אודסה: פינות, מראות, זוטות

לשוטט באודסה: העין לא תשבע הלב לא יפסיק להתרגש והראש לא יפסיק ללמוד ולדעת. אין סוף לסיפורי אודסה.

שדרת פרימורסקי  (Primorskiy Boulevard)

אורכה של השדרה, ששמה מביע את אשר היא: על יד הים, מחצית הקילומטר בלבד, אבל אפשר לשוטט בה שעות ארוכות, לראות, לשמוע, להתרגש וליהנות. השדרה משתרעת על שלושה מפלסים העולים בהדרגה מפני הים ומהנמל אל הגבעה אשר עליה בנוייה העיר אודסה. אפשר לבחור בכל מפלס ולעבור ממפלס למפלס בעזרת מדרגות המחברות מידי פעם את שלושת המפלסים. השדרה מתחילה מבניין העיריה, שהיה פעם בניין הבורסה של אודסה. מבנה מרשים בעל אופי קלאסי. ניצב לידו תותח, שמהותו סמלית בלבד, כי בהמשך השדרה יש מונומנטים המצביעים על הרצון לשלום ולאחווה עם כל המדינות, כיאות לעיר נמל חשובה המשרתת את אניות כל הציים. למשל, סמלים של שילוב עם רוסיה, או כתובת המביעה את היחסים ההדוקים עם איסטנבול, עיר נמל ראשית אחרת בקצה הדרומי של הים השחור. בפתח השדרה ניצבת אנדרטה ופסל גדולי ממדים של אלכסנדר פושקין, שחי בעיר 13 שנים ויצר בה, והוא המשורר הרוסי הנערץ ביותר.

במפלס העליון מוצב ארון זכוכית משוריינת המכסה על גומחה שבה מוצגים מימצאים ארכאולוגיים ושרידי התיישבות עתיקה באודסה.

באמצע השדרה פוגשים את מדרגות פוטיומקין המפורסמות, היורדות אל הנמל. המדרגות מפורסמות בזכות סרטו של סרגיי אייזנשטיין" אניית הקרב פוטיומקין". אחת הסצנות המזהירות (והמחרידות) מתחוללת על המדרגות האלה, ולכן הן ידועות בשם פוטיומקין.

בראש המדרגות ניצבה אנדרטה ופסלו של הדוכס רישלייה (Richelieu), המושל הראשון של אודסה. הוא היה צאצא של הקרדינל הצרפתי המפורסם דה רישלייה. הדוכס רישלייה הגיע לרוסיה בסוף המאה ה-18, כאשר בעקבות המהפכה הצרפתית נאלץ לעזוב את צרפת. היה סגן אלוף בצבא הרוסי, ולאחר מכן התמנה על ידי הצאר אלכסנדר הראשון למושל של אודסה ולמושל הכללי של רוסיה החדשה שבין נהר דנייסטר והקווקז. לאחר ניקיון אורוות ייסודי שביצע רישלייה בממשל המושחת, הוא הפך את הכפר הקטן שלחופי הים השחור לעיר מודרנית, בנה את מתקני הנמל הראשונים ועודד את החקלאות והמסחר. כשחזר לצרפת כיהן פעמיים בתור ראש ממשלת צרפת. האנדרטה לדוכס דה רישלייה באודסה היתה האנדרטה הראשונה בעיר. המצבה הוקמה בשדרות פרימורסקי בשנת 1828. המעצב הוא איוון מרטוס – מעצבם של מונומנטים מפורסמים אחרים. האנדרטה עשויה ברונזה. הרעיון להרמת אנדרטה לרישלייה היה של הרוזן וורונצוב ומושל אודסה אימץ את הרעיון. הכסף נתרם על ידי יורשו של הדוכס, הרוזן לנגרון. האנדרטה מציגה את הדוכס לבוש כחייל רומי עם טוגה, עמוד חרב. על ראשו זר דפנה, סמל הנצחון. בידו אוחז מגילה. הוא פונה אל הים ומביט אל האניות הנכנסות לנמל. על בסיס האנדרטה תבליטים המתארים חקלאות, מסחר וצדק. את המסחר מסמל האל היווני הרמס, המחזיק בידו של כסף. המסורת קובעת כי מי שממשש את שק הכסף יזכה להצלחה ולעושר.

ממשיכים ללכת בשדרה. לאורך החלק השני של השדרה יש רק מפלס אחד. לאורך מוצגת תערוכת צילומים של אודסה. ספסלים למטיילים מחכים בכל פינה. השדרה נמשכת כך עד לארמונו של וורונצוב.

הנסיך מיכאיל סמיונוביץ' וורונצוב (1856-1782), היה נסיך ופילדמרשל רוסי, ידוע בשל הצלחותיו במערכה נגד נפוליאון, ובהשתתפותו במלחמת הקווקז בין 1853-1844. בשנת 1853 פרש מהשרות הצבאי ועבר לגור באודסה בארמון בשדרת פרימורסקי. בשנת 1863 הציבו פסל שלו לפני הקתדרלה של אודסה לצד קברו וקבר אשתו. בשנת 1936 הרסו השלטונות הסובייטיים את הקתדרלה, ואת עצמות וורונצוב ואשתו העבירו בחשאי לבית קברות מקומי. בשנת 2000 בנו את הקתדרלה מחדש ואת עצמות וורונצוב ואשתו טמנו בתוך הכנסייה.

כדאי מאוד לצאת לשדרת פרימורסקי עם רדת החשכה ולראות את התאורה המופלאה המעטרת את ענפי העצים בשדרה. מראה מרהיב.

בתים יוצאי דופן

ברחוב וורונצוב יש בית אחד מאוד מיוחד. אם עומדים על המדרכה ממול לבית, בנקודה מסוימת (המסומנת על המדרכה), ומסתכלים על הבית. רואים שהוא בנוי מקיר אחד בלבד. כלומר יש לו רק ממד אחד. זוהי כמובן טעות אופטית. אם זזים מהנקודה המסוימת הזאת, רואים שיש לו גם עומק. זוהי אטרקציה מקומית שכל מדריך תיירים מקומי נלהב להראות אותה למטיילים.

ברחוב אבראיסקה (היהודים) וברחובות הקרובים לו, במקום שיהודים רבים גרו בו, יש בתים שכשמסתכלים על החזית שלהם הפונה אל הרחוב, רואים שיש לבית ארבע קומות. אבל כשנכנסים לתוך החצר ורואים את האגפים הנוספים של אותו בית, לכל אגף יש שבע קומות.  הסיבה לכך היא שבחזית גרו המשחות היותר עשירות, ודירותיהם היו גדולות ומרווחות. באגפים בנו דירות קטנות יותר, למעוטי היכולת, ולכן באותו גובה נכנסו יותר קומות ויותר דירות. עוד הגדילו לעשות דיירי האגפים והוסיפו קומה שמינית בנוייה מפחים. הדירות הזעירות והחשוכות שם נועדו למשרתים.

הקתדרלה של אודסה (קתדרלת פראוברז'נסקי)

הקתדרלה של אודסה נקראת על שם  ההשתנות הקדושה, כלומר, ההשתנות של ישו לאל. זוהי כנסייה אורתודוכסית ושייכת לזרם האורתודוכסי האוקראיני, הנמצא תחת שלטונו של הפטריארך במוסקבה.

הקתדרלה הוקמה בשנת 1794 אבל בניינה נמשך ונמשך עד שהדוכס רישלייה, שהתמנה להיות מושל אוקראינה, הביא ארכיטקט איטלקי כדי להשלים אותה. בשנת 1808 הוכרזה הקתדרלה הגמורה לקתדרלה הראשית של אוקראינה וכך נשארה לאורך כל המאה ה-19. מגדל הפעמונים נבנה בין השנים 1837-1825. פנים הקתדרלה צופה בשיש. בכנסייה נקברו כמה אישים חשובים, ביניהם הנסיך וורונצוב. הסובייטים הרסו את הקתדרלה בשנת 1936. האגדה מספרת שגנרל וורושילוב, המפקד הצבא הסובייטי ישן במלון פסאז' הסמוך לקתדרלה. צלצול הפעמון העיר אותו משנתו ומרוב רוגז ציווה להרוס אותה. מלבניה בנו בית ספר מקומי. בשנת 1999 התחילו לבנות אותה מחדש והקתדרלה החדשה נחנכה בשנת  2003. את עצמות וורונצוב החזירו לקתדרלה והציבו אנדרטה לזכרו בכיכר הקתדרלה. פעמוני הכנסייה נשלטים על ידי מערכת אלקטרונית והם יכולים להפיק 99 מנגינות. הכיכר שלפני הקתדרלה היא מעין שוק אמנים. ציירים מציגים בה את ציוריהם, ומבקרים רבים משוטטים בה. בפסז' הסמוך לקתדרלה יש שורת חנויות מושכת את העין כך שהכיכר בין הקתדלה והפסז' מהווה מרכז תוסס. יש בה ספסלים ואפשר לשבת ולנוח בין סיור בקתדרלה לבין סיבוב קניות בפסז'.

מלון פסז'

בקצה מדרחוב דריבסיבסקה ניצב מבנה מפואר, שנקרא פסז'. את המבנה הזה, הנמצא בדיוק בין גן העיר ובין הקתדרלה של אודסה, בנו שני אחים סוחרים בסוף המאה ה-19. הם בנו אותו בתור מרכז מסחרי ומלון. למבנה יש ארבע קומות. הקומה התחתונה מוקדשת למסחר ובה חנויות מפוארות מכל הסוגים. בשלוש הקומות מעל יש מלון, שנחשב למלון המפואר ביותר באודסה במשך תקופה ארוכה. הכניסה אל המלון לקומת הקרקע שבה נמצאות כל החנויות מפוארת ומעוטרת בפסלים ובתבליטים רבים. שני האחים השתייכו לתנועת הבונים החופשיים, ולכן אפשר לראות בין העיטורים הרבים בקומת הקרקע כמה סמלים אופייניים של הבונים החופשיים כגון מחוגה, משולש ועין צופייה.

 

מדרחוב דריבסיבסקה

הרחוב הוא לבה של אודסה. הוא נקרא על שם האדמירל הספרדי דה ריבס. החל משנת 1529הייתה אודסה בשליטתה של האימפריה העות'מאנית. בזמן המלחמה העות'מאנית-רוסית כבשו הכוחות הרוסיים בפיקודו של אדמירל חוסה דה-ריבס (אשר היה ספרדי במוצאו) את היישוב הטרטרי ח'אדדזיביי ואת המבצר התורכי אני-דוניא, ליד מיקומה הנוכחי של העיר. אודסה נוסדה רשמית ב-1794 כמבצר רוסי ימי על אדמות שנכבשו מתורכיה כתוצאה מהסכם יאש ב-1792. הצארינה יקטתרינה השנייה החליטה לקרוא לעיר על שם המושבה היוונית-רומית העתיקה אודסוס בתרקיה, בעיקר מסיבות פוליטיות, על מנת למשוך סוחרים זרים. דה ריבס הכובש קיבל את המקום מידי יקטרינה בתור גמול על פועלו. הוא היה ראש העיר הראשון של אודסה וגר ברחוב הנושא היום את שמו.

העיר הפכה תוך זמן קצר לסיפור הצלחה גדול. התרחבותה הראשונית הייתה בעיקר הודות לפעילותו של הדוכס ארמאן עמנואל רישליה, ששירת כמושל העיר בשנים 1803–1814. לאחר שברח מהמהפכה הצרפתית הוא שירת בצבאה של יקטרינה נגד התורכים. הוא שתכנן את התשתית של העיר ואת צורתה. רישליה נחשב אחד האבות המייסדים של אודסה.

בקצה הרחוב נמצא גן העיר, שהוא הפארק הראשון של אודסה. הוא הוקם זמן קצר לאחר ייסוד העיר על ידי חוסה דה ריבס ואחיו פליקס. בגן יש מזרקה יפה, במה לתזמורת ומספר מונומנטים כגון פסלי אריה, לביאה וגוריהם. כמו כן ניצב בגן הכיסא השנים-עשר המנציח את ספרם המפורסם של אילף ופטרוב "שנים עשר כסאות".  כן נמצא בגן פסלו של לאוניד אוטיוסוב (leonid Utyosov), שהיה זמר ג'ז ושחקן סובייטי ממוצא יהודי. הוא היה זמר הפופ הראשון שהעניקו לו את התואר "שחקן העם של ברית המועצות" בשנת 1965. האנדרטה לזכרו משמיעה את מנגינותיו. בגן ניצב גם פסלו של סרגיי אוטוצ'קין (Sergey Utochkin), טייס מפורסם.

לפנים קראו לרחוב דריבסיבסקה רחוב הגימנסיה, כי שם היתה הגימנסיה הראשונה שנפתחה בשנת 1804. היום במבנה הגימנסיה לשעבר יש חנויות. בשנת 1811 שינו את שם הרחוב מתוך כבוד לדה ריבס. בשנת 1984 הפכו את הרחוב למדרחוב.

המדרחוב מהווה מקום הבילוי המועדף לאנשי אודסה. יש בו בתי קפה, מסעדות, חנויות, ספסלי ישיבה ומתחם גדול של מאכלים מזרחיים. בראשון באפריל מתקיים בו מצעד ה"הומורינה" : הרחוב מתמלא בדוכנים לממכר תחפושות, איפור, בלונים ושאר אביזרים. מציבים בו במת בידור ומתקיים בו מעין מצעד תחפושות הומוריסטי.

בלילות מואר הרחוב בתאורה מיוחדת ויוצאת דופן: ענפי העצים ברחוב מקושטים במאות נורות והתאורה נותנת תחושה מיסטית. בעיקר בולט העניין בחורף, כשהעצים חסרי עלים ורק שלדיהם נראים, וכשהם מוארים הם נראים כמו דמויות מסתוריות. מראה מרהיב.

רחוב יקטרינה

יקטרינה השנייה (1796-1729) הייתה קיסרית האימפריה הרוסית מ-1762 ועד יום מותה. מכונה גם יקטרינה הגדולה. נולדה בפרוסיה. בשנת  1745 נישאה לאחיינה של הקיסרית יליזבטה ויורש העצר שלה. למרות התנגדות אביה הלותרני, המירה דתה לנצרות אורתודוכסית. נישואיה של יקטרינה לפיוטר לא היו מאושרים. בשל מוגבלותו השכלית והנפשית של פיוטר לא העמידה יקטרינה צאצאים במשך עשר שנים. לשני בני הזוג היו מאהבים, ויקטרינה אף רמזה באוטוביוגרפיות שלה שבנה פאבל הוא בנו של אחד ממאהביה, סרגיי סלטיקוב. בחג המולד של שנת 1761 מתה הקיסרית יליזבטה. זמן קצר לאחר מכן, בינואר 1762הוכתר פיוטר השלישי צאר של כל רוסיה. ביולי 1762, בזמן שפיוטר שהה בביקור בהולשטיין, מקום הולדתו, השתלטה יקטרינה, בעזרת בני האצולה שתמכו בה, ביניהם היה מאהבה, גריגורי אורלוב, על כס המלוכה. פיוטר אולץ לוותר על כתרו וב־ 1762 נרצח על ידי אחיו הצעיר של גריגורי, אלכסיי אורלוב.

יקטרינה פעלה רבות על מנת להגדיל את השטח שבשליטת רוסיה וסיפחה למדינה שטח בגודל של כ־518,000 קמ"ר, יותר מכל שליט אחר בתולדות האימפריה, להוציא את פיוטר הגדול. בעת המלחמה העות'מאנית-רוסיית של

1774-1768 נגד האימפריה העות'מאנית, הייתה רוסיה אחד הכוחות המרכזיים. בעקבות כך השיגה רוסיה גישה לים השחור וסיפחה את הערבה הענקית שמאוחר יותר הפכה לחלק מאוקראינה, שם נבנו הערים אודסה, ניקולאייב, יקטרינוסלאב וחרסון. ב־ 1783סיפחה יקטרינה לרוסיה גם את חצי האי קרים, תשע שנים בלבד לאחר שזכה בעצמאות מהאימפריה העות'מאנית.

אודסה חייבת את הקמתה ליקטרינה השנייה. לפיכך קרוי אחד הרחובות הראשיים באודסה על שמה, ובמרכזו ניצבת אנדרטה גדולה של יקטרינה, מורמת מעל ולמרגלותיה היא מוקפת בארבעה גברים, שלכל אחד מהם היה תפקיד בחייה ובהיסטוריה של אודסה: חוסה דה ריבס, כובש האזור והמושל הראשון של אודסה; פרנץ דה וולאן (Franz de Volan), המתכנן של נמל אודסה; הנסיך פלטון זובוב (Platon Zubov), היה אחד ממאהביה של יקטרינה ובעל השפעה עצומה עליה בשנות שלטונה האחרונות; הנסיך גרגורי פוטיומקין, מצביא, מדינאי, ואחד ממאהביה של יקטרינה. האנדרטה הזאת דומה מאוד לאנדרטה של יקטרינה השנייה המוצבת במרכז העיר סנקט פטרבורג, שמציבה את יקטרינה הגדולה מעל, מוקפת בגברים שהיו מאהביה ועושי דברה.

הלוחמים בפשע

במאה ה-19 היתה אודסה מעוז העולם התחתון היהודי. בשנת 2006 צולמה באולפני אודסה סידרת משטרה בשם "חיסול" (Liquidation). גיבור הסידרה עוצב על פי דמותו של השוטר והחוקר של משטרת אודסה דויד קורלנד (David Kurland). בסידרה הוא נקרא דויד גוטסמן (David Gotsman). הסידרה נתנה השראה ליצור פסל שיסמל את מלחמת של משטרת אודסה בפשע ובעבריינות. הפסל אלכסנדר טוקרב (Alexander Tokarev) יצר פסל ברונזה בגודל טבעי של איש צעיר ונאה, המחזיק  זוג יונים בידו. הפסל הוצב בשנת 2008 בפתח בניין משרד הפנים של אודסה, ונערך לו טקס גילוי הלוט. האמן אמר שהוא ניסה ליצור פסל שאינו מייצג אדם מסויים אלא ככלל את משטרת אודסה שלחמה בפשע. מעל הפסל, כיאות לבניין משרד הפנים, מתנוסס דגל אוקראינה: צהוב ותכלת. התכלת מסמלת את השמיים והצהוב את שדות החיטה הנרחבים של אוקראינה. אוקראינה ידועה בתור "אסם החיטה של רוסיה".

שוק פריבוז  (Privoz Market)

באודסה יש כמה שווקים ססגוניים, כשהגדול והמפורסם מכולם הוא שוק פריבוז. השוק הוותיק, אשר הוקם ב-1827, הוא אחד משוקי האוכל הגדולים באירופה ואולי אפילו בעולם. יש בו תוצרת חקלאית טרייה לצד מעדנים מקומיים כמו קוויאר. למרות שהמקום מוגדר כשוק אוכל, ניתן למצוא פה פשוט הכל – בגדים, תכשיטים, נעליים, בשמים, דיסקים, ריהוט, חומרי בניין, פרחים מלאכותיים קלועים בזרים ענקיים, סלטים חמוצים מוכנים, דוכני מיץ, סלים קלועים, חפצי יד שנייה לצד פריטי יוקרה, ועוד כל אשר האדם צורך ומדמיין. גם אם אין בכוונתכם לקנות כדאי להגיע לפה, ולו בשביל המפגש התרבותי המרתק.

בימי הקומוניזם, פריבוז היה השוק היחיד בברית המועצות שהבטיח אספקה נדיבה של כל מוצר שניתן להעלות על הדעת. למרות שברית המועצות התפרקה מזמן, פריבוז היה ונותר אטרקציה עירונית מרכזית באודסה בזכות גודלו המפלצתי ומגוון המוצרים המוצעים למכירה בדוכנים השונים. השוק נמצא במרחק הליכה מתחנת הרכבת המרכזית.

נעזרתי בערכים מהויקיפדיה