פברז'ה – האיש והביצים

 

מוזיאון פברז'ה – סנקט פטרבורג, רוסיה

 מוזיאון חדש נפתח בסנקט פטרבורג, רוסיה. זוהי תמיד סיבה לחגיגה. פטרבורג ידועה במוזיאונים שלה, שכל אחד מהם הוא ארמון בפני עצמו. מוזיאון חדש זוהי תמיד סיבה טובה לעזוב הכל ולרוץ אל העיר המופלאה הזאת, שרק הולכת ומשתבחת עם השנים. כמו כל המוזיאונים בפטרבורג, גם המוזיאון הזה שוכן בתוך ארמון, אבל לא כמו כל האחרים, זהו מוזיאון פרטי, חזונו של ויקטור וקסלברג, Viktor Vekselberg ביליונר רוסי שהחזיר למולדתו פריטי אמנות שנמכרו על ידי הממשלה הרוסית בשנות העשרים והשלושים של המאה שעברה. וקסלברג צבר כארבעת אלפים פריטים מהמאה ה-19 ותחילת המאה העשרים והחליט להקים את המוזיאון הזה, מוזיאון פברז'ה, בעיר הולדתו, פטרבורג. בשנת 2004, אוסף של 200 פריטים מתוצרת פברז'ה, שהיו שייכים איש העסקים  האמריקאי מלקולם פורבס Forbes, ובתוכם תשע ביצים, עמדו להיות מוצאים למכירה פומבית בסוכנות סותבי'ס בניו יורק. וקסלברג הקדים, שילם כ-120 מיליון דולר, רכש את הפריטים במטרה להחזירם לעיר הולדתו. הוא גם איתר את המבנה המתאים לאצור בו את האוצר המופלא הזה, והוא ארמון שובלוב-נרישקין.

גלגוליו של ארמון

זהו מבנה בסגנון ניאו קלאסי היושב על גדות נהר פונטנקה הנשפכת לנייבה שבפטרבורג. זה היה ארמון פרטי של משפחות אצילים רוסיות. את רעיון הארמון הגה בסוף המאה ה-18 הרוזן וורונצוב Vorontsov . הוא הפקיד את המלאכה בידי ארכיטקט איטלקי, ג'יאקומו קוארנג'י Giacomo Quarenghi, כפי שנהגו אז כל אצילי רוסיה, ובתוכם הצארים, שהפקידו בידי ארכיטקטים איטלקים את בניית פטרבורג כולה על ארמונותיהם.

בשנת 1799 החליטה פילגשו של הצאר אלכסנדר הראשון, הרוזנת מריה נרישקינה Naryshkin, שהיא רוצה את הארמון הזה. כיאות לפילגש של הצאר, היא קיבלה את מבוקשה. בעלה גדש את הארמון בחפצי מותרות כגון פסלי שיש, מטבעות עתיקים, כלי נשק, יצירות אמנות. עד מהרה נעשה הארמון מרכז חברתי ותרבותי לאצולת פטרבורג. התקיימו בו נשפים והתכנסויות חברתיות של אנשי מעלה, והוא יכול היה להכיל בתוכו עד אלף איש בנשף אחד. הנשף המפורסם ביותר שהתקיים בו היה לכבוד יום הולדתו של יורש העצר, לימים הצאר אלכסנדר השני, ב-29 באפריל 1834.

בשנת 1844 נישאה בת למשפחת נרישקין לרוזן פיוטר שובלוב Shuvalov. לרגל הנישואים עבר הארמון שיפוץ מקיף, שנמשך עד 1859. הארכיטקט הצרפתי ברנרד דה סימון חבר לארכיטקט הרוסי ניקולאי יפימוב ויחד חידשו את הארמון בסגנון ניאו רנסנסי. מאז נודע הארמון בתור ארמון שובלוב.

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, תרמה בעלת הארמון יליזבטה שובלובה את הארמון כדי שישמש בית חולים עבור החיילים הפצועים. אחרי המהפכה הבולשביקית, בשנת 1918, הולאם הארמון ועבר לרשות המדינה. אוצרות האמנות הרבים שהיו בו הועברו חלקם למוזיאון ההרמיטז' וחלקם למוזיאון הרוסי.

בין השנים 1919 ל-1925 שכן בארמון מוזיאון של החיים האריסטוקרטיים. אחר כך שכנו בארמון בית דפוס ומכון לעיצוב ועוד כמה מכונים במשך הזמן. במהלך מלחמת העולם השנייה, בזמן המצור על לנינגרד, ניזוק הארמון באורח קשה ביותר. אגפים שלמים נהרסו כליל.

בשנת 2006 רכש וקסלברג את הארמון והעמידו לשיפוץ ולשחזור כללי. המשחזרים נעזרו בצילומים ובציורים מימי הזוהר של הארמון ודאגו לשחזר את הארמון על כל פרטיו עד להיותו מפואר ונוצץ כפי שהיה במאה ה-19. קירותיו מצופים במשי ותקרותיו עטויים בפיתוחי זהב. רצפותיו רצפות פרקט מיוחד ואין כניסה אליו אלא רק בנעליים עטויות כיסוי שלא יפגע בפרקט. מלאכת השחזור ארכה שבע שנים. במהלכה נדרשו המשחזרים לשפץ ולשחזר כל פרט, החל בנברשות הענק המדהימות ששוחזרו פרט לפרט, דלתות וחלונות שהיו עשויים עץ יקר כגון שקמה, שעם ואלון, גורדו משכבות עתיקות של צבע ונצבעו מחדש. פריטי השיש השונים כגון אחים ופסלים תוקנו בסבלנות רבה. יותר מ-300 איש בעת ובעונה אחת טרחו על מלאכת השחזור. השחזור הסתיים בשנת 2013 ובנובמבר של אותה שנה נפתח הארמון למבקרים, כשהוא מאכסן בתוכו את אוסף יצירותיו של פברז'ה ושל בית המלאכה שלו.

קרל פברז'ה 1920-1848

פטר קארל פברז'ה נולד בפטרבורג שברוסיה, לאב תכשיטן ממוצא גרמני ולאם ממוצא דני. למד בפטרבורג, בגרמניה בצרפת ובאנגליה את מלאכת התכשיטנות. בהיותו בן 26 שב לפטרבורג וכעבור כמה שנים עמד בראש החברה המשפחתית.

לפרסומו הראשון זכה כשהציג שחזור של צמיד זהב מהמאה הרביעית לפני הספירה בתערוכת תכשיטים ברוסיה בשנת 1882. הצאר אלכסנדר השלישי התלהב מעבודתו והורה להציג את עבודותיו של פברז'ה במוזיאון ההרמיטז'.

רעייתו של אלכסנדר השלישי, מריה פיודורובנה, היתה ממוצא דני. אצלה במשפחה נהגו להעניק אחד לשני ביצת הפתעה לכבוד חג הפסחא. הצאר שרצה להפתיע ולשמח את אשתו הזמין בסתר אצל קרל ביצת הפתעה לאשתו. זאת היתה הביצה הראשונה שעיצב קרל פברז'ה בשנת 1885. הביצה הייתה עשויה זהב ומצופה אמייל לבן, שמדמה את קליפת הביצה, ונראתה כלפי חוץ כמו ביצה רגילה. אולם ניתן היה לפתוח אותה, בדומה לבובת מטריושקה, ובתוכה היה חלמון עשוי זהב. כשפתחו אותו, נראתה תרנגולת עשויה זהב ועיניה מאבני אודם. כשפתחו אותה היו בתוכה שתי הפתעות: דגם מוקטן של הכתר הקיסרי עשוי זהב ואבני אודם ותליון עשוי אבני אודם. את הביצה כינהו בשם "תרנגולת". הצאר ואשתו כל כך התלהבו מהביצה, והעניקו לפברז'ה את התואר "תכשיטן של החצר הקיסרית". שניהם גם קיבלו החלטה גורפת, כי יזמינו מבית פברז'ה ביצה נוספת עבור חג הפסחא מדי שנה לאחר מכן. הביצים הוכנו מדי שנה, ובניגוד למקובל, לא הוזמנו לפי דרישת הצאר, אלא תוכננו ועוצבו על ידי פברז'ה עצמו, כאשר הצאר ומשפחתו לא ידעו מה תהא צורת הביצה ונושאה עד קבלתה. הדרישה היחידה הייתה שכל ביצה תכיל הפתעה.

ביצי פברז'ה

קרל פברז'ה ואמני בית המלאכה שלו יצרו במהלך השנים 1917-1885 69 ביצים. 50 מהן לבית המלוכה של רוסיה, הצארים של בית רומנוב, והאחרות למשפחות עשירות נוספות. אחרי אלכסנדר השלישי עלה לשלטון בנו ניקולאי השני

(1918-1868), אחרון הצארים של רוסיה. ניקולאי השני המשיך מנהג זה. החל מעלייתו לשלטון הזמין שתי ביצי פסחא בכל שנה, אחת עבור אמו האלמנה ואחת עבור אשתו.

נוסף על הביצים שנוצרו מדי שנה עבור המשפחה הקיסרית, נוצרו 15 ביצים למשפחות עשירות, ובהן שבע ביצים עבור התעשיין הגרמני העשיר אלכסנדר קלץ'. מתוך 69 ביצי הפברז'ה שנוצרו, ידוע מיקומן של 61 ביצים בלבד. מרבית הביצים מוצגות במוזיאונים ואוספים הפתוחים לציבור – מרביתן, 30, ברוסיה. מתוך 54 ביצים שהוזמנו על ידי הצאר ידוע מקומם של 46 ביצים. בעקבות מהפכת אוקטובה הולאמו הביצים על ידי השלטון הבושלביקי, והועברו בהוראת לנין לקרמלין. בשל מחסור במטבע זר, מכר סטלין 14 מהביצים בין השנים 1933-1930.

סיור במוזיאון

סיור מודרך במוזיאון מוביל אותנו אל "האולם הכחול", שבו פותחים את התצוגה במסע מופלא בין תשע הביצים שנמצאו ונרכשו על ידי וקסלברג. כל ביצה נמצאת בתוך ארון זכוכית המיוחד לה ומוצגת בשלמותה, ולידה כל הפריטים שנמצאו בתוכה, אלה שלא אבדו, כמובן.

*הסיור מתחיל בביצה הראשונה משנת 1885, "התרנגולת", שתוארה כבר למעלה.

*בשנת 1894 הזמין הצאר אלכסנדר השלישי ביצה נוספת לאשתו. זאת היתה הביצה האחרונה שנעשתה עבור אלכסנדר השלישי. הביצה, שכונתה "רנסנס", נעשתה על ידי האמן מיכאיל פרצ'ין Perchin בפיקוחו של קרל פברז'ה. הביצה עשוייה מאמייל ומבדולח. ההפתעה שבתוכה אבדה, אבל יש השערות לגביה. אחת ההשערות היותר מתקבלות על הדעת היא שביצה אחרת, המכונה בשם "תחייה", שנמצאת באוסף, היתה ההפתעה שהיתה בתוך ביצת הרנסנס. ביצה זאת, התואמת במידותיה לפנימה של ביצת הרנסנס, דומה לה בעיצובה, ונעשתה אף היא על ידי פרצ'ין, מעוטרת בציור המתאר את עלייתו של ישו מן הקבר. זוהי הביצה היחידה המתייחסת באופן ישיר לתוכן חג הפסחא.

*בשנת 1895 הזמין ניקולאי השני ביצת פסחא בתור הפתעה לאשתו. זאת היתה הביצה הראשונה שניקולאי השני הזמין עבור אשתו. ניקולאי שזה עתה הוכתר נשא לאישה את אלכסנדרה, נסיכה גרמנייה וזה היה חג הפסחא הראשון שהם חגגו ביחד. לנסיכה היה בגרמניה גן ורדים גדול והיא התגעגעה אליו. כדי לשמחה הזמין עבורה ניקולאי ביצה שתזכיר לה את גן הוורדים ותהווה תחליף מתאים. הביצה כונתה בשם "ניצת הורד". היא נפתחת לרוחב ומגלה ניצת ורד מאמייל צהוב. הורדים הצהובות היו נדירות בגרמניה. הביצה הכילה בתוכה שתי הפתעות. שתיהן הלכו לאיבוד. אחת מהן היתה כתר זהב, מעוטר ביהלומים ובאבני אודם, כדי לציין את הכתרתה של אלכסנדרה לצאריצה של רוסיה, והשנייה תליון עם אבן אודם מלוטשת.

*הביצה היקרה ביותר באוסף היא "הכתרה". זוהי ביצה שהוזמנה על ידי ניקולאי השני עבור אשתו אלכסנדרה לכבוד טקס ההכתרה של שניהם בשנת 1896. זה היה יום גדול של שמחה וגאווה לבית רומנוב ולכל האצילים של רוסיה. ביצה זו היא חלק מקבוצת תכשיטים שהוכנו בפיקוחו של קרל פברז'ה על ידי מיכאיל פרצ'קין והנריק ויגסטרום, אמנים מהסדנה שלו. הביצה מצופה שכבות של אמייל צהוב, צבע שקשה מאוד להפיקו, ומרושתת ברשת זהב המעוטרת בנשרים שחורים. העיטור הזה מדמה את הבד שממנו היתה עשויה גלימת המלכה ביום הכתרתה. בראש הביצה מתנוסס הנשר הקיסרי כפול הראשים.

ההפתעה בתוך הביצה היא דגם מדויק של המרכבה המלכותית, שבה נסעו השניים לטקס ההכתרה. מרכבה זו כבר שימשה את הצאריצה יקתרינה השנייה לטקס ההכתרה שלה בשנת 1793, ומאז שימשה את כל הצארים לבית משפחת רומנוב. המרכבה עצמה נמצאת במוזיאון ההרמיטז'. הדגם שאורכו פחות מ-10 ס"מ, משוכלל עד כדי כך שכל חלק שבו ניתן לתנועה ולתפעול; את הדלתות אפשר לפתוח ולסגור, את המדרגה אפשר להעלות ולהוריד, וגלגלי המרכבה ניתנים להפעלה ולהסעה. כל חלקי המרכבה עשויים מזהב, אמייל, בדולח יהלומים ואבני אודם. הביצה הזאת לבדה נמכרה בסכום של 24 מיליון דולר.

*בשנת 1898 הזמין הצאר ניקולאי השני ביצה מבית המלאכה של פברז'ה כדי לתתה לאשתו אלכסנדרה לכבוד חג הפסחא, על פי המסורת שהשתרשה. האמן שיצר את הביצה היה מיכאיל פרצ'ין, והיא אחת  משתי ביצים בסגנון ארט נובו שיצר בית המלאכה של פברז'ה. הביצה מקושטת בחבצלות זהב, יהלומים, פנינים ואבני אודם ובעלי אמייל ירוקים. בראשה ורד אמייל. כשלוחצים על כפתור זהב נסתר מגיחים שלושה פורטרטים שלראשם הכתר המלכותי, הצאר ניקולאי השני ושתי בנותיו הבכירות אולגה וטטיאנה, מצויירים על שנהב, וממוסגרים בזהב.

*ביצת שעון התרנגול נעשתה על ידי קרל פברז'ה על פי הזמנתו של ניקולאי השני בשנת 1900, כדי להעניקה לאשתו. כשלוחצים על כפתור נתח ראש הביצה והתרנגול יוצא מתוכה.

* עוד ביצת פברז'ה העניק ניקולאי השני לאשתו בשנת 1911 לרגל יום השנה ה-15 לנישואיהם. הביצה מעוטרת במיניאטורות מצוירות בצבעי מים על שנהב.

* ביצת הדפנה (ידועה גם בכינוי ביצת עץ תפוח הזהב), נעשתה על ידי קרל פברז'ה על פי הזמנתו של ניקולאי השני בשנת 1911, שהגישה לאמו מריה בתור מתנת פסחא. הביצה מכוסה בעלי אמייל ירוקים. כשלוחצים על כפתור בראש הביצה יוצאת ציפור, מנפנפת בכנפיה, מניעה את ראשה, פותחת את מקורה ופוצחת בנגינה.

* ביצת מסדר סט. ג'ורג' הוזמנה בשנת 1916 על ידי הצאר ניקולאי השני, כדי להגישה לאמו בתור מתנת חג המולד. זאת היתה הביצה האחרונה שהקיסרית האם קיבלה. הקיסרית האם, מריה, לקחה את הביצה הזאת איתה כשנסעה לקייב במאי 1916, וכך ניצלו שתיהן, האם והביצה, מהמהפכה. שלטונות המהפכה אילצו את מריה לעבור לקרים, ומשם הצליחה להימלט בשנת 1919. היא מתה בשנת 1928 בדנמרק.

לבד מהביצים, המוצגות באולם הכחול בפני עצמן, מכיל המוזיאון יצירות אחרות של פברז'ה ושל בית המלאכה שלו. ביניהן 100 נרתיקים לסיגריות, עשויים, זהב, אבני אודם ויהלומים; ביצי פסחא עממיות, קטנות וגדולות, שנוצרו עבור הקהל הרחב במכונת זולה יותר, ועוד מאות פריטים שונים ומגוונים. המוזיאון מציג גם פריטי אמנות שימושית ודקורטיבית שנוצרו על ידי אמנים רוסיים גדולים בחצי השני של המאה ה-19 ובתחילת המאה העשרים.

עלייתו ונפילתו של פברז'ה

בעקבות הצלחת ביצי פברז'ה הפך בית פברז'ה לבית המלאכה הגדול ביותר ברוסיה לייצור תכשיטים, ונפתחו סניפים נוספיםבמוסקבה, אודסה, קייב ולונדון. בית המלאכה ייצר למעלה מ-150,000 תכשיטים ויצירות אמנות בין השנים

1917-1882. בשנת 1900 ייצג פברז'ה את רוסיה בתערוכה העולמית שנערכה בפריז, אולם מאחר שקארל פברז'ה היה אחד השופטים בתערוכה, מוצגיו לא השתתפו בתחרויות. יחד עם זאת התכשיטים זכו במדליית זהב לאות כבוד, ולפברז'ה העניקו את התואר אביר ליגיון הכבוד- התואר הגבוה ביותר שניתן בצרפת. בשנת 1916 נאמד הונו של בית פברז'ה בשלושה מיליון רובלים.

בעקבות פרוץ מהפכת אוקטובר בשנת 1917 השתלטו על בית המלאכה מועצת עובדיו, ובשנת 1918 הולאם בית המלאכה על ידי הבולשביקים, וכל רכושו הוחרם.

קרל פברז'ה עזב את סנקט פטרבורג לריגה, וממנה נמלט לגרמניה. אז'ן, בנו הבכור של פברז'ה ורעייתו של פברז'ה נמלטו לפינלנד במזחלת וברגל בעוברם את הגבול בין המדינות בדצמבר 1918. קרל ורעייתו התאחדו בלוזאן שבשוייץ. (יתר הבנים נותרו ברוסיה).

פטר קרל פברז'ה לא התאושש מהמהפכה ומאבדן עסקו, ונפטר ב-1920. רעייתו נפטרה ב-1925. בשנת 1929 אפרו של קרל פברז'ה הועבר מלוזאן ונקבר בקבר רעייתו בקאן שבצרפת.

 

תודה למדריכה יבגנייה במוזיאון פברז'ה.

נעזרתי באתרים של ויקיפדיה.