נוף ואנשים בולאכיה (רומניה)

ולאכיה (רומנית: Ţara Românească – מילולית: הארץ הרומנית) נוסדה על ידי הנסיך בסאראב הראשון במחצית הראשונה של המאה ה-14, לאחר שזכה בעצמאות בעקבות נצחונו בקרב פוסאדה עם ההונגרים. הנסיכות הגיעה לשיאה בהנהגתו של ולדיסלב הראשון. מיקומה של הנסיכות בדרכם של העות'מאנים אל מרכז אירופה, הפכה אותה לשדה קרבות בין המעצמה המוסלמית ובין המדינות הנוצריות של מרכז ומזרח אירופה. בירת ולאכיה הראשונה היתה קורטאה דה ארג'ש, אחריה קמפולונג, משם עברה לטרגובישטה ולבסוף בוקרשט. בשנת 1859 התאחדה נסיכות ולאכיה עם נסיכות מולדובה, ובכך חדלה להתקיים כנסיכות נפרדת.
השם "ולאכיה" מקורו מהכינוי "ולאכי" שנתנו הגרמנים לאוכלוסייה ממוצא רומי או בעלת תרבות רומית. ברומניה מקובל יותר השם "נסיכות מונטניה" (Muntenia), שם מקובל לנסיכות הרומנית "צארה רומנאסקה" (Tara Romaneasca). ההונגרים העניקו לה את השם הלטיני "טרנסאלפיניה" – הארץ שמעבר להרים.

ולאכיה רובה חקלאית. בדרך שדות תירס רבים, המהווים את מקור המזון העיקרי של הרומנים (ממליגה – דייסת תירס). הדרך רצופה כפרים. לכל איכר חלקת התירס הקטנה שלו, בשוליה שורה או שתיים של שעועית, שגם היא מאכל חובה ברומניה (צ'ורבה פסוליה – מרק שעועית עם בשר חזיר). בשדות ערמות השחת מוערמות בצורה המסורתית. הסוסים והעגלות מהווים כלי התחבורה העיקרי, גם בכבישים הראשיים בדרך. כלבים משוטטים במאות מסתובבים חופשי בכל פינה ופינה. לצדי הדרך דוכנים לממכר התוצרת החקלאית הנפוצה (בצלים סגולים, תפוחים, דבש).

יפה לטייל בולאכיה. אתה רק מטייל, אינך עובד בשדה. הנוף החקלאי משרה שלווה. נחמד לטייל כשאנשים אחרים עובדים קשה. נחמד לצלם אותם ולהמשיך בדרך.

 

לטייל בולאכיה

רכס הרי בוצ'ג' Bucegi

הרי בוצ'ג' נמצאים בגבול שבין טרנסילבניה לוולאכיה (בחלק הרומני), ובתחום הטרקים הם משתווים להרי טטרה בסלובקיה ואפילו לאלפים. הצוקים מחודדים והנוף פראי, אך קשה ללכת לאיבוד בזכות השבילים המסומנים, והסכנה היחידה היא מזג האויר הקשה.
ההרים המרכיבים את רכס Bucegi הם: הר Bucegi בגובה של 2,501 מ', הר Leaota בגובה של 2,131 מ', הר Piatra Craiului בגובה 2,236 מ' והר Magura Codlei בגובה 1,293 מ'. באזור שבילים מסומנים עם בקתות בהרים, הפתוחות לאורך כל השנה. מומלץ להתקשר לתאם מקום מראש, ורצוי להיערך לכמות מזון גדולה יותר למקרה חרום.
מעל בושטן (Busteni) נמצא רכס שגובהו מעל 2,000 מטרים, עליו הוצב צלב כאנדרטה לזכרם של הרומנים שנפלו במלחמת העולם הראשונה. גובהו כשישים מטרים, והוא מורכב מכלי נשק גרמנים שנלקחו שלל והותכו.

 

 

הרים פירושם שלג. שלג פירוש לעתים סקי. עיר הסקי האופיינית, הנטועה ברכס הרי בוצ'ג' היא סינאיה. וכן, יש לה קשר עקיף לסיני שלנו (שהיתה שלנו). מייסד העיר, מיכאל קנטקוזינו, בנה אותה לזכר מסעו לארץ הקודש וביקורו בהר סיני ובסנטה קתרינה, ולכן קרא לה סינאיה.

 

Sinaia סינאיה  

120 קילומטרים מפרידים בין בוקרשט לסינאיה. כביש מספר 1 המחבר ביניהן נחשב לאחד הטובים והמהירים ברומניה. המעבר מבוקרשט לסינאיה, עיירה קטנה, עם 15 אלף תושבים, השוכנת בעמק צר למרגלות הרי בוצ'ג' המיוערים באורנים, בדרום הרי הקרפטים, חד מאוד. מעיר סואנת עוברים לעיירה שלווה, עם אוויר הרים נקי ובתי מלון מודרניים, שהכינוי "פנינת הקרפטים" נצמד אליה בכל שיחה עם תושביה.

כבר מאתיים שנים נחשבת סינאיה לאתר התיירות המוביל ברומניה. בחורף זה אתר הסקי הפופולרי במדינה ובקיץ אתר הנופש המזמין ביותר. בתי הקזינו שפועלים כאן מושכים לא מעט מבקרים, מסלולי ההליכה בהרים נוחים מאוד לגישה, והרחוב הראשי בעיירה מלא במסעדות, בבתי קפה ובחנויות. סינאיה היא יעד טוב כאשר בוחרים לצאת טיול קצר מבוקרשט. סוף שבוע בן שלושה ימים הוא פרק הזמן האידיאלי. למרות המרחק הלא גדול, הנסיעה נמשכת לפחות שעתיים ובמהלכה אפשר לעצור לקפה באתר נופש אחר, בערך במחצית הדרך, ליד אגם סנאגוב, כשלושים קילומטרים מצפון לבירה. אם נוסעים לסינאיה ישירות משדה התעופה הבינלאומי אוטופני המרחק קצת פחות ממאה קילומטרים.

המנזר המקומי נבנה במאה ה-17. העיירה התפתחה לאתר נופש חשוב בשנת 1870, לאחר שהמלך קרול הראשון בנה כאן את בית הקיץ שלו, טירת פלש (Peles), ושימשה את בית המלוכה עד לסוף מלחמת העולם השנייה. עד מלחמת העולם השנייה שימשה סינאיה כמפלט הקיץ של בית המלוכה והאריסטוקרטיה הרומנית. בגובה 800 – 930 מ' מעל פני הים, בליבו של עמק פראחובה (Prahova) הירוק, קל הרבה יותר לסבול את חום הקיץ. בשנת 1879 הונחה מסילת הרכבת לבוקרשט, שהביאה עימה מתיישבים. עד שנת 1920 עבר גבול הונגריה-רומניה לאורך מעבר ההרים פרדאל שמצפון לסינאיה, והמקום היה חלק מנסיכות ולאכיה.

כאשר מטפסים ברחובות העיירה לחלקים הגבוהים יותר, מגלים את בתי הקיץ הגדולים, רבים מהם נבנו במאה ה-19 עבור משפחות עשירות ובתי אצולה, שמשמשים כיום כבתי מלון או פנסיונים. קל לחלק את הטיולים שכדאי לעשות בסינאיה לשניים – הסיור העירוני, בתחומי ובקרבת העיירה, והטיול הרגלי בהרים, שמספק את החוויה הנפלאה ביותר של המקום, אם כי דורש מאמץ קצת יותר גדול. בעיר מספר אטרקציות לביקור, ביניהן ארמון פלש, שוק האיכרים הנמצא בשביל היורד מהארמון למרכז סינאיה, מנזר סינאיה, קזינו, ועליה ברכבל המוביל לאתר הסקי בקיץ וגם בחורף. סינאיה מהווה נקודת יציאה לטיולים יומיים בבראשוב, פויאנה בראשוב, בראן וסיגישוארה. כמו כן יש במקום מסלולי הליכה בכל דרגות הקושי והזמן, ואת המפות להליכה אפשר להשיג בלשכת התיירות המקומית.

הדרך הנוחה ביותר לצאת לסיור בהרים בסביבתה של סינאיה היא לעלות ברכבל שיוצא ממרכז העיירה. בחורף משמש הרכבל את גולשי הסקי, אבל בקיץ הוא אמצעי מצוין "לדלג" במהירות אל השבילים בגובה רב. הרכבל הראשון מוליך לגובה 1,400 מטר, וממנו אפשר להמשיך ברכבל שני לגובה 2,000 מטר. מתחנת הרכבל העליונה נמתחים שבילים רבים לכל הסביבה. הנוף על עמק פראחובה, ממזרח ועל פסגות הרי הבוצ'ג' ממערב ומצפון מרחיב את הנפש. ההליכה בשבילים קלה מאוד, הם מסומנים היטב, לפי צבעים ובעזרות מוטות שנתקעו בקרקע כדי לסמן נתיבים בשלג שכבר איננו. כיוון שהעלייה התלולה כבר מאחורינו אפשר ללכת בקלות יחסית ובקו גובה אחיד פחות או יותר במשך כמה שעות.

נקודת גובה 1400  – Cota 1400

מעל סינאיה מתנשאת פסגה שאליה מוביל רכבל. הרכבל מגיע לנקודת גובה 1400 מטרים. שם הוקם מלון ואתרי סקי. אפשר להגיע לנקודת גובה 1400 גם ברכב באמצעות כביש הררי מתפתל בנוף מיוער, המשנה את אופיו מעצים רחבי עלים לעצים מחטניים, בעיקר אשוחים, ככל שמגביהים ועולים.

שלושת האשוחים Trei Brazi

מהכפר פרדיאל (Predeal) עולים לנקודת תצפית על כל עמק פראחובה (Prahova), הקרוי כך על שם נהר פראחובה הזורם בו. נוסעים בכביש יפה בין יערות וכרי עשב ירוקים, ובתים כפריים הפזורים לצידי הדרך. עולים לנקודת תצפית על אחת הפסגות שבשוליה יער אשוחים עבות. שלושה אשוחים מציינים את נקודת התצפית, הנקראת על שמם, טריי בראזי. פרות שלצווארן תלוי פעמון ענק רועות באופן חופשי בין האשוחים. העמק כולו, על כפריו, שדותיו ונחליו נשקף מלמעלה. יופי ושלוה עלי אדמות.

 

 

האתר הראשון בסיור העירוני הוא המנזר של סינאיה, כמה עשרות מטרים מעל רחוב הראשי בכיוון מערב (שמאלה כאשר מגיעים מבוקרשט).

מנזר סינאיה Manastirea Sinaia

מנזר סינאיה נקרא על שם הר סיני, ולפי האגדה המקומית, אחת מהאבנים שבבסיס המנזר היא מהר סיני הקדוש. נמצאת כאן כנסיה אורתודוקסית גדולה, שנבנתה בין השנים 1942 – 1946, בסגנון רומני מעוטר בצבעוניות עשירה. כנסייה זו נחשבת לדוגמה מובהקת של האדריכלות הרומנית, שמשלבת מרכיבים מולדביים וולאכיים (שני חבלי ארץ ברומניה) ויוצרת מבנה מפואר ומקושט מאוד.

משמאל, בלב חומות המנזר, ניצבת  כנסיה עתיקה יותר, עם פרסקאות מקוריים, שנבנתה בשנת 1695. בשנת 1895, לכבוד 200 שנה להיווסדה, נבנה בה מגדל הפעמון, ופעמון במשקל 1700 ק"ג הובא מבוקרשט במיוחד והותקן במקום. כן הוקם במקום מוזיאון להיסטוריה. במקום אפשר לראותץ ציור בן 300 שנה של משה ולוחות הברית.

 

טירת פלש (או ארמון פלש) Castelul Peles

המשכו של הכביש העולה בהר מוביל את האתר המרשים והמפורסם ביותר בסינאיה – ארמון פלש (Peles). המיקום הגבוה מעניק לו תצפית מצוינת על רכס הקרפטים. הבעיות הפעוטות של העיירה נותרות בעמק והמבט על הטירה המצועצעת ועמוסת הצריחים והמגדלים מעלה מיד את ההשערה שהאחים גרים בנו כאן את בית חלומותיהם, ושוולט דיסני קיבל את ההשראה ממנה לכל סרטיו.

ב-1866 נבחר קרול הראשון מבית הוהנצולרן הגרמני להיות שליט רומניה (הוא נחשב למייסדה של רומניה) ובאוגוסט של אותה שנה ביקר במנזר סינאיה  והתגורר במנזר. המקום כנראה מצא חן בעיניו של המלך, אבל תנאי הלינה לא נראו לו. הוא התרשם מאוד מיפי המקום והחליט לבנות לעצמו ארמון במקום זה.

באותה תקופה היה במקום כפר הררי קטן בשם פודול נאגולוי (Podul Neagului – משמעות השם זה "הגשר של נאגו"). בשנת 1872 קנה קרול קרקע בגודל 1000 פוגונים (פוגון היא מידה לקרקע חקלאית השווה ל-5011,79 מטרים רבועים).

שבע שנים אחר כך חזר בחברת צמד הארכיטקטים הגרמנים, וילהלם דודרר ויוהנס שולץ, והזמין טירה בסגנון בווארי, "כמו במולדת הישנה", בסגנון הרנסנס הגרמני.

הבנייה התנהלה בין השנים 1914-1873 והסתיימה עם מות המלך.

הבנייה הסתיימה בשנת 1883 ומאז נבנו כמה אגפים חדשים. התוצאה השביעה כנראה את רצונו של המלך קרול. הוא הרבה לשהות במקום, בעיקר בעונת הקיץ ואהב לארח בגני הטירה. בארמון התארחו אישים נכבדים רבים, סופרים, מוזיקאים, מלכים ומלכות והחשוב ביניהם היה פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה ששהה בו בשנת 1896. הארמון שימש את המלך ומשפחתו עד לשנת 1947, ונבנה במספר שלבים, הקומה הראשונה בשנים 1883-1873 והקומה השנייה בשנים 1914-1896. בשלב מאוחר יותר הכניס הארכיטקט הצ'כי קרל לימן תוספות ושינויים.

מעל טירת פלש נבנה בסוף המאה ה-19 (1902-1889) ארמון קטן ומשפחתי יותר, שנועד לשמש את משפחת יורשו של קרול ובן דודו, פרדיננד. החלק החיצוני של הפלישור (Pelişorul פלש הקטן) מרשים פחות מן הארמון הגדול, אבל החדרים הפנימיים מרשימים ומהנים הרבה יותר. מארי, אשתו של פרדיננד, עיצבה את כל הארמון בסגנון אר-דקו. מרשים במיוחד החדר המוזהב, בו מכסים עלי זהב את הקירות ותקרה בדוגמא מרהיבה. בהמשך הדרך, מעבר לפלישור, ניצב ארמון נוסף, הפוישור Foişorul אותו בנה שליט רומניה ניקולאי צ'אושסקו לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר ניסה להציב עצמו גבוה יותר ממלכי המדינה שהודחו. בין היתר מקיף את הארמון שביל פרטי, שנועד רק לשימושו של המנהיג. בניין זה סגור למבקרים.

בארמון פלש יש 160 חדרים. המגדל המרכזי מגיע לגובה של 66 מטר. ליד המבנה המרכזי לארמון יש תחנת כוח מקומית והודות לה היה הארמון האירופאי הראשון שחובר לחשמל. כיום הוא משמש כמוזיאון, ויש בו ציורים, פסלים, כלי חרסינה וזהב, כלי נשק קדומים, שטיחים, רהיטים. במקום מתקיימים סיורים מודרכים בני שעה (אסור לסייר בטירה לבד).

סיור בטירה:

אולם הכבוד נבנה בשנת 1911 בסגנון הרנסנס הגרמני מהמאה ה-16, ועוצב בסגנון צרפתי מהמאה ה-18, אך הרהיטים והשטיחים עוצבו בסגנון איטלקי מהמאות 20-19. הקירות מכוסים בשטיחי ענק בהם מתוארות סצנות מתוך אופרות של ואגנר. אולם הנשק הגדול נבנה בשנת 1903, ויש בו אוסף נשק אירופאי מהמאות 19-15, רובם תוצרת גרמנית. זכוכיות החלונות הצבעוניים מהמאות 20-19, הוזמנו מגרמניה ומשוויץ. אולם הנשק הקטן נבנה בשנת 1908, והוא מכיל כלי נשק מהודו, פרס, טורקיה וארצות ערב.

אולם ההמתנה, חדר הלימוד והספרייה נבנו בשנת 1883 בסגנון גרמני. אולם הדיונים נבנה בשנת 1914, ועוצב בעץ ובזכוכית צבעונית מיוחדת שהובאה משוויץ. אולם המוסיקה נבנה בשנת 1883, עוצב בחלונות צבעוניים וברהיטים שהובאו מהודו מהמאה ה-19. האולם הפלורנטיני נבנה בשנת 1910 ועוצב בסגנון האיטלקי. האולם עם העמודים נבנה בשנת 1910 בסגנון ונציאני איטלקי, יש בו שולחן מקורי וציורים מהמאה ה-16. חדר המגורים נבנה בשנת 1883 בסגנון גרמני, הכסאות הוכנו בקורדובה. האולם המורי נבנה בשנת 1890 ועוצב בסגנון ספרדי מורי, ויש בו רהיטים בסגנון ערבי. האולם הצרפתי נבנה בשנת 1883 בסגנון אירופי, יש בו שני ציורים פלמיים מקוריים מהמאות 19-18. האולם הטורקי נבנה בשנת 1883 ועוצב לפי הסגנון הטורקי בשטיחים ובדי משי. הפרוזדור המערבי נבנה בשנת 1883 ועוצב בסגנון הברוק האיטלקי. אולם התיאטרון נבנה בשנת 1883 ויש בו אלמנטים מתקופת לואי ה-16, וציורים של ציירים מפורסמים כמו קלימט.

אחרי סיור בן שעה בארמון שווה לצאת ולהתרענן בגנים היפים והמטופחים המקיפים את הארמון. האמפיתיאטרון והמזרקות שבגן עשויים כולם משיש, ופוסלו בידי הפסל האיטלקי רומנלי פלורנצה.

 

אחרי ארמון מלכותי רב רושם, כדאי לדעת גם איך התקיימו פשוטי העם ובמה עבדו. למשל במכרות המלח.

המלח משמש הן לתיבול המזון והן בתהליכי ההכנה והשימור שלו. הוא משמש לשימור בשר לאורך זמן, לכבישת ירקות ופירות, לחביצת גבינות ולהוצאת הדם מהבשר (למשל מטעמי כשרות). מייחסים למלח תכונות חיטוי, למשל כטיפול בדלקת גרון. הבדואים משתמשים במלח סדום לריפוי צאן ובקר.

המלח בתקופה העתיקה ובימי הביניים היה יקר, ואפילו בארץ ישראל היה מחירו גבוה באופן יחסי לארצות אחרות. מכאן נגזרו ביטויים כמו: "מלח הארץ" אשר ישו העניק לתלמידיו, בהתכוונו לכך שהם הטובים והראויים ביותר ("אַתֶּם מֶלַח הָאָרֶץ, וְאִם תֹּאבַד לַמֶּלַח מְלִיחוּתוֹ, כֵּיצַד תֻּחְזַר לוֹ? הֵן לֹא יִצְלַח עוֹד לְשׁוּם דָּבָר כִּי אִם לְהַשְׁלִיכוֹ הַחוּצָה לִהְיוֹת מִרְמָס לְרַגְלֵי הַבְּרִיּוֹת" הברית החדשה, הבשורה על פי מתי פרק ה' פסוק 13), ביטוי המציין גם היום אנשים איכותיים מעילית החברה.

עדות נוספת לערכו ומחירו של המלח הייתה שק המלח שהיה ניתן לחיילי רומא כמענק, ובשמו הלטיני salarium, מלשון Sal (מלח). ממונח זה נגזרה המילה משכורת salary  במספר שפות אירופיות.

מלח בצורתו הגבישית הוא המינרל הליט. הליט מתגבש בשכבות נרחבות של מינרלים אוואפוריטיים (שנוצרו מהתאיידות) כתוצאה מהתייבשות של אגמים או ימות סגורים. שכבות המלח עשויות להיות בעובי של עד 350 מטר ולהימצא מתחת לשטחים נרחבים. למשל הר סדום הוא מאגר המלח הגדול ביותר בעולם. גובהו 230 מטר מעל ים המלח, אורכו 11 ק"מ, ורוחבו בבסיסו 2.2 ק"מ. הוא עשוי מ-98% נתרן כלורי. כבר מימי קדם כרו ממנו מלח. המלח הופק בתהליכים של חציבה וכריה.  

מכרות המלח בסלניק Salia Slanic Prahova

הצורך במלח לשימור הבשר הביא את תושבי העיירה סלניק שבעמק פראחובה (לא לבלבל עם עיירה בשם דומה במולדביה) לחיפוש אחר מלח, ולכרייה במכרה. היום אפשר לרדת במעלית עץ חורקת 220 מטר מטה למכרה המלח הגדול באירופה, שגובהו 90 מטר והטמפרטורה בו קבועה והיא 13 מעלות צלסיוס, ולראות את שכבות הקרקע השונות ותנועת הסלע לאורך מיליוני שנים. במכרה מבקרים באולמות הגדולים, רואים את שרידי מכשור החציבה, ומבקרים במוזיאון המלח, שם צופים בפיסול באבני מלח. במקום ניצבים פסלים שפוסלו במלח: פסל טריאנוס, הקיסר הרומי שחצה את הדנובה במאה השנייה לספירה וכבש את רומניה, פסל מנהיג הדאקים דז'באל, ופסל המשורר הרומני הלאומי מיחאי אומינסקו, שנפטר בגיל צעיר.
המקום משמש כבית חולים לילדים חולי אסתמה, סינוסיטיס ובעיות בדרכי נשימה. אפשר לפגוש כאן בילדים הבאים לבית המרפא, הפועל בבטן האדמה. המקום ערוך לילדים המטופלים, והוא מצויד במיטות, במתקני שעשועים כגון שולחן פינג פונג, ושולחן ביליארד. אומרים שביקור במכרה במשך שלוש שנים ברציפות, במהלך 10 ימי ביקור, ארבע שעות בכל יום, מרפא ממחלת האסתמה, או מכל מחלה הקשורה לדרכי נשימה.

 

הנצרות ברומניה

85 אחוז מאוכלוסיית רומניה הם נוצרים-אורתודוכסים, כלומר שייכים לזרם המזרחי של הנצרות. בהתאמה, רוב הכנסיות ברומניה בנויות על פי המאפיינים של הזרם המזרחי עם איקונוסטזיס (מחיצה המפרידה בין העושים בקודש לבין קהל המתפללים), כאשר המתפללים עומדים על רגליהם לאורך כל התפילה (הארוכה מאד) ואין ספסלים למושב. הכנסייה הרומנית עומדת ברשות עצמה, ואין היא כפופה לרשות פטריארכלית עליונה.

מנזר אנתוני הקדוש St. Antonie cel Mare

מכלול על הדרך בין העיירות סלניק וזמפירה בעמק פראחובה, הכולל מנזר קטן בהיקפו וכנסיה גדולה בנוייה בסגנון הרומני-אורתודוכסי האופייני, ומעוטרת בציורי קדושים על כתליה החיצוניים. מוקפת גינה מטופחת שבה באר מים. הכנסייה שומרת על הסגנון האופייני לכנסיות המזרחיות: איקונוסטזיס מעוטר, ריח קטורת, הרבה איקונין, נברשת מרכזית ענקית וכיפה גבוהה ומעוטרת. בחצר מתקן הנמצא בכל הכנסיות הרומניות, המשמש להדלקת נרות לזכר נשמות המתים. המכלול קרוי על שם הנזיר הפרנציסקני אנתוני מפאדובה.

מנזר זמפירה Manastirea Zamfira

מנזר בעמק פראחובה, שעיקרו הכנסיה המעוטרת כולה בציורי קיר של גדול הציירים הרומנים, ניקולאה גרגורסקו (Nicolae Grigorescu). יש הטוענים כי צייר זה לקה בנטייה לאנטישמיות, ורואים זאת על פי ציורי היהודים שלו. הכנסייה בנויה בסגנון האופייני לכנסיות הרומניות-אורתודוכסיות. מחוצה לה המתקנים להדלקת נרות לנשמות המתים, בגן המטופח יש באר.

 

נעזרתי בויקיפדיה ובאתר טריפי (בעיקר ברשימותיה של עליזה מזרחי), תודה להם.