ואם הם לא מתו, הרי הם חיים עד היום הזה

 

העולם מלא אגדות. אנשים צריכים אגדות, ואם אין להם אגדות הם בוראים יש מאין. המצע הנוח ביותר לברוא  עליו אגדות הוא אנשים שלא מתו. מי שלא מת, או שלא נמצאה גופתו, יש סיכוי סביר שהוא יחזור אי פעם. תמיד יימצאו אנשים שיחכו לאיזה שהוא אדם, נבל או טוב לב, אבל שלא מת, ולכן יכול עוד לשוב. היהודים קוראים לזה משיח, הנוצרים קוראים לזה כריסטוס (משיח ביוונים) המוסלמים השיעים קוראים לזה מהדי (המוביל בדרך הישרה), ואם לא משיח אז לפחות באג 2000 – זוכרים? תמיד נחכה לו, למי שישנה את העולם, שיביא לנו גאולה, שיחזיר עטרה ליושנה… נספר עליו סיפורים, נטווה סביבו אגדות ושירים, נרקוד לכבודו, כל אחד ומטענו התרבותי עמו, העיקר שיבוא כבר…

ראשון לכל הנעדרים הוא חנוך:

כי לקח אותו האלוהים

חנוך

פרק ה בבראשית הוא רשימה של כל צאצאי אדם לדורותיהם. הרשימה מאוד סכמטית: על כל אחד נאמר כמה שנים חי, את מי הוליד, כמה שנים חי אחרי כן, והדו"ח מסתיים במילה וַיָּמֹת.

וזוהי הנוסחה: יח וַיְחִי-יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-חֲנוֹךְ.  יט וַיְחִי-יֶרֶד, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-חֲנוֹךְ  שְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.  כ וַיִּהְיוּ, כָּל-יְמֵי-יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה; וַיָּמֹת.

וזוהי הרשימה: אדם, שת, אנוש, קינן, מהללאל , ירד, חנוך, מתושלח, למך, נוח.

ברשימה הזאת, המאוד סכמטית יש שני שמות יוצאים מן הכלל: חנוך ונוח.

כא וַיְחִי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד אֶת-מְתוּשָׁלַח.  כב וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת-הָאֱלֹהִים, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-מְתוּשֶׁלַח שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.  כג וַיְהִי, כָּל-יְמֵי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה.  כד וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת-הָאֱלֹהִים; וְאֵינֶנּוּ כִּי-לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים.

לב וַיְהִי-נֹחַ, בֶּן-חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד נֹחַ, אֶת-שֵׁם אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת.

חנוך, השביעי ברשימה, יוצא מן הכלל ברשימה. הוא היחיד שהתהלך את האלוהים, הוא היחיד שלא מת, כי לקח אותו האלוהים, מספר שנות חייו קצר יחסית לכל השאר, וגם מיקומו במספר שבע אומר דרשני. הבדלים אלו היו מקור לאגדות ולמדרשים, לא רק בקרב היהודים אלא גם בקרב הנוצרים והמוסלמים השיעים.

נוח הוא גיבורה של הפרשה הבאה ולכן לא נעסוק בו כאן.

ברור כי מלים מסתוריות כאלה, שאין להן פירוש מתקבל על הדעת: התהלך את האלוהים, לקח אותו האלוהים – מושכות מיד תשומת לב מיוחדת ופירושים אין מספר. ואכן, כל הדתות עסקו בנושא זה וגם כתבו עליו. שלושה ספרים מוכרים בשם ספר חנוך.

ספר חנוך החבשי

ספר חנוך א – הנקרא גם חנוך החבשי, האתיופי או הכושי. ההנחה היא שכתבו אותו בארץ ישראל במאה השלישית לפני הספירה לערך, בשפה הארמית. הספר לא נמצא בשלמותו, ונשתמרו רק קטעים ממנו במגילות הגנוזות ובתרגום ליוונית. הוא לא נכנס לקאנון התנכ"י ועל כן נחשב לספר חיצוני. עותק שלם של הספר השתמר רק בתרגום לשפת געז, היא האתיוםית העתיקה, שפה שמית. אבל העותק הזה כנראה תורגם מהתרגום היווני ולא מהארמית. חנוך, גיבור הספר מסוגל לדעת את העתידות והנסתרות, ולפיכך הוא האיש שנועד לספר על תולדות האנושות מתחילתה ועד סופה, כאשר האור יגבר על החושך, והאל יגלה לצדיקים את "הבחיר" (המשיח). החוטאים ייענשו והצדיקים יזכו לגמול.

ספר חנוך ב – הנקרא גם רזי חנוך או חנוך הסלאבי מצוי בשלמותו רק בסלאבית כנסייתית עתיקה. זהו כנראה תרגום מיוונית של הספר שתורגם מארמית ובעברית במקור. הספר נכתב כנראה המאה הראשונה לספירה, בירושלים, כנראה לפני חורבן הבית. הספר עוסק בחנוך, במסעו בשבעת הרקיעים ופגישתו עם אלוהים. אלוהים מצווה עליו לשוב לארץ ולהעביר את הידע שצבר לבני האנוש. חנוך מלמד במשך 30 ימים, שלאחריהם הוא נלקח השמימה והופך למלאך מטטרון.

ספר חנוך ג – נכתב כנראה במאה החמישית לספירה וידוע גם כחנוך העברי.

דמותו של חנוך היא דמות מרכזית בספרים החיצוניים. חנוך הוא זה שקיבל ממלאכי האלוהים את הכתב ואת המדע והנחיל אותו לבני האדם.

במדרש פסיקתא דרב כהנא, -פרשה כג, מהמאה השביעית בארץ ישראל נאמר: "כל השביעין חביבין… בדורות השביעי חביב: אדם, שת, אנוש,קינן, מהללאל, ירד, חנוך – 'ויתהלך חנוך את האלוהים' (בראשית ה', כב); באבות השביעי חביב: אברהם, יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם, משה- 'ומשה עלה אל האלוהים (שמות יט, ג)".

קנקן שמן המתאר את הרמס מחזיק במטהו המפורסם, יוון, 470-480 לפני הספירה

במיתולוגיה היוונית המקביל לחנוך הוא הרמס אשר הביא לעולם את המדע.. דמותו של חנוך המביא לעולם את המדע של תנועת הכוכבים והמאורות נמצאת בספר חנוך א. הקבלה נוספת ניתן למצוא בסיפורו של פרומתיאוס, האדם שגנב את האש מן האלים והביאה לאנושות. פרומתיאוס נענש על מעשהו בייסורי נצח.

ראשוני הנוצרים ראו בספר חנוך נבואה אמיתית, ועד המאה השלישית לספירה נחשב הספר כאחד מכתבי הקודש. העובדה שחנוך, על פי המסורת, לא מת, שימשה בידי הנוצרים הראשונים טיעון לאישוש עלייתו של ישו כביכול השמימה.

אדריס מבקר בגן עדן ובגיהנום. איור לספר "סיפורי הנביאים", המאה ה-16

חנוך מוזכר בקוראן בשם אִדריס. המסורת מספרת שהוא "הועלה למקום גבוה". חנוך נזכר גם בתיאור המסע הלילי של מוחמד, אם כי בתפקיד משני. השיעים מאמינים כי עלי בן אבי טאלב, אבי השיעה, הוא צאצא של חנוך ושל אבות עולם, ולפיכך משייכים לאמאמים שלהם רקע ארוך של נבואה הרבה מעבר לעלי ולנביא מוחמד. כמו בקרב הנוצרים, שאבו השיעים מסיפור חנוך את רעיון העלייה השמימה. הם מאמינים כי מותו של עלי או אחד מצאצאיו אינו אמיתי וכי רגע לפני מותם מגיע להם מחליף משמים ואילו הם עולים השמימה ונמצאים בנבצרות. אלו הם האִמאמים. האִמאם האחרון צפוי לחזור לארץ כמשיח הנקרא מהדי (המנחה בדרך הישרה).

אליהו עולה במרכבת האש השמימה
Antonio Cifrondi

אליהו

מלכים ב ב  יא וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב-אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם. יב וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו וְלֹא רָאָהוּ עוֹד וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים.

אליהו לא מת, אלא נלקח לשמים. מאמצים גדולים נעשו לאתר את גופתו לאחר שנלקח במרכבת אש – אך ללא הועיל:

טו וַיִּרְאֻהוּ בְנֵי-הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר-בִּירִיחוֹ מִנֶּגֶד וַיֹּאמְרוּ נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל-אֱלִישָׁע וַיָּבֹאוּ לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ אָרְצָה. טז וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה-נָא יֵשׁ-אֶת-עֲבָדֶיךָ חֲמִשִּׁים אֲנָשִׁים בְּנֵי-חַיִל יֵלְכוּ נָא וִיבַקְשׁוּ אֶת-אֲדֹנֶיךָ פֶּן-נְשָׂאוֹ רוּחַ יְהוָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הֶהָרִים אוֹ בְּאַחַת הַגֵּיאָיוֹת וַיֹּאמֶר לֹא תִשְׁלָחוּ. יז וַיִּפְצְרוּ-בוֹ עַד-בֹּשׁ וַיֹּאמֶר שְׁלָחוּ וַיִּשְׁלְחוּ חֲמִשִּׁים אִישׁ וַיְבַקְשׁוּ שְׁלֹשָׁה-יָמִים וְלֹא מְצָאֻהוּ. יח וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו וְהוּא יֹשֵׁב בִּירִיחוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הֲלֹא-אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם אַל-תֵּלֵכוּ.

אם אליהו לא מת, ורק נלקח השמימה, מן הסתם הוא יכול גם לחזור. האמונה בחזרתו כבר נזכרת אצל הנביא האחרון, מלאכי, והוא לא סתם יחזור, אלא יהיה מבשרו של המשיח:

מלאכי ג   כג הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. כד וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם פֶּן-אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם.

אליהו מבשר המשיח
Pauline Fischer Date

מכאן הדרך כפר היתה פתוחה להאדרת שמו של אליהו. במהלך הדורות עברה דמותו של אליהו הקנא והרוצח מסיפורי אליהו בספר מלכים, לדמות המבשרת את הגאולה בפי חז"ל, להכנסתו לשולחן הסדר בכל בית בישראל, ובאגדות מאוחרות לסבא חביב המושיע כל מיני יהודי עניים צדיקים וילדים אובדים ביער.

המלך ארתור ואביריו
צילום מתוך הסרט משנת 2004

  המלך ארתור

הוא גיבור מספר אגדות אנגליות מימי הביניים, שהפך למיתוס. כמה היסטוריונים סוברים שהמיתוסים על המלך ארתור מבוססים על דמות אמיתית של מלך או מצביא בעל שם דומה שפעל בבריטניה לאחר נסיגת הרומאים ממנה, בתחילת המאה החמישית לספירה. ספרות אגדתית שלמה נוצרה סביב דמותו של המלך ארתור, וזאת גם לאור האגדה שהוא לא ממש מת. ארתור הגוסס הגיע לכנסייה קטנה שהייתה על חוף הים והשליך את חרבו למים. האגדה מספרת ששלוש מלכות הובילו את ארתור על פני המים אל גן העדן וכי פצעיו עשויים להירפא. המילים שהיו אמורות להיחרט על מצבתו הן – "פה נח ארתור, מלך לשעבר – ומלך לעתיד": "Here lies Arthur. The once and future king". כאשר תזדקק אנגליה לארתור יחזור המלך להנהיג אותה שנית בדרכו, שהיא דרך האבירות, הצדק והיושר.

האמאם אלחאכם באמר אללה

אלחאכִּם בִּאַמרִ אללה (השולט במצוות אללה)

הוא היה האמאם (שליט) השישי בממלכה הפאטִמית (ענף של השיעה) במצרים בין השנים 1021-996. הוא נחשב ליוצא דופן מבין כל האמאמים הפאטמים שנודעו בסובלנותם כלפי היהודים והנוצרים. היה ילד מוזר שגדל להיות שליט מוזר וקנא, שהחשיב את עצמו למהדי (משיח). התנהג ביד קשה לכל אוכלוסיית מצרים, כולל המוסלמים הסונים. בין גזרותיו פקד גם להרוס את כנסיית הקבר בירושלים, ואת בית הכנסת היהודי בפֻסטאט הסמוכה לקהיר. הוא אילץ את נתיניו הנוצרים לענוד צלבי עץ של חצי מטר ברוחב ובאורך סביב צווארם; על היהודים ציווה לענוד על צווארם צלם דמוי עגל, זכר לחטא העגל. כמו כן הוגבלה רכיבתם של נוצרים על סוסים לרכיבה על אוכפי עץ ועם רתמות ללא קישוטים ועיטורים. לקראת סוף ימי שלטונו הפך אלחאכם רדוף פרנויה, חשד בסובבים אותו והורה להוציא להורג כמה מבכירי ממשלו. תקופה זו התאפיינה גם בפרסום חוקים יוצאי דופן, כמו איסור על אכילת מלוח'יה, מאכל מצרי מסורתי, איסור על משחק השחמט, ציווה לעבוד בלילה ולישון ביום, אסר על נשים לצאת לרחוב ועל סנדלרים להכין נעלי נשים, נתן הוראה להרוג את כל כלבי העיר ועוד.

בשנת 1021 נעלם אלחאכם כשיצא לרכב על פרדתו בהרי המוּקַטַם הסמוכים לקהיר. בחיפושים שנעשו אחריו נמצאו רק פרדתו וגלימתו, אך גופתו לא נמצאה. סביר להניח שנרצח על ידי שונאיו הרבים. אבל עצם העובדה שגופתו לא נמצאה סיפקה לקבוצת מאמינים אפשרות להאמין בנסתר. הם טענו שהוא נעלם כדי להתייחד עם האל, כי מצאו את בגדיו עומדים באוויר בלי גופתו בתוכם. המסורת אומרת כי אלחאכִִּם בִּאַמרִ אללה נעלם במתכוון וכי הוא מסתתר כאות מבחן לעמידתם של המאמינים, אולם הוא עתיד להופיע באחרית הימים בתור מהדי. לימים נתייחד למאמיניו השם דרוזים על שם מוחמד בן אסמאעיל אלדרזי שהיה מנהיגם בשלב מסוים.


תמונת פסיפס המוקדשת לפרידריך "אדום הזקן", כנסיית אוגוסטה ויקטוריה בירושלים

פרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

פרידריך לבית שטאופן (הוהנשטאופן (1122- 1190) היה קיסר גרמניה והקיסרות הרומית הקדושה ונודע יותר בשם פרידריך ברברוסה כלומר פרידריך אדום הזקן.

לאחר ההסכם עם האפיפיור ועל פי קריאתו התארגן מסע הצלב השלישי בשנת 1190. למסע יצאו פרידריך ברברוסה בראש צבאותיו, מלך צרפת, פיליפ אוגוסט ומלך אנגליה ריצ'רד לב הארי. פרידריך לא זכה להגיע אל ארץ הקודש משום שטבע בנחל סאלף שבאסיה הקטנה. מותו גרם מהומה רבה וחוסר אונים בצבאו, שהותקף מכל עבר על ידי התורכים. רבים מהגרמנים ערקו חזרה הביתה, נהרגו, ואפילו התאבדו. רק כ-5,000 מהלוחמים הצליחו להגיע לעכו. בנו פרידריך השישי דוכס שוואביה, וחלק קטן מאנשיו הצטרפו אל שני המחנות האחרים, במטרה להביאו לקבורה בירושלים, אך המאמצים לשמר את גופתו בחומץ נכשלו. אי לכך, גופו נטמן בכנסיית פטרוס הקדוש באנטיוכיה, עצמותיו בקתדרלה של צור וליבו ואבריו הפנימיים בעיר טרסוס. אובדן הצבא הגרמני היה אחד הגורמים העיקריים לחוסר היכולת של משתתפי מסע הצלב השלישי לכבוש את ירושלים.

שמו של פרידריך נקשר באגדות רבות, ובתוכן זו של הגיבור הנרדם. האגדה מספרת שהוא לא מת, אלא ישן עם אביריו במערה בהר קיפהאוזר (Kyffhäuser) שבתורינגיה, או בהר אונטרסברג (Untersberg) בבאווריה, וכשיפסיקו העורבים לעוף מעל ההר הוא יקום משנתו ויחזיר את גרמניה לגדולתה מימי קדם. לפי האגדה, זקנו האדום צומח מבעד לשולחן שלידו הוא יושב, עיניו עצומות למחצה, אך מפעם לפעם הוא מרים את ראשו ושולח את אחד הילדים החוצה לבדוק האם העורבים כבר חדלו לעוף. במהלך ההיסטוריה קמו כל מיני אנשים אדומי שיער וטענו שהם פרידריך ברברוסה, ושהם יביאו את הגאולה לגרמניה. עד כמה שזכור לי, היטלר לא היה אדום שיער…

סבשטיאו הראשון
Cristóvão de Morais

סבשטיאו הראשון, מלך פורטוגל

חי בין השנים 1544- 1578, היה מלך פורטוגל בין השנים 1557 ל-1578. בשנת 1578 יצא למסע צלב נגד מרוקו, אך צבאו הובס בקרב אלקצר אלכביר וסבשטיאו עצמו נעלם בזמן הקרב. הוא נראה לאחרונה נלחם באומץ נגד אויביו, וההערכה היא כי נהרג בקרב וגופתו לא נמצאה.

מכיוון שהמלך סבשטיאו נעלם וגופתו לא נמצאה, התפתחו אגדות עם שטענו כי "המלך הנעלם" יחזור ויושיע את עמו בעת צרה.

 

וכולנו מחכים……………………

 

 

קרדיט: ערכים בויקיפדיה

השאר תגובה