בתי החיים בפריז

 

פריז מתהדרת בשלושה בתי קברות מהוללים. ביקור בכל אחד מאלה הוא ביקור בפנתיאון של ממש. כולם שם, וכולם מרוכזים במקום אחד, מאוד נוח. וגם, הם תמיד בבית, הם כבר לא הולכים לשום מקום… חברה שגרה בבית מול בית הקברות פר לשז, בקומה שנייה, שחלונה צופה על בית הקברות, אמרה כי מעולם לא היו לה שכנים נעימים מאלה: אין מריבות שכנים, אין מוזיקה רועשת במסיבות צעירים, הכל שקט ונינוח. איני מחליפה דירה זו באחרת בעד שום הון שבעולם, אומרת חברתי ומחייכת לעצמה בסיפוק.

בית הקברות פֶּר לַשֶז  Père Lachaise         

 

האתר קיבל את שמו מהאב הישועי פרנסואה דה לה שז (1624-1709) François de la Chaise. לשז, היה הכומר המוודה של לואי ה-14 וחי במעון צנוע שהוקם בשנת 1682 על השטח, שאז עדיין נמצא מחוץ לעיר.

בשנת 1804 נקנה השטח, שעדיין היה מחוץ לתחומי השטח העירוני המיושב, בידי עיריית פריז, ובאותה שנה הוקם בו בית קברות ביוזמתו של נפוליאון בונפרטה ששלט אז בצרפת.

כשנפתח, נחשב בית הקברות כמרוחק מדי מהעיר, ורק הלוויות מעטות התקיימו בו. כדי לשנות את המצב פתחו מנהלי בית הקברות במה שהיה נקרא כיום "מסע קידום מכירות", והעבירו אל בית הקברות בשנת 1804 את קבריהם של אנשים מפורסמים, כמו המחזאי מולייר וכותב המשלים לה פונטיין.

בשנת 1817 הועברו למקום, בטקס רב פרסום, גם קבריהם של הנאהבים המפורסמים מימי הביניים, אבלר ואלואיז (אם כי ישנו ספק שאלה באמת גופותיהם של השניים). זוגות נאהבים רבים פוקדים את קברם ונהגים להשאיר שם פתקי בקשה למימוש אהבתם. מדיניות זו הוכיחה את עצמה, ורבים מתושבי פריז החלו לדרוש להיקבר לצדם של הידוענים והמפורסמים. סלבריטאים פועלים גם אחרי המוות, או אולי עיקר אחרי המוות. על פי רישומי בית הקברות, עלה מספר הקבורים במקום בתוך שנים מעטות מעשרות בודדות ליותר מ-33,000. כיום קבורים בבית הקברות יותר מ-300,000 אנשים, וכן טמון בו אפרם של רבים נוספים, שבחרו בשריפת גופתם במקום בקבורה.

בבית העלמין יש מצבות מפוארות, הבנויות כבניינים קטנים או כנסיות. רבים מן הקברים הם קברים משפחתיים, היות שבבתי עלמין קתוליים נהוג לקבור כמה נקברים באותו מקום ואפילו כמה דורות של אותם בני המשפחה. בתחומי בית הקברות ישנה חלקה מגודרת, המופרדת משאר הקברים, המשמשת כבית קברות יהודי. בני משפחת רוטשילד ויהודים חשובים אחרים קבורים בחלקה זו. הסיבה להפרדה היא שלא מקובל לקבור בני דתות שונות בבית קברות אחד. אם מקום קבורה מסוים חדל להיות בשימוש, הקבר מפונה, העצמות נקברות בקבר אחים והחלקה נמכרת שוב. נוהג פינוי הקבר אינו מופעל כלפי מפורסמים למיניהם או בחלקה היהודית.

במהלך "שבוע הדמים" של דיכוי הקומונה הפריזאית בחודש מאי 1871, התבצרו חלק מאחרוני הלוחמים של הקומונה בבית הקברות פר לשז. ביום ראשון, 28 במאי 1871, לאחר תבוסתם הסופית של אנשי הקומונה, ריכזו כוחות הממשלה 147 שבויים שנפלו בידיהם ליד אחד מקירות בית הקברות והוציאו אותם להורג בירייה, ואחר כך קברו אותם בקבר אחים גדול שנכרה במקום. מאז ועד היום הפך המקום, הידוע בשם "קיר לוחמי הקומונה" (Mur des Fédérés), למקום עלייה לרגל לאנשי השמאל הצרפתי, המקיימים צעדה לשם בשבוע האחרון של חודש מאי כל שנה.

מאוחר יותר הוקמה במקום גם אנדרטה לזכר הלוחמים הצרפתים שנלחמו במסגרת הבריגדות הבינלאומיות במלחמת האזרחים בספרד.

בזמן שוטטות אקראית בבית הקברות הפריזאי תראו בוודאי כמה וכמה סממנים יהודיים כגון מגיני דוד, אבנים על המצבות ושמות שישמעו לכם מוכרים.  סגנון הקברים היהודיים דומה לאילו אשר סביבם – חלקם קברים פרטיים ואילו אחרים היכלי משפחות.  עדות אחרת, נוראית הרבה יותר, להיסטוריה היהודית של פריז במצבה לזכר הנספים אשר נשלחו למחנה ההשמדה מאוטהאוזן.

ביקור בבית הקברות

לדעתי ביקור בבית קברות שהוא מעין פנתיאון, חלים עליו אותם כללים שחלים על ביקור במוזיאון. אי אפשר לראות הכל, וגם לא צריך. כל אחד בוחר לו את ה"חברים" שאותם הוא רוצה לבקר, וה"חברים" של האחד אינם ה"חברים" של האחר. לא צריך לדחוף. יש הרבה ויש מקום לכולם.

וזוהי רשימת ה"חברים" שלי, שאת קבריהם פקדתי ובביקור אצלם מצאתי עניין:

אונורה דה בלזק Honoré de Balzac 1799- 1850, סופר ומחזאי צרפתי, מחלוצי זרם הריאליזם בספרות. יצירתו הגדולה של בלזק, "הקומדיה האנושית".

ז'ורז' ביזה (Georges Bizet‏; 1875-1838, מלחין צרפתי. מחבר האופרה כרמן.

פרדריק שופן Frédéric Chopin, ‏ 1810- 1849, מלחין ופסנתרן פולנימהתקופה הרומנטית. גופו נקבר בבית הקברות פר לשז, אך לבו הוטמן לפי בקשתו באחד מעמודי כנסיית הצלב הקדוש בוורשה, בירת פולין מולדתו.

אז'ן דלקרואה  Eugène Delacroix1863-1798, צייר צרפתי המזוהה עם זרם האמנות הרומנטי. נחשב לצייר הרומנטי הצרפתי החשוב ביותר. ידוע במיוחד בזכות ציורו "החירות מובילה את העם".

ג'ים מוריסון Jim Morrison ‏1943 – 1971, היה משורר, זמר, סופר וובמאי קולנוע אמריקאי. מוריסון ידוע בעיקר בתור סולן וככותב השירים של להקת "הדלתות" ונחשב לאחד הזמרים המשפיעים והכריזמטיים בתולדות הרוק. קברו מוקף תמיד בהמוני מעריצים אשר גורמים לא פעם נזק למצבות של אנשים מפורסמים פחות הקבורים לידו, דבר שאילץ את הנהלת בית הקברות להציב במקום אנשי אבטחה. גם בחלקים אחרים של בית הקברות מופיעות לעתים קרובות על המצבות כתובות גרפיטי של חיצים המצביעים על הדרך לקברו של מוריסון ולידם הכתובת "אל ג'ים".

איב מונטאן Yves Montand 1921 – 1991, היה שחקן קולנוע, מגדולי זמרי השנסון הצרפתי.

סימון סיניורה Simone Signoret‏ 1921‏ – 1985, הייתה שחקנית וספרת צרפתיה – יהודייה, שנחשבה לאחת מכוכבות הקולנוע הגדולות של צרפת. היתה אשתו של איב מונטאן.

ג'ואקינו רוסיני Gioacchino Rossini 1868-1792, היה מלחין איטלקי הידוע בכתיבת יותר מ-30 אופרות, נקבר בפר לשז בשנת 1868. ב-1877 הועבר גופו לפירנצה שבאיטליה מולדתו, אך מערת הקבורה הריקה בפריז נשארה ומקודשת עד היום לזכרו.

אדית פיאף Édith Piaf 1963-1915. הייתה זמרת שנסון צרפתית נודעת, שזכתה לפופולריות רבה במולדתה ובמקומות אחרים.

אוסקר ויילד Oscar Wilde‏ 1854- 1900 היה סופר, משורר, עיתונאי, מבקר אופנה ומחזאי אירי. כתביו של אוסקר וויילד, סופר ומשורר בן המאה ה 19, כנראה נגעו ללא מעט אנשים. המבנה מעל הקבר נתרם על ידי מעריצה והגרפיטי שממלאים את הקירות מספרים סיפור של הערצה ואהבה לאיש ולכתביו.

זוהי כמובן רשימה חלקית ביותר, אך אלה הם האנשים שבחרתי לערוך אצלם ביקור בית.

בית הקברות מונמרטר Cimetiére de Montmartre

הוא אחד מבתי הקברות המפורסמים בעולם. בית קברות זה מצוי ברובע ה-18, על גבעת מונמרטר. מאז שנת 1726 נאסרה הקמת בתי קברות בתוך העיר פריז מטעמי בריאות. בעקבות הצו האוסר על קיומם של בתי הקברות בעיר, החלו להתפתח בתי קברות בפרברי העיר, אחד מהם על גבעת מונמרטר הנמצאת צפונית לעיר.

בית הקברות של מונמרטר נוסד בשנת 1795. למי שאינו נרתע מביקורים במקומות מעין אלה צפוי מבט מעניין על אחוזות קבר של משפחות אצולה ומצבות של אישים מפורסמים. בית הקברות של מונמרטר שווה בהחלט ביקור, אם אתם מתרגשים ממצבות אבן גדולות שמתחתן נחים מנוחת עולם מפורסמים.

בית הקברות מהווה כיום אתר תיירותי, הן בשל יופיו והאופי הרומנטי שיש בו, והן בשל מספרם הרב של האמנים והידוענים הקבורים בו. רבים מהאמנים, שהפכו את מונמרטר לסמל שהיא היום, קבורים בבית הקברות הזה. זהו גם מקום מפלט רגוע ויפה מההמולה של העיר. כל קבר בו נראה כמו חדרון לאותו אדם שעזב את העולם. יש במקום אווירה מיוחדת מאוד ובכניסה אפשר לקבל מפה ובה נקודות ציון של קברי מפורסמים.

ביקור בבית הקברות

וזוהי רשימת ה"חברים" שלי, שאת קבריהם פקדתי במונמרטר ובביקור אצלם מצאתי עניין:

הקטור ברליוז 1869-1803 Hector Berlioz ‏היה מלחין צרפתי מהתקופה הרומנטית, הידוע בעיקר בזכות הסימפוניה הפנטסטית שהלחין ב-1830, ובזכות הרקוויאם שהלחין ב-1837.

דַּלִידָה Dalida 1987-1933 זמרת שנסון מצרית ממוצא איטלקי.

אדגר דֵגָה Edgar Degas‏;1917-1837 היה צייר ופסל צרפתי, הנחשב אחד מאבות גישת האימפרסיוניזם.

לאון פוקו Léon Foucault 1819- 1868 היהפיזיקאי צרפתי. נודע בשל המטוטלת של פוקו המעידה על כך שכדור הארץ חג סביב צירו.

היינריך היינה Heinrich Heine 1797- 1856 היה משורר פובליציסט ומבקר ספרותגקמני, יהודי מומר, מגדולי השירה והספרות של גרמניה במאה ה-19. היינה נחשב הן למשורר רומנטי והן למי שהפנה עורף לזרם ספרותי זה.

וצלב ניז'ינסקי Wacław Niżyński 1890 -1950 היה רקדן בלט וכוריאוגרף רוסי ממוצא פולני. ניז'ינסקי נחשב לגדול הרקדנים הגברים בראשית המאה ה-20 שעשה לו שם בוירטואוזיות של ריקודו, בעוצמה ובעומק של אופי הדמויות שיצר וביכולתו לבצע קפיצות, שהיו משוחררות לכאורה מכוח הכבידה.

ז'אק אופנבך Jacques Offenbach 1819- 1880 היהמלחין וצ'לן גרמני-יהודי, נודע בעיקר כמלחין אופרטות.

סטֶנדָל Stendhal 1873-1842 היה מגדולי סופריה של צרפת.

פרנסואה טריפו  François Truffaut 1932 – 1984 היה במאי קולנוע צרפתי שהשתייך לגל החדש, אשר החל את דרכו כמבקר קולנוע. אלה הפוקדים את קברו נוהגים להניח על מצבתו כרטיסי קולנוע של סרטים שביקרו בהם, מחווה מרגשת.

אמיל זולא  Émile Zola1840 – 1902 היה סופר ופובליציסט צרפתי. זולא היה דמות בולטת בליברליזציה הפוליטית של צרפת. נחשב – יחד עם פלובר – לאבי הזרם הנטורליסטי בספרות (תיאור סיפורי של החיים של הדמויות כפי שהם ללא ייפוי המציאות). היה קבור שם במשך שש שנים, וב-1908 הועבר לפנתיאון של פריז.

 

בית הקברות מונפרנס Cimetière du Montparnasse

הוא בית קברות מפורסם ברובע ה-14 בפריז..

החל משנת 1726 נאסרה הקמת בתי הקברות בתוך תחום העיר, על כן החלו לבנותם בפרוורי העיר. במסגרת זו נבנו בית הקברות של מונמרטר בצפון, פר לשז במזרח, ובית הקברות מונפרנס בדרום.

השטח עליו נבנה בית הקברות שימש בעבר חוות חקלאיות, ונרכש בתחילת המאה ה-19 על ידי נציג ממשלת צרפת למטרה זו. בשנת 1824 התקיימה ההלוויה הראשונה בבית הקברות, המכונה גם "בית הקברות הדרומי". ברבות השנים הפך להיות מקום הקבורה של אנשי רוח רבים, סופרים, ציירים, מוזיקאים, שחקנים מפורסמים – שרובם חיו פעלו באזור מונפרנס בחייהם.

 

שטחו של בית הקברות הנו כ-190 דונם והוא השני בגודלו בעיר. שתולים בו כ-12,000 עצים ומיני צמחים רבים, לכן תפקיד נוסף שלו הוא לתת חיים לאלה שנותרו בחיים, והוא מהווה "ריאה ירוקה" משמעותית של הבירה. בתוך בית הקברות המפורסם, רבות מהמצבות הן יצירות אמנות של ממש, כמו "הנשיקה" של הפסל קונסטנטין ברנקוזי ויצירה אחרת המוצבת על אחד הקברים ומתארת גבר ואישה במיטה. גם בית קברות זה הוא מעין פנתיאון ויעד לביקורם של תיירים, מהם סתם סקרנים ומהם עולים לרגל אל קברי אמנים שהעריצו.

זהו בית קברות שרוב הנקברים בו הם נוצרים ועל גבי מצבות רבות מוצבים צלבים בגדלים ובצורות שונות להצביע על אמונתם הנוצרית של בני המשפחה או המנוחים עצמם. אבל פזורות בו גם מצבות הנושאות מגן דויד, המצביע על יהדותו של הנקבר. דוגמה מעניינת היא קברו של הצייר היהודי המפורסם חיים סוטין, שבת זוגו הציבה צלב גדול על קברו, למרות היותו יהודי.

ביקור בבית הקברות

וזוהי רשימת ה"חברים" שלי, שאת קבריהם פקדתי במונמרטר ובביקור אצלם מצאתי עניין:

מקס נוֹרְדַאוּ Max Nordau 1849- 1923 היה הוגה דעות, נואם, סופר ורופא, יהודי יליד הונגריה, ממייסדי התנועה הציונית, בעל חזון "יהדות השרירים". נפטר בפריז בשנת 1923 ולאחר שגם אשתו נפטרה, פעלה ההסתדרות הציונית להעלות את עצמותיו לישראל ובנתה עבורו אחוזת קבר מרשים בבית הקברות ברחוב טרומפלדור אליו הועברו עצמותיו בשנת 1926. מצבת קברו ועליה חקוק גם שם אשתו נותרה במונפרנס.

אלפרד דרייפוס  Alfred Dreyfus1859-1935 היה קצין יהודי בצבא הצרפתי שהואשם בבגידה על לא עוול בכפו, בפרשה שזכתה לשם "פרשת דרייפוס". הפרשה הכתה גלים רבים, וכתוצאה ממנה התפרסם גם אמיל זולה, שנלחם על חפותו של דרייפוס. גם הרצל הושפע מהפרשה והחל לטוות את דרכו הציונית.

שארל בודלר Charles Baudelaire 1821- 1867 היה משורר צרפתי, מתרגם ומבקר אמנות. נחשב לאחד המשוררים הצרפתים החשובים במאה ה-19.

גי דה מופאסאן Guy de Maupassant 1850-1893 היה סופר צרפתי שכתב בעיקר סיפורים קצרים ורומנים.

קאמי סן-סנס  Camille Saint-Saëns‏ 1921-1835 היה מלחין, נגן עוגב, מן הידועות ביצירותיו, הקונצ'רטי לפסנתר מס' 2 ו-4, קונצ'רטו לצ'לו מס' 1, האופרה "שמשון ודלילה" והסימפוניה מס' 3 לעוגב.

סמואל בקט Samuel Beckett 1906- 1989 היה מחזאי, סופר ומשורר אירי. חתן פרס נובל לספרות לשנת 1969.

מרגריט דיראס Marguerite Duras 1914- 1996 הייתה סופרת ובמאית סרטים צרפתייה.

אז'ן יונסקו Eugène Ionesco 1909- 1994 מחזאי וסופר רומני-צרפתי. היה אחד מהמחזאים העיקריים שלתיאטרון האבסורד. מעבר להלעגה של מצבי החיים הבנאליים, מחזותיו עוסקים בתיאור בדידותו של האדם וחוסר התוחלת שבקיומו.

ז'אן-פייר רמפל Jean-Pierre Rampal 1922- 2000 היהחלילן צרפתי, שרבים רואים בו את גדול החלילנים במאה העשרים.

ז'אן-פול סארְטְר Jean-Paul Sartre 1905- 1980 היה פילוסוף, סופר, מחזאי, מבקר ומשורר צרפתי. נחשב לדמות מפתח בפילוסופיה האקזסטנציאליסטית.

סימון דה בובואר Simone de Beauvoir‏ 1986-1908 הייתה פילוסופית, סופרת ופמיניסטית צרפתיה. לכתיבתה נודעה השפעה רבה על ההגות הפמיניסטית והיא נחשבת מהבולטות בהוגותהגל השני של הפמיניזם. דה בובאר השתמשה בפרסום לו זכתה על מנת לקדם סוגיות פוליטיות שונות.

קברם המשותף של השניים, צמד אנשי הרוח, הפריזאיים, שבחייהם נהגו להיפרד לפרקים זו מזה, לבלות כמה לילות בחיקם של אחרים, ולאחר זמן לחזור ולהיפגש להחלפת חוויות. קברם כמו מכריז "ובמותם לא נפרדו”.

 

פולחן המתים, הבא לביטוי במצבות שמציבים אוהביהם על קברם, הינם ביטוי להשקפות עולם רבות המבדילות בין מת למת ובין מקימי המצבות ומעצביהן. יש והמשפחה מחליטה לעצב מצבה בולטת ומרשימה, כזו שתמשוך את תשומת ליבם של העוברים בבית הקברות, ודמותה תיחרט היטב בתודעתם ובזיכרונם. יש כאלה המסתפקים בציון צנוע, פשוט וחסר ציפיות. כך או כך – אנחנו, החיים, המסיירים בין המצבות, לא נשאר לנו אלא לתהות על גדולתו של המין האנושי ועל היצירתיות שלו.

קרדיטים: אתרים בויקיפדיה.