שר העדה – אברהם הכהן הרופא בן יצחק בן פֻראת

א' ברקת, 2001, 'שר העדה – אברהם הכהן הרופא בן יצחק', HUCA, 71, החלק העברי, עמ'  א-יט.

שאלת ראש היהודים במצרים בתקופה הפאטִמית כבר העסיקה חוקרים חשובים ורבים. במרכזה ניצבת סוגיית התיקוף: האם מישרה זו ראשיתה עם ראשית השלטון הפאטִמי במצרים ובארץ ישראל, כפי שקבעו עם ראשית המחקר בנושא זה¹, או שמא אינו אלא תולדה של נסיבות משתנות והתפתחות היסטורית, שנשאה פירות רק בסוף המאה האחת-עשרה, כפי שקבעו חוקרים אחריהם.²  ושאלות אחרות, לא פחות חשובות: האם לאדם שהיה בעל התואר המוסלמי רַאיס אליַהוּד, תואר שהוענק על-ידי הח'ליפה הפאטִמי, הוענק במקביל גם התואר היהודי נגיד? ומי העניקו? מי היו ראשי היהודים? האם היו הגאונים, או שמא אנשי חצר כגון רופאים ואנשי כספים?³

 היום, בעקבות מחקרה החדש של שולמית סלע, נראה כי הדעה שהעלו החוקרים בראשית המאה, כי התואר ונושאו אכן קשורים לשלטון הפאטִמי מראשיתו, ראוייה לבדיקה מחודשת.⁴ במחקרה מציבה סלע שתי עובדות ישנות-חדשות: א. מישרת הרַאיס אליַהוּד התקיימה מאז ראשית השלטון הפאטִמי במצרים (969) וניתנה בידי חצרן יהודי, איש כספים או רופא, שרכש את אמון הח'ליפה וקיבל את התואר ראש היהודים הטומן בחובו ראשות על שלוש העדות: הרבניים, הקראים והשומרונים בממלכה הפאטִמית. הווה אומר: בראש כל מגזר עמד המנהיג המוכר שלהם: בראש הרבניים עמד גאון ארץ ישראל, בראש הקראים עמד הנשיא שלהם ובראש השומרונים עמד הכהן הגדול. מנהיגים אלה שלטו באופן מוחלט על המגזרים שלהם, מינו ופיטרו בעלי תפקידים, אכפו את החוק וניהלו את כספי הציבור. אבל בפני השלטונות המוסלמים ייצג את כל המגזרים האדם שמונה על ידי הח'ליפה למטרה זאת, הרַאיס אליַהוּד.⁵ ב. ברבע השני (ואולי גם השלישי) של המאה האחת-עשרה היתה המישרה בידיים קראיות.⁶

בינתיים זוהי דעת יחיד של חוקרת אחת, ואין היא מקובלת על קהילת החוקרים של ימינו. חוקרים אלה טוענים כי כל הראיות שנמצאו בגניזה עד כה מעידים על כך שהגאון היה האיש שמינה את כל המינויים בקהילות שעמדו תחת רשותו. לטענתם אין כל עדות על סמכות מעל הגאון שעסקה במינויים כגון אלה.⁷ אני, מכל מקום, הולכת בעקבותיה של סלע וממשיכה את הדיון על רקע מחקריה. להלן אַראה שהיתה דמות-על כזאת, כפי שעולה באופן נסיבתי מרמזים שונים בכתבי הגניזה. למרות שזוהי דעת מיעוט, חשוב לפרסמה ולהביאה לידיעת קהל החוקרים והקוראים, על מנת לפתוח את הדיון ולחדד את הוויכוח.את הדיון הזה אני מייחדת אך ורק לתקופה שבה ישבה ישיבת ארץ ישראל בטח בירושלים, כלומר עד הכיבוש הסַלג'וּקי בשנת 1073 ומעבר הישיבה לצור שבא בעקבותיו. לאחר מכן לבשו הדברים צורה אחרת, כמתבקש מהשינוי בנסיבות המדיניות החיצוניות.⁸

בעזרת תעודות גניזה ומחקרים קודמים אציג להלן רשימה משוערת של האנשים שהחזיקו לכאורה במשרת ראש היהודים מראשיתה ועד ימי הכיבוש הסַלג'וּקי. לראשון המזוהה עם השושלת הפאטִמית ועם כיבוש מצרים על ידיה (969), אקרא בשמו הספרותי פלטיאל. לשאלת זיהויו כבר נדרשו חוקרים רבים, שהציעו הצעות שונות ומגוונות. מקובלת עלי הצעתו של ברנרד לואיס שעליו מסתמכת סלע במחקרה האחרון, שפלטיאל מזוהה עם מוּסא בן אלעזר, רופאם של הח'ליפים הפאטִמים אלמַנצוּר, אלמֻעִז× ואלעַזיז (996-946), שאיתם עבר מן המַגרִבּ אל מצרים. הוא היה מייסדה של שושלת רופאי חצר שגם נשאו לכאורה במישרה הרמה של הרַאיס אליַהוּד, בניו יצחק וישמעאל, נכדו יעקב בן יצחק ונינו מוסא בן יעקב, עד שנת 1039. ⁹ אישים אלה הגיעו למישרתם בתוקף היותם רופאי חצר ואנו יודעים עליהם רק ממקורות ערביים. כתבי הגניזה אינם מזכירים אותם. לעומת זאת יודעים כתבי הגניזה לנקוב בשמות של אישים אחרים שפעלו בתקופה הנדונה, אף כי אינם מכתירים אותם בתואר רַאיס אליַהוּד. בין השנים 1026-970, בימיו של הח'ליפה אלחאכִּם (1021-996) בלטו שמריה בן אלחנן ובנו אלחנן בן שמריה. האב ובנו לא היו חצרנים, לא רופאים ולא אנשי כספים, אלא עמדו בראש הקהילה היהודית בפֻסטאט וניהלו אותה ביד חזקה ובתקיפות בזכות אישיותם המרשימה ולמדנותם המופלגת. גם קהילות ישראל האחרות חלקו להם כבוד ועמדו תחת סמכותם.לכאורה ניתןלהניח שהיו בעלי התואר רַאיס אליַהוּד.¹⁰

משפחה אחרת שמזכירים אותה הן בכתבי הגניזה והן במקורות מוסלמים, החל משנות השמונים של המאה העשירית היא משפחתו של מנשה אבן אלקַזאז (סוחר המשי), בנו עדי וצאצאיהם. הם היו קראים שנתמנו לעמדות מפתח בחצר הפאטִמית. מנשה היה הכּאתִבּ (פקיד ממשל) הממונה מטעם השלטונות הפאטִמים על סוריה ועל ארץ ישראל, ישב בדמשק ופעל ממנה. בנו עדי ירש את מקומו. פעילותם ומעורבותם בייצוג היהודים בחצר הפאטִמית נזכרת בצורה בולטת בכתבי הגניזה ואולי הם שנתמנו למישרה. מכאן ואילך איישו את עמדות המפתח בחצר אנשי כספים קראים.¹¹ ככלל כל תקופתו של הח'ליפה אלחאכִּם (1021-996) עדיין טעונה מחקר מדוקדק ולא ברור מעמדם של כל הנזכרים וסדר התמנותם, אם התמנו. אך ניתן להבחין במאפיינים של האישים הללו שבאו מן התחומים המוכרים: רופאי חצר רבניים, מנהיגים רבניים, אנשי כספים קראים.

הרַאיס אליַהוּד שלכאורה נתמנה אחריהם היה הקרא, הסוחר ואיש הכספים חֶסֶד התֻסתַרי, בין השנים 1026 ועד להוצאתו להורג בשנת 1049/50. הוא ואחיו אברהם מימנו חלקית את פעילויותיהם של הח'ליפים אלט'אהִר ואלמֻסתַנצִר ושניהם הגיעו לדרגות בכירות בממשל הפאטִמי.¹²  יורשו של חסד התֻסתַרי היה דויד הלוי בן יצחק, קרא ואיש כספים, עוזרו ויד ימינו של חסד התֻסתַרי, שכבר בחייו של חסד פעל בתור משנה לחסד ומחליפו בעת העדרו.¹³ דויד הלוי בן יצחק נזכר בתעודות הגניזה עד שנת 1055 בערך.¹⁴ בינו לבין הרַאיס הידוע לנו הבא, רופא החצר יהודה בן סעדיה, שהתמנה בשנת 1062 או 1064, מפרידות כעשר שנים לא ברורות.¹⁵ אחרי מות יהודה בשנת 1078 התמנה אחיו, מבורך בן סעדיה, שהיה גם הוא רופא חצר, ובימיו החל המאבק המשולש בין דויד בן דניאל הטוען לכתר ראש הגולה במצרים, לבין אביתר בן אליהו גאון ארץ ישראל ובין מבורך בן סעדיה, המחזיק במינוי הפאטִמי רַאיס אליַהוּד.¹⁶ על שני האחים בני סעדיה כבר ידוע לנו בוודאות שכיהנו במישרה של ראש היהודים.¹⁷

בתקופה זו בולטת בכתבי הגניזה דמות נוספת שמן הראוי לתת עליה את הדעת בהקשר לפנינו, הלא הוא אַבּוּ אִסחַק אברהם הכהן הרופא בן יצחק בן פֻראת. בדמותו דנו כבר כמה חוקרים בהקשרים שונים. אין בידי עדיין להביא כל תעודה חדשה הנוגעת בו, אך להלן אביא את ריכוז הידיעות עליו ואדון בהצעתי שהוא כיהן בתור רַאיס אליַהוּד בין דויד הלוי בן יצחק לבין יהודה בן סעדיה, כלומר בין שנת 1055 לשנת 1062 בקירוב.¹⁸

משפחת רופאים בעלייה

יש לייחס את עלייתם של בני המשפחה במעלות ההשפעה בחצרות השלטון המוסלמי לעובדת היותם רופאים. הנתיב הזה של רפואה בתור בסיס להצלחה בחצרות השלטון ידוע לנו היטב לכל אורך תקופות השלטון המוסלמי וגם הנוצרי.¹⁹ יצחק הכהן בן פֻראת (פרת), אביו של אברהם, שהיה רופא, נולד בפֻסטאט, העיר המרכזית של מצרים לצד קהיר, וחי בה.²⁰ שמו נזכר משנות השלושים של המאה האחת-עשרה, ואולי עוד לפני כן, אך תמיד בהקשר לבנו המפורסם. מכאן יש להסיק שיצחק עצמו לא הגיע למעלות גבוהות בחצר הח'ליפה.²¹ בסוף שנות העשרים או בשנות השלושים עזבה המשפחה את מצרים ועברה לגור בארץ ישראל, בעיר רמלה.²² ליצחק היו כנראה שני בנים, אברהם הרופא ובן נוסף שנזכר רק פעם אחת ויש להניח שלא התפרסם ולא היה רופא. בן זה נשאר לגור בפֻסטאט.²³

ייחוסה של המשפחה מתברר מכמה כתבי גניזה. אליהו הכהן בן שלמה הכהן גאון (שלמה הכהן היה גאון בשנת 1025) קרא לאברהם באחד ממכתביו: 'בן דודינו' וגם חתם בסוף מכתבו אליו 'בן דודך'.²⁴ גם יצחק האב מכונה במכתבים בפשטות 'בן אלעם', בן הדוד, משמע, הוא ידוע בייחוסו ובקירבתו המשפחתית למשפחת הכהנים הגאונים וזהו כינויו.²⁵ פלוני איש סיציליה שכתב לאברהם הכהן מכתב תודה חתם בעַלאמה (סימן היכר) 'ישע יוחש', היא העַלאמה של משפחת הכהנים הגאונים, שלמה הכהן גאון ובניו, לאות השתייכותו של אברהם למשפחה זו.²⁶ ייתכן שגם שם המשפחה 'בן פרת' או 'אבן אלפֻראת' מצביע על הקשר המשפחתי.²⁷ אביו של שלמה הכהן גאון היה יהוסף. אם השם פרת מצביע על 'בן פורת יוסף' המקראי, אפשר להניח שיצחק הרופא אבי אברהם ושלמה הכהן גאון היו אחים, שניהם בני יהוסף.²⁸ גם לגאון שלמה בן יהודה (כיהן בין השנים 1051-1025) היה קשר משפחתי באמצעות נישואין עם משפחת הכהנים הגאונים, ובאופן כזה גם עם אברהם הכהן בן יצחק, עובדה המסבירה את קירבתם היתירה, כפי שנראה להלן.²⁹ מכל הממצאים הללו עולה שיצחק הכהן הרופא ובנו אברהם היו בעלי ייחוס משפחתי מן המשובחים, בעלי קירבת דם למשפחת גאונים אחת ובעלי קשרי משפחה עם משפחת גאונים שנייה. מקירבה כפולה זו, מצד אחד למושלים פאטִמים, מכוח היותם רופאים ידועים, דבר שהעניק להם השפעה לא מבוטלת, ומן הצד האחר מכוח קירבת המשפחה לצמרת השלטון היהודית הנזקקת לבעלי השפעה בחצר כדי להיטיב את מצב היהודים, מסתברים גם התארים שהאב ובנו נעטרו בהם בשנות העשרים של המאה. את האב, יצחק הכהן הרופא, כינו בתואר 'זקן הקהילות'.³⁰ את אברהם הבן כינו בתואר "משוש הישיבה'.³¹ משמעותם המעשית של שני התארים לא נתבררה בוודאות. התואר 'זקן הקהילות' נמצא במאה האחת-עשרה רק בהקשר ליצחק הכהן, ויש להניח שקהילות פֻסטאט כולן, כולל הקראים, העניקו לו את התואר הזה לאות תודה על פעולותיו למענם.³² התואר 'משוש הישיבה' היה מן התארים שישיבת ארץ ישראל נהגה להעניק לאישים שפעלו למענה. לאברהם העניק את התואר ככל הנראה הגאון שלמה בן יהודה.³³

שלמה בן יהודה היה הגאון שטיפח בקפידה את הקשרים עם קרובי משפחתו רבי ההשפעה, יצחק הרופא ובנו אברהם, משום שנזקק לעזרתם בסוגיות שונות שדרשו מגע עם השלטונות הפאטִמים. מבין השניים היה הבן אברהם הרופא הבולט בכשרונותיו ובקשריו עם המושל ברמלה. זוהי הסיבה שבזכותה כבר בסוף שנות העשרים העניק הגאון שלמה בן יהודה לאברהם את התואר הנישא 'שר העדה'.³⁴ התואר 'שר' נתייחד בכתבי הגניזה לאישים שמילאו תפקיד רשמי בחצר הח'ליפה, והגאון הוסיף נופך שם בהעניקו לאברהם את התואר 'שר העדה'.³⁵ ואכן, הצדיק אברהם הכהן הרופא את כל התקוות שתלו בו הגאון ואנשי הישיבה. לאורך כל שנות השלושים התבקש אברהם להתערב אצל השלטונות הפאטִמים ברמלה ובמצרים בעניינים שונים לטובת הישיבה ולטובת אנשים פרטיים, וגם נהג לשלוח כספים לעזרת הישיבה ולעזרת נזקקים בארץ ישראל.³⁶ בעשור שנים זה ישבו יצחק ואברהם בעיקר ברמלה, אך לפי בקשות שהופנו אל אברהם תכופות על ידי אישי הישיבה, הגיעו כנראה מפעם לפעם גם לפֻסטאט.³⁷

בסוף שנות השלושים, אחרי שנת 1038, נפטר יצחק הכהן, אביו של אברהם. הדבר עולה ממכתב ניחומים של אליהו הכהן בן שלמה גאון לבן דודו אברהם.³⁸ על פי הניסוח הזהיר של המכתב ניתן לשער שמותו של יצחק היה כרוך במאורעות מדיניים מסויימים.³⁹ בדעתנו את דרכי החצר הפאטִמית ואת קירבתו של יצחק לחצר ולמושלים הפאטִמים, הדבר מתקבל על הדעת.⁴⁰ מכאן ואילך נזכר שם האב יצחק במכתבים שונים רק בלויית ברכת המתים.⁴¹

בין השנים 1034 ל1042- טלטלה את העולם היהודי מחלוקת גדולה בין שני טוענים לכתר הגאונות בארץ ישראל: הגאון בפועל, שלמה בן יהודה, והטוען לכתר הגאונות נתן בן אברהם.⁴² על פי כמה רמזים במכתביו של שלמה בן יהודה ניתן לשער שאברהם הכהן היה בין תומכיו.⁴³ סביר להניח שגם נתן בן אברהם היה מעוניין בתומך רב השפעה כאברהם הכהן הרופא, היוצא ובא בחצרות שליטים, וניסה לקשור עמו קשרים, אך ללא הצלחה.⁴⁴ בסוף שנת 1041 הפעיל אברהם את קשריו בחצר הפאטִמית וכתב לח'ליפה מכתב בשם כל תומכי שלמה בן יהודה בבקשו מאת הח'ליפה להכריע לטובת הגאון בפועל. במכתב הזה תקף אברהם הן את האחים התֻסתַרים והן את דויד הלוי בן יצחק, הסוחרים הקראים אנשי החצר ולכאורה בעלי המישרה 'רַאיס אליַהוּד'. עובדה המצביעה על כך שכבר אז התחיל אברהם במערכה על השגת המינוי למישרה הנעלה, שלא היתה רמה ממנה, של ראש היהודים בממלכה הפאטִמית.⁴⁵ שלמה  בן יהודה הצליח לקיים בידו את הגאונות, גם בעזרת ידידו רב ההשפעה אברהם הכהן. בסוף שנת 1042, לאחר שנפלה ההכרעה לטובתו, כתב הגאון המנצח מכתב תודה לידידו. במכתב ציין לשבח את השפעתו של אברהם אצל 'המושל בעיר הקודש', 'גדולי העיר', 'השליט הגדול אשר ברמלה', כלומר פקידים מוסלמים גבוהים, מושלי הערים בארץ ישראל, וכן אצל 'אדוננו המלך הגדול', הוא הח'ליפה, ו'אדוננו המשנה האביר', הוא הוזיר.⁴⁶ שמו של אברהם הכהן היה למופת בעיני אנשי ישיבת ארץ ישראל ובעיני מנהיגי הקהלים במצרים כאחד.⁴⁷ שלמה בן יהודה נתן בו אמון ללא מצרים ואפילו התלונן באוזניו על התנהגותו של יוסף הכהן בן שלמה גאון, שהיה אב בית הדין של הישיבה, אך כזכור היה גם בן דודו של אברהם הכהן עצמו.⁴⁸

האמנם רַאיס אליַהוּד

עלייתו של אברהם הכהן לשיא מעמדו בחצר הח'ליפה כרוכה בתקופת גאונותו של דניאל בן  עזריה. הגאון שלמה בן יהודה נפטר באפריל 1051. ⁴⁹ עד ספטמבר 1052 נאבקו שני טוענים לגאונות על המישרה הרמה: יוסף בן שלמה הכהן גאון ודניאל בן עזריה, צאצא למשפחת ראשי הגולה בבבל.⁵⁰ אברהם הכהן נקט עמדה ברורה לטובת דניאל בן עזריה, למרות שהטוען נגד דניאל בן עזריה, יוסף הכהן, היה בן דודו של אברהם. יש להניח שאברהם הכיר היטב את שני הטוענים וראה עדיפות ברורה לדניאל בן עזריה מצד אופיו, כישוריו ויכולתו על פני בן דודו עצמו ובשרו. לאברהם היו קשרים עם דניאל עוד משנות השלושים, ובהעדפתו זו הלך בדרכי אביו יצחק, שגם הוא העמיד את העניין הכללי לפני העניין המשפחתי. אבל אולי העריך אברהם שדניאל בן עזריה יוכל לסייע בידו לקבל את המינוי למישרת רַאיס אליַהוּד. לדניאל בן עזריה היה לובי חזק ביותר בפֻסטאט, ואברהם קיווה שבבוא העת יוכל להסתייע בידו. כשהגיעה שעת ההתמודדות, עמד אברהם הכהן לצידו של דניאל בן עזריה.⁵¹ כאמור, נמשך המאבק הזה לאורך כשישה-עשר חודש. בראשונה הצליח יוסף הכהן לגייס לצידו את השלטונות הפאטִמים המקומיים, ודניאל בן עזריה ביקש מידידו אברהם הכהן שיפעיל את השפעתו אצל הוזיר, כדי שהלה יורה לשלטונות המקומיים לשנות את דעתם.⁵² לאות תודה על עזרתו העניק דניאל בן עזריה לאברהם הכהן את התואר 'פאר הכהונה'. עם זאת הפציר באברהם שלא יגלוש בעת שיחותיו עם השליטים המוסלמים לנושאים רגישים כגון פולמוסים דתיים, דבר שעלול היה לעורר את חמתם.⁵³ המאמצים המשולבים נשאו פרי. בסוף שנת 1052 כבר התמנה דניאל בן עזריה גאון ארץ ישראל, אך עדיין לא קיבל את הסִגִ'ל, את המסמך הרשמי מן הח'ליפה. גם בעניין זה התבקש אברהם לסייע ולשלוח לדניאל בן עזריה את הסִגִ'ל, עובדה המעידה על מעמדו בחצר וקשריו עם הוזיר.⁵⁴

מעמדו הבכיר של אברהם בחצר הח'ליפה וקשריו הבלתי-אמצעיים עם הוזיר העמידו אותו בעמדה שבה יכול היה לסייע לא רק לגאון, אלא לכל יחיד או קבוצת אנשים, בארץ ישראל או במצרים, שנזקקו לעזרה.⁵⁵ כל אלה שפנו לעזרתו הרבו לחלוק לו שבחים ותארי כבוד. הגדיל מכולם הגאון, דניאל בן עזריה, בהזמינו את 'שר העדה, פאר הכהונה' להצטרף אליו לתפילה בבית הכנסת של הירושלמיים ברמלה.⁵⁶

באמצע שנות החמישים בשלו התנאים לדעת אברהם הכהן לעבור לקהיר, קרוב יותר לחצר הח'ליפה, ולפעול למען השגת המינוי הנכסף 'רַאיס אליַהוּד'.⁵⁷ ייתכן שבסביבות שנת 1055 קרה משהו לקרא איש הכספים דויד הלוי בן יצחק, שהיה לכאורה הרַאיס אליַהוּד האחרון, אולי חלה, ודבר זה המריץ את אברהם הכהן לעבור לקהיר. עם מעברו לקהיר הציעו לו מן החצר מינוי למישרה רמה, כלשון הכתוב 'גלאלה מנזלתה' – מעמדו הנעלה. הדעת נותנת כי מדובר במישרת הרַאיס אליַהוּד.⁵⁸ הדברים כתובים במכתב שכתב הגאון דניאל בן עזריה לאברהם הכהן. במכתב משובצים ביטויים מן הלשון הדיפלומטית הפאטִמית. הגאון מזכיר 'חצול עוץ אלסגל', כלומר, השגת העתקה של הצו המלכותי של הח'ליפה. סִגִ'ל הוא המונח הדיפלומטי הפאטִמי לכתב מינוי רשמי מלכותי.⁵⁹

הגאון מציין במכתבו גם שאברהם הוא 'אלאצול פי הדה אלנעמה', כלומר מקור החסד הזה. למונח נִעמה בלכסיקון הדיפלומטי הפאטִמי משמעות של חסד המוענק בתוקף צו מלכותי.⁶⁰ במכתב אחר שיצא באותה שנה מארץ ישראל כתבו לאברהם בין מליצות הפתיחה: 'מנוי בסגולה'. זהו משחק מלים בעברית על המונח הדיפלומטי הפאטִמי סִגִ'ל, לכאורה עדות לכך שאברהם קיבל את הסִגִ'ל, כלומר  את התואר רַאיס אליַהוּד.⁶¹

בעקבות המינוי המלכותי העמיק אברהם הכהן גם את מעורבותו בענייני קהילת מצרים. המינויים בתוך קהל הרבניים היו בסמכותו של הגאון, אבל הקובע והפוסק האחרון היה הרַאיס אליַהוּד. מכתבי הגניזה עולה שאברהם פסק במינויים הקהילתיים השונים, כגון פיטוריו של השוחט ומינויו של שוחט חדש, ובעיקר היה הפוסק האחרון בנושא מינויו של מנהיג הקהל החדש במקום אפרים בן שמריה שנפטר, הלוא הוא עלי בן עמרם.⁶²

הרמזים לאפשרות כי אברהם הכהן הרופא התמנה למישרת הרַאיס אליַהוּד עולים מעוד כמה מסמכי גניזה. בשנת 1055 בערך ראה הגאון דניאל בן עזריה לנכון להעניק לאברהם הכהן תואר נוסף על כל תאריו, 'הוד הזקנים', והסביר: 'וכך יהיה סדר התארים: אדירנו ואצילנו ואבירנו כבוד גדולת קדושת מרי ורבנא אברהם הכהן שר העדה הוד הזקינים פאר הכהנים'. כן ציווה הגאון להורות על תפילות לכבוד אברהם בבתי הכנסת בכל קהילות ישראל והכריז כי קהילות העיר פֻסטאט נתונות באופן מוחלט למרותו ולהחלטותיו של אברהם.⁶³ הגאון הרבה לשבח את מעמדו הגבוה של אברהם בחצר, את קירבתו לוזיר, את יכולתו לפעול ולהשיג דברים מן הוזיר, גם לטובת הכלל וגם לטובת דניאל באופן אישי, והוא מכנהו: 'השר הגביר שר העדה הוד הזקינים פאר הכהנים הבכיר בעם יי'.⁶⁴

קודמיו של אברהם במישרה היו כנראה כפי שציינתי לעיל, חֶסֶד התֻסתַרי ודויד הלוי בן יצחק. לחסד התֻסתַרי העניק הגאון שלמה בן יהודה את התארים: 'הזקן האדיר' ו'זקן בית ישראל'.⁶⁵ והוא קורא לו במכתביו 'השר הגביר הזקן האדיר', בדיוק כפי שקוראים לאברהם הכהן 'השר הגביר' ואחר כך שורת התארים הנלווים, ללמדנו על מעמדו בחצר.⁶⁶ באותה מידה הירבה שלמה בן יהודה לשבח את חסד התֻסתַרי על מעשיו למען הכלל ולמענו באופן אישי ולהרים על נס את מעמדו הגבוה בחצר ואצל הוזיר, ולהורות על תפילות לכבודו. גם שליטתו של חסד בענייני קהילת פֻסטאט היתה מוחלטת.⁶⁷ הדברים חוזרים על עצמם בדמותו של דויד הלוי בן יצחק. כינו אותו לרוב 'השר הנאה', 'השר האביר', 'השר היקר', או 'עטרת השרים'. תארו המיוחד היה 'זְקן הדוֹר', וכתבו לו במכתבים 'זקן הדור השר האדיר'.⁶⁸ התארים הללו מדברים בעד עצמם: התואר 'שר', כאמור לעיל, הוענק על ידי הגאונים ומנהיגי הקהל אך ורק לחצרנים היהודים. התואר 'זקן' הוענק לנכבדי הקהל, העשירים והמשפיעים, שמתוכם היו מתמנים בעלי התפקידים בקהילה. אבל התארים הכפולים שמנינו לעיל, כגון 'השר הגביר זקן בית ישראל', אותם מצאנו רק בהקשרים של חצרנים מורמים מעם, אלה שלכאורה נתמנו לתואר רַאיס אליַהוּד, כגון אלה שמנינו כאן, חסד התֻסתַרי, דויד הלוי בן יצחק ואברהם הכהן. את הרַאיס אליַהוּד שבא אחרי אברהם הכהן, הלוא הוא יהודה הרופא בן סעדיה, כינה שלמה הכהן בן יוסף, בן אחיו של הגאון אליהו הכהן בן שלמה בתואר 'זקן ההוד', תואר כמעט זהה לשל אברהם הכהן שכינויו היה כזכור 'הוד הזקנים', אך בגירסה אחרת, כדי להבדיל בינו לבין קודמו. את התואר הזה העניק ליהודה בן סעדיה הגאון אליהו הכהן ששלט בין השנים 1083-1062. ⁶⁹

החזן של קהילת פֻסטאט ויד ימינו של המנהיג אפרים בן שמריה כתב לרַאיס אליַהוּד דויד הלוי כך: '… אדוננו כבוד קדושת מרנא ורבנא דויד בן יצחק השר הנכבד העומד בפרץ ומיליץ יושר בעד ישראל לפני המלך והשרים והגבירה והסריסים… כיוסף לפני פרעה וכמרדכי לפני אחשורוש'. תאור זה הולם בדיוק את מעמדו של האדם הממונה באופן רשמי על ידי הח'ליפה להיות רַאיס  אליַהוּד, והוא יוצא ובא לפני המלך, אמו וכל אנשי חצרו, ופועל למען עם ישראל בחצר המלך כיוסף וכמרדכי בשעתם.⁷⁰ מכתב אחר שהופנה אל 'אדוננו פאר כל בני לוי', קרוב לודאי דויד הלוי בן יצחק, נוקט בלשון דומה: 'לאדוננו השר הגדול המכובד והמיוקר המכותר בארבעה כתרים כתר תורה וכתר לויה וכתר יראה וכתר מלכות קבה (קדוש ברוך הוא)… ויתנהו לחן ולחסד… ובעיני המלך והמשנה והגברתות והסריסים ושרי המלכות ועיני כל אנשי המלכות…'.⁷¹ באותה לשון בדיוק כתבו אישים מקהל ירושלים אל אברהם הכהן הרופא בקהיר: …'וימציאהו חן לפני אדוננו המלך יל (יחי לעד) ולפני הגבירה ולפני גדולי המלכות ובעיני כל רואיו… אשר הוא עומד לפני עם יי בכל יכלו ובכל מאודו ומשליך נפשו מנגד בעד עמו ישראל…'.⁷² גם מלשון זו אפשר להסיק שאברהם הכהן, בדומה לדויד בן יצחק לפניו, נשא במישרה הרמה שאיפשרה לו לצאת ולבוא בחצר ולפעול למען עמו. באותו מכתב מכנים אנשי קהל ירושלים את אברהם הכהן בתואר 'תפארת השרים', וכינוי זה הוא מקבילה מדויקת של כינויו של קודמו, דויד הלוי בן יצחק 'עטרת השרים'.⁷³

אנשי הקהל בפֻסטאט ראו באברהם את מנהיגם העליון, מתוקף מישרתו ומתוקף הוראת הגאון, אך ראוי לציין שלא כולם היו שלמים עם סמכויותיו הבלתי מעורערות והיו גם אנשים שככל שניתן בידם יצאו נגדו, כמנהג הקהל היהודי שהורגל גם בשלטון ריכוזי, אך גם בזכויות הפרט, בעיקר אם היה זה מנהיג הקהילה שיצא נגד סמכותו המוחלטת. דברים אלה עולים ממכתב של עלי בן עמרם אל אברהם הכהן. ראשיתו פתיחה מחורזת ובה דברי שבח והלל, שבהם הדגש הוא על המילה 'ראש'. המשכו הודעה כי עלי בן עמרם, בתור ראש הקהל, מכריז את שמו של אברהם הכהן בראש כל תפילה בבית הכנסת, כפי שנהגו כלפי כל מנהיג ומושל, ועל פי הוראתו המפורשת של הגאון. אך בהמשך המכתב מודיע עלי בן עמרם לאברהם הכהן כי אינו יכול להתייצב בפניו כנדרש, משום שהוא עסוק בחנותו ואין מי שיחליפו בעבודתו, דברים שיש בהם משום עזות מצח ומרדנות, והם משקפים את מערכת היחסים המורכבת בינו לבין הרַאיס אליַהוּד בראשית צעדיו של עלי בן עמרם בתור ראש הקהל. לימים נתמסדו היחסים ביניהם וראש הקהל המרדני למד לציית לעומד בראש.⁷⁴

כפי שעולה מכתב מינוי של הרַאיס אליַהוּד על ידי הח'ליפה הפאטִמי, נשא ראש היהודים בתואר שכלל בקרבו את הראשות על שלושת העדות המוכרות של היהודים: 'ראש כל היהודים, הרבניים, הקראים והשומרונים'.⁷⁵ עדיין לא מצאנו את התואר הכולל הזה כלשונו בהתייחסות אל ראשי היהודים שהזכרנו כאן כגון חסד התֻסתַרי, דויד הלוי בן יצחק ואברהם הכהן, אולם רמזים לתואר ניתן למצוא. זכאי הנשיא בר ידידיהו, נשיא קראי, כתב לאברהם הכהן מכתב שפתיחתו מליצות מחורזות. בין יתר השבחים שהרעיף עליו כינהו 'פאר שלושה חלקים', תואר שעשוי לרמוז על שליטתו בשלושת חלקי האומה על פי התפיסה האסלאמית.⁷⁶

כרוך בנושא זה הוא גם הנושא הקראי. כפי שראינו לעיל, לאחר ימי הח'ליפה אלחאכִּם עלו האישים הקראים לגדולה בחצר המלך. שני הראשים שקדמו לאברהם, חסד התֻסתַרי ודויד הלוי בן יצחק היו קראים. שורה של רמזים מאפשרת לנו להגיע למסקנה שאברהם הכהן היה גם הוא קרא או מקורב מאוד לקראים. לכאורה אין להעלות על הדעת שהיה קרא, שהלא אביו היה כנראה אחיו של הגאון שלמה הכהן בן יהוסף. אבל היטב ידוע לנו שהמעבר בין העדות היה אפשרי. על פי עדויות מן הגניזה היתה ניידות בין שתי העדות ולעתים בחרו האנשים להשתייך דווקא לעדה מסוימת על פי אינטרסים חברתיים וכלכליים.⁷⁷ כזכור הזמין הגאון דניאל בן עזריה את אברהם הכהן להתפלל עמו בבית הכנסת ברמלה. האם יעלה על הדעת שקרא יתפלל בבית הכנסת הרבני?  והנה אפילו שלמה בן יהודה מעיד על עצמו, שבטרם התמנותו גאון, היה שליח ציבור בבית הכנסת הרבני והקראי ברמלה לסרוגין.⁷⁸ במכתבי המחאה שכתב אברהם הכהן אל הח'ליפה בפרשת המחלוקת בין שלמה בן יהודה ונתן בן אברהם הוא תוקף את חסד התֻסתַרי בנימוק 'שאין הוא מבני דתם', בשעה שבכל המכתב הוא מדבר בגוף ראשון רבים. האם כתב כך אברהם משום שהוא עצמו היה קרא שדיבר בשם הרבניים?⁷⁹ את יצחק, אבי אברהם הכהן, כינו גם 'זקן שתי הפאות'. שתי הפאות הן שתי העדות, הרבניים והקראים.⁸⁰ בתואר זה כינו את האחים התֻסתַרים שהיו קראים ואת הקרא דויד הלוי בן יצחק, בשעה שהתערבו לפני הח'ליפה והוזיר להצלת מנהיג קהל הירושלמיים מעלילת שווא. בהזדמנות אחרת כינו את דויד הלוי בן יצחק 'פאר שתי הפאות'.⁸¹ נראה איפוא, שאת התואר הזה ייחדו לחצרנים קראים נעלים, לכאורה בעלי התואר רַאיס אליַהוּד והסמכות הכוללת על הרבניים, הקראים והשומרונים. התכוונו לצרף את התואר לשמו של אברהם הכהן וצרפוהו לשמו של אביו וכך חלקו כבוד גם לאביו של הרַאיס אליַהוּד.

בדומה לחסד התֻסתַרי ולדויד הלוי בן יצחק, קודמיו בתפקיד, ניהל גם אברהם הכהן כינוסים וישיבות בענייני הקהל במַג'לִס שלו, הוא חדר המושב. כך עולה ממכתבו של הגאון דניאל בן עזריה, רמז למעמדו של אברהם, אך אולי גם לקראותו (מַג'לִס הוא בדרך כלל הכינוי לבית הכנסת של הקראים).⁸² אביתר הכהן בן אליהו, שהיה הגאון לאחר מות אביו בשנת 1083, האשים במגילתו הידועה את דניאל בן עזריה עצמו בקשר עם הקראים: 'ויתחזק בכת צלע'. ייתכן מאוד שהתכוון בכך לקשריו של דניאל בן עזריה עם אברהם הכהן בן יצחק.⁸³ עלינו להוסיף לכך את מכתבו של זכאי בן ידידיהו, הנשיא הקראי, שמכנה את אברהם הכהן 'גזע הרועים' ו'חוטר מגזעם'. בדרך כלל ביטויים אלה היו שמורים לבית דויד. ואולי הוא מרמז כאן על קשרים משפחתיים של אברהם עם משפחתו שלו, שהיא נצר לבית דויד, על פי תוארו 'הנשיא'.⁸⁴

קשרים הדוקים עם עוד אחד מנשיאי הקראים עולים גם ממכתב של שלמה בן יהודה אל אברהם הכהן. הגאון מזכיר שהנשיא הקראי אַבּוּ אלחַסַן יֹאשיהו עומד להיפגש עם אברהם ומפגיע באברהם שיסדיר עם הנשיא עניינים מסוימים.⁸⁵ קשרים דומים נרמזים גם על ידי עלי הכהן הפרנס החבר בסנהדרין גדולה בן יחזקאל החזן בן שלמה החבר, אחד מן האישים הבולטים של ישיבת ארץ ישראל, ואולי גם קרוב משפחתו של אברהם הכהן, על פי לשון הקירבה שהוא נוקט בה במכתביו אליו.⁸⁶ הגאון דניאל בן עזריה, הזכיר באחד ממכתביו לאברהם הכהן כי 'נפוצה אצל אנשינו (הרבניים) … (הידיעה) בדבר רום מעמדך… אצל הדרת הוזירות הנכבדה… ורבו שמחתם ותודתם לאלהים… וביקשו כי יוסיף לך תוספת כל טוב…'.⁸⁷דבריו על 'אנשינו (הרבניים)' עשויים לרמוז לכך שאברהם אינו בדיוק מאנשיהם. הצטברות כל הרמזים הללו עשויה לפחות להעלות השערות על קשריו המאוד קרובים של אברהם לקראים ולקראות, או אפילו על קראותו, ולצרף אותו בכך לשורת ראשי היהודים מן הקראים, חסד התֻסתַרי ודויד הלוי בן יצחק (ואולי גם למנשה אִבְּן אלקַז×אז).

סוף דבר

בשנת 1055 בקירוב נשא אברהם הכהן 'שר העדה פאר הכהנה זקן הבין והיראה והדיעה' אשה.⁸⁸ למרות הברכות והאיחולים לבן, שליוו רבים מן המכתבים שכתבו אליו,⁸⁹ כנראה לא נולד לאברהם בן.⁹⁰ הכֻּניה (כינוי) שלו 'אַבּוּ אִסחַק', אינה בהכרח מעידה על כך שיש לו בן בשם יצחק, אלא על כֻּניה קבועה לשם אברהם, על פי אברהם אבי האומה שהיה אביו של יצחק.⁹¹

בסוף שנות הששים התחילה להסתמן ירידה בכוחו של אברהם הכהן. ייתכן שבאה בד בבד עם עלייתו של רופא יהודי חדש במעלות החצר, הלוא הוא יהודה בן סעדיה.⁹² השפעתו של אברהם עדיין היתה רבה הן בחצר והן בקהילה. הוא מינה ופיטר בעלי תפקידים בקהילה בשיתוף פעולה הדוק עם הגאון דניאל בן עזריה והפעיל את סמכותו על מנהיגיה, שטרחו לשמור אתו על קשר הדוק.⁹³ כשעלתה בעיה קשה ביותר, של חיים ומות, נדרש עדיין אברהם הכהן לגייס את מיטב השפעתו בחצר ולהציל נפש יהודי שנידון למיתה.⁹⁴ אבל ככלל, אין אנו מוצאים עוד מכתבים רבים מן הגאון אל אברהם הכהן לקראת סוף שנות הששים. מי שעדיין טרח לשמור אתו על קשרים הדוקים היה עלי הכהן הפרנס בן יחזקאל מישיבת ירושלים, קרוב משפחתו.⁹⁵

אולי כרוכה בירידת מעמדו של אברהם הכהן גם העובדה ששהה בארץ ישראל כמה שנים, בסוף שנות הששים. משנוכח שיש חזק ממנו, הדוחק את רגליו, ביקש למצוא מחדש את מקומו בארץ ישראל. בסופו של דבר חזר והשתכן בקהיר.⁹⁶ המכתב האחרון שמזכיר את אברהם הכהן, יש בו משום עדות עצובה לירידתו של האיש בעל ההשפעה ולעלייתו של אחר במקומו. עלי הכהן החבר בן יחזקאל מירושלים כתב לעלי הכהן בן חיים בפֻסטאט מכתב ארוך. בין היתר סיפר לו שעלה אל 'קברי אבות' (היא חברון) ועמו קהל רב: '… וחי ירושלים! אכן התפללתי למען אדוני החבר אבו זכרי (יהודה בן סעדיה) שמרו צורו, ולמען בנו ולמען אחיו (מבורך בן סעדיה), ולמען אדוני ורבי שר העדה (אברהם הכהן) ולמענך אדוני…'.⁹⁷ כבר ניכרת כאן הירארכיה חדשה בסדר התפילות. בראש ניצב הרַאיס אליַהוּד החדש, או המעותד לתפקיד זה, יהודה בן סעדיה, אחריו אחיו הרופא, מבורך בן סעדיה, שלימים יירש את מקום של אחיו בתור הרַאיס אליַהוּד, ורק אחריהם נזכר 'שר העדה', הוא אברהם הכהן, שכבר ירד מגדולתו הקודמת. אין בידינו מידע על שנת מותו של אברהם הכהן. אין הוא נזכר עוד בכתבי הגניזה.⁹⁸

דברי סיכום

הצגתי כאן את דמותו של אברהם הכהן הרופא בן יצחק בתור הרַאיס אליַהוּד בין השנים 1065-1055 בערך, בין כהונתו של דויד הלוי בן יצחק לבין כהונתו של יהודה בן סעדיה. הניתוח נעשה בעיקר על סמך קריאה חדשה של תעודות שכבר היו מוכרות במחקר המדעי ומציאת רמזים ספרותיים בתוכן. דמותו של אברהם נבדקה בהשוואה לקודמיו. אלה שבאו אחריו, החל משני האחים יהודה ומבורך בני סעדיה, ובעיקר דויד בן דניאל, כבר פעלו במציאות שונה לחלוטין מזו שבתוכה פעל אברהם הכהן. ישיבת ארץ ישראל גלתה ממושבה ואיבדה את סמכויותיה. עובדה זו פתחה פתח לחצרנים במצרים לפרוץ לתוך החלל שנוצר ולקחת לידיהם סמכויות שהיו בעבר בידיו של הגאון כגון מינויים של בעלי תפקידים ופיטוריהם.

מניתוח כל הדמויות שהצגתי בראשית דברי, אשר קיבלו את המינוי הפאטִמי רַאיס אליַהוּד, אנו יכולים להציג את שורת המאפיינים הבאים:

*אישיות חצרנית, בתחום הכספים והמסחר או בתחום הרפואה.

*בן לשושלת של אנשי כספים או רפואה, לפחות שניים שלושה דורות, שיש לה מעמד בחצר.

*קשרים הדוקים עם מושלים מדרגים שונים במינהל הפאטִמי, עם הוזיר, עם אֵם הח'ליפה ועם הח'ליפה עצמו.

*מקבל המינוי הרשמי המשולש מטעם הח'ליפה על כל היהודים, הרבניים, הקראים והשומרונים.

*תלות גדולה בו של כל הקהילה היהודית בכל המרחב הפאטִמי.

*הגאונים תלויים בו, כפופים לו, משתדלים לשמור על מערכת יחסים הדוקה איתו, מכתירים אותו בתארים.

*התארים היהודיים של כל ראשי היהודים בנויים על אותו בסיס של תואר כפול: 'שר' (עם תוספת כגון 'השר האדיר', עטרת השרים') ו'זקן' (עם תוספת כגון 'זקן הדור', 'הוד הזקנים' או 'זקן בית ישראל).

*מתבקש להתערב בחצר המלכות בכל בעייה, כספית, חברתית או פוליטית, שניצבת בפני היהודים בכל המרחב הפאטִמי.

*הקשר בינו לבין הגאון, הישיבה והקהילה היהודית מתבצע באמצעות אנשי ביניים, שהם מנהיגי הקהל בפֻסטאט, דבר המעיד על היותו פקיד ממשל פאטִמי.

*המכתבים המופנים אליו כתובים בסגנון דומה למכתבים שמופנים אל הממשל הפאטִמי, מליצות דומות, צורת פנייה דומה, אוצר מלים השאול מן הלכסיקון הדיפלומטי הפאטִמי, הדגשת תאריו, מעלות ומעמדו לעומת נחיתותם של הפונים.

*אין קשר בין מעמדו בחצר הפאטִמית ותארו רַאיס אליַהוּד לבין כישוריו הלמדניים. לא בלמדנות כוחו או עצמתו, להבדיל ממנהיגי הקהל, שנדרשו להפגין ידע למדני.

*בתור רַאיס  אליַהוּד הוא מתערב במהלך מינוי בעלי התפקידים בקהילה, ממנה ומפטר אפילו בעלי תפקידים בכירים כמו ראש הקהילה.

אברהם הכהן מתאפיין בכל הנקודות האלה, כפי שמתאפיינים בהן גם אלה שקדמו לו. אלה שבאו אחריו כבר פעלו בנסיבות פוליטיות שונות לחלוטין, כנזכר לעיל. הוא היה רופא חצר, ידוע בכישוריו, בן לרופא חצר מצליח, בעל קשרים הדוקים עם אנשי ממשל פאטִמים, עם הוזיר, אֵם הח'ליפה והח'ליפה עצמו. הגאונים היו תלויים בו וביקשו את התערבותו בחצר בכל בעיה, בדרך של פנייה באמצעות אנשי הקשר, במכתבים נושאי אופי של פנייה לאנשי ממשל פאטִמי. הגאונים העניקו לו את התארים שכמוהם הוענקו לראשי היהודים לפניו, ואולי אפילו נרמז תארו המשולש המעיד על שליטה על כל היהודים בממלכה הפאטִמית. הוא מינה ופיטר בעלי תפקידים בקהילה והיה בעל סמכויות על כל קהילות היהודים במרחב בשיתוף פעולה מלא של הגאון.

מהשוואת דמותו של אברהם הכהן עם דמויותיהם של חסד התֻסתַרי ודויד הלוי בן יצחק, אלה שכיהנו לפניו, עולה שהמימצאים זהים. מהשוואת דמותו עם זו של יהודה ומבורך בני סעדיה, אלה שכיהנו אחריו, עולה שהמימצאים כמעט זהים, לאור השתנות הנסיבות הפוליטיות. מבחינת הזמן הוא מכסה בדיוק את הפער החסר בשנים בין דויד הלוי בן יצחק לבין יהודה בן סעדיה, והוא החוליה המחזירה את המשרה הרמה לרופאי החצר, כפי שהיו בראשיתה.

לא נדרשתי במאמר זה לדיון במשמעות התואר 'נגיד' ומי היו אלה שהוכתרו בו. על פי ניתוחה של  סלע בעקבות מאן, התואר 'נגיד' הוא תואר יהודי המקביל לתואר הפאטִמי רַאיס אליַהוּד כבר מימי פלטיאל המסתורי, הווה אומר, מראשית השלטון הפאטִמי. המינוי רַאיס אליַהוּד היה מינוי פאטִמי שבא לענות על צרכי החצר הפאטִמית בבואה להסדיר את שאלת אירגונם החיצוני וייצוגם בחצר של בני החסות היהודים, ואין הוא קשור בתארים שהישיבה העניקה לפי צרכיה לאישים שונים. ההיפך הוא הנכון. לאור עלייתו של הנכבד במעלות החצר כך גם העניקה לו הישיבה תארים, כדי לקשור אותו אליה ולהבטיח את שירותיו הטובים לישיבה. לא מצאתי את התואר 'נגיד' קשור באברהם הכהן, אך בדעתי את מקריותם של מסמכי הגניזה, נראה לי שאין העדר איזכור התואר 'נגיד' שולל את התמונה שהצגתי בכללותה. מה גם, שכנראה לא לכל רַאיס אליַהוּד העניק הגאון את התואר 'נגיד'.⁹⁹

הערות

* מחקר זה נכתב במסגרת שנת השתלמות במימון קרנות השתלמות למורים של הבנק הבילאומי הראשון, ובחסות מכללת 'אחוה'.

¹  J. Mann, The Jews in Egypt and in Palestine under the Fatimid Caliphs (2 vols.; New York: Ktav Publishing House, 1970) 1: 251-257; (להלן: מאן, יהודים).

²  ד' איילון (נוישטדט), "ענייני נגידות במצרים בימי הביניים", ציון, ד (תרצ"ט), 143-135;   S. D. Goitein,

“The Title and Office of the Nagid: A Re-examination”, JQR NS , 1 (1910-11) 78-85; S. D. Goitein, A Mediterranean Society (6 Vols.; Berkeley: University of California Press, 1967-1993) 2: 23-40; (להלן: גויטיין, חברה, בציון מספר הכרך);  M. R. Cohen, Jewish Self Government in Medieval Egypt (Princeton: Princeton University Press, 1980); (להלן: כהן, ממשל עצמי), בעיקר 50-3, 295-287; מ' גיל, ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה (634-1099) (שלושה כרכים; אוניברסיטת תל-אביב ומשרד הבטחון, תל-אביב תשמ"ג) א: 489-487; (להלן: גיל, ארץ ישראל, בציון מספר הכרך).

³  דיון בשאלות אלה: א' ברקת, "ראש היהודים במצרים תחת שלטון הפאטמים: בדיקה מחודשת", זמנים, 64 (1998),  42-34; (להלן: ברקת, ראש היהודים).

⁴  S. Sela, “The Head of the Rabbanite, Karaite and Samaritan Jews: on the History of a Title”, Bulletin of the School of Oriental and African Studies, 57 (1994), 255-267;

(להלן: סלע, תולדות התואר). ראה בעיקר: 256-255, והערות 3-2, ושם גם ביבליוגרפיה מקיפה על כל המחקרים הקודמים.

⁵  באופן תיאורטי אנו יכולים להניח כי המישרה היתה קיימת עוד לפני השלטון הפאטִמי, אולם אין בידינו עדיין להוכיח זאת. על המבנה המוצע של ההנהגה ראה דיון: ברקת, ראש היהודים, 40. וכן ראה: גיל, ארץ ישראל, א: 421-419, 640-637, 664-661. וראה: א' ברקת, שפריר מצרים; ההנהגה היהודית בפסטאט במחצית הראשונה של המאה האחת-עשרה (אוניברסיטת תל-אביב תשנ"ה), 122-100; (להלן: ברקת, שפריר), שם כתבתי על ראש קהל הירושלמיים, אפרים בן שמריה, שקיבל את כל תאריו וסמכויותיו מן הגאון. אולם על פי המבנה שאני מציעה הדברים מתקבלים: אפרים היה כפוף ישירות לגאון, שהיה ראש כל הרבניים, ולא לראש היהודים, שהיה סמכות-על. אולם אפרים סייע לגאון במערכת קשריו עם ראש היהודים, כפי שיוכח להלן.

⁶  סלע, תולדות התואר, 255, סוף הערה 2; ש' סלע, "ראשות היהודים בממלכה הפאטמית בידים קראיות", משאת משה; מחקרים בתרבות ישראל וערב מוגשים למשה גיל (ירושלים: מוסד ביאליק, 1989), 282-256; (להלן: סלע, ראשות היהודים). תודה לש' סלע על שאפשרה לי לראות את טיוטות שני המאמרים בטרם ראו אור, ותודה כפולה על הערותיה למאמרי זה.

⁷ עדיין לא נכתבו מאמרי תגובה על מחקריה החדשים של סלע. את ההתנגדות שמעתי בעל-פה מפי חוקרים. רשימה אחת המתייחסת לדעות החדשות היא רשימתו של מ' כהן: M.R. Cohen, “Book Reviews”, Jewish History,

12 (1998), 140. ברשימת ביקורת זו על ספרי שפריר מצרים מביע כהן התנגדות לדעה המוצגת בספרי בנושא ראש היהודים והמתבססת שם על מחקרה של סלע.

⁸ החל מרגע היסטורי זה נתערערו כל הסדרים המסורתיים. דויד בן דניאל, בנו של דניאל הגאון בן עזריה, ניצל את הסדקים שניבעו בסדר הישן ובאופן חריג יצר מוסד חדש: ראש הגולה במצרים. ראש הישיבה הנדחק, אביתר בן אליהו, נלחם נגדו בכל כוחותיו והאמצעים שעמדו לרשותו (1094-1080).מכאן ואילך השתנו הסדרים, הגאון איבד את סמכויותיו ההיסטוריות וראש היהודים במצרים, שקיבל מאת הח'ליפה את המינוי לייצג את כל היהודים, לקח לעצמו גם את התפקיד של ראש הרבניים, שהיה בעבר תפקידו של הגאון.  ראה: מאן, יהודים, א: 250-209; גיל, ארץ ישראל, א: 626-606; כהן, ממשל עצמי, 272-213.

⁹ B. Lewis, “Paltiel: a note”, BSOAS, 30 (1967), 177-181 ; סלע, תולדות התואר, 264-262 ושם גם ביבליוגרפיה מפורטת בדבר המחקרים וההצעות השונות לזיהויו של פלטיאל.

M. Cohen, “Administrative Relations between Palestinian and Egyptian Jewry during the Fatimid  ¹⁰ Period”, Egypt and Palestine, A Millenium of Association (868-1948), eds., Cohen and  Baer  Jerusalem: Ben Zvi Institute for the Study of Jewish Communities in the East, 1984) 126, n. 47); (להלן: כהן, קשרים); סלע, תולדות התואר, 265-264; ברקת, שפריר, 151-150.

¹¹  גיל, ארץ ישראל, א: 298-297, ושם ביבליוגרפיה. עובדת היותם קראים עולה גם מן העובדה שהיו בקשרי משפחה עם דויד הלוי בן יצחק, שקראותו כבר ודאית היום, ראה: מ' גיל, 'ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה; מילואים, הערות, תיקונים', תעודה; מחקרים במדעי היהדות (אוניברסיטת תל-אביב, תשנ"א), 296; (להלן: גיל, מילואים). וראה: סלע, ראשות היהודים, 282-256.

¹² מ' גיל, התסתרים; המשפחה והכת (אוניברסיטת תל-אביב, 1981( 43-37; (להלן: גיל, התסתרים); סלע, ראשות היהודים, 259-256.

¹³ גיל, ארץ ישראל, א: 480, הערה 803; ברקת, שפריר, 21; סלע, ראשות היהודים, 265.

¹⁴ כנראה כתב הגניזה האחרון שבו נזכר דויד הלוי בן יצחק הוא בתעודה מס' 355, גיל, ארץ ישראל, ב, שם, בע"ב, שוליים ימין, מוסרים שלום לאבּוּ נַצר, הוא דויד הלוי בן יצחק.

¹⁵ כהן, ממשל עצמי, 159; גיל, ארץ ישראל, א: 490.

¹⁶ ראה לעיל, הערה 8.

¹⁷ כהן, ממשל עצמי, 271-157.

¹⁸ החוקרים שעסקו בדמותו של אברהם הכהן בן יצחק: מאן, יהודים, על פי המפתח; ש"ד גויטיין, היישוב בארץישראל בראשית האסלאם ובתקופת הצלבנים (ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תש"ם), על פי המפתח; (להלן: גויטיין, היישוב); גויטיין, חברה, על פי המפתח; גיל, ארץ ישראל, על פי המפתח. אמנם גיל, שם, א: 489, קובע כי אישים אלה לא ראו עצמם מנהיגי היהודים, וגם השלטון הפאטִמי לא ראה במישהו מהם רַאיס  אליַהוּד, אך נראה לי שהיום בידינו ראיות המצביעות אחרת; מידע נוסף פזור במחקרים שונים ואביא אותו להלן לפי הצורך. את הצעתי בדבר היותו של אברהם הכהן רַאיס אליַהוּד כבר הבאתי בספרי. ראה: ברקת, שפריר, 30, הערה 129. כן הזכרתי את הצעתי גם במאמרי. ראה: ברקת, ראש היהודים, 42. אבל בשני המחקרים הללו רק הזכרתי את האפשרות ולא דנתי בה לעומק.

¹⁹ לעיל הוזכר כבר מוּסא בן אלעזר, רופא החצר בימי הח'ליפים הפאטִמים הראשונים. נוסיף לכאן למשל את דמותו הידועה של הרמב"ם, רופא החצר של משפחת צַלאח אַלדין במאה השתים-עשרה. גם בנימין מטודלה מזכיר את הרופא היהודי שלמה המצרי, רופא החצר של הקיסר הביזנטי מנואל במאה השתים-עשרה, היהודי היחיד שהותר לו לרכב על סוס.

²⁰  ENA 4020.32 , שורה 4: '… יצחק הכהן הרופא…', גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 100.

²¹ שלמה בן יהודה, לפני היותו גאון, כנראה בשנת 1015 בערך, כתב לפלוני כנראה בן אברהם בפסֻטאט,

,T-S 13J13.14 גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 53. בע"א, שורה 20 בקצה, ניכרות האותיות 'כהנ'. גיל מציע שם שאם היה כתוב שם כהנים, מקבל המכתב יכול להיות יצחק הכהן בן אברהם בן פֻראת. סימני השאלה כאן הם רבים מידי. גם לא ברור לי אם אביו של יצחק הכהן היה אברהם או יהוסף, או אולי פרת. ראה להלן.

²² בשורה 32 באותו עמוד במכתב שהוזכר בהערה לעיל, מאיץ הכותב במקבל המכתב כי יעזוב את הארץ שבה הוא יושב ובה שבע רוגז. אם מדובר באמת ביצחק הכהן בן פֻראת, אולי זה הזמן שבו עזב יצחק את פֻסטאט ועבר לגור ברמלה, כפי שנראה להלן. אבל בשטר שכתב אפרים בן שמריה, מנהיג קהל הירושלמיים בפֻסטאט, בין השנים 1027-1019, נזכר פלוני אברהם הכהן בתור נוכח בבית הדין, ואם זה אברהם שלנו, זוהי עדות לכך שעדיין חי בפֻסטאט. השטר:T-S AS 162.148 , א' ברקת, יהודי מצרים 1055-1007 (ירושלים: מכון בן-צבי, תשנ"ה), מס' 80; (להלן: ברקת, יהודי מצרים). גם במכתב שכתבו לאפרים בן שמריה בשנת 1024 בקירוב, מוסרים שלום לאברהם הכהן,

 T-S 13J14.6, ע"א, שורה 30, שם, מס' 1. על אפרים בן שמריה ראה: ברקת, שפריר, 122-100.

²³ T-S 13J34.11, מכתב משנת 1030 של שלמה בן צמח סופר הישיבה אל אפרים בן שמריה, מנהיג קהל הירושלמיים בפֻסטאט. הוא מבקש מאפרים לסייע סיוע משפטי לאחיו של אברהם 'אבן אלעם' (בן הדוד), גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 206.

²⁴ מאן, יהודים, א: 84. וראה: T-S 13J23.12, שורה 9 ובחתימה, גיל, ארץ ישראל, ג, מס' 414, ובעוד מכתבים, ראה להלן. על שלמה הכהן גאון בן יהוסף ועל בנו אליהו ראה שם, א: 547-546 ושם גם על הקירבה המשפחתית  הנדונה. ראה גם: שם, 455-453.

²⁵ T-S 16.275 ביחד עם Dropsie 412, ע"א, שורות 12-11: '…מר רב אברהם [שצ] בן מר רב יצחק הנודע בן אלעם…', גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 76, ובעוד מכתבים, ראה להלן.

²⁶ BM Or 5542.30, שם, א: 455, הערה 779.

²⁷ שם המשפחה בעברית 'בן פרת': ENA 4020.32, שורה 11, שם, ב, מס' 100, ובעוד מכתבים; שם המשפחה בערבית 'אבן אלפֻראת' או 'אלפֻראת': Bodl. MS Heb. C 28, f. 67, במען, גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 101, ובעוד מכתבים. לעתים כתבו 'אבן אלפֻראת' ולעתים 'אלפֻראת', וגם בעברית לעתים כתבו 'בן פרת' ולעתים כתבו' בן מר ור פרת'. דבר זה מביא כמה חוקרים לחשוב שמדובר בשני אנשים: אברהם בן יצחק בן פרת, ואברהם בן פרת, דודו של הראשון. ראה: גויטיין, היישוב, 93, הערה 19. אך בעמ' 157, הערה 84 הוא מסתייג מהצעתו הקודמת; וראה מ"ע פרידמן, "עוד על עיטור חתימתו של ר' אליהו בן גאון במכתבו לאברהם שר העדה", תרביץ, מ"ט (תש"ם), 203, הערה 8; (להלן: פרידמן, עיטור). אך לדעתי מדובר באותו אדם, גם על פי התארים שהוא נושא. לדעתי אביו של יצחק היה יהוסף ולא פרת. עצם השימוש בוריאציות השונות מעיד על כך שפרת היה אחד מאבות המשפחה שעל שמו נקראה המשפחה כולה, או שהשם פרת אינו אלא כינוי למי ששמו יוסף (על פי 'בן פורת יוסף', בראשית מט 22). הצביע ראשון על הזיהוי: מאן, יהודים, א, 85.

²⁸ T-S 13J31.5, שורה 21, מאן, יהודים, ב, 85; גיל, ארץ ישראל, א, הערה 779. אמנם גויטיין מציע פירוש אחר לשם פרת העברי או פֻראת הערבי, המתכוונים לדעתו אל הנהר פרת, סמל השפע והנדיבות, גויטיין, היישוב, 93, הערה 18. ואכן, מבחינה לשונית, סביר יותר שהשם מתכוון לפרת ולא לפורת. אך אולי השתמשו כאן במשחק מלים מאולץ מבחינה לשונית, גם כדי להביע את הקירבה המשפחתית. ראה את משחק המלים פרת-פורת: T-S 10J11.28, שורה 1, גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 162.

²⁹ שלמה בן יהודה הוא המכנה את יצחק הכהן 'בן אלעם'  (בן הדוד), ראה לעיל, הערה 25. על שלמה בן יהודה ראה: גיל, ארץ ישראל, א: 583-548.

³⁰  ENA 4020.32, שורות 4, 11 ובמען, גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 100, ובעוד מכתבים.

³¹ בכמה מכתבים שכתב הגאון שלמה בן יהודה לאישים בפֻסטאט, הוא מזכיר את 'המשוש', או משתמש במליצות שבהן משולבת המילה 'משוש'. למשל: T-S 12.217, שורה 14, גיל, שם, מס' 86; Mosseri I a 20 (L 290), שורה א1, שם, מס' 83, וראה שם למטה הערתו לשורה 1. מאן, יהודים, א, 129, מציע שהכוונה היא לאברהם הכהן הרופא שקיבל את התואר 'משוש הישיבה' מגאון ארץ ישראל, כנראה שלמה בן יהודה, שהוא הכותב של כל המכתבים האלה. וראה גם: גויטיין, היישוב, 210, שורה 24.

³² מאן, יהודים, א, 259. במאה השתים-עשרה העניקו את התואר 'זקן הקהילות' לאדם נוסף, ראה פרידמן, עיטור, 203, הערה 7. אבל נמצא קטע שטר שמציג לפנינו בעייה: T-S NS 324.67, 'יצחק הכהן השר לעדה הרופא בן… אברהם הרופא זקן הקהילות ברמלה נוח נפש…' מייפה את כוחו של יהודה בן משה, פרידמן, שם, עמ' 203. פרידמן סבור שמדובר בבנו של אברהם הכהן שאנו עוסקים בו, ולכן לדעתו מתעד השטר את המצב בארץ ישראל בסוף המאה האחת-עשרה. גיל, מילואים, 294, הערה 34, מניח  שמדובר באביו של אברהם שאנו עוסקים בו. אני מניחה שכותב השטר טעה וכתב במקום שצריך לכתוב אברהם – יצחק, וההיפך. זהו המסמך היחיד בגניזה, בין עשרות מסמכים המזכירים את תארי השניים, שבו כתובים התארים הללו בהיפוך, ולכן יש להניח שכותב השטר טעה בשמות.

³³ את התואר הזה העניקה הישיבה גם לאברהם בן דויד בן סִגמאר, ראה: גיל, ארץ ישראל, ג: 705, על פי המפתח. מעניק התואר: ראה לעיל, הערה 31.

³⁴ ENA 4020.32, שורות 7, 26 , גיל, שם, ב, מס' 100. זהו מכתבו של שלמה בן יהודה ליצחק הרופא משנת 1029. הגאון מודה ליצחק על תמיכתו בו במחלוקת בעניינן מינוי בפֻסטאט. הוא מרבה להרעיף עליו שבחים, מליצות וברכות, אך מזכיר בשוליים: 'נאמר לי כי שר העדה…נסע להשתתף בהלווייה, אילמלא כן הייתי כותב ומודה לו… הלא הוא עדיף, כאז כן עתה…'. התרגום של גיל.

³⁵ משמעות המונח 'שר': ראה: כהן, ממשל עצמי, 168-166; כהן, קשרים, 126-125; ברקת, שפריר, 312 על פי המפתח. וראה: גיל, ארץ ישראל, א: 455, הערה 779. הגאון שלמה בן יהודה כינה עוד איש אחד בתואר 'שר העדה' בשנת 1048. האיש הוא טוביה, והגאון אומר עליו כי הוא עשיר ופועל בעזרת ממונו. אין לנו כל מידע על טוביה זה ועל מעשיו. ראה: גיל, שם, ב, מס' 147, ע"א, שורות 26-13.

³⁶ Bodl. MS Heb. C 28, f. 67, מכתב של שלמה בן יהודה אל אברהם הכהן משנת 1030, מבקש ממנו שיתערב לטובתו אצל האמיר, גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 101; Bodl. MS Heb. B 11, f. 1, מכתב של אברהם בן הגאון בשם אביו אל אברהם הכהן משנת 1030, מתלונן על קנוניות נגד הגאון, שם, מס' 142; ENA 4020.65, כתב ידו של אברהם הכהן, מכתב אל הח'ליפה נגד הכרה ברשות בבלית בארץ ישראל, משנת 1030, שם, מס' 312; T-S NS J 172, מכתב משלמה בן יהודה אולי אל אברהם הכהן, מבקש ממנו שישתדל אצל שלטונות המס במצרים עבור הישיבה, משנת 1034, שם, מס' 118, אך ראה הסתייגותו של גיל, מילואים, 307. לדעתי מתקבל על הדעת בכל זאת שהמכתב מיועד לאברהם הכהן; T-S13J19.3, מכתב משנת 1035 מאברהם בן הגאון בשם אביו שלמה בן יהודה לאברהם הכהן, מבקש התערבותו לטובת משפחה מסויימת שביתה נגזל על ידי שותף מוסלמי. אברהם הרופא מתבקש לדבר עם השופט המוסלמי, גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 117; T-S 13J14.5, מכתב משלמה בן יהודה אל אברהם הכהן. אברהם מתבקש להשתדל אצל הנגיד (אמיר מוסלמי) למען מוסלִם אחד, גיל, שם, מ' 99; T-S 13J20.1, מכתב מאברהם בן שמואל השלישי משנת 1035 אל אברהם הכהן, מבקש את התערבותו בעניין הסגת גבולו של בית כנסת ברמלה על ידי מוסלִם פלוני, שם, מס' 228; T-S 10J20.8, ביחד עם T-S 10J5.22, מכתב מדניאל בן עזריה לאברהם הכהן, בין היתר מדבר על נצרכים הזקוקים לסכום כסף גדול כדי לקנות חטים, שוליים ימין, שם, מס' 353; וראה שם, א, סי' 812. פעילותו הרבה של אברהם בענייני שתדלנות וכספים מזכירה מאוד את פעילותם של חסד התֻסתַרי ושל דויד הלוי בן יצחק קודמיו, ראה סלע, ראשות היהודים, 266-258.

³⁷ רמלה: Bodl. MS Heb. B 13, f. 54, מכתב משלמה בן צמח סופר הישיבה אל אפרים בן שמריה בפֻסטאט משנת 1030. הוא מוסר דרישת שלום מ'אבי אסחק' הוא אברהם הכהן, שוליים ימין, שורות 13-11, גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 207; ULC Add. 3358, זכרון עדות מרמלה בכתב ידו של אברהם בן שמואל השלישי משנת 1038, חתום 'אברהם הכהן בירבי יצחק עד', גיל , שם, מס' 229 ושם ביבליוגרפיה נוספת. פֻסטאט: T-S 10J11.28, מכתב מאברהם בן הגאון שלמה בן יהודה ליצחק הכהן ולבנו אברהם בפֻסטאט, שם, מס' 162; T-S 10J11.16, גויטיין, היישוב, 119 מזכיר מכתב מאברהם בן הגאון אל יצחק הכהן ואל בנו. ייתכן שהכוונה לאותו מכתב כמו הקודם, ויש כאן טעות ברישום מספר התעודה; T-S 8J10.4, קטע שטר בכתב ידו של יפת בן דויד, סופר בית הדין של אפרים בן שמריה בקהילת פֻסטאט. השטר עוסק בפנייתה של  אישה שבעלה נפטר ורכושו נשאר מופקד בידי יצחק הכהן, כנראה בן פֻראת. על יפת בן דויד ראה: ברקת, שפריר, 133-122.

³⁸ T-S 13J23.12, מכתב ניחומים לאברהם על מות אדם קרוב לו ביותר. יש להניח שמדובר באביו, גיל, ארץ ישראל, ג, מס' 414. גיל מתארך שם את המכתב לשנת 1030, אך בשנת 1038 חתם אברהם הכהן על זכרון דברים וציין את שם אביו ללא ברכת המתים, דבר שלא היה עושה לו כבר נפטר אביו. ראה: גיל, שם, ב, מס' 229, וראה: פרידמן, עיטור, 202.

³⁹ מאן, יהודים, א: 84; פרידמן, עיטור, שם; גויטיין, חברה, ב: 243; גיל, ארץ ישראל, א: 455, הערה 779.

⁴⁰ ראה למשל את מותם של שני האחים התֻסתַרים, גיל, התסתרים, 42-41.

⁴¹ T-S 13J19.18, פיוט או תחילת מכתב ל'אברהם הכהן השר הרופה (כך במקור)… בן מר יצחק בן פורת כהנא בצרור החיים נפשו צרורה…', מאן, יהודים, ב: 86; T-S 8J14.24, פתיחת מכתב מאת שלמה בן מאיר ראש הסדר אל 'אברהם כהנא שר העדה פאר הכהנה… בן… יצחק הכהן זקן הקהילות זל..', שם, עמ' 54. על שלמה בן מאיר ראה: גיל, ארץ ישראל, א: 538-536.

⁴² גיל, שם, א: 583-562. על התיארוך: א' ברקת, "עוד על אפרים בן שמריה", Hebrew Union College Annual, 61 (1990), החלק העברי, כה-מ. ראה גם: ברקת, שפריר, 95-94.

⁴³ T-S 13J23.1, מכתב משנת 1039 של שלמה בן יהודה אל אפרים בן שמריה, ראש קהל הירושלמיים בפֻסטאט. המכתב דן במחלוקת עם נתן בן אברהם. בשורה 27 הוא מבקש מאפרים שיתן את כל המכתבים אשר כתב אליו בידי 'המשוש' כדי שיעבירם אל המַגרִבּ. 'המשוש' הוא אולי אברהם הכהן (אך אולי אינו אלא אברהם בן דויד בן סִגמאר? ראה: ברקת, שפריר, 148-147), גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 126, וראה: מאן, יהודים, א: 143; Mosseri Ia4 (L.1), מכתב משנת 1040 מאת שלמה בן יהודה אל אפרים בן שמריה בעניין המחלוקת עם נתן בן אברהם. בשורה 30 נזכר 'משוש הישיבה', גיל, שם, מס' 130.

⁴⁴ ENA 4010.40, בפסח 1039 כתב נתן בן אברהם לאברהם הרופא מכתב ברכה קצר, שבו הרעיף עליו תארים 'זקננו נכבדנו שר העדה וכתר הבחורים' (שורה 1) , וסיפר לו ששלח אליו שליח כדי שיתאם את ביקורו של נתן בן אברהם בביתו של אברהם הרופא, אך השליח לא מצאו בביתו. יש מקום להניח שאברהם הכהן השתמט מפני ביקור זה, גיל, שם, מס' 183, וראה: שם, א: 569-568 .

⁴⁵ Bodl. MS Heb. b 18,  f. 21, ביחד  עם T-S Arabic Box 30.278, טיוטות ומכתב לח'ליפה בכתב ידו של אברהם הכהן, גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 197, ושם ביבליוגרפיה נוספת. תקיפת התֻסתַרים ודויד הלוי, שם, ב: 350, שורות 13-7; 351, שורות 22-19; 355, שורות 12-11.

⁴⁶ T-S 13J15.11, מכתב בכתב ידו של שלמה בן יהודה, גיל, שם, מס' 132.

⁴⁷ T-S 13J31.8, מכתב משנת 1048 משלמה בן יהודה  לסַהלאן בן אברהם, ראש קהל הבבליים בפֻסטאט. בשורה 6 הוא מזכיר שכתב מכתב גם ל'משוש', הוא אברהם הכהן, ראה: מאן, יהודים, א: 83; T-S 13J21.4, פיוט שכתב אותו סַהלאן לכבוד 'אבו אסחק אברהם', הוא אברהם הכהן, ברקת, שפריר, 180, הערה 59. על סַהלאן בן אברהם ראה: שם,  189-172; BM Or 5542.30, מכתב משנת 1050 מאליה הכהן בן יעקב אלסִקִלי אל אברהם הכהן ברמלה. אליה ביקש תמיכה וצדקה ואיחל לאברהם הכהן בן זכר, גיל, מילואים, מס' 439a.

⁴⁸ T-S NS J 19, מכתב בכתב ידו של אברהם בן הגאון בשם הגאון שלמה בן יהודה משנת 1050. אבל בסוף המכתב נזכרים 'חמודיו', כלומר בניו של מקבל המכתב. אם כך אולי אין זה אברהם הכהן. לפי ידיעתי בשנה זו עדיין לא נשא אישה, גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 149.

⁴⁹ גיל, שם, א: 561.

⁵⁰ שם, 591-588.

⁵¹ NA NS 21.2, ביחד עם T-S AS 145.185, ביחד עם ENA 4046.2, מכתב מסחרי מדניאל בן עזריה בצור אל אברהם הכהן בפֻסטאט, גיל, שם, ב, מס' 347. בשורה 15 נזכר אביו של מקבל המכתב, כלומר הדבר היה לפני מותו של יצחק; T-S 8J10.5 , מכתב מירושלים אל אברהם הכהן. הכותב מתלונן על המצב בישיבה ומודיע על נאמנות לבית דויד, כלומר לדניאל בן עזריה. הכותב פונה אל מקבל המכתב בלשון: 'בני המכובד, אדוני ורבי אבא אסחק' (ע"ב, שורות 2-1). האם פירוש הדבר שכותב המכתב הוא יצחק הכהן והדבר היה לפני 1038? אולי אין זו אלא לשון קירבה ואין הכותב אביו של אברהם? גיל מציע שהשנה היא 1050.

⁵² T-S 10J20.8 ביחד עם T-S 10J5.22 , מכתב משנת 1051 מדניאל בן עזריה אל אברהם הכהן, גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 353. דניאל פונה אל אברהם בתואר 'אלרייס אלגליל', כלומר הראש הנכבד. האם כבר נרמז פה מינויו של אברהם הכהן למישרת ראש היהודים? או שמא אין זה אלא תואר של כבוד בלבד? דבר דומה לזה בדיוק אפשר לראות אצל דויד הלוי בן יצחק, ראה: סלע, ראשות היהודים, 261, הערה 18. גם אברהם הכהן עצמו מתאר כיצד סייע בידי דניאל בן עזריה להתמנות על ידי התערבותו לטובתו בקהל פֻסטאט, T-S K25.244, ע"א, שורות 36-17, מכתב מאברהם הכהן אל דניאל בן עזריה, גיל, שם, מס' 399 וראה בעיקר הערתו לשורה 11 בע"ב של המכתב. אמנם גויטיין, היישוב,  147, הערה 48, סבור שמישהו אחר כתב את המכתב ואברהם הכהן רק נזכר במכתב.

⁵³ T-S 13J8.8, מכתב משנת 1051 מדניאל בן עזריה לאברהם הכהן, גיל, שם, מס' 352. המנעות מנושאי דת: שורות 8-6. 'פאר הכהונה': שם, שורה 1; T-S 10J15.7, שורה 3, פתיחת מכתב מדניאל בן עזריה אל אברהם הכהן, גיל, שם, מס' 361.

⁵⁴ Mosseri Va8, מכתב מדניאל בן עזריה אל אברהם הכהן, גיל, מילואים, מס' 353a, שורות 20-19.

⁵⁵ T-S 13J7.6, נכתב מקבוצת אנשים מארץ ישראל אל 'אברהם הכהן זקן הבין והדע'. הם מבקשים את תיווכו של אברהם אצל הוזיר בעניין התאנותו של מושל העיר הנוצרי אליהם, גיל, מילואים, מס' 404; T-S Misc. 25.106, מכתב משנת 1053 של יפת בן דויד בנושא ההשגחה על השחיטה בפֻסטאט אל הגאון דניאל בן עזריה. בשורה 9 נזכר 'אבו אצחאק רב אברהם המשוש שצ' בתור המתווך בין הגאון לבין יפת בענייני השחיטה. אולי זהו אברהם הכהן, גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 401. וראה: ברקת, שפריר, 132-130. מעשיו אלה דומים מאוד למעשיו של דויד הלוי בן יצחק, ראה: סלע, ראשות היהודים, 261, הערה 19.

⁵⁶ T-S 10J9.28, פתק של דניאל בן עזריה, כנראה משנת 1054 אל אברהם הכהן, גיל, שם, ב, מס' 349; T-S 8J19.10, פתק של דניאל בן עזריה הממליץ על פלוני הזקוק לעזרה בפני אברהם הכהן, שם, מס' 360.

⁵⁷ Bodl. MS Heb. a 3, f. 17, גיל, שם, מס' 357. מכתב מדניאל בן עזריה אל אברהם הכהן. בע"א, שורה 12, מביע דניאל צער על שאברהם חזר למצרים ועזב את ארץ ישראל. במען בע"ב: 'יגיע אל אדוני ורבי הנכבד אבו אסחק אלקאהרה'.

⁵⁸ T-S 24.56, מכתב משנת 1055 בערך של דניאל בן עזריה אל אברהם הכהן, גיל, שם, מס' 355. התיארוך המשוער הוא של גיל. בע"ב, שורות 34-26, מזכיר דניאל בן עזריה את מעברו של אברהם למצרים ואת המינוי הרם שהוצע לו, ראה את הביטוי הנזכר בשורה 29. הגאון חוזר ומזכיר את תמיכתו של הוזיר בו הודות להתערבותו של אברהם הכהן, ע"א, שורות 10-4. בשוליים ימין, שורה 2, נזכר אַבּוּ נַצר, הוא כנראה דויד הלוי בן יצחק, וזהו מכתב הגניזה האחרון שדויד הלוי נזכר בו, ראה לעיל, הערה 14. על סופו של דויד הלוי בן יצחק ראה: סלע, ראשות היהודים, 272.

⁵⁹ חצול עוץ אלסגל': שם, ע"א, שוליים ימין, שורה 16. סִגִ'ל: צו רשמי מלכותי, ראה: גיל, ארץ ישראל, ג: 710, על פי המפתח; סלע, תולדות התואר, 260-258, ושם בהערות ביבליוגרפיה נוספת.

⁶⁰ 'אלאצול פי הדה אלנעמה': T-S 24.56, ע"ב, שורה 8, גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 355. נִעמה: חסד מלכות רשמי. ראה: ברקת, שפריר, 37, ושם בהערות ביבליוגרפיה נוספת; סלע, תולדות התואר, 260 , הערה 13.

⁶¹ T-S 13J7.6, שורה 2, גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 404. משחקי מלים דומים לבעלי התואר הזה, ראה: סלע, ראשות היהודים, בפירושה לשורה 18 בע"ב בנספח א.

⁶² T-S 24.56, ראה לעיל, הערה 58, ע"א, בעיקר שורות 32-21; T-S 13J26.18, גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 356. לדעתי זהו מכתב מדניאל בן עזריה אל אברהם הכהן, על פי הנימה האינטימית והמידע הכרוך בקהילה ובראשיה והוא דומה בסגנונו ובתוכנו למכתבים אחרים שכתב דניאל בן עזריה לאברהם הכהן. אמנם גיל, שם, חושב שהמכתב מיועד לירושלמי הנמצא בפֻסטאט ואינו נוקב בשמו; T-S K25.244, ראה לעיל, הערה 52, את הסתייגותו של גויטיין. מאמר מפורט שלי על עלי בן עמרם ועל מעורבותו של אברהם הכהן בפרשת מינויו לראש הקהל: א' ברקת, "החבר המעולה או הבוגד המעולה; מנהיג שנוי במחלוקת", Association for Jewish Studies Review, 23/2 (1998), א-כז; (להלן: ברקת, עלי בן עמרם). גם על קודמו של אברהם, דויד הלוי בן יצחק, מספרים המכתבים דברים דומים, ראה: סלע, ראשות היהודים, 263-262.

⁶³ BM Or 5544.8, גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 354. סדר התארים בשורות 4-2; Mosseri V 328, פתיחת מכתב מדניאל בן עזריה אל אברהם הכהן, שם, מס' 359.

⁶⁴ Bodl. MS Heb. a 3, f. 17, ע"א, שורות 2-1. השבחים מפוזרים לאורך כל המכתב, גיל, שם מס' 357. גויטיין, חברה, ה: 579, הערה 47 חושב שהתואר 'הבכיר בעם יי', הוא תואר נוסף שהעניק דניאל בן עזריה לאברהם הכהן, תואר חילוני, כפי שגויטיין מגדיר זאת.

⁶⁵ 'הזקן האדיר': T-S NS 321.2, שורה 5, גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 133. 'זקן בית ישראל': T-S 13J17.17, שורות 10-9, שם, מס' 64.

⁶⁶ Bodl. MS Heb. c 28, f. 8, שורה 21, גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 60.

⁶⁷ גיל, שם, א: 457-456; גיל, התסתרים, 57-44; סלע, ראשות היהודים, 264-262.

⁶⁸ 'השר הנאה': T-S 18J4.26, שורות 29-28, גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 47; 'השר האביר': T-S 24.43, שורה 9, שם, מס' 51; 'השר היקר': ENA 2804.12, ביחד עם ENA 2804.13, ע"ב, שורה 6, שם, מס' 75; 'עטרת השרים': JSTL ENA 2697.26, ע"ב, שורה 1, סלע, ראשות היהודים, נספח א, ע"ב שורה 1; 'זקן הדור': T-S 13J14.20, שורה 12, מאן, יהודים, ב: 87.

⁶⁹ T-S Misc. 36.174, שורה 20, כהן, ממשל עצמי, 171, הערה 50, ושם ביבליוגרפיה נוספת.. כהן מעלה את ההשערה שיהודה בן סעדיה קיבל את התואר הזה עם התמנותו רַאיס אליַהוּד, דבר שנכון בעיני גם לגבי אברהם הכהן. על שלמה הכהן ראה שם, 109. על הגאון אליהו הכהן ושנות שלטונו ראה: גיל, ארץ ישראל, א: 606-600.

⁷⁰ Dropsie 401, מכתבו המחורז של דויד בן שכניה אל דויד הלוי בן יצחק, ברקת, שפריר, 250, הערה 11, ושם ביבליוגרפיה מפורטת, וכן 123. ראה גם: סלע, ראשות היהודים, 258, הערה 9. על דויד בן שכניה ראה: ברקת, שפריר,  124-122.

⁷¹ Bodl. MS Heb. c28, f. 26, מאן, יהודים, ב: 340 (אצלו: Bodl. 2876.26). ראה גם: גויטיין, חברה, ב: 352, הערה 32, 604. דבריו של גויטיין, שם, 353-352, יש בהם משום חיזוק בדבר השערתי בנושא של רַאיס אליַהוּד. מעניינת ההתייחסות במכתב לארבעת הכתרים שבהם מכתיר הכותב את מקבל המכתב, ובעיקר מעניינת ההכתרה ב'כתר מלכות קבה' – האם מדובר כאן במעמד מלכותי כלשהו, התואר רַאיס אליַהוּד? 'גברתות' – הכוונה לאם המלך ואשתו, הגבירות שלפניהם יוצא ובא הרַאיס אליַהוּד. 'סריסים' – שרים בכירים בממשל הפאטִמי, ראה: ברקת, שפריר, 31-30.

⁷² ENA NS 18.38, שורות 21-16, גיל, ארץ ישראל, ג, מס' 439.

⁷³ 'תפארת השרים': שם, שורה 2. 'עטרת השרים': ראה לעיל, הערה 68.

⁷⁴ T-S 13J31.5, מאן, יהודים, ב: 85-84, הביא רק את החלק הכתוב עברית; גויטיין, היישוב, 150, מביא את תוכן החלק הכתוב ערבית-יהודית; ראה גם: גיל, ארץ ישראל, א: 455, הערה 779, 595-594. וראה: ברקת, עלי בן עמרם, יא-טז.

⁷⁵ סלע, תולדות התואר, 257.

⁷⁶ T-S 13J15.14, שורה 9, מאן, יהודים, ב: 84-83. זהותו של הנשיא הקראי זכאי בן ידידיה אינה ידועה לנו. ראה שם, א: 85, וראה גם: גיל, ארץ ישראל, א, הערה 779. ניתוח ספרותי דומה עשתה גם ש' סלע לגבי דמותם של פלטיאל ובנו, שאולי היו ראשי היהודים הראשונים תחת השלטון הפאטִמי, סלע, תולדות התואר, 263.

⁷⁷ למשל גיל, ארץ ישראל, א: 646.

⁷⁸ ראה לעיל, הערה 56. שלמה בן יהודה שליח ציבור: ENA 2804.12, שורות 6-3, גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 75, וראה גם: שם, א: 655. וראה: ברקת, שפריר, 20.

⁷⁹ גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 197, עמ' 351, שורה 25.

⁸⁰ ENA NS 18.38, שורה 8, גיל, שם, ג, מס' 439. אמנם גיל, א: 455, הערה 779 כותב שאת אברהם כינו 'זקן שתי הפאות', אך זוהי טעות: אברהם אינו מכונה בשום מסמך גניזה בתואר הזה, ורק אביו יצחק מכונה כך במסמך שלפנינו. גיל מציע שם גם כי במונח 'שתי הפאות' התכוונו לירושלמיים ולבבליים, אך אין הדבר כך לפי כל המקומות האחרים בכתבי הגניזה שבהם נזכר המונח הזה. ראה: גויטיין, חברה, ב: 53, 534, הערה 84.

⁸¹ זקני שתי הפאות:T-S 18J4.26, שורות 32-29, מכתב מהישיבה אל אפרים בן שמריה, גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 47; פאר שתי הפאות: T-S 13J14.20, שורה 12, מכתב מאלכסנדריה לפֻסטאט בענייני פדיון שבויים, מאן, יהודים, ב: 87, וראה שם, א: 90. ראה גם: סלע, ראשות היהודים, 259, הערה 11.

⁸² המַג'לִס של חסד התֻסתַרי ודויד הלוי בן יצחק: גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 177, שורות 23-21. המַג'לִס של אברהם הכהן: T-S 24.56, ע"ב, שורה 1, שם, מס' 355. וראה גם: סלע, ראשות היהודים, 264-262. מַג'לִס הוא בית הכנסת של הקראים: ראה גיל, ארץ ישראל, ג: 695, על פי המפתח.

⁸³ גיל, ארץ ישראל, ג: 395, שורה 9, וראה: שם, א: 588.

⁸⁴ T-S 13J 15.14, שורות 5-3, ראה לעיל, הערה 76; T-S 13J21.4, פיוט בכתב ידו של סַהלאן בן אברהם, מנהיג קהל הבבליים בפֻסטאט. גם הוא מכנה את אברהם 'אבי אסחק פאר כל הגזעים', שורה 14, ראה לעיל, הערה 47.

⁸⁵ Bodl. MS Heb. b 11, f. 1, שורות 33-30, גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 142. על הנשיא יאשיהו ועל הקשרים בינו לבין אברהם הכהן ראה: שם, א: 640-638.

⁸⁶ גיל, ארץ ישראל, א: 641, הערה 927; 655, בסוף הערה 937. על קירבת המשפחה האפשרית בין אברהם הכהן לעלי הכהן ראה: שם, 455, הערה 779.

⁸⁷ Bodl. MS Heb. a 3, f. 17, ע"א, שוליים למעלה, שורות 8-2, גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 357.

⁸⁸ T-S 18J4.11, מכתב ברכה לרגל נישואיו מאת עלי הכהן בן יחזקאל, גיל, ארץ ישראל, ג, מס' 438.

⁸⁹ למשל  ENA NS 18.38, שורות 31-30, גיל, שם, מס' 439.

⁹⁰ גיל, מילואים, עמ' 307; במכתב שכתב עלי הכהן בן יחזקאל בשנת 1060 בערך אל עלי הכהן בן חיים בפֻסטאט, הוא מספר לו כי עלה אל 'קברי אבות' (חברון) והתפלל שם למען יהודה בן סעדיה, אחיו ובנו, ולמען 'שר העדה', הוא אברהם הכהן. ולא היה נמנע מלהזכיר את בנו של אברהם, לו היה לו בן, T-S 10J19.16, ע"א, שורות 4-3, גיל, ארץ ישראל, ג, מס' 452. על עלי הכהן בן יחזקאל ראה שם, א: 490.

⁹¹ הכֻּניה שלו 'אַבּוּ אִסחַק', למשל: Bodl. MS Heb. c 28, f. 67, ע"ב, שורות 2-1, גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 101, ועוד רבים.

⁹² ראה לעיל, הערה 15. אולי הסִגִ'ל שפירסמה ש' סלע, על מינוי רַאיס אליַהוּד חדש, רופא חצר, על פני יריבו, רופא חצר גם הוא, שייכת לכאן, אבל הדבר עדיין טעון בדיקה יסודית. ראה: סלע, תולדות התואר, 260.

⁹³ ENA NS 47.2, מכתב מדניאל בן עזריה אל 'שר העדה הוד הזקנים'. אברהם מתבקש לפעול בתקיפות נגד חזן ממרה, גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 358, וראה: ברקת, שפריר, 132-131; T-S 8J22.14, פתק מסַהלאן בן אברהם, ראש קהל הבבליים בפֻסטאט, לאברהם הכהן, מבקש ממנו לדאוג לעני מסויים, ש"ד גויטיין, "פעולתו הציבורית של רבנו אלחנן בן שמריה ראש הסדר שלכל ישראל'", ספר היובל לפינקל (ניו יורק: ישיבה אוניברסיטי, 1974) החלק העברי, עמ' 127-126. וראה: ברקת, שפריר, 184-183.

⁹⁴ T-S AS 148.3, פתק מדניאל בן עזריה אל אברהם הכהן, מבקש התערבותו בהצלת יהודי שנידון למות, גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 351; T-S 8J19.15, פתק מעלי החבר, ראש קהל הירושלמיים בפֻסטאט, לאברהם הכהן, מבקש התערבותו בעניין יהודי הצפוי למות. יש להניח שמדובר באותו עניין, גויטיין, היישוב, 180-179; Bodl. MS Heb. c 28, f. 43, מכתבו של עלי הכהן בן יחזקאל מירושלים אל עלי הכהן בן חיים בפֻסטאט, מבקש שעלי הכהן בן חיים יבקש מ'שר העדה', הוא אברהם הכהן, שיתערב אצל המושל הפאטִמי בירושלים בענייני המסים המוטלים על היהודים, גיל, ארץ ישראל, ג, מס' 450, ע"א, שורות 19-17.

⁹⁵ Bodl. MS Heb. d 66, f. 118, פתק שכתב עלי הכהן בן יחזקאל לאברהם הכהן. הוא מודיע לו כי סכום כסף שאברהם הכהן שלח לו לפני נסיעתו, כנראה בשובו מרמלה למצרים, לא הגיע לידיו, גיל, שם, מס' 437.

⁹⁶ ביום ו, כ"ח בתשרי א'שס"ט לשטרות (29 בספטמבר 1057) נערך שטר בבית דינו של הגאון דניאל בן עזריה בירושלים. על פי השטר שיחרר 'אברהם ביר יצחק דמתכני בן הדוד' את השפחה טַרַאיף, גיל, ארץ ישראל, א: 598, הערה 896; וראה לעיל, הערה 95, על סכום הכסף ששלח אברהם לפני נסיעתו בחזרה.

⁹⁷ T-S 10J19.16, ע"א, שורות 4-3, התרגום של גיל, ארץ ישראל, ג, מס' 452.

⁹⁸ על האחים בני סעדיה ועלייתם לכס רַאיס  אליַהוּד: כהן, ממשל עצמי, 271-157. וראה על המאבק האפשרי בין שני הרופאים, אברהם הכהן ויהודה בין סעדיה: סלע, תולדות התואר, 262-260, וראה לעיל, הערה 92.

⁹⁹ וראה גיל, ארץ ישראל, א: 490-487. בסופו של עמ' 489 מציין גיל שלא התֻסתַרים ולא אברהם הכהן התמנו על ידי השלטון להיות רַאיס  אליַהוּד, אבל לי נראה שהיום אפשר להוכיח אחרת, ראה לעיל, הערה 18.