ממלכות יהודיות 2

הכוזרים (ח'זרים) – ממלכה יהודית, כן או לא?

ראשית, הגיע הזמן לקרוא לעם הנעלם, ששמו השתרש בטעות כ"כוזרים" בשמו האמיתי ח'זרים, או ח'זר. בספרות הערבית של ימי הביניים הם נקראים אלח'זר, המונח כוזרי מוצאו משיבוש בשם בספרות שלנו בימי הביניים.

הסוגיה הזאת, הח'זרים, טיבם ומוצאם, ובעיקר קשריהם עם היהודים, מעסיקה את המעיינים בהיסטוריה יהודית במשך כמה דורות, ובהם מלומדים בולטים, כמו אברהם הרכבי ורבים אחרים אחריו, וקרוב יותר לזמננו ספרו של אברהם פולאק, "כזריה" (1951) וספרו של ארתור קסטלר, "השבט ה-13" (1976). אין להתפלא שבקרב היהודים, למודי הרדיפות וההשמדות, עוררה הספרות על הח'זרים התעניינות עצומה: הנה באות ידיעות ברורות ונלהבות שלפיהן קיימת היתה בשחר ימי הביניים ממלכה יהודית, ומה שחשוב יותר, שהיהודים האשכנזים או חלק גדול מהם, כלל אינם צאצאי אברהם יצחק ויעקב, אלא צאצאי ח'זרים שקיבלו את היהדות, ונובעות מזה המסקנות החשובות שאין ליהודים האשכנזים חלק בצליבת ישו. אהוד יערי הפיק בשנת 1997 סידרת טלוויזיה על הכוזרים, סידרה שניזונה בעיקר מדברי חוקרים רוסים, שרובם מוטים בדעותיהם, וגם הממצאים שהם מראים וחושפים אינם לגמרי אמינים. אז מה אנחנו כן יודעים היום על הח'זרים? עדיין רב הנעלם על הגלוי.

אלה תולדות

העם הח'זרי היה תערובת של עמים תורכיים מהמזרח, כמה שבטים דוברי פרסית, אנשים מצפון הקווקז וסלאבים. בשיאה השתרעה ממלכת הכוזרים מנהר הוולגה והרי הקווקז ועד הים השחור והים הכספי וכללה גם את חצי האי קרים. במאה התשיעית התרחבה הממלכה עד לנהר הדנובה והגיעה עד קייב, בירת אוקראינה דהיום, שאולי אפילו נוסדה בידיהם. במאה החמישית היו הח'זרים כפופים לשבט ההונים, אולם כמאה שנה לאחר מכן הם שלטו על אראן (כיום אזרבייג'ן), ג'ורזאן (גאורגיה) וחלקים אחרים בקווקז. השליטה עברה מידיהם לעמים אחרים וחזרה אליהם שוב לסירוגין. השפה המדוברת בממלכה הייתה הח'זרית, עגה מסוימת של תורכית. שבטי הנוודים הח'זרים החלו מתלכדים תחת מסגרת שלטונית אחת לאחר כמה מלחמות אזרחים פנימיות בין השבטים השונים – מסגרת שלטונית שהפכה לממלכת הח'זרים, אשר התקיימה במשך כ-400 שנה. הח'זרים סייעו לקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס השני בסוף המאה השביעית, במלחמותיו נגד האימפריה הפרסית. לאחר ניצחון הביזנטים על הפרסים בנינוה, השתלטו הח'זרים על חלק מהשטחים שהיו קודם תחת שלטון האימפריה הפרסית, בהם חבל טרנסאוקסניה, אוזבקיסטן של היום. עם התפשטות האסלאם ברחבי אסיה ואירופה התרחשו התנגשויות בין מוסלמים לח'זרים. בית עבאס המוסלמי ניסה לתקוף את הח'זרים ב-762 וב-799, אך נהדף. בשנת 786 כבשו הח'זרים את בירת הגותים בחצי האי קרים.

הממלכה הח'זרית אימצה גישה של כבוד והענקת מעמד זהה לכל הדתות, תוך מתן אפשרות למינוי שופטים ובתי משפט עצמאיים לכל הדתות השונות בממלכה: יהודים, נוצרים, מוסלמים ופגאנים. כלכלת ממלכת הח'זרים התבססה בעיקרה על מסחר, זאת בשל מיקום הממלכה על דרך המשי, המקשרת בין ביזנטיון למזרח הרחוק. הח'זרים עסקו בגביית מכס מהסוחרים העוברים בשטחיהם. לאחר שנטשו את אורח חייהם הנוודי, החלו הח'זרים לעסוק בחקלאות ובדיג. הם חלשו על ציר מסחר מרכזי. סחורה ממערב אירופה עברה דרך האזור הח'זרי למרכז אסיה ולסין – ולהפך. הקשר של העולם המוסלמי עם צפון אירופה נעשה רק באמצעות מתווכים ח'זרים. חוקרים אחדים טענו שהח'זרים היוו חומת מגן שמנעה מאירופה להפוך למוסלמית כבר לפני 1,300 שנים. המטבע הח'זרי נקרא ירמך המקביל למטבע הדרכמה הפרסי שאומץ גם על ידי הערבים בשם דרהם. עיר הבירה של הממלכה הח'זרית היתה איתיל. אמונתם היתה חלק מן הפולחן התורכי השמניסטי.

יהודים או לא?

הפרסום העיקרי שהביא לכל תפוצות ישראל את המידע על ממלכת הח'זרים שהתגיירה, הוא ספר הכוזרי של יהודה הלוי שנכתב בשנת 1140 ובו הוא שוטח את העקרונות הפילוסופיים של הדת היהודית, הספר נכתב בתוך סיפור מסגרת  שבו מתואר מפגש מתוכנן בין המלך הכוזרי לנציגי שלוש הדתות ופילוסוף, כשכל אחד ניסה להוכיח את צדקת דתו והשקפתו. בסיפור, הולך המלך לנציגי האסלאם, הנצרות והפילוסופיה כדי לברר אם עמדתם הדתית היא הנכונה, ולנציג היהדות הגיע רק לאחר שדחה את טענות הנציגים האחרים. הוויכוח התרחש בעקבות חלום שחלם המלך פעמים רבות, ובחלומו ניראה אליו מלאך המדבר אליו ואומר לו כי כוונתו רצויה בעיני האלוה אבל מעשהו אינו רצוי, ואז החליט ללכת ולחפש ולחקור בדבר אמונות ודעות שונות. בוויכוח ניצח ה"חבר" היהודי, והמלך הכוזרי וכל עמו קבלו עליהם את התורה ומצוותיה. זהו סיפור אגדי-פולמוסי שיש להניח שאינו מביא עובדות היסטוריות אלא מבוסס על שמועות שהגיעו מכרוניקאים מוסלמים.

עוד נמצאה חליפת מכתבים שהתקיימה כביכול בין חסדאי אבן שפרוט, שהיה מדינאי, שתדלן ורופא יהודי שחי בעיר קורדובה בספרד ושימש בתפקידים בכירים בחצר השליט עבד אלרחמן השלישי, לבין המלך הח'זרי יוסף במאה העשירית. באגרות אלה, שנוסחו כנראה על ידי מנחם בן סרוק, בלשן ופילולוג יהודי שעבד בשרותו של חסדאי אבן שפרוט, דנים השניים בנושאים יהודיים שונים ובנושא התגיירותם של הח'זרים, שמלכם בולאן התגייר במאה השביעית ואיתו 6,000 מנתיניו, בעיקר בני מעמד האצולה. האיגרות מספקות מידע על צאצאי הח'זרים שהתגיירו ומתארות את ממלכת הח'זרים ואת תולדותיה לפני שנחרבה במאה ה-13 לספירה. חלופת המכתבים הזאת, שכבר היתה ידועה במאה ה-11, אימתה לכאורה את קיומה של ממלכת הח'זרים, אולם כבר יהודה בן ברזילי הברצלוני שחי מסוף המאה ה-11 עד תחילת המאה ה-12, והיה מגדולי חכמי ספרד, מתייחס אליהם בספרו ומפקפק באמינותם וחושש כי הם זיוף, "לא ידעתי אם אמת היה הדבר שנתגיירו הכוזרים שהם מבני תוגרמה או לא".

אברהם בן דויד (ראב"ד), שכתב ספר בשם "ספר הקבלה" במאה ה-12 בטולדו, מספר כי על "נהר אתל שחיו שם גוי כוזרים שנתגיירו ויוסף מלכם שלח ספר לר' חסדאי הנשיא בר' יצחק בן שפרוט והודיעו שעל דעת רבנות משתדל הוא וכל עמו".

כפי שאפשר לראות, כל המקורות היהודיים הללו הם מאוחרים, בני המאה ה-12, ומושפעים האחד מן השני. יש מקום להניח שהם מופצים כדי לעוררת תקוות בקרב היהודים ומדברים על ממלכה יהודית שנלחמת במוסלמים. דברים אלה כולם לא כתב אותם ח'זרי ולא אדם שבעצמו ביקר בממלכת הח'זרים; כאשר נכתבו דברים אלה לא היתה ממלכת הח'זרים קיימת עוד. וכבר הראה שלמה סימונסון, במאמר שפירסם בכתב העת "מיכאל" (מאסף לתולדות היהודים בתפוצות), יד (תשנ"ז) שמקורות אלה אינם יכולים לשמש תיעוד אותנטי להיסטוריה של הח'זרים ולהתייהדותם.

ברור דבר אחד: הידיעות על הח'זרים באות בעיקר מן הספרות ההיסטורית הערבית. יהודי ספרד המוסלמית הכירו ספרות זו וממנה שאבו את ידיעותיהם ואת הפנטסיות שלהם על הח'זרים. ברור שהמקורות היחידים שיש לנו מהם מידע מתועד, של אנשים הקרובים, לפחות גיאוגרפית, לח'זרים, הם המקורות הערביים. אמנם בדרך כלל יש להתייחס בזהירות למקורות אלה, בעיקר למה שנוגע לתאריכים וגם למאורעות מיוחדים, ובייחוד למלחמות.

המקורות הערביים הם שהשפיעו על אותם היהודים, באנדלוס בעיקר. יהודה הלוי בוודאי הכיר את היבטיה של סוגיה זו אצל סופרים ערבים, כפי שהכיר זאת גם חסדאי אבן שפרוט. וכפי שראינו רקמו קדמונינו אלה מכתבים נוספים, מדומים, עם מלך ח'זר. בתשעה מקורות ערביים שהופיעו מהמאה התשיעית עד למאה ה-14 נזכרת ארץ ח'זר ויהודיה. לעומת זאת יש מי שמתארים את הח'זרים בלי לציין דבר על יהודים. או שהיו ערים בממלכת הח'זר שהיו בהן יהודים, אבל הם כבר התאסלמו. בחלק מן החיבורים הערביים הללו יש אזכורים של מלך הח'זר היהודי. אבל בשום מקום לא מצאנו פרטים עליו.

סדרי הממלכה ו"התגיירותה"

מתיאורי סופרים ערביים, ניתן ללמוד כי בראש ממלכת הח'זרים עמדו הח'קאן (המלך העליון) והח'קאן בק (מושל עליון), כשהאחרון משמש כמלך פעיל, היוצא למלחמות; ראשי המדינה היו יהודים ואילו רוב העם – מוסלמים ונוצרים. בעיר הבירה איטיל, ששכנה על גדת הוולגה, נמצאו ארמונות ראשי ההנהגה של הח'זרים וחיל המשמר של המלך. הח'קאן היה השליט הראשי והוא תמיד היה יהודי, אך הוא התמנה על ידי הח'קאן בק; תפקיד הח'קאן היה בעיקר ייצוגי, אולם העם – ואפילו הח'קאן בק – היה סוגד לו ומעריץ אותו; לח'קאן בק היו סמכויות פיקודיות ואחריות על הצבא. ראשי המדינה היו בשלב מסוים יהודים בלבד ואילו רוב העם  מוסלמים ונוצרים. שמות מלכי הח'זרים משקפים את השינוי שחל על העם הזה: מטונג יבגו במאה השביעית ובולאן במאה התשיעית, ועד עובדיה, זכריה, מנשה, בנימין, אהרן, יוסף ודוד במאות התשיעית והעשירית.  בין היהודים האשכנזים מקובלים שמות המשפחה "ח'קאן", "כגנוביץ'" ודומיהם, ויש סברה שהשמות הללו הם ממוצא ח'זרי ומשמעותם איננה אלא "כהן" שעבר שינוי בהתאם לדרך הביטוי הסלאבית המחליפה ה"א בגימ"ל. בולאן הראשון, היה המלך הח'זרי שהוביל את ההתגיירות החלקית. משהחליט להתגייר הביא גיורו להתייהדות חצר המלוכה כולה, חלק ניכר מתושבי עיר הבירה איטיל ומיעוט מאוכלוסיית ערי הממלכה האחרות. פירוש שמו של בולאן בתורכית עתיקה הוא דישון . זמן מלכותו אינו ידוע ומועד התגיירותו מצוי במחלוקת עזה. בולאן מלך זמן מה בין אמצע המאה השישית ומחצית המאה השביעית.

סעדיה גאון ישיבת סורא, שכתב בימי הרבע הראשון של המאה העשירית, יודע להסביר את משמעות המונח ח'קאן: "כל מלכי ערב נקראים ח'ליפה וכל מלכי ח'זר נקראים ח'קאן" ואמנם נקראו מלכי הח'זרים ח'קאן. במקום אחר משווה רב סעדיה גאון את הוראות השליחות של האלוהים אל משה, ואת תגובת משה, אל אופן הדיבור בין מלכי הח'זרים ובין מי שהטילו עליו שליחות כלשהי: "נוהג זה קיים גם בממלכת הח'זרים". עוד הוא מביא מדברי פירוש קראי את עניין דיני "ממזר עמוני ומואבי" (דברים כג) הלא הם "הח'זרים שנכנסו לדת ישראל בזמן הגלות כי ישכנו בתוך בני ישראל".

לבד מאזכורים אלה של סעדיה גאון, אין שום התייחסות נוספת או אזכור להתגיירות הח'זרים או ליהדותם בכל ספרות שאלות ותשובות הגאונים הענפה, המחזיקה מאות תשובות וכתבים של גאונים בין המאות העשירית וה-12. לא יעלה על הדעת שלא היינו מוצאים שם זכר כלשהו לארץ הח'זרים ולמלכם היהודי, ולהתגיירות ההמונית של הח'זרים, אילו כל זה אמנם היה אמת. אם כך, מהיכן שאבו הכרוניקאים הערבים את ידיעותיהם בדבר התגיירות בית המלוכה הח'זרי?

יש להניח ששמועות אלה מקורם בקשרי המסחר הענפים שקיימו הח'זרים עם סוחרים יהודים. יש ידיעות מהימנות על סוחרים יהודים המכונים רד'אנים, על שם האזור שממנו באו, רד'אן, הסמוך לבגדאד, הרבו לסחור ולנסוע, החל מהמאות התשיעית והעשירית, ואולי עוד קודם לכן, על ציר המסחר שעבר דרך שטחי השליטה של הח'זרים. הסוחרים הללו היו מאוד רצויים בחצר המלך הח'זרי, זכו שם לכבוד גדול וקיימו קשרים חברתיים הדוקים עם בני המקום. אולי אימצו משפחת המלכות ואנשי החצר כמה ממנהגי היהודים ומהשקפותיהם, אבל מכאן ועד לממלכה יהודית והתגיירות המונית – רחוקה מאוד הדרך.

סוף הדרך

העיר איטיל הוחרבה כליל בשנת 969. ההחרבה מיוחסת לנסיך קייב דאז, סוויטוסלב הראשון. שרידיה הארכאולוגיים של איטיל מעולם לא זוהו בוודאות. אחת התיאוריות גורסת שהם נשטפו על ידי מפלסו העולה של הים הכספי. עם זאת, בספטמבר 2008 דיווחו ארכאולוגים רוסים שמצאו את שרידי הבירה הח'זרית. לנפילת ממלכת הח'זרים חברו כמה גורמים: אוכלוסייתה הייתה מעורבת מתושבים בעלי דתות שונות, הרוסים בצפון החלו להתגבר ולתקוף, ובעיקר – המצב הכלכלי בממלכה ירד לשפל המדרגה. רוב התושבים עסקו במסחר. החקלאות והתעשייה, לעומת זאת, כלל לא התפתחו ולא היה די במסחר כדי לפרנס את המדינה, לכן הממלכה הח'זרית הטילה מסים על העמים הצמיתים, וכאשר הרוסים פלשו בשנת 965 התפוררה ממלכתם ולא יכלה עוד להשתקם. הרוסים החריבו ערים מרכזיות, בתוכן הבירה איטיל – ובזזו אותן. הח'זרים ניסו לשקם את ממלכתם, אולם הם כבר היו נתונים להתערבותן של המדינות המוסלמיות. ב-1016, לפני אלף שנה בדיוק, הביס צבא של ביזנטים ורוסים את המנהיג הח'זרי, לאחר מכן השבטים הקיפצ'קים סתמו את הגולל על הממלכה הח'זרית והחריבו אותה לגמרי. כמה מקורות מוסלמיים מהתקופה מדווחים שהח'זרים התאסלמו בתקופה זאת, וייתכן שבהמשך הם נטמעו באוכלוסיות המוסלמיות השכנות. בחצי האי קרים יש עד היום קהילה יהודית ממוצא ח'זרי. הם מכונים קרימצ'קים – חלק מהם עלו לישראל בתקופת השלטון הבריטי. פרופ' הרברט זיידן פרסם בשנים 1998–1999 מאמרים שבהם ניתח את השפעת השפה הח'זרית על אוצר המילים ביידיש, שהייתה שפת הדיבור של יהודי מזרח אירופה. הוא גילה מילים ביידיש שמקורן ח'זרי. למשל ירמולקה – כיפה ודאבנן – להתפלל.

הח'זרים והפוליטיקה העכשווית

היתה נטייה בחוגים היהודים המשכילים באירופה באמצע המאה ה-19 וכאלה שניסו להרחיק עצמם מהמורשת ובייחוד לבדל את עצמם מהקשר הגנטי עם היהודים, ובכך להוציא את עצמם מההאשמות והרדיפות הדתיות – דוגמת ההאשמה ברצח ישו. למרות ההוכחות שמרבית המסמכים הכתובים ואולי גם הממצאים לא היו חד משמעיים, האמונה שהם אינם צאצאי היהודים נותרה בעינה, גם לאחר השואה ובתוך השלטון הסובייטי.

עלתה גם ההשערה שמוצא היהודים האשכנזים כולם הוא מן הח'זרים. עמדה זו הייתה פופולרית בחוגים שונים לאחר מלחמת העולם השנייה. לפי השערה זו, לאחר התפרקות ממלכת הח'זרים, שלטענתם התרחשה במאה ה-13 (זאת על אף שמרבית החוקרים סוברים שהיא הוחרבה עוד בתחילת המאה ה-11), נדדו רבים מהיהודים של הממלכה הח'זרית לאזורי רוסיה ופולין והיוו את הבסיס ליהדות אשכנז. ההשערה על הגירה כה משמעותית של יהודים משטחי ממלכת ח'זריה למזרח אירופה לא זכתה עד עתה לאישוש ממשי בכתובים. ברם, גם אם אכן הייתה הגירה סמויה שכזו, ראוי לזכור כי חלק ניכר מיהודי הממלכה הח'זרית עצמה לא היו ממוצא ח'זרי, אלא שאבותיהם הגיעו אליה מהאימפריה הפרסית ובעיקר מהאימפריה הביזנטית בתקופה בה ניסו לכפות שם המרת דת על היהודים. הסופר האנגלי-יהודי יליד הונגריה, ארתור קסטלר כתב בספרו "השבט השלושה עשר" כי מוצאה של יהדות אשכנז הוא מן הח'זרים. לדברי קסטלר יהיה בכך על מנת לשלול את הבסיס לאנטישמיות באמצעות שלילת הקשר בין היהודי האירופאי ובין היהודי המקראי, לו מיוחסת הריגתו של ישו. הספר זכה להתקפות רבות וגם לפופולריות עצומה. בהרצאה בשנות החמשים של המאה העשרים, האשים אלפרד ה. פרידמן את היהודים שבהיותם כביכול ח'זרים, גרמו להרחבת מלחמת העולם הראשונה, ולתבוסת גרמניה על ידי הכנסת ארצות הברית למלחמה, וכל זאת למען הכרזת בלפור על מדינה שאינה מגיעה להם, היות שאינם צאצאי עם ישראל המקורי. תאוריה זו שימשה ומשמשת קבוצות פרו-פלסטיניות, שביקשו להשתמש בה לשלילת זכותם של היהודים על ארץ ישראל.

גורמים אנטישמיים רוסיים פיתחו הררים של תיאוריות שהמשותף לכולן הוא הטענה שהיהודים של היום אינם אלא ח'זרים לשעבר, שרצונם הוא להשתלט על רוסיה ולדכא אותה, ודרכה את שאר העולם. מופרך ככל שזה יישמע, ברוסיה נשמעים כיום קולות הטוענים שלאור הריסת הממלכה הח'זרית בידי הרוסים בדיוק לפני אלף שנים, קיימת עד היום סלידה יהודית ורצון לנקמה מצד היהודים האשכנזים – צאצאי הח'זרים, ושכל התקופות הבעייתיות בהיסטוריה של רוסיה היו בגלל "ח'זרים" שהם למעשה היהודים הציונים. ההשפעה של התיאוריה הזו הייתה ועודנה עמוקה ורחבה מאוד. ג'ון באגוט גלאב, למשל, שהיה המפקד העליון הבריטי של הלגיון הערבי הירדני שלחם נגד ישראל במלחמת העצמאות, טען שיצירתה של ישראל נחשב פשע בלתי נסלח, בין השאר מכיוון שרוב היהודים הרוסים והמזרח אירופים הם למעשה תורכים ח'זרים ללא שום קשר לאדמת ישראל המובטחת.

קרדיטים:

ערכים בויקיפדיה

משה גיל, הארץ, יום שלישי, 28 באפריל 07:34 https://news.walla.co.il/item/1476200

https://www.hidabroot.org/article/212501 ארנון סגל, עולם קטן | ד' אלול התשע"ו | 07.09.16 |