"הצפון שלנו הוא"  ג

ג

חגים וטקסים

בכל יום ראשון, בשיעור הראשון, התכנסנו כולנו, ילדי בית חינוך ומוריו, בחדר האוכל לשירה בציבור הפותחת את השבוע. חולקו לכולם דפי השבוע, שבהם המלים לשירים המסמלים את השבוע, לפי עונות השנה ולפי החגים. אבל היו כמה שירים שהיו חוזרים כמעט מידי שבוע, שירי מעמד, למשל שיר הפועלים מוורשה, שאותו שרנו בהתלהבות כיאות לילדי עובדים עם הכרה מעמדית, הוורשווינקה:

סער הרשע מעל לראשינו

כוח האופל ישחק כברזל

קרב אחרון נאסור על אויבינו

עוד גורלנו יכס ערפל

הניפו דגלנו, אור לדרכנו

אל חיל ומורך אחים נתעודד

תחזקנה ידינו, יישר מפעלינו

הלאה קדימה העם העובד…

(מילים: וצלב סווייציצקי, לחן: עממי פולני, נוסח עברי: לא ידוע).

חולצה כחולה / והיא עולה / בלי שום ספק על כל העדיים

עוד שירים קבועים היו "חולצה כחולה, והיא עולה, בלי שום ספק על כל העדיים (מלים ולחן: אברהם זעירא)", "תחזקנה ידי כל אחינו המחוננים / עפרות ארצנו באשר הם שם" (מלים: ח"נ ביאליק, לחן: א"צ אידלסון) "הייתה צעירה בכינרת אשר בגליל" (מלים ולחן: עממי), את השירה בציבור היינו מסיימים בשירת שיר התפילה "התשמע": התשמע תפילתינו עם תפילת היקום העולם מעל פני רשע ודם לאחוה לרעות לשלום אדם" (מלים ולחן: לא ידוע). מעצבי השירה בציבור וההמנונים של בית הספר דאגו למחרוזת של שירי מעמד הפועלים, שירים ציוניים, וגם שירים מהמקורות היהודיים, מינון נכון של הכרה מעמדית, ציונות ויהדות.

ביום שישי, שהיה יום קצר, ולא היתה בו ארוחת צהרייים, אחרי שהיינו תורמים לקופסה הכחולה של הקרן הקיימת שהיתה בכל כיתה, כולנו לבושים בחולצות הכחולות, כל אחד עם השרוך הלבן או האדום, היינו מתכנסים לארוחת עשר, לחמנייה ושוקו. אבל לפני האוכל המנהל, אליהו בייליס, היה קורא את "מעשים בכל יום" ואחר כך היינו שרים שירה בציבור ומסיימים בשיר שמילותיו לקוחות מתהלים: הללויה בצלצלי שמע / הללויה בצלצלי תרועה / כל הנשמה תהלל יה /הללויה הללויה" (מלים: תהלים קנ, ה-ו, לחן: עממי חסידי).

בכל שנה היה בית חינוך מקיים כנס מחזורים. קראו לזה "יום המחזורים". נשלחו הזמנות לכל הבוגרים משנים קודמות והם באו בשמחה. בקרב התלמידים היתה תכונה רבה והתרגשות גדולה. הבוגרים היו מגיעים, נכנסים לכיתות, וגם מבצעים עבודות קטנות בבית הספר. אבל העיקר היה ארוחת הצהריים בחדר האוכל. הגונג מצלצל, כולם מתכנסים, גם הבוגרים שעבורם סדרו שולחנות מיוחדים. אליהו המנהל קורא את "מעשים בכל יום" בטון חגיגי במיוחד, ומזכיר את שמות כל הבוגרים שהגיעו ומאיזה מחזור היו. ואחר כך כמובן – שירה בציבור עם כל השירים הקבועים. אנחנו הקטנים התרגשנו לראות את הבוגרים המגיעים לביקור ונשבעים שגם אנחנו נבוא "כשנהיה גדולים". ההבטחות הללו התמסמסו לאיטן במשך השנים, ובעיקר לאחר שהגלו את בית החינוך שלנו ממשכנו ברחוב לסל 7 והעבירו אותו לרחוב הירקון. ביקרתי שם פעם. עדיין רואים בו את רוח בית החינוך הישן, אבל הנוסטלגיה היא כבר לא מה שהייתה פעם…

לוחית זיכרון לבית הספר ע"ש א.ד. גורדון במקום משכנו הישן ברח' ברנשטיין פינת לסל

בחנוכה נהג המורה לנגרות – נוח, להכין סביבונים מעופרת יצוקה וכל תלמיד קיבל סביבון. אחר כך הוקצתה שעה שלמה למשחקי סביבון בחצר. צריך לנחש על איזה אות יפול הסביבון. גם המורים והמנהל היו משתתפים אתנו במשחקים. משה ברקאי המורה והבמאי היה מכין כמה שבועות קודם את ההצגה על יהודה המכבי נלחם ביוונים. אריק איינשטיין למד בכיתה מעליי. כינויו בבית הספר היה "אריות" – כך קראו לו כולם. הוא היה יפה תואר ושחקן מצויין. (נוסף לכך שהיה ספורטאי מצטיין, אלוף הנוער בקפיצה לגובה). ולכן שיחק באופן קבוע את יהודה המכבי. את אנטיוכוס הרשע שחק תלמיד בשם רם בן אפרים. את ההצגה היו מעלים באולם הקאמרי, שהיה אז באולם התחתון של קולנוע מוגרבי.

בפורים היו מקיימים פורימון. כולם מתחפשים, גם המורים. ואז מקיימים בחצר בית הספר תהלוכת תחפושות. התחפושות המוצלחות היו מוכרזות בקול. במשך שנים היו התחפשות הנפוצות מלכת אסתר לבנות וקאובויס לבנים.

המנהל אליהו בייליס בחצר בית החינוך במהלך הפורימון

אבל פסח היה החג החגיגי מכולם. במשך שבועות לפני ליל הסדר הייתה כל כיתה בוחרת שני נציגים שהצטיינו בקול ערב ובקריאה נכונה. כל הנבחרים היו מתכנסים ועושים חזרות עד שהגיע יום ליל הסדר. בחדר האוכל הקימו שולחן מיוחד, גבוה יותר מכל השולחנות. כל התלמידים והמורים היו באים בחולצות לבנות. הנבחרים היו יושבים סביב השולחן הגבוה לפי סדר הכיתות, כשבראש השולחן ישב נוח, המורה לנגרות. הוא היה ראש הסדר. השולחן היה ערוך לפי כלל שולחן הסדר. לפני כל אחד מהתלמידים וגם לפני היושבים לשלחן הגבוה, הייתה מונחת ההגדה של פסח. ואז היה מתחיל הסדר. נוח מנצח על סדר הקריאה, יושבי השולחן קוראים, כל אחד את הקטע שלו, כשמידי פעם שרים כולם את השיר המתאים. עד היום, המנגינות של סדר בית החינוך משמשות אותי בליל הסדר. ואפילו סתם כך, לפעמים אני תופסת את עצמי שרה לעצמי בשקט את "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע, שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה. עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחריאיאית".

באגוזים נשחקה, חג הפסח בא
זוג או פרט, נחש נא

בהפסקה הגדולה של אותו יום, היו מחלקים לכל תלמיד חמישה אגוזים וכל תלמידי בת הספר ומוריו היו יוצאים לשחק באגוזים בחצר בית הספר. משחקים "זוג או פרט" או מניחים לוח עץ באלכסון אל הקיר וכל אחד מגלגל אגוז בתורו. אגוז שפוגע באגוז אחר, בעליו גורף את כל האגוזים שכבר היו מונחים על הארץ, ומהתחלה… זכורה לי היטב דמותו של אליהו המנהל המסתובב בחצר, כרסו הולכת לפניו, והוא נכנס למשחק פה ולמשחק שם, וכולו שמחה וחיוכים. אליהו בייליס, מנהל שכדוגמתו לא ראיתי, דמות נערצה ואהובה.

תם ולא נשלם

ברוך אל בורא עולם