הרדיפה אחר הבלתי מושג

"הנה שם יקליח! שם! שם יקליח!"
"אי שם?"
"בצד רובע השקט! כשני מילים מכאן! עדר שלם!"
ומיד היתה תזוזה בכל.
לויתן הספרם מקליח בקביעות ובדייקנות של תקתוק השעון. על פי זה מפלים הלוויתנאים בינו לבין לויתנים אחרים.
"הנה יורדים הזנבות", צעק טאשטגו שוב והלויתנים נעלמו.

הרמן מלוויל, מובי דיק. עברית אליהו בורטניקר, איורים רוקוול קנט, הוצאת ספרים מ. ניומן, תל אביב תשי"ב.

בת 14 הייתי, לפני שנים רבות, כשקראתי את הספר הזה בפעם הראשונה מתוך עשרות פעמים שקראתיו, שאפתי את ריחו ושזפתי את עיני בחיתוכי העץ המרהיבים שלו במהלך כל חיי. כשקראתיו לראשונה הבנתיו אך לרביע, אך כבר אז הילך עלי קסם ורוח הרפתקנית, לצאת לחקור במופלא ממני, בעולם הגדול חוצה ובנפש האדם פנימה. שנים חלמתי על הרגע שבו אעמוד על תורן התצפית ואצעק בקול גדול: אהוי! שם יקליח!

איור של רוקוול קנט לספר מובי דיק

ניו אינגלנד
ניו אינגלנד (באנגלית: New England – "אנגליה החדשה") הוא אזור בפינה הצפונית-מזרחית של ארצות הברית, הכולל את המדינות:קונטיקט, מיין, מסצ'וסטס, ניו המפשייר,
רוד איילנד, ורמונט. במחצית המאה הראשונה של המאה ה-17, בתקופת שלטונו של ג'יימס ה-1, גברו באנגליה רדיפות הפוריטנים, זרם קיצוני של הקלוויניזם. כתוצאה מכך היגרו פוריטנים רבים מאנגליה. מאז עגנו ספינותיהם של המתיישבים האירופאים הראשונים בצפון אמריקה בסוף המאה ה-16 ועם הקמת היישוב הראשון ג'יימסטאון בעולם החדש, שלטה הדת הפרוטסטנטית כדת הנפוצה ביותר בצפון אמריקה אצל האוכלוסייה הלבנה. לאורך כל ההיסטוריה של ניו אינגלנד הגיעו מהגרים אשר חיפשו מקום בו יוכלו לחיות בלי שיירדפו בגלל דתם. במהלך המאה ה-17 ו-ה-18 עגנו אוניות רבות בחופי ניו-אינגלנד. משפחות שלמות הגיעו מאנגליה בעיקר, מחפשות חופש מהכנסייה האנגליקנית.
בשנת 1620 הביא הספינה מייפלאואר (פרח מאי) 110 מהגרים אנגלים לניו אינגלנד שבצפון אמריקה. הם היו במצב נורא. הם הגיעו בתחילת החורף ללא די מזון ועם מעט ידע כיצד להתקיים בתנאים שהיו. ללא עזרה מהאינדיאנים סביר להניח שלא היו שורדים. אחרי שנה מחציתם ומחצית צוות הספינה אכן מתו. למרות זאת הם התאוששו כלכלית בזכות חקלאות צייד ודיג. הם הקימו באיטיות ישוב, ילדו הרבה ומהגרים נוספים הצטרפו אליהם. הם גדלו בזכות ילודה, הגירה ועבודה קשה. למרות היחס הידידותי בתחילה התפתחו מהר יחסים עכורים בין האנגלים והאינדיאנים. אף על פי שהיו הרבה אינדיאנים התפתח הישוב הלבן . תוך 156 שנים הפכו 13 קולוניות בריטיות לארצות הברית של אמריקה .
בשנות ה-40 של המאה ה-19, כ-600 ספינות ציד לוויתנים אמריקאיות שוטטו בימים וצדו לוויתנים, וענף הלוויתנים היווה מרכיב חשוב בכלכלת ארצות הברית. ציד הלוייתנים יצא בעיקר מאזור ניו אינגלנד, שהיתה מרכז דייגים גדול.
כשבגרתי יצאתי למסע לעבר ניו אינגלנד כדי להגשים את חלום מובי דיק שלי.

ניו אינגלנד – רחוב טיפוסי

מסצ'וסטס
מסצ'וסטס נוסדה כמושבת פלימות על ידי נוסעי המייפלאואר ב-1620. האזור, שכבר נסקר על ידי ספינות אנגליות, יושב במהירות, בעיקר על ידי הפוריטנים שנרדפו באנגליה גופא, ונוסדו בו מספר כפרים, ובהם המושבה סיילם (נוסדה 1628). בשנת 1630 נוסדה העיר בוסטון שהפכה לבירת המושבה מפרץ מסצו'סטס, מחזיקת הזיכיון להתיישבות באזור. שם המושבה נגזר משם האינדיאנים המקומיים, בני שבט המסצ'וסט. פירוש השם הוא "ליד הגבעה הגדולה". מצפון למסצ'וסטס שוכנות מדינות ניו המפשייר וורמונט, ממערב לה – ניו יורק, מדרום – קונטיקט ורוד איילנד, וממזרח – האוקיינוס האטלנטי. בקצה הדרום-מזרחי של המדינה מזדקר לתוך האוקיינוס חצי-האי קייפ קוד (Cape Cod). המאפיין את קו החוף של מסצ'וסטס הוא ריבוי המפרצים – מפרץ מסצ'וסטס, מפרץ קייפ קוד, מפרץ הנרגנזטים וכו' – תכונה אשר העניקה למדינה את כינויה – "מדינת המפרץ".
ישמעאל, גיבור הספר "מובי דיק", מתחיל את מסעו בעיר הדייג ננטאקט. אי קטן זה, כ- 50 ק"מ מחוף קייפ קוד, היה בשעתו נמל מרכזי לציידי הלוייתנים. מלוויל מתאר את העיר ואת אווירתו בצורה מלנכולית משהו. ויש אומרים כי זוהי האווירה שהיתה אופיינית לניו אינגלנד בכלל ודייגיה בפרט. היום זהו גן עדן באוקיינוס האטלנטי המשדר אלגנטיות ומתאים לכל המשפחה, עם אגמים קטנים, ביצות מלח, חופים לבנים ומגורים יוקרתיים. כבר שנים שהאי הוא מקום החופשה של עשירי ניו אינגלנד, ולאחרונה הוא מפתח מוניטין ידידותי יותר למגוון רחב של אנשים. כל אחד יכול למצוא משהו שיאהב בננטקט, מהצגות תיאטרון וגלריות אמנות, ועד פעילויות ספורטיביות שונות. תקופה מומלצת: אפריל-אוקטובר, למרות שגם בחורף יש לאי קסם.

איור לספר מובי דיק

קייפ קוד

כשיצאתי בעקבות מובי דיק, כבר חלף מזמן עידן ציד הלוייתנים בניו אינגלנד. מה שהשאירו לנו, התיירים, זוהי תצפית בלוויתנים היוצאת מקייפ קוד. נאלצתי לוותר על חלומי להיות צייד לוייתנים אמיתי, ושמתי פעמי אל קייפ קוד.
חצי האי קייפ קוד (Cape Cod) נמצא מדרום מזרח לבוסטון. בעבר היה זה אזור דיג וציד לווייתנים, ואילו כיום זהו אתר עלייה לרגל לתיירים ונופשים, והמקום הומה וצפוף בסופי שבוע, במיוחד בחודשי הקיץ. בקצהו שוכנת העיירה פרובינסטאון (Provincetown) שהינה חביבת התיירים ובירת הגייז של ניו אינגלנד. את מאתיים הקילומטרים בינה לבין בוסטון ניתן לעבור בנסיעה בת כשלוש שעות (ברכב או באוטובוס) או בשיט באורך דומה באמצעות המעבורת היומית. רצועת החוף מוגדרת כ"חוף לאומי" על ידי רשות הפארקים הלאומית, ובה חופי רחצה, 11 מסלולי הליכה, אתרים היסטוריים, אזורי פיקניק ונקודות תצפית. יש לזכור שמי חופיו הצפוניים של האוקיינוס האטלנטי עשויים להיות קרים מאוד לאנשי אזור הים התיכון שכמונו, אך החופים היפים והאוכלוסייה הצבעונית של פרובינסטאון מזמינה השתרעות על החול לשיזוף מענג. מעיירות קייפ קוד ניתן לצאת לסיורי צפייה בלווייתנים.
קייפ קוד התקדם מאוד מאז ימיו המוקדמים כמרכז דיג וציד לווייתנים. עדיין יש כאן תושבים שעוסקים בחקלאות ובדיג, אך האזור ידוע כיום בעיקר כמגרש השעשועים של נשיאים ודוגמניות על. בינות עצי אלון, אורן ודשאים, המעטרים את 105 הק"מ של חצי האי בצורת החרמש, פזורים עשרות כפרים ועיירות קטנים. פאלמאות' (Falmouth), העיר השנייה בגודלה בקייפ, ממוקמת סמוך לפינה הדרום-מערבית. יש בה רחבה כפרית נאה, בתים מהמאה ה-19 ושלל צריחי כנסיות לבנים. וודס הול (Woods Hole), בקצה הדרום-מערבי של הקייפ, הוא מרכז מחקר ימי בעל שם עולמי, והאקוואריום של שירות הדיג הימי הלאומי (National Marine Fisheries Service) כאן פתוח לציבור. הלאה לכיוון צפון נמצא ברוסטר (Brewster), כפר מנומנם, הידוע בעיקר בזכות מוזיאון ההיסטוריה של הטבע של קייפ קוד (Cape Cod Natural History Museum) המצוין שבו. במוזיאון תוכלו לראות תערוכות צילומים, אקוואריומים של דגים ותצוגות לווייתנים, ולסייר בשלושה שבילי טבע החוצים את ביצות המלח ואת צמחיית החוף. וולפליט (Wellfleet), הממוקמת באמצע הזרוע האנכית של הקייפ, על החוף המערבי, היא עיירה שקטה וציורית, שהפיתוח המסחרי עדיין לא הגיע אליה. זהו מקום טוב לסייר בין גלריות, להתפרקד על החוף ולטעום מהצדפות הנהדרות של וולפליט. פרובינסטאון (Provincetown), בקצה הצפוני של הקייפ, היא העיר התוססת ביותר בקייפ, ובירת קהילת הגייז של ניו אינגלנד. בכל יום נתון תוכלו לראות כאן גברים בבגדי נשים, ילדים מוצצים סוכריות טופי מלוחות ממי הים, מחליקי רולרבליידס בלבוש מזערי ואמריקנים מבוגרים ושמרנים תוהים מה זה המקום הזה שאליו הגיעו בדרכם לסירת הצפייה בלווייתנים. פרובינסטאון היתה מושבת אמנים מאז תחילת המאה ה-20, וכיום מצויות בה למעלה מ-20 גלריות. פרובינסטאון שוכנת 205 ק"מ מדרום-מערב לבוסטון, נהיגה של כמעט שלוש שעות. באותו זמן, ובפחות טרדה, תוכלו להגיע לשם באמצעות המעבורת היומית. שני אוטובוסים ביום נוסעים בין בוסטון לבין הערים המרכזיות בקייפ קוד.
עליתי על ספינת תיירים היוצאת לסיור לוייתנים ויצאנו אל האוקיינוס הפתוח כשלבי הולם וגרוני מוכן לזעקה הגדולה: אהוי! שם יקליח!

מובי דיק
הרומן "מובי דיק" מלווה את צוות הספינה "פקווד" (Pequod), ובראשם הקברניט הקווייקרי אחאב, במסע ציד לווייתנים מסביב לעולם. תוך כדי המסע מתברר הקיבעון של אחאב, והוא הרצון לנקום בלווייתן הלבן העצום בגודלו, מובי דיק. בהיתקלות קודמת אתו גרם מובי דיק לאחאב לאבד את רגלו, וחרש צלקת עמוקה לאורך גופו.
העלילה מבוססת בחלקה על מקרה אמיתי שאירע לספינת ציד לווייתנים ושמה "אסקס", שיצאה מננטקט מסצ'וסטס בשנת 1820 וטבעה. כאשר הייתה הספינה במרחק של כ-3,700 ק"מ מהחוף המערבי של דרום אמריקה, הותקפה על ידי לווייתן עצום-ממדים מסוג ראשתן גדול ראש (Sperm Whale), והוא ניפץ את ספינתם ונמלט. ניצול הספינה, אוון צ'ייס, פרסם את הסיפור Narrative of the Most Extraordinary and Distressing Shipwreck of the Whale-Ship Essex. בכתיבת "מובי דיק" נשען מלוויל גם על ניסיונו כמלח, ובמיוחד על מסעותיו באונייה לציד לווייתנים מ-1841 עד 1842. פרט ל"מובי דיק" אין בכתביו של מלוויל התייחסות אחרת לתקופה זו, ועל כן אין לדעת אם "מובי דיק" הוא רומן מפתח (כספריו הקודמים) או ספר בדיוני לחלוטין.

קפטן אחאב איור מתוך הספר מובי דיק  – רוקוול קנט

הפלגנו באוקיינוס האטלנטי זמן ממושך, לי הוא נמשך כנצח. לא ראינו דבר פרט לגבשושי גלים חרישיים. פתאום צדה עיני מרחוק משהו.. כן. קילוח! קילוח! אהוי שם יקליח!.. לא. לא צעקתי את זה. התביישתי, התאפקתי למרות שזעקת השמחה חנקה את גרוני אבל עד מהר נשמעו סביבי קולות צעקות והתרגשות שהשמיעו עשרות פיות אחרים. כן. כולם התרגשו. כולם צעקו. קילוחים, אחר כך קצה גב, פה ושם סנפיר ולבסוף, כן לבסוף ראינו גם תצוגת זנב מרהיבה. ועוד ועוד. הם היו סביבנו, הם שטו, קילחו, צללו, עלו. לא היה זה מובי דיק. גם לא לוייתני הספרם. זאת היתה דוגמית קטנה של לוייתנים מהסוג הנחות והקטן. אבל מה זה חשוב. שוב הלכתי בעקבות החלום.

קרדיט: ערכים וצילומים מויקיפדיה.