תגית: אירופה

בעיר סנקט פטרבורג, בנקודת החיבור בין הנייבה לנייבה הקטנה, במקום שאליו מתחבר גשר הארמון, שוכנת כיכר קטנה, החודרת לתוך הנייבה. הכיכר קרויה כיכר פושקין, והיא מעוטרת בשני עמודים בולטים למרחוק.

מי שמטייל במרוקו יודע שכל גבר שני, אולי אפילו כל גבר ראשון קרוי בשם מוחמד. מי שמסתובב בהונגריה יודע שכל גבר שני (כנ"ל) קרוי בשם אטילה. מיד עולה ההקשר: אטילה

היתה פעם מדינה שקראו לה יוגוסלביה. הנשיא והרודן הבלתי מעורער שלה, טיטו, שלט בה ביד חזקה והוביל אותה בבטחה לשלווה וכלכלה משגשגת. היתה הרגשה ש"סיר הלחץ של אירופה", כמו שתואר

איפה נטשה ופייר / מילים: יהונתן גפן, לחן: שלום חנוך, ביצוע: השלושרים חלמתי חלום על דנובה על השלג, נטשה ופייר שיר על חלום הם נגנו בה שהיום הוא נשמע קצת

ההיסטוריה היוונית המודרנית החלה בשנות ה-20 של המאה ה-19. מלחמת העצמאות שהחלה כמרד איכרים הפכה למלחמת שחרור לאומי שנדחפה ע"י אליטות אירופיות שסלדו מהכניסה העות'מאנית לאירופה, והעריצו את יוון הקלאסית.

מי לא שמע על זוועות האינקוויזיציה. מי לא קרא על מכשירי העינויים, העלאות על המוקד, אכזריות לא אנושית? מי לא השתמש בביטוי "מה זה פה, אינקוויזיציה?", מי שאל את עצמו

בין נוטינגהם על בתי-אסוריה האפורים / לבין שפילד שמפלדתה רוקעו הסכינים / אני / משעין כתף על עץ האלון העתיק, / במרכז המבקרים של יער שרווד, / ומספר שוב, / בפעם

יש לנו נטייה לייחס לאנגליה הרבה קידמה, ליברליות וסובלנות. יש לנו נטייה לייחס לגרמניה, למשל, או לספרד, הרבה שנאת יהודים, עלילות, פרעות וגירושים. מה מוזר, אם כן, לגלות, שאנגליה קדמה לכל

בטקס שנערך במלאת שנה לרצח מייקל קולינס, גיבורה הלאומי של אירלנד במאה ה-20, קרא המשורר האירי שיין לסלי שיר לזכרו. באחד מבתיו נאמר: דרך צלחה, מייקל קולינס / אם תישאר

בתשעה ביולי של שנת 798 יצאו מארמון המלך קרל הגדול שבעיר אאכן, בירת האימפריה הפרנקית, שני בני אצולה, וסלים של הכתר, לאנטפריד וסיגיסמונד, ועמם היהודי יצחק בן יעקב, למסע שליחות