתי מרחץ. היום נותר מן המכלול הזה רק בית מרחץ אחד, וגם הוא סגור לרגל שיפוצים. הבניין הוקם בשנת 1911 והוא נחשב לאחד המבנים היפים ביותר בסופיה מבחינת מראהו החיצוני. העיטורים הם מעשה מופלא של פסיפסים בסגנון ניאו-ביזנטי וארט נובו גם יחד. הבניין הוזנח במשך שנים, ולכן נדרשים בו עכשיו שיפוצים נרחבים והוא סגור לקהל. למרבה הצער אין מייעדים אותו לשמש מרחץ, אלא לשכן בו את מוזיאון סופיה. הבניין עומד בתוך כיכר גדולה שמעברה השני ניצב מסגד בניה בשי.

כתובת: שדרות מריה לואיזה.

בית המרחץ

בית הנבחרים הבולגרי Parliament of Bulgaria

בנתיב הלבנים הצהובות נמצא בית הנבחרים הבולגרי. גם בניין המפלגה, היום חלק מקומפלקס הפרלמנט, נמצא בפתח הכיכר מול בית הנבחרים הבולגרי, עוד אחד ממבצעיו של המלך פרדיננד. על המבנה של בית הנבחרים מתנוססת הכתובת "אחדות היא כוח". הבניינים ההיסטוריים היפים ביותר בסופיה שוכנים לאורך שדרת צאר אוסוובודיטל, הצאר המשחרר, הוא הצאר הרוסי אלכסנדר השני. מול בית הנבחרים ניצבת אנדרטה לצאר הזה, 14 מטרים גובהה, ובה פסל ברונזה של הצאר רכוב על סוסו, שעוצב על ידי פסל איטלקי בשם Zocci. הצאר הרוסי אלכסנדר השני הכריז מלחמה על האימפריה העות'מאנית בשנת 1877 ובכך פתח בתהליך שהוביל בין היתר גם לשחרור בולגריה. השדרה על שמו של הצאר המשחרר מובילה מבית הנבחרים לגשר הנשרים. פרט לאסיפה הלאומית, פזורים לאורך השדרה המפוארת הכנסיה הרוסית, ארמונו של המלך לשעבר (משמש כיום את הגלריה הלאומית לאומנויות) מה שהיה מועדון הצבא (משמש כיום כאקדמיה למדעים, פתוח לקהל, כולל מסעדה טובה) ולבסוף האוניברסיטה.

כתובת: פסל הצאר בכיכר נרודנו סוברני Narodno Subranie

בניין הנשיאות The Presidency

מאחורי מלון שרתון, בדיוק מול המוזיאון לארכיאולוגיה, על נתיב הלבנים הצהובות, נמצא פתחו של בניין הנשיאות. זהו הבניין שבו נמצאים כל המשרדים אשר בהם מבצע נשיא בולגריה את הג'וב היומי שלו. הכניסה לבניין אפשרית רק בתיאום מראש, וכדי לוודא שלא תנסו לחדור אליו, ניצבים בפתח הבניין שני חיילים חמושים, לבושים במדי הטקס של המאה ה-19 (גם חימושם בהתאם). כמובן שלא מוותרים גם כאן על הטקס המקובל והמצחיק של חילופי המשמר, המתבצע ברוב הוד והדר בכל שעה עגולה, בצעדי ברווז כמתבקש. נחמד, משעשע, שווה צפייה וצילום, והתיירים נהנים.

כתובת: שדרות הנסיך דונדוקוב 2 Knyaz Dondukov

המוזיאון הארכיאולוגי Archeological Museum

המוזיאון ממוקם בתוך מבנה יפהפה שהיה מסגד מן המאה ה-15, שופץ והותאם למטרתו. מחוצה לו ובחצרו מפוזרות מצבות ופסלים עתיקים. במוזיאון מרוכזים ממצאים מדהימים בנדירותם וביופיים, תראקיים, יווניים, רומיים ומימי הביניים. הקומה הראשונה מוקדשת למעשי אבן, תבליטים, מצבות, עמודי הקדשה, פסלים, סרקופגים, הרוב מהתקופה הרומית. הכל מסודר ברווחה ובצורה נעימה לעין ושאינה מעייפת את המבקר. בייחוד מרשימות מצבות שיש ממקדוניה הרומית מהמאות 3 – 4 לספירה, שעליהן חרוטות דיוקני משפחות שלמות. יש בהם של שני דיוקנאות מבוגרים, בעל ואשה, אך יש בהן גם משפחות גדולות, כולל ילדים, עד שמונה דיוקנאות על מצבה, והן מאוד נוגעות ללב. פסלי ענק משיש ללא ראשים (כנראה כתוצאה מתקופת האיקונוקלזם, ניפוץ הפסלים באימפריה הביזנטית במאה השמינית). עוד מרשימה אמפורה ענקית (גביע יין) חצובה מאבן.

הממצא המרתק ביותר הוא מסכת מוות מזהב טהור של מושל תראקי מהמאה הרביעית, שנחשפה בשיפקה שבמרכז בולגריה בשנת 2004. הגלריה העליונה מוקדשת לציורי קיר ופסיפסים שנלקחו מתוך כנסיות, בעיקר ביזנטיות. בחדר מיוחד שמורים תכשיטים בולגריים מימי הביניים שעיצובם יכול לשמש עד היום מקור השראה לצורפים. המוזיאון מואר היטב, יש בו הסברים בבולגרית ולרוב הממצאים גם באנגלית.

שעות פתיחה: ימים ג' – א' 10:00 – 18:00.  מחירי כניסה: 10 לבה.

כתובת: רחוב סובורנה 2 Suborna. על נתיב הלבנים הצהובות מול בניין הנשיאות.

המוזיאון הלאומי להיסטוריה National History Museum

 

בדרך למוזיאון עוברים ליד בניין ענקי, החבוי מאחורי גדר עצומה ומערכת גנים, זהו ביתו לשעבר של טודור ז'יבקוב, המנהיג הסטליניסטי לשעבר של בולגריה הקומוניסטית במשך 40 שנה, משנות החמישים עד שנות התשעים של המאה ה-20. מנהיגותו התאפיינה בנאמנות עיוורת לברית המועצות, ומדיניותו היתה הרת אסון לבולגריה. לאחר חילופי השלטון הוא נעצר, נמצא אשם במעילה ונידון למאסר עולם שאותו ריצה במעצר בית נוח עד למותו בשנת 1998.
מבנה המוזיאון עצמו היה בתקופה הקומוניסטית ארמון הנשיאות, ואפשר לראות עד היום את הפאר והרווחה שבהם חיו המנהיגים הקומוניסטים דאז. עד שנת 2000 שכן אוסף המוזיאון בתוך סופיה, בהיכל הצדק והמשפט. כשהוחלט להעבירו למשכנו הנוכחי קמה מחאה עממית גדולה של תושבי סופיה, אך ההחלטה הוכיחה את עצמה. המבנה הנוכחי העצום הותאם לתפקידו והוא מעוצב בצורה מרשימה ביותר, אולי המבנה המרשים ביותר של מוזיאון מבחינת המבנה והעיצוב.
האולם המרכזי הגדול פתוח כולו אל הגן שמאחוריו בעזרת חלון זכוכית ענק, והתמונה המתקבלת מרשימה ביותר. במרכזו נברשת ענקית, כאילו היה זה מבנה קודש. האוספים והמוצגים, המונים למעלה מ-22 אלף פריטים, מוצגים ומאורגנים היטב, עם תאורה מתאימה והסברים גם באנגלית לחלק מהמוצגים. הקומה העליונה מוקדשת לתצוגה של פריטים אתנוגרפיים, מלבושים, כלים, שטיחים ותכשיטים. בקומות האחרות יש מוצגים ותעודות מתקופות היסטוריות שונות של בולגריה. לאזרחי סופיה יש ביקורת על מדיניות המוזיאון, השולח את האוספים הנחשבים ביותר שלו, ובעיקר את האוסף המרשים של אוצר פנגיורישטה, שהוא אוצר של תכשיטים עשויים זהב (6 ק"ג זהב) שנעשו על פי הזמנתו של מלך תראקי במאה השישית לפני הספירה, לתצוגה במוזיאונים במערב אירופה לתקופות מאוד ממושכות, ואזרחי סופיה עצמם אינם יכולים לחזות בהם. הביקורת כוללת גם טענות על האגף המוקדש לימי הביניים, שבמקום ממצאים של ממש מחזיק העתקים של ממצאים השמורים במקומות אחרים. ועדיין, יש הרבה מה לראות במוזיאון הזה. יש פינה המוקדשת לא"ב הקירילי ולמעצביו והוגיו, קיריל ומתודיוס בני המאה הרביעית. המוזיאון ניצב בתוך רחבה מרשימה ובצדיו מוצגים לראווה מטוסי מיג מדגמים שונים, שהילדים אוהבים לטפס עליהם, נוסף על מגרש המשחקים המיוחד שהקימו עבור הילדים המבקרים.

שעות פתיחה: ימים ג' – א' 09:30 – 17:30.   מחירי כניסה: 10 לבה.

כתובת: רחוב ויטושקו ללה 16 Vitoshko lale,  פרבר בויאנה.

דרך הגעה: ברגל: מרחק 20 דקות הליכה ברגל מכנסיית בויאנה. תחבורנ ציבורית: ממרכז סופיה עם טרוליבוס מס' 2, או במונית מהלך 20 דקות.

המוזיאון הלאומי להיסטוריה

המוזיאון לטבע Natural History Museum

 

מוזיאון לטבע הוא מוזיאון לטבע: סלעים ומחצבים, עלים ועצים, קומה לפרפרים וחרקים נעוצים בסיכות, שתי קומות ליונקים מפוחלצים שהאטרקטיביים שבהם כמובן הם הטורפים הגדולים, קומה לזוחלים ולמיני שרצים ודגים בתוך צנצנות פורמלין. המשגיחה הנלהבת מושכת את המבקרים בבולגרית שוטפת לראות את האטרקציה של הקומה שלה: צב מים קטן שנולד להוותו כפול ראשים, ומאז הוא צף בצנצנת פורמלין להנאת הצופים. וחוץ מכל אלה יש גם בעלי חיים חיים באמת, לאורך כל המסדרונות, בתוך בתי זכוכית חיים מיני צבים, זוחלים, דגים, אנקונדות, ג'וקים, עכבישים, עקרבים ושאר מרעין בישין. ילדים באמת יאהבו את המוזיאון הזה.

שעות פתיחה: ימים ג' – א' 10:00 – 18:00.   מחירי כניסה: 2 לבה.

כתובת: שדרות צאר אוסוובודיטל 1 Tsar Osvoboditel

המוזיאונים לאתנוגרפיה ואמנות Ethnographic and Art Museums

 

שני המוזיאונים החשובים הללו נמצאים בתוך המבנה שהיה ארמון הצאר הבולגרי בעבר. המבנה עצמו הוא ממש ארמון, וכל מבנהו, אולמותיו, עיטוריו, ומסדרונותיו אומרים הדר מלכות. יש בו אולמות מעוטרי תקרה, ציורי קיר, נברשות מהודרות ופיתוחי סטוקו. כל זה אומר שעוד לפני שהתחלנו להביט במוצגים, ראוי להתבונן בארמון עצמו.
בקומה התחתונה גלריה לאמנות מודרנית בת ימינו המציגה תערוכות מתחלפות, וגם חנות המוזיאון המציעה מגוון עצום של מזכרות ועבודות עץ, קדרות, רקמה ואריגה במחירים נוחים. הקומה השניה: אגף אחד מוקדש לתצוגה קבועה של אמנות בולגרית של כל התקופות. כל הסגנונות שעברו על אירופה לא פסחו גם על הציירים הבולגרים. מכיוון שהאמנות הבולגרית כמעט ואינה מוכרת לנו, אפשר לגלות שם אמנים מצויינים וציורים מדהימים. ראוי לחפש במיוחד את עבודותיו של הצייר ולדימיר דימיטרוב-מאיסטורה (Dimitrov-Maistora 1960-1882). הוא צייר בעיקר נערות כפריות בולגריות המוקפות על ידי תפוחים, אגסים ושאר פירות, מאד עסיסי. התערוכה מאוד מעניינת.
באגף השני המוזיאון האתנוגרפי. לכל מוזיאון משלמים לחוד. זהו מוזיאון צנוע אבל מאד מעניין: תצוגה קבועה של פריטים מחיי יום יום, מלבושים, כלי אוכל, כלי עבודה. דגם קטן של בית בכפר, חתונה על כל מרכיביה, תעשיית השטיחים, החגים, מוזיקה וכליה, קדרות ותעשיית הקרמיקה.

שעות פתיחה: ימים ג' – א', 10:00 – 18:00. מחירי כניסה: 3 לבה לכל מוזיאון.

כתובת: כיכר אלכסנדר בטנברג 1 Batenberg

הספריה הציבורית National Library

מבנה רב רושם, וגינה גדולה בחזיתו. המעניין כאן זאת לאו דווקא הספריה עצמה, אלא הפסלים שניצבים בחזיתה. אלה הם פסלי קיריל ומתודיוס (Cyril and Methodius) הקדושים, שני הנזירים הבולגרים בני המאה התשיעית שהגיעו מתסלוניקי, וזכו לשם עולם ולהערצת קדושים על המצאתם המופלאה: הכתב הקירילי. הם המציאו כתב חדש, מבוסס על היוונית, אבל שונה, ובאמצעותו תרגמו את כתבי הקודש הנוצרים עבור הסלאבים. בכתב הזה משתמשים עד היום ברוסיה, אוקראינה, בלרוס, מקדוניה, סרביה ובולגריה.

כתובת: שדרות וסיל לבסקי 88 Levski

הקריפטה של אלכסנדר נבסקי Alexander Nevski Crypt

 

קריפטה היא מערה או חלל תחתון מתחת לכנסיה, שבדרך כלל מקודש לאיזשהי דמות חשובה. במקרה הזה, הקריפטה נמצאת מתחת לקתדרלה של אלכסנדר נבסקי, והיא משמשת בתור מוזיאון, אולי החשוב ביותר בסופיה, להצגת איקונין ותרבות בולגרית עתיקה. מבחינת חשיבותה אין דומה לה בערך הממצאים המוצגים בה בבולגריה כולה, והיא אולי בין המוזיאונים החשובים בעולם מבחינת איקונוגרפיה. הירידה אליה היא מימין לדלת הכניסה של הקתדרלה. תצוגת האיקונין שבה מרהיבה ביופיה ובהדרה, ואפילו כאלה שאינם מתעניינים במיוחד באמנות זו, לא יוכלו להתעלם מן היופי המוצג בה. שיאי התצוגה כוללים את האיקונוסטזיס המפואר ממנזר פוגונובו, 1620, ואת האיקונוסטזיס ממנזר הנשים אורליצו שבמנזר רילה, 1719. מבין האיקונין אפשר להגיע למסקנה שהקדוש החביב והמצוייר ביותר הוא סנט ג'ורג', אותו רומאי שהתנצר ומת על קידוש אמונתו, אבל לפני זה הספיק להילחם בדרקון ולהרגו. דמותו פופולרית ביותר בכל העולם, ובולטת מאד בנוכחותה במוזיאון, הזה ויש לכך סיבה. הבולגרים ראו בו דמות לוחמת המייצגת את מאבקם לחירות תחת שלטון העות'מאנים. הפריטים מוצגים יפה, מוארים היטב ומבוארים בבולגרית ובאנגלית. במוזיאון יש חנות עשירה ומגוונת במיוחד המציעה מבחר העתקי איקונות ושאר מזכרות ססגוניות במחירים סבירים.

שעות פתיחה: ימים ג' – א' 10:30 – 18:30.  מחירי כניסה: 4 לבה.

כתובת: כיכר אלכסנדר נבסקי.

הקתדרלה של אלכסנדר נבסקי  Alexander Nevski Memorial Church

האטרקציה המרכזית החולשת על כל סופיה, ניצבת בכיכר בעלת אותו שם, משמרת את פאר העיר. כיפותיה המוזהבות, שההוד וההדר שלהן שוחזרו באחרונה בעזרת עלי זהב שהוענקו בתור מתנה על ידי הכנסיה האורתודוכסית הרוסית, שולטות בקו הרקיע של העיר. בכל פינה של העיר העתיקה רואים אותן מזהירות למרחוק, אפילו בימי סגריר. הקתדרלה נבנתה על ידי ארכיטקטים רוסים בהשראת הסגנון של ביזנטיון הזוהרת. תחילת הבניה היתה בשנת 1882, והיא הושלמה בשנת 1924, ומאז הפכה להיות סמלה הבולט ביותר של העיר. הבניין נבנה בתור מחווה לשחרור בולגריה, למרות שעל פי שמה היא מוקדשת לאלכסנדר נבסקי, הגיבור הלאומי הרוסי של ימי הביניים, שהוביל את צבא רוסיה לנצחון על השוודים והטווטונים במאה ה-13.
המבנה מבחוץ מרהיב עין בכיפותיו הרבות, חלקן ירקרקות והשאר מוזהבות, אבל כשנכנסים פנימה נפער הפה למראה ההדר והשפע. הכנסיה עצומה בחללה הפנימי, כיפתה הראשית והנברשת הענקית המשתלשלת ממנה מרהיבות, כל ס"מ בקיר מכוסה בציורים מרהיבים מחיי הקדושים ומהברית החדשה והישנה, אבל בעיקר מושך את העין האיקונוסטזיס (מחיצת התפילה) הענקית, המוזהבת, המעוטרת בשלל ציורים, שבראשה מתנוסס צלב ענק. רצוי להגיע לכנסיה בימי ראשון. בין 09:30 – 11:00 מתקיימת המיסה של ימי ראשון. שירת המקהלה המלווה את המיסה היא שמימית ממש. הכנסיה הבולגרית היא ענף נפרד בתוך הכנסיה המזרחית, ויש לה המנהגים היחודיים שלה. בכנסיות מזרחיות נהוג לעמוד לאורך כל התפילה ואין כלל מושבים. הכנסיה הבולגרית מצאה דרך להקל על המתפללים: הם מכניסים כסאות ניידים (לא ספסלים קבועים) רק לצורך התפילה, ואחר כך מסלקים אותם. גם כך רוב הקהל נשאר לעמוד על רגליו. עוד מנהג שנראה ייחודי לכנסיה הבולגרית הוא בטקס ארוחת הקודש, שבה נוהגים בכל הכנסיות בעולם לחלק רק את לחם הקודש. הכמרים הבולגרים נושאים גביע יין ענק ומזמינים אליהם את המבקשים ברכה מיוחדת. ביחוד ניגשות אמהות לילדים צעירים. הכומר מברך אותם ונותן להם כפית יין הנשאבת מהגביע הענק, זכר לדמו של ישו. כל הטקס מרתק ומרגש, אבל נראה שהבולגרים לא מרבים לבוא לכנסיות. אפילו בכנסיה הגדולה והחשובה הזאת הקהל היה מצומצם יחסית.

שעות פתיחה: 07:00 – 19:00.

כתובת: כיכר אלכסנדר נבסקי

הקתדרלה של אלכסנדר נייבסקי

הר ויטושה Mount Vitosha

 

רכס ויטושה, עם פסגתו שגובהה 2,290 מטרים, הנמצא 10 ק"מ בלבד ממרכז סופיה ונשקף עליה מכל פינה בעיר, מספק לסופיה בת המזל אתר נופש, טיולים וסקי לתושביה ולתיירים. תושבי סופיה עצמם מעידים על המקום שהוא אמנם מספק את כל המובטח, אבל הסקי אינו הנקודה החזקה שלו, ובהתאם לכך גם מיעוט בתי המלון על ההר. הגישה לפארק הלאומי ויטושה מסופיה קלה: מונית לתחנת הרכבל בכפר דרגלבצי (Dragalevtsi), או לתחנת הרכבל בכפר סימאונובו (Simeonovo), תעלה לא יותר מעשרה לבה.
אם כבר מגיעים לדרגלבצי, כדאי לבקר במנזר ובכנסיה מן המאה ה-14, הנמצאים במרחק של טיפוס של 15 דקות מתחנת הרכבל. בקיץ הנוף שווה במיוחד, ובחורף לרוב ערפל כבד. במנזר הזה הסתתר מהפכן הבולגרי וסיל לבסקי, אחד מגיבוריה הלאומיים של בולגריה, מפני רדיפות הצבא העות'מאני. שתי רכבות הכבלים מגיעות לכפר אלקו (Aleko), בלבו של פארק ויטושה, בגובה של אלפיים מטרים. מכאן יש רכבל מושבים המוביל את החפצים בכך לאתרי הגלישה שאינם אטרקטיביים במיוחד. ניתן לשכור ציוד החלקה במקום, וגם לקבל הדרכה לגלישה באנגלית. בקיץ מרבים התושבים לטייל בהרים, ואפשר לעשות כאן טרקים יפים עד לפסגה הגבוהה ביותר, צ'רני וראך. בעלי כושר יעלו מאלקו עד לפסגה במשך שעה.
טיול חורפי מסופיה לויטושה במונית: כל הדרך היא כביש מרוצף אבנים. ערפל כבד, העצים בשלכת אבל עדיין שאריות של עלים אדומים מן הסתיו. ככל שעולים משתנה הצמחיה לעצים מחטניים, בעיקר אשוחים, השלג הולך ומתעבה, ולאט לאט נכנסים לתוך ארץ פלאים שכולה עטויה לבן. הערפל נפוג בגובה, השמים פתוחים, השמש מאירה אבל יורדים גם פתותי שלג, כל הנוף נגלה מסביב, יופי עלי אדמות. מסע מופלא, כמעט כמו המסע אל נרניה.
הרכבל מסימאונובו עובד בכל יום פרט לימי שני בין השעות 08:30 – 18:00, במחיר של 3.5 לבה.

כתובת: תחנת הרכבל בסימאונובו,

חורף בהר ויטושה

הרוטונדה של סווטי גיאורגי Rotunda of St. George

 

חבוי בתוך חצר סגורה מאחורי מלון שרתון ובניין הנשיאות, נמצא המבנה העתיק ביותר בעיר, שעדיין משמש למטרתו המקורית בתור בית תפילה. למעשה המבנה הוא רומי משרידי העיר סרדיקה במאה הרביעית, ולא ברור לאיזו מטרה הוקם. במאה השישית הפכו אותו לכנסיה וכך נשאר עד היום, עם שיפוצים ושחזורים רבים. סביבו אתר גדול של שרידים מן העיר סרדיקה, גם הן משוחזרים לאחרונה ובנויים מן הלבנים השרופות האדומות הצרות המאפיינים את כל מבני סרדיקה. בתקופה העות'מאנית שימש בתור מסגד, אך דבר זה לא הרס את ציורי הקיר המופלאים שהוא מכיל בתוכו, שלוש שכבות של ציורי קיר המתוארכים החל מהמאה ה-10 וגמור במאות 14-12. הציורים כוללים את ישו מביט מן הכיפה למטה אל מעגל של קדושים ותלמידים עטורי זקנים לבנים.

שעות פתיחה: 08:00 – 17:00.

כתובת: כיכר סווטה נדליה 2.

הרוטונדה

התאטרון הלאומי על שם איוון ואזוב Ivan Vazov National Teatre

 

התיאטרון הלאומי נמצא בתוך כיכר גדולה המכילה פארק נעים ביותר. איוון ואזוב (Ivan Vazov, 1850 – 1921), שעל שמו נקרא התיאטרון, היה אחד מאישי הרוח והספרות הבולטים של בולגריה. ספרו הנודע ביותר, "בעול העבדות" (Under the Yoke), עוסק בחיי עיר בולגרית קטנה בתקופת המרד נגד העות'מאנים ב-1876. בית מגוריו בסופיה הוא היום מוזיאון לזכרו. בית התיאטרון נבנה בשנים 1906 – 1907 על ידי חברת תכנון גרמנית. שני המגדלים מעוטרים בפסלי נחושת של האלה היוונית ניקה. בחזית התיאטרון גמלון מעוטר בציורי אפולו והמוזות.
בתוך הפארק, ממש מול התיאטרון, במקום מזרקות בקיץ סדרו משטח החלקה על קרח. הרבה ילדים עם הורים, וגם ילדים ונוער לבד, מחליקים, צוחקים, נופלים וקמים. כל זה מלווה במוזיקה ואווירה נעימה. אפשר לשכור ציוד במקום. בפינה קרוב ניצבים שולחנות שח וקבוצות של גברים מתגודדים סביבם, שניים מנהלים משחק וכל היתר נותנים עצות. בפארק הרבה פסלים יפים, בעיקר באחת מפינותיו, שם נמצאת הגלריה לאמנות של סופיה.

כתובת: Dyakon Ignatiy Street 15

כנסיית בויאנה Boyana Church

אם אמנות כנסייתית מימי הביניים היא הקטע שלכם, כנסיית בויאנה, המוקדשת לקדושים ניקולא ופנטלימון (Panteleimon) תגרום לכם להלם של יופי. כל פיסת קיר בכנסיה הזאת מכוסה בציורים מדהימים של סצינות מכתבי הקודש ואיקונות של קדושים, מעשי ידי אמנים בלתי ידועים, כנראה מהמאה ה-13. האמנים הללו הגיעו כאן לשיאם בתחכום ובשימוש בצבע, בציירם למעלה מ-250 דיוקנאות שונים על הקירות, ובהחלט אפשר להשוות אותם עם האמנים הגדולים של ראשית הרנסנס. האתר הוא כל כך מדהים וחשוב עד שאונסק"ו הכריזה עליו כעל אתר מורשת תרבות עולמית.

הכנסיה נבנתה בשלושה שלבים, השלב הראשון היה במאות 11-10, כנסיה לכבוד ניקולא הקדוש. בשלב השני הוסיפו כנסיה לפנטלימון הקדוש במאה ה-13. ואז גם ציירו את ציורי הקיר המדהימים. מי שיזם את הציורים האלה היה קלויאן, שהיה נכדו של המלך הסרבי סטפן הקדוש. דיוקנם של קלויאן ואשתו הם מהיצירות הבולטות בכנסיה. קלויאן מצוייר כשהוא מחזיק את הכנסיה בידו, כמי שהיה פטרון שלה. העתק של הציור המיוחד הזה נמצא במוזיאון להיסטוריה. במאה ה-19 הוסיפו לכנסיה כניסה שאינה מעוטרת. הכניסה לכנסיה מתאפשרת רק לאחר ששילמתם דמי כניסה. השומר מלווה אתכם בתוך הגן המקיף את הכנסיה עם זוג מפתחות ענקיים ופותח לכבודכם את דלת המתכת הנמוכה. גם המבנה בחיצוניותו מרשים מאוד בריצוף של אבנים בתוך הקירות ובשילוב של אדני עץ גדולים. על יד הכנסיה צומח עץ שעליו קשרו מבקרים חוטים בצבע אדום-לבן שעליהם מושחלות אבנים כחולות, קמעות עדינים מאוד.

שעות פתיחה: כל יום 09:30 – 17:30. מחירי כניסה: 10 לבה.

כתובת: רחוב בויאנסקו אזרו 1-3 Boyansko Ezero, פרבר בויאנה.

דרך הגעה: אפשר להגיע באוטובוס או חשמלית, אבל נסיעה במונית אורכת 20 דקות ותעלה לכם 8 לבה.

הכנסייה

 

כנסיית סווטה נדליה Sveta Nedelya Church

 

כיכר סווטה נדליה ("יום א' הקדוש") היא ליבה המסורתי של העיר. על הכיכר חולש היום מלון "שרתון סופיה בלקן" המפואר. המבנה המרכזי בכיכר הוא הכנסיה הנושאת אותו השם, הניצבת במקום שהיה המרכז של סרדיקה הרומית העתיקה. המבנה שאנו רואים היום, בן המאה ה-20, הוא אחרון בשורה ארוכה של מבני כנסיה שניצבו במקום הזה החל מהמאה ה-10. המבנה הראשון היה מעץ, ואחריו הוקמו מבנים נוספים. במאה ה-19 נהרס המבנה האחרון ברעידת אדמה ובנו במקומה את הכנסיה הנוכחית שתכנן איוון בויאנין, ונבנתה מתרומות שנאספו מכל אזרחי סופיה. לאחר השחרור מעול העות'מאנים הקים הצאר הבולגרי מגדל פעמונים שבו שמונה פעמונים, דבר שנאסר על ידי העות'מאנים. בשנת 1925 ניסו מתנקשים ימניים לחסל את הצאר הבולגרי בוריס השלישי בשעת לוויה שהתקיימה בכנסיה. הפיצוץ החריב את מרבית הכנסיה וגרם למותם של 100 אזרחים. משפחת הצאר יצאה בשלום. שלט מתכת התלוי על יד הכניסה לכנסייה מתאר את האירוע.
הכנסייה שוקמה ונבנתה מחדש בסגנון ניאו-ביזנטי. הסבר אפשרי לכל הנסים והנפלאות האלה טמון במסורת שעצמותיו של המלך הסרבי סטפן אורוש טמונות בקופסת עץ מימין לאיקונוסטזיס. התושבים מאמינים ביכולתן של עצמות אלה להביא מרפא למדווים של נשים. השיטה היא להניח חלק מלבוש תחתון של האשה בתוך התיבה למשך 24 שעות. זוהי גם הכנסיה המועדפת על תושבי סופיה בכל הנוגע לחתונות. ועוד יש בה פינת זכרון המיועדת למבקריה: שם על גבי לוח המיועד לדבר תולים המבקרים תמונות יקיריהם שנהרגו ומדליקים נר לזכרם. נוגע ללב לראות את התמונות, בהן תמונות של חיילים ושל ילדים. הכנסיה בתוכה יפה מאוד, בעלת כיפה ענקית שממנה תלויה כנהוג נברשת ענק. האיקונוסטזיס גדול, מעוטר ומוזהב. כל פיסת קיר מצויירת בדיוקני קדושים ובתמונות מכתבי הקודש. הכנסיה נמצאת באמצע הכיכר ומולה אחד המבנים היפים של סופיה, שהיום הוא בניין משרדים.
הכנסיה פתוחה למבקרים בכל יום בין השעות 07:00 – 19:00. התפילות מתקיימות בשעות 08:30, 16:00.

כתובת: כיכר סווטה נדליה Sveta Nedelya

סווטה נדליה

כנסיית סווטה סופיה Church of Sveta Sofia

 

"כנסיית החכמה הקדושה" היא הכנסיה העתיקה ביותר בסופיה, שגם העניקה לעיר הבירה את שמה: חוכמה קדושה. היא נבנתה במאה החמישית בנקודה הגבוהה ביותר בעיר, ומאז נהרסה ונבנתה מחדש פעמים רבות. בזמן הכיבוש העות'מאני השתמשו בה המוסלמים בתור מסגד. לאחר שנחרבה ברעידת אדמה נזנחה וננטשה. ב-1997 נעשו בה עבודות שיקום נרחבות שהשיבו לה את הדרה. בתוך השיקום שולבו השרידים הישנים של רצפת פסיפס רומית ושל קירות עתיקים. זוהי אחת הכנסיות האהובות בסופיה. צמוד לאחד מקירות הכנסיה מבחוץ נמצא קבר החייל האלמוני, ששני אריות שיש אדירים שומרים עליו משני צדדיו ואש תמיד דולקת לפניו.
כדאי לבקר בכנסיה ביום א' בין השעות 09:30 – 11:00, אז מתקיימת בה המיסה הגדולה המלווה בשירת מקהלה מרטיטת לב. בשאר ימי השבוע היא פתוחה בין השעות 09:00 – 18:00.

כתובת: כיכר אלכסנדר נבסקי

קבר החייל האלמוני

כנסיית סווטי ניקולאי Russian Church of St. Nicholas

 

נחשבת ליפה ביותר מבין הכנסיות בסופיה. כיפותיה הירוקות והמוזהבות נוצצות למרחוק. הכנסיה נבנתה במהירות בשנים 1913-1912 ביוזמתו של דיפלומט רוסי, כדי לשרת את האוכלוסיה הפרבוסלבית בעיר. היא נבנתה על פי המודלים של הכנסיות הרוסיות מהמאה ה-16, מה שאנחנו נוהגים לכנות "כנסיות בצלים", ונראה כאילו פיסה מהקרמלין המוסקבאי הועתקה אל הבלקנים. ממדיה הקטנים מונעים עודף גודש, ומשווים לה צורה עדינה ומושכת עין. הכיפות נצבעו לא מכבר מחדש, בתור מחווה של רוסיה לסופיה. בתוכה היא קטנה וצנועה מאד.
החלק המעניין ביותר שלה הוא הקריפטה. הכניסה לקריפטה היא משמאל לכניסה הראשית. יורדים במדרגות אל החלל התחתון שבו קבור הארכיבישוף הקדוש סרפים (Serafim). הוא היה ראש הקהילה הפרבוסלבית בסופיה בראשית המאה ה-20. בחייו היה ידוע בתור עושה נסים ונפלאות ורחשו לו הערצה עצומה, שרק גברה לאחר מותו בשנת 1950. אוכלוסיית סופיה מעריצה אותו ומייחסת לו כוחות עליונים מיוחדים. בכניסה לקריפטה יש חנות קטנה שבה מוכרים תשמישי קודש. אחר כך נכנסים לחדר גדול יותר שבו ניצבים שולחן וכסאות. אנשים, ובעיקר נשים, יושבים שם וכותבים את בקשותיהם על פיסות נייר המיועדות לדבר. החדר מעוטר בציורי קיר יפים והכיפה מעוטרת בראשי מלאכים, שש כנפיים לאחד. משם נכנסים אל חדר הקבר עצמו. כורעים ליד הקבר, נצמדים אליו ארוכות, לוחשים תפילה ובקשה, מצטלבים ומשלשלים את הפתק לתיבת הבקשות המיוחדת.
הקריפטה פתוחה כל יום בין 08:00 – 18:30.

כתובת: שדרות צאר אוסוובודיטל 3 Osvoboditel

סווטי ניקולאי

מסגד בניה בשי Banya Bashi Mosque

 

סופיה, שהיתה תחת השלטון העת'מאני, היא עיר מלאה מסגדים, כמו יתר הערים בבולגריה, ונותרה היום עם מסגד פעיל אחד. נותרו עוד כמה מבני מסגדים בסופיה, אבל זהו המסגד הפעיל היחיד. בתקופת השלטון הסובייטי שותק גם הוא, אבל כשקיבלה בולגריה עצמאות הורשו המוסלמים לחזור ולהפעילו והוא פועל עד היום. פירוש שמו הוא " הרבה מרחצאות" ושמו מבטא את מיקומו. המסגד עומד על האתר שממנו שופעים מעיינות חמים, ובעבר היה מרכז של בתי מרחץ. גם היום נותר לידו מבנה מפואר אחד של בית המרחץ העירוני, אבל הוא בשיפוצים ממושכים שאין רואה את קיצם, ולכן הוא סגור לשימוש כבר כמה שנים. המסגד אינו אתר תיירות רשמי, אבל תיירים בלבוש צנוע רשאים לפקוד אותו בשעות שאינן שעות תפילה, ובתנאי שיחלצו נעליהם, כנהוג.
את בנייתו של המסגד הזה מייחסים לגדול הארכיטקטים של האימפריה העות'מאנית, סינאן, שבנה מבנים רבים בתורכיה, ביניהם גם כמה מהמסגדים המפוארים ביותר באיסטנבול ובאדירנה. את המסגד בנה סינאן בשנת 1576, והוא מבנה יפה הכולל מבחוץ כיפה וצריח תפילה (מינרט). מן המינרט קורא המואזין למוסלמים של העיר סופיה לתפילה חמש פעמים ביום. המסגד בתוכו מעוטר בקווים נקיים ופשוטים, כיאה למסגד, מרופד כולו שטיחים, ונעים לעין בצניעותו ובפשטותו.

כתובת: שדרות מריה לואיזה, מול השוק המקורה חלי.

בניה בשי

סרדיקה (העיר הרומית) Serdica

 

רומי כבשה את האזור, שכונה תראקיה, בשנת 46 לספירה, והחלה מייד בהקמת יישובים חדשים, שהחשוב שבהם היה סרדיקה, שעל התוואי שלה יושבת היום העיר סופיה. שרידי סרדיקה נמצאים במקומות שונים בעיר, ולשבחי עיריית סופיה יש לומר ששילבו אותם באופן יוצא מן הכלל במבנים הקיימים, ודאגו להבלטתם ולשילוטם בבולגרית ובאנגלית. קרוב לבניין הפרלמנט, בינו לבין בית הנשיאות, יש מעבר תת-קרקעי חדיש ומשוכלל, המאפשר מעבר בטוח בכביש הרחב המרוצף לבנים צהובות. במעבר, בין חנויות יפות של מזכרות ועתיקות נמצאים שרידים יפים של השער המזרחי של חומת סרדיקה וגם שרידי החומה עצמה. החומה בנוייה אבן בשילוב עם לבנים אדומות צרות ושימשה את העיר בין המאות 2- 14 לספירה. במעבר מוצגות עתיקות ותבליטים מעניינים, הכל מהתקופה הרומית. למעשה העובר במעבר התת-קרקעי מבקרים גם במוזיאון באותו זמן. יש להזכיר בצנעה שיש במקום גם שירותים ציבוריים, דבר נדיר בסופיה.

פסל סווטה סופיה Monument to Holy Wisdom

 

פסל סווטה סופיה, החכמה הקדושה, מתנוסס במקום בו ניצב בעידן הסובייטי פסל אדיר ממדים של לנין. לאחר נפילת הגוש הסובייטי מיהרו להוריד אותו, והמקום נשאר פנוי עד לשנות ה-90 של המאה ה-20. בשנת 2001 החליט ראש העיר שצריך למלא את החלל וציווה בחיפזון רב להקים שם פסל שיסמל את סופיה ואת שמה. הציבו שם פסל ברונזה שגובהו 24 מטרים, מעין אלה, בתור אלגוריה של החכמה הקדושה. השם שהתחיל מהכנסיה, התגלגל אל העיר, ועכשיו זוהי אלת הברונזה שנראית די מוזר, חלקה בצבע ברונזה וחלקה זהובה, ואנשי סופיה אינם יכולים שלא לתהות לעצמם מה בדיוק היא מסמלת עם היונה על כתפה וזר בידה האחת. אין ספק שפסל זה נשאר זר לכל ההווייה של סופיה, בערך כמו שפסלו של לנין היה נטע זר בתוך ההווייה הבולגרית.

כתובת: כיכר נזוויסימוסט nezavisimost, על יד חנות הכלבו הענקית צום.

סווטה סופיה

קניון חאלי Hali Mall

 

השוק המקורה הגדול, שהיום הוא קניון לכל דבר, נמצא בתוך מבנה ארכיטקטוני יפה, שנבנה בשנת 1911, באותה תקופה שבנו את בית המרחץ המרכזי, ועל פי אותן אמות מידה סגנוניות. מבחוץ הוא מעוצב בסגנון ניאו-ביזנטי, עם מגדל שעון ויקטוריאני ובולט. מבפנים הוא מעוצב ומסוגנן על פי כללים מודרניים: גג זכוכית המאפשר לאור היום לחדור פנימה ומסגרות ברזל בלגיות. לקניון שלוש קומות. הקומה העליונה מוקדשת למסעדות מזון מהיר מכל הסוגים, כשבמרכז שולחנות וכסאות לכל הסועדים, כמקובל בכל הקניונים הגדולים. קומת הקרקע מרווחת ובעלת מסדרונות אחדים שבהם מכל טוב העולם, החל במיני מזונות, פירות, ירקות, בשרים, מעדנים וכלה במיני בגדים, תכשיטים וכל מה שהדעת מעלה. הכל מעוצב היטב, נקי, מצוחצח, עם מערכת משומנת של מדרגות נוסעות.
בקומת המרתף שמורים היטב שרידי חומת העיר הרומית סרדיקה שראשיתה המאה הרביעית לספירה. בימי הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס במאה השישית שופצה החומה, עובתה והוגבהה, וכך הגנה על העיר עד המאה ה-14. החומה בנויה שכבות של אבן לסרוגין עם לבנים שרופות צרות. השרידים מוחזקים היטב וביניהם משולבות כמה מסעדות וכמה דוכנים קטנים.

שעות פתיחה: 07:00 – 24:00.

כתובת: שדרות מריה לואיזה 28. בין המסגד בניה בשי לבין בית הכנסת.

קניות קניות

שדרת ויטושה והסביבה Vitosha Boulevard

זהו רחוב הקניות העיקרי של סופיה, מרכז מסחרי הומה, רחוב נאה, בניינים בני ארבע או חמש קומות, חנויות מעוצבות, בתי קפה, מסעדות רוכלים ומדרכות רחבות ונוחות לטיול. עיקר השדרה משתרע בין NDK לבין כיכר סווטה נדליה. משם והלאה מתחלף שם הרחוב לשדרת מריה לואיזה. זהו רחוב שוטטות השופינג. בין יתר המבנים הבולטים שלו נמצא גם היכל הצדק, בניין ענק שבחזיתו עמודים ושני אריות שומרים על הכניסה (מזכיר מאוד את בניין הספריה הציבורית של ניו יורק). בקצה הצפוני של השדרה נמצא המדרחוב היחיד בעיר, פירוצקה (Pirotska) ובו בתי קפה, מסעדות, חנויות נעימות ומעוצבות ובכלל מדרחוב נעים לשוטטות.

בקצה המדרחוב נמצא שוק הנשים (ז'נסקי פזאר – Jenski Pazar). השוק משתרע על סמטה לאורך של חצי קילומטר הניצבת לרוחב פירוצקה. זהו השוק העממי הגדול ביותר של סופיה. במרכז הכביש נמצאים דוכנים הפונים לשני הצדדים, ועל המדרכות משני הצדדים חנויות. עיקרו של השוק מאכלים: פירות, ירקות, גבינות, בשר, דגים, מעדנים, משקאות, פרחים וכל טוב הארץ. אבל השוק עוסק גם בסחורות אחרות: בגדים זולים, נעליים זולות, כלי בית, וכל מה שהנפש רוצה במחירים זולים. כמו בכל שוק, הצפיפות רבה, כולם אצים רצים, עומדים על המקח, קצת לכלוך מוסיף לאותנטיות. שוק לכל דבר. השוק פתוח מזריחה ועד שקיעה. הזהרו מכייסים.

כתובת: שוק הנשים ברחוב סטפן סטמבולוב Stefan Stambolov

חנותיין בשוק הנשים

שוק הפשפשים Flee Market

 

האזור שבין קתדרלת אלכסנדר נבסקי לבין כנסיית סווטה נדליה הוא רחבה גדולה ולידה פארק קטן שניצבים בו פסלים רבים ונאים. זהו המקום שבו מתקיים שוק הפשפשים הקטן של סופיה. בעיקר בימי ראשון נפתחים כאן דוכנים עמוסים בכל מה ששוק פשפשים מציע, החל מכלי עבודה ישנים, חלקי שעונים ומצלמות, מפות תחרה ורקמות בולגריות, מזכרות אותנטיות ושאינן כאלה, כל הסוגים והמינים, בעיקר מזכרות מהתקופה הסובייטית: כובעי פרווה, מדליות צבאיות, צילומים, חולצות טי עם דיוקני גיבורים סובייטיים שעבר זמנם. ממצא אחד מעניין במיוחד אפשר לרכוש לאחר עמידה על המקח, והוא מעין כפפת עץ שאותה היו האיכרים מרכיבים על ידם השמאלית לבל תיפצע כאשר היא מאלמת את העשב, בעוד היד הימנית קוצרת את האלומה. המוכרים אוספים כפפות עץ ישנות כאלה, מעטרים אותן בציורי פולקלור בוגלריים, והרי לך מזכרת נאה מבולגריה. בצד השוק גם פינת ציירים קטנה ובה מוכרים הציירים מיצירותיהם.

 

מחוץ לסופיה

באלצ'יק Balchik

 

45 ק"מ מצפון לוורנה שוכנת העיירה באלצ'יק, וזהו טיול נחמד של יום מהעיר. העיירה נוסדה בתקופה הביזנטית, לפני כ-2,600 שנים, ובמקום שרידים היסטוריים. בבאלצ'יק גרים אנשים ממדינות רבות באזור, טורקים, רומנים, יוונים ובולגרים. מזלם של תושבי המקום שיחק להם: בתחילת המאה ה-20 התאהבה מריה מלכת רומניה במקום, וקבעה בו את ארמון הקיץ שלה. מריה היתה נכדתה של המלכה ויקטוריה מאנגליה מצד אביה, ונכדתו של הצאר מצד אמה. את רוב ילדותה בילתה באי מלטה, שבו ניכרת השפעת האדריכלות המוסלמית. יש המסבירים בכך את הדמיון של הארמון בבאלצ'יק למסגד. לאחר מלחמות הבלקן הועבר האזור, יחד עם יתר חלקי חבל דוברוג'ה שעל גדת הים השחור, לידי רומניה, וב-1940 החזיר אותם היטלר לשליטת בולגריה.
הבאים לבאלצ'יק מטיילים תחילה בגן בוטני גדול ובו יותר מ-3,000 צמחים, חלקם נדירים. סבך השבילים והמדרגות של הגן מוביל אל חוף הים השחור. בבאלצ'יק גם בית מלאכה משפחתי לייצור קרמיקה שנעים לבקר בו. על שפת הים ניצב הארמון הקטן של המלכה מריה, ובראשו מתנוסס צריח לבן. פנים הארמון הוא היום מוזיאון, אך הגן היפה על החוף מעניין פי כמה מן הרהיטים שהותירה אחריה המלכה. המשך הכביש מבאלצ'יק צפונה מוביל אל כף קאליאקרה, כ-60 ק"מ מצפון לוורנה. לשון היבשה הזאת יוצרת צוק גבוה, כ-90 מ' מעל הים. האזור כולו הוכרז שמורת טבע ונחשב אחד מאתרי הצפרות הטובים בבולגריה. בעונות המעבר חולפות בשמי קאליאקרה אלפי ציפורים נודדות. האגדה המפורסמת ביותר על המקום מספרת על 40 נערות בולגריות שהעדיפו לקשור את שערן זו לזו ולקפוץ ממרומי הצוק כדי לא ליפול בידי הכובשים העות'מאנים. בכניסה לכף ניצבת אנדרטה לזכרן, ששמה "שער 40 הבתולות". כדאי לטייל במקום ברגל, טיול שאורך כשעתיים, ואם מזג האוויר נאה כדאי לאכול או לשתות קפה במסעדה שבקצה הצוק.

הרי רילה Rila Mountain

 

רכס הרי רילה הוא אחד האזורים היפים בבולגריה, ונמצא ממערב לרודופי. הרי הרילה מלאי ההוד, המגיעים עד סמוך לסופיה, הם אידיאלים לטיולים רגליים. אחד הטיולים המפורסמים הוא מסלול הליכה מקומפלקס מליוביצה (Malyovitsa), אתר נופש הררי בגובה 1,750 מ' (שם שוכן בית הספר המרכזי לאלפיניזם), ועד למנזר רילה. זהו טיול האורך יום שלם, אם כי ניתן להאריך אותו יותר על ידי שילוב שמורת "שבעת האגמים". אפשרות קונוונציונלית יותר היא נסיעה לאתר הסקי בורובץ (Borovets), עליה ברכבל אל Hizha Yastrebets, בגובה של 2,363 מ', לערוך מסלול רגלי בכל אורך שהוא, ולשוב לבורובץ.

כפר רילה Rila

כפר בולגרי אופייני: כל הכפר מלא בסוכות גפנים, למעשה אפשר להגיד שכל הכפר הוא סוכת גפנים אחת גדולה, הנמשכת על פני כל הרחובות ובכל החצרות כאילו בהמשך אחד. בחורף הגפנים עירומות, אבל רואים יפה את שלדיהן מכסים את כל הכפר וכך גם את יתר הכפרים שבדרך. עוד מאפיין הוא איחסון קלחי תירס. הכפריים מאחסנים את קלחי התירס בצורה של אשכול גדול, בדומה לאשכול בננות, והאשכולות תלויים בכל מקום מתחת למחסות. על יד כל בית ערימת עצי הסקה מסודרים יפה, ואסמים העשויים מלבני בוץ. הדרך מסופיה לכפר רילה נמשכת שעתיים. עוברים דרך כפרים דומים רבים בעליה להרי רילה. ברילה עצמה יש תחנת אוטובוס קטנה שממנה יוצא אוטובוס למנזר רילה המפורסם. הנסיעה נמשכת 45 דקות, וכעבור שעה חוזר האוטובוס לרילה. אבל אין מה לדאוג: בשעה אפשר להספיק לראות הכל.

כתובת: אוטובוס יוצא פעמיים ביום מתנת האוטובוסים המערבית (הישנה) של סופיה, בשעות 10:20 16:00. אם רצונכם בטיול בן יום למנזר רילה, עליכם לצאת באוטובוס הראשון.

מנזר רילה Rila Monastry

 

מנזר רילה הוא המנזר היפה ביותר בבולגריה, ונמצא ברשימת אתרי מורשת עולמיים של ארגון אונסק"ו. זהו מנזר מפואר, המתנשא ממצוק מיוער. המבנה רב רושם. ארבע קומות של מרפסות המקיפות חצר גדולה, מטבח ענק, וכנסיה מרהיבה להפליא, על שלוש כיפותיה, ובה תמשיחי קיר יפהפיים המתארים מלכים, שליחים, מלאכים ומרטירים (קדושים מעונים), הכול בחיות, בתנועה ובצבעים עזים, כמיטב המסורת המזרחית הדקורטיבית, דוגמה מופלאה לאדריכלות תקופת התחייה הלאומית. יחד איתכם יהיו במנזר צליינים ונזירים מזוקנים חמורי סבר. הקדושה העוטפת את המקום, הציורים הצבעוניים, הנרות הבוערים ומפיצים אור חם לכל עבר, הולכי הרגל המתבוננים מקרוב בציורים וממלמלים תפילה, ועצי האשוח שעוטפים את ההרים, הופכים את הביקור לחוויה בלתי נשכחת. חווייה מרשימה יותר היא לבקר במנזר בחורף. אמנם קר, אבל שווה. המראה המרהיב של כל הקומפלקס עטוף בלבן וההרים המושלגים המתנשאים מעליו, מרומם את הנפש.

במקום זה קיים מנזר מאז שהקדוש איוון איש רילה, סווטי איוון רילסקי, שהוא הקדוש הפטרון והמגן של בולגריה, הקים את המבנה הראשון במאה העשירית. המבנה המקורי נהרס כמעט עד היסוד על ידי העות'מאנים במאה ה-18. המבנה הנוכחי המרשים נבנה בין השנים 1847-1816. מבחוץ נראה המנזר כמו מצודה מימי הביניים. היופי מתגלה עם הכניסה לחצר. החצר מוקפת בקלויסטר ענק, ובמרכז החצר כנסיית הולדת הבתולה, שהיא החלק המרהיב ביותר של המנזר. היא מוקפת אכסדרה ושורת עמודים, כשעיטורי התקרה באכסדרה מרהיבי עין. הכנסיה עצמה ענקית, כל סנטימטר מכוסה בציורי קיר נפלאים, האיקונוסטזיס הראשי ענק, מצופה עיטורי זהב, ולידו עוד כמה מחיצות תפילה קטנות יותר, אך לא נופלות ביופיין. האוצר הגנוז של הכנסיה הוא שריד קדוש, ידו של איוון איש רילה, השמורה במקום סתר בכנסיה ומוצגת רק לעתים נדירות. אוצר נוסף הוא האיקונה של הבתולה מהמאה ה-12, שמוצגת בדרך כלל ביום העליה לשמים של מריה, ב-15 באוגוסט.
החלק היחיד ששרד מן המנזר המקורי הוא מגדל אבן הצמוד לכנסיה. גובהו 23 מטרים. הוא נבנה בשנת 1335 על ידי הפאודל הבולגרי סטפן דרגובול (Dragovol) המכונה חרליו (Hrelyo) וזה שם המגדל. בקומה העליונה של המגדל יש קאפלה בשם "הטרנספיגורציה של ישו", ובה תצוגה נאה של פרסקאות מהמאה ה-14. בקומה התחתונה חנות מזכרות. רוב האוצרות של המנזר מוחזקים היום במוזיאון שבאגף המזרחי (הכניסה בתשלום). יש גם גלריה של איקונות

מגדל חרילו

. ויש עוד חנות תשמישי קודש של המנזר.

שלג על מנזר רילה

יופי עלי אדמות

9 comments

השאר תגובה