מסע בקירגיזסטן ד

 

אתרים

* עמק צ'יצ'קן Chichkan Gorge

מדרום מערב לבישקק, כ-460 קמ' צפונית לאוש, על הכביש הראשי שנוסע דרך טוקטוגול, אוזגנד, ג'ללבאד בקעת הנארין וסכריו, בתוך קניון  עם נהר שוצף ויפה מאוד, נמצא העמק של צ'יצ'קן – אחד מהמקומות הנעימים שיש. בתקופת הקיץ עומדים הכוורנים ומוכרים דבש לכל אורך הדרך. ביערות אפשר למצוא את אוספי פירות היער ובמעלה הוואדי – לכיוון מעברי ההרים הגבוהים מקימים הרועים את יורטות הקיץ והעמק הומה ביורטות, פרות כבשים וסוסים. ליד כל יורטה חובצים גבינות, מפרידים בין חמאה לשמנת ונהנים מהקיץ.

 *ארסלאן בוב Arslan Bob

מחוז ג'ללבאד, בדרך: סוף עונת קציר התירס. השדות בצידי הדרך מלאים ערמות מסודרות של צמחי תירס קצורים. בדרכים זורמים עדרים של סוסים, פרות, כבשים ועשיה היורדים מן ההרים בסוף הקיץ. עגלים קטנים לרוב צמודים לפרות ויונקים לפרקים. כפרים, אסמים גדושים, תרנגולות מנקרות בשלווה בכל מקום, תעלות השקייה לצידי הכביש, שדות תירס למלוא כל האופק, תמונות פסטורליות של שפע ושלווה.

העיירה ארסלאן בוב, היושבת בעמק הנהר הנקרא גם הוא בשם זה, נקראת כך על שם יער עצי אגוז המלך הגדול שהיא נמצאת על שוליו. יער זה נחשב ליער עצי אגוז המלך הטבעי הגדול בעולם. שטחו 600 אלף הקטאר. 1500 טונות של אגוזי מלך נקטפים בו מידי שנה. כמו גם 5000 טונות של תפוחים, פיסטוקים ודובדבני שזיפים. ידוע שמוצא אגוזי המלך הוא ממלזיה. דרך המשי, שהיתה מעבר לסחורות ותרבויות הפיצה גם את זרעי אגוז המלך לאזור זה. עצי אגוז המלך, שאורך החיים שלהם יכול להגיע לאלפי שנים, יכולים להגיע לגובה של 30 מטרים והם נוטים לשגשג במורדות הרים ולגדות נחלים. עצי האגוז מתאימים מאוד גם לתעשיית הרהיטים.

האגדות על ארסלאן בוב (מלך היערות)

ברוסית קוראים לאגוזי מלך גרצקי כלומר יווני. האגדה מספרת שאלכסנדר מוקדון, כשהגיע במסעות כיבושיו למרכז אסיה, חסר את ניחוח הבית, והוא שלח להביא מיוון שתילי אגוז מלך ונטעם במקומו החדש. או לחלופין, אלכסנדר כל כך התלהב מהאגוזים שמצא במרכז אסיה עד שציווה להביא שתילים מהם ליוון, וכך הגיע אגוז המלך לכל העולם ובמקומות רבים קוראים לו אגוז יווני.

אגדה אחרת גורסת שהמקום נקרא על שם גיבור בשם זה בן המאה ה-11, שאשתו בגדה בו ומסרה אותו לידי אויביו. את עקבותיו, טביעות ידיו  וכתמי דמו עדיין אפשר לראות במקום. עוד אגדה מספרת דווקא על גיבור אחד, מחסידיו של הנביא מוחמד, איש עבודה חרוץ וצנוע, שמוחמד שלח אותו למצוא מקום שהוא כגן עדן עלי אדמות. השליח עבר ארצות רבות במגעיו עד שהגיע למקום שנראה כמעט מושלם: עמק ציורי ומעיין הרים נובע בו. אבל חסר בו רק דבר אחד – עצים. הנביא התלהב מתיאור המקום ושלח לשליחו שק מלא בזרעים של עצי פרי זונים, וביניהם כמובן גם זרעי אגוז המלך. הגיבור טיפס אל ראש ההר ופיזר את הזרעים לכל שטח העמק, והפך אותו לגן עדן עלי אדמות שנשאר עד היום.

המטיילים הנהנים מן היער יודעים גם להגיע למפל מים שגובהו 23 מטרים והוא "המפל הקטן". בצוק שממולו יש מערה הידועה בשם "מערת 40 המלאכים". שם קבעה בעבר את משכנה אישה "קדושה" שאנשים נהגו לשטוח בפניה בקשות. לא רחוק משם נמצא גם "המפל הגדול" שזורם בשני גבהים, האחד של 60 מטרים והשני של 80 מטרים.

*אוזגן Ozgon

אוזגן נמצאת צפון מערבה מאוש בעמק עשיר במפגש נהרות, בקצה המזרחי של בקעת פרגנה ומשקיפה על מורדות טיאן שאן – ההרים השמיימיים. האזור של אוזגן פורה וידוע בעיקר בסוג האורז המיוחד שמגדלים בו ושנקרא כצפוי, אורז אוזגן.

האתר הבולט והחשוב באוזגן הוא המאוזוליאום של סאנג'ר, החאן הקרחאני שגורש מהחלקים המערביים יותר של מרכז אסיה ומיקם את בירתו החדשה ואת המאוזוליאום המשפחתי בקצה בקעת פרגנה.

השושלת הקרחאנית, תורכית במוצאה, שלטה על מרכז אסיה בין סוף המאה העשירית לראשית המאה ה-12. השתלטותה על מרכז אסיה הביאה לקיצה את המורשת האירנית של האזור והביאה איתה את המורשת התורכית. אבל שליטיה אימצו בסופו של דבר גם אלמנטים פרסיים-מולסמיים. בירתם נדדה מקשגר שבסין, לבלסגון, לאוזגון ולסמרקנד. הממלכה התפצלה בסופו של דבר לשתי ממלכות, המזרחית והמערבית. הקרחאנים – שבטים תורכיםם שנדחקו מהצד המזרחי של טיאן שאן, חצו את ההרים מערבה סביב סוף המאה ה-10 ויצרו לעצמם ממלכה שהקיפה את רוב החלק המרכזי צפוני של מרכז אסיה כמעט עד לימת אראל. באותה תקופה ממש שולטת השושלת הסמאנית – שושלת פרסית מרכז אסיאתית במוצאה על השטחים שמפרס ועד חורז' בצפון ולכיוון סמרקנד ובקעת פרגנה במזרח. גבול הממלכות נפגש פחות או יותר בבקעת פרגנה. כלומר, שתי הקבוצות המרכזיות של מרכז אסיה – הפרסים הטג'יקים והתורכים נפגשים בשתי ממלכות גדולות שיהפכו למרכיביה של מרכז אסיה. יש לראות במבנים היפים האלו את המפגש העיקרי הראשון של השבטים התורכים במרכז אסיה שהיתה אזור פרסי במוצאו מזה כמעט 1600 שנים. אפשר לראות בהם גם את היוולדה של אחת הממלכות הפרסיות–טג'יקיות מרכז אסיאניות הפוריות והמרשימות של אותה תקופה – הסמאנים, שאישים בולטים בהם היו רודוקי המשורר, אבן סינא הרופא והפילוסוף, אלג'ברי המתמטיקאי ואלח'יאם המשורר המתמטיקאי.

קבוצה תורכית אחרת – הסלג'וקים, ייסדו לעצמם ממלכה ממערב לסמאנים ונעו משם מערבה באותה תקופה לכיוון חלקיה המזרחיים של האימפריה הביזנטית – תורכיה המודרנית של היום. כל הממלכות יהרסו על ידי הפלישה המונגולית של ג'ינגיס חאן בשליש הראשון של המאה ה-13.
המכלול כולל מינארט גבוה ונאה הניצב בנפרד ובמרחק של כמאה מטרים מערבית למבנה המאוזוליאום המרובע. המבנה עצמו הוא מכלול של שלושה מאוזוליאומים שכולם בנויים חומר ועיקרם השפעות ערביות ופרסיות. המבנה המרכזי הוא העתיק שבהם ושני האחרים נוספו מאוחר יותר. כל העיטורים הם עיטורי חומר ובנויים מרגיסטרים – שבהם מתחלפים עיטורי פרחים, בעיטורים גיאומטריים וערבסקות – פסוקים מהקוראן בערבית. המבנה המערבי (שמאלי, למביט מהחזית) מעוטר בעיטורים לבנבנים מפותחים יותר. חשיבות המבנה היא בכך שזהו אחד המבנים הקדומים והנאים שהתורכים בנו במרכז אסיה. המבנים מכילים בתוכם את הידע הארכיטקטוני הפרסי-ערבי.  ליד המאוזוליאום עומדות שתי סוכות, ששימשו כנראה מכזר מנוחה, פנאי ומשחקים. אחד המשחקים היה משחק האלצ'יק – משחק קוביות וחיילים, כשהחיילים עשויים מעצמות כבש.

*אוש Osh

בקצה עמק פרגנה נמצאת העיר המזרחית של העמק, המקפצה הגדולה אל ההרים השמיימיים. שער כניסה מפואר שעליו כתוב אוש שאארי, העיר אוש, מקדם את פני הבאים. אוש היתה העיר הראשונה שאליה הגיעו השיירות מקשגר בדרכן אל עמק פרגנה ואל קוקאנד, טשקנט, סמרקנד ובוכרה. נדרשו שבועיים או שלושה שבועות לחצות את רכס הפמיר. בתים נמוכים מצידי הכביש, נהר החוצה בין שתי צלעות הגבעות עליהן בנויים הבתים. הר המתנשא במרכז העיר ועליו צומח יער ירוק. ובמרחק, מעבר לאד העננים, ההרים המתגבהים של הפמיר. גג העולם, מפרידים בין ברית המועצות, אפגניסטן וסין.
זו עיר לא גדולה שלה אוכלוסיה של כ-230,000. האוכלוסייה מורכבת מקירגיזים ואוזבקים במספרים שווים וכן עוד מספר לא גדול של טגי'קים וטטרים. ב-2010, העקבות המהפכה שפרצה בבישקק, התנפלו הקירגיזים על האוזבקים בפרץ של מהומות. מאות אנשים נהרגו במהומות שפרצו על רקע של תיסכול קירגיזי רב שנים מהצלחתם הכלכלית של האוזבקים שנחשבים לאנשי המסחר הטובים והחרוצים של העמק. אלפים נפצעו, רכוש נשרף ונהרס ו-100,000 אוזבקים חצו את הגבול לאוזבקיסטאן שנמצאת כחמישה קילומטרים מאוש. הממשל האוזבקי סירב לקבל אותם בטענה שהם אזרחים קירגיזים והמהומות הן עניין קירגיזי פנימי ולא מאורע של מלחמה או סיכסוך בין מדינות שמצדיק את קבלת הפליטים. הפליטים האוזבקים חזרו לאוש וב-2011 נראתה העיר כמעט נורמלית חוץ ממתח ובניינים שרופים שמזכירים את אירועי 2010.

השוק של אוש: השוק נמצא על גדת הנהר, במקום הנמוך של העיר. אנשים משחקים שאח בצ'איחנה ועשן עולה מדוכני הקבאב. קירגיזים לוגמים מרק עם נקניקיות בשר סוסים. לחם קירגיזי עגול וחם, לפיושקה, מנוקב חום בהיר נערם על עגלות ליד הפירות והירקות העסיסיים. מעבר להם נערמו אבטיחים ומלונים. קירגיזים חבושים בכובעים קירגיזים – קלפאקים, מעשנים סיגריות בקריסת רגלים.

במרכז העיר כיכר גדול. מצידה האחד פסל ראשו של לנין. מצידה השני אנדרטת זיכרון לבני המקום שנהרגו במלחמת העולם השנייה. מנהג שנוהגים ברוסיה ובימי ברית המועצות עבר המנהג גם לרפובליקות המוסלמיות: חתונות חוגגים ביום שישי. הזוגות הנישאים באים ביום חתונתם לחלוק כבוד לנופלים ומניחים זר למרגלות האנדרטה ומצטלמים כמובן. בימי שישי נוהרים כמה וכמה זוגות לאנדרטה כדי להניח את הזרים ולהצטלם. המקום נהפך לפסטיבל קטן של מסיבות חתונה. הכלה בשמלה הלבנה והתפוחה והחתן בסמוקינג השחור, אורחיהם, מכוניות מעוטרות בזרים ונגן אקורדיון מלווה את כל המהומה בנגינתו.
הר סולימאן 
הר סולימאן הוא גבעה שמתרוממת מעל אוש. אפשר להגיע במכונית עד לשני השערים התחתונים משני צידי ההר. שני הצדדים טובים לעליה ולירידה באותה מידה. בצד הצפוני יש שער מוסלמי בתחתיתו של שביל בטון שמטפס אל ההר. הטיפוס להר לא נמשך יותר מ-20 דקות בקצב סביר ועל ההר יש קבר לבנים קטן הנמצא בקצה המזרחי של ההר, מביט אל ההרים הרחוקים לכיוון קשגר שמעבר להם. עץ צומח בכניסה.

לפי אחת האגדות סולימן הערבי הגיע לפה רכוב על שטיח מעופף, הוא עצר על ההר וראה שסביבו ישימון. כשצפה מההר מזרחה ראה שבהרי פמיר יש מים. הוא התפלל והמים הגיעו אליו. מאז נקרא ההר הר סולימאן. לאחר מכן חזר על שטיחו המעופף ונקבר באחד ההרים, אף אחד לא יודע היכן. לפני כמה שנים באו ארכיאולוגים אתאיסטים לחפור כאן. הם חפרו והוציאו את העצמות, וכל לילה, העצמות חוזרות למקומן. איש קדוש. מאז אנשים באים להתרפא בהר סולימאן. אללה נותן לעקרות פרי בטן. שיכורים באים הנה אחרי שתיה רבה, ואם הם מניחים את הראש על הסלע – השיכרות נפוגה. נשים וגברים באים לפה להתרפא. מתחת לקבר יש מקום מיוחד: גומחות בסלעים המתאימות ליד, לברך, לרגל ולכאבי גב. אם שוכבים במגלשה מסוימת על הסלעים החלקים, מקום שסולימןא שכב בו והסלע קיבל את צורת הגב שלו – הכאבים עוברים.
האגדה הקדומה של הר סולימאן:
שואן דזנג, נסיך עולי הרגל, הבודהיסט הסיני שנסע דרך מרכז אסיה למרכזי הלמידה של המאהיאנה, המרכבה הגדולה, במאה השביעית, חזר דרך אוש. כשהגיעו לממלכת אוש, על פסגה קרחת ובודדה לא הרחק מהבירה, הם מצאו סטופה בודהיסטית. לפי האגדה המקומית, כמה מאות שנים לפני כן, הרעידה סופה אדירה את ההר וגילתה מסתגף ענק ממדים ששערו הארוך כיסה את פניו וכתפיו והוא יושב על ההר, עיניו עצומות שנים לאין מספר. החדשות התפשטו במהירות ואנשים החלו להביא מתנות מכל רחבי הארץ. במהרה נערם תל גדול והמלך נועץ באחד הנזירים לדעת מיהו המסתגף. "הוא קדוש שהגיע למצב של מעבר לחידלון ולכן גדל שערו לאורך כזה", אמר הנזיר. "האם יש דרך להוציא אותו מהטרנס?" שאל המלך. "צריך לרסס את עורו בחלב. אם מעירים אדם הנמצא בטרנס בבת אחת, נשמתו החיה על בשמי השמים ממריאה וגופו מתפורר באחת. צריך לצקת עליו חלב שיחלחל לתאים היבשים להחיות את הגוף". "שפכו חלב ", אמר המלך "והשמיעו את הגונג". הסגפן בן האלף פקח את עיניו. "איזה מין אנשים אתם ? לובשים את בגדי הקודש?" "נזירים". "ואיפה אדוני ומורי בודהא?" "נכנס בשערי הנירוונה לפני זמן רב", ענו הנזירים ברוך. "האם השיג בודהא את האיזון המוחלט של ההארה המושלמת?" "כן. גם הוא הגיע לפני זמן רב למנוחה שבאין". כששמע הקדוש את המילים האלו, עצם את עיניו, הרים את ידו לשיער, הסיט אותו מפניו, ועלה ישר לשמים, גופו מאוכל בלהבות שמימיות. האפר שנשר מעצמותיו נאסף על ידי המלך ונתיניו, נקבר באותו המקום שעליו נבנתה הסטופה הגדולה, בהר סולימאן.

(המשך יבוא)

 

קרדיט: אתרים באינטרנט

 

 

השאר תגובה