קטגוריה: סיפורים

מסיפוריה של אתי אברהמי-נבט העלייה מאיראן העלייה הגדולה מאיראן בשנות המאה העשרים המאוחרות יותר הביאה לארץ מלבד שטיחים פרסיים מקיר לקיר, כלי בית מנחושת, בדים ומכונות זינגר, קערות כסף אדירות

מסיפוריה של אתי אברהמי-נבט החנות של אבא כשהורי עלו ארצה בשנת 1971 הם שוכנו בדירת עמיגור בשכונה ברובע ו' באשדוד. זו הייתה דירה חדשה לגמרי בקומה א'  מין שיכוני רכבת

מסיפוריה של אתי אברהמי-נבט אֵבֵל אצלנו הרגשות סוערים מאוד. אמא שלי קיבלה עובדת זרה מאוזבקיסטן, מוסלמית שקטה וצנועה מאוד. מין שיבוט צעיר של אמא שלי ממש. היא כל כך מחונכת

צדפה סגורה אני הולכת בדרך העולה אל בית הקברות. הדרך עדיין בוצית ומנוקדת שלוליות קטנות. לפני שלושה ימים ירד גשם חזק והשקה את העולם. אבל היום השמש זורחת, האוויר מפויס,

שכונה אירנית – מעין הקדמה באחד מהקורסים שלימדתי ישבה תלמידה, תמיד בשורה הראשונה, קשובה וערנית. שמה אתי. לימים התברר לי שהיא קצת לוקה בשמיעה ולכן תמיד ישבה בשורה הראשונה. אתי

פרולוג הג'יפ הישן הוביל את הנוסעים מהאוטובוס שהגיע רק עד הקיבוץ השכן, בדרכי עפר מתפתלות, בינות לגבעות עגולות ונשיות, מוריקות ועטויות בשלל פריחה, אל ההתיישבות החדשה, רק לפני חודשים נולדה.

23 במאי  1984 הכל כל כך מוזר. אני לא מבינה מה קורה לי. מה קורה לו. מה הוא בדיוק רוצה. אני יודעת מה אני רוצה. יודעת בדיוק. רוצה שהוא יבוא

יום ב, מוצאי יום העצמאות, 7 במאי, 1984 פתאום הרגע תפסתי למה זה כל כך קשה לי ונורא לי. רק הרגע היתה לי התפרצות איומה של בכי. אני לא מפסיקה

פתח דבר יש לי חברה טובה, מירי שמה. בעצם, מה זה נקרא חברה טובה. אני מאוד מחבבת אותה ואפשר לדבר איתה על כל דבר בפתיחות ובעניין. זה לא שאנחנו נפגשות

ו. מעשי אהבים לבו של אברהם יצא אל השפחה השחורה. הוא ראה בחשש את היחסים הנרקמים בינה לבין אלט'אהִר. ערב אחד קרא לה לבוא לפניו. היא התיצבה וראשה מורכן. אברהם