פרשת חיי שרה – מאמר רביעי
פרשת השבוע – חיי שרה (בראשית כג- כה, יח)
השבוע שבין יט במרחשוון – כה במרחשוון ה'תשע"ג (4 בנובמבר – 10 בנובמבר 2012)
הפטרה: מלכים א', פרק א' א-לא.
לא אחת אנו מוצאים במקרא כי פרשה העוסקת במוות נפתחת במילה הקשורה לחיים. כך הפרשה הנקראת חיי שרה עוסקת במותה של האם. מותו של האחד הוא בעצם התחלת חייו העצמאיים של האחר. דור מפנה מקום לדור חדש. פרשת חיי שרה, עוסקת בתחילתה וגם בסופה במוות – מותם של שרה, אברהם, וישמעאל. אעפ"כ נקראת הפרשה פרשת חיים – חיי שרה. עיקרה של הפרשה הוא דווקא בעיסוק בהמשך החיים, בדאגה לדור ההמשך, לשידוכם של יצחק ורבקה.
סמיכות פרשיות
בראשית כב: יט וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל-בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע. {פ}
בראשית כג: א וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. ב וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ.
ויקרא רבה, כ', ב: כיון שחזר יצחק אצל אמו, אמרה לו: 'היכן היית בני?', אמר לה: 'נטלני אבא והעלני הרים והורידני גבעות…'. אמרה: 'ווי על בן השיכורה! אילולי מלאך מן השמים כבר היית שחוט?', אמר לה: 'כן'. באותה שעה צווחה ששה קולות 'ווי' – כנגד שש תקיעות. אמרו: לא הספיקה לגמור את הדבר – עד שמתה, הדא הוא דכתיב "ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה (בראשית כג, ב). ומהיכן בא? ר' יהודה בר' סימון אמר: מהר המוריה בא.
(סנהדרין י"ז ע"א: "כרבי אלעזר בן דורדיא שהניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצאה נשמתו")
מדרש בראשית רבה נ"ג, יג,: " 'על שכמה ואת הילד' – בן כ"ז שנים (היה ישמעאל), ואת אמרת 'שם על שכמה'? אלא מלמד שהכניסה בו שרה עין רעה – ונכנסה בו חמה (סוג של מחלה), תדע לך שכן, דכתיב 'ויכלו המים מן החמת' – שכן דרך החולה להיות שותה הרבה ובכל שעה".
רש"י: ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה, שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה.
הרמב"ן: " 'ותענה שרי ותברח מפניה' (בראשית ט"ז, ו) – חטאה אמנו בעינוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עונייה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי".
יפה שיחתן של עבדי אבות
מדרש רבה לבראשית (פרשה נ"ט): "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים"
בראשית כד
א וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם בַּכֹּל.
לד וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי. לה וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן-לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים.
———-
ב וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי. ג וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. ד כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק.
לז וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר לֹא-תִּקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ. לח אִם-לֹא אֶל-בֵּית-אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל-מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי.
————-
ה וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא-תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת-בִּנְךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָצָאתָ מִשָּׁם.
לט וָאֹמַר אֶל-אֲדֹנִי אֻלַי לֹא-תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי.
—————
ו וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תָּשִׁיב אֶת-בְּנִי שָׁמָּה. ז יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר-לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם. ח וְאִם-לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת-בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה.
מ וַיֹּאמֶר אֵלָי יְהוָה אֲשֶׁר-הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי.
———
יד וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי.
מד וְאָמְרָה אֵלַי גַּם-אַתָּה שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-הֹכִיחַ יְהוָה לְבֶן-אֲדֹנִי.
——————-
כב וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל-יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם. כג וַיֹּאמֶר בַּת-מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית-אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין. כד וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת-בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן-מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר… כו וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַיהוָה. כז וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא-עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהוָה בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי.
מז וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ וָאֹמַר בַּת-מִי אַתְּ וַתֹּאמֶר בַּת-בְּתוּאֵל בֶּן-נָחוֹר אֲשֶׁר יָלְדָה-לּוֹ מִלְכָּה וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל-אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל-יָדֶיהָ. מח וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה וָאֲבָרֵךְ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת-בַּת-אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ.
אשה שלישית לאברהם?
בראשית כד סז וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ. {פ}
בראשית כה א וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה.
מדרש תנחומא לבראשית סימן ח: ויוסף אברהם, מה כתיב למעלה מן הענין ויביאה יצחק האהלה מכאן אתה למד שאם מתה אשתו של אדם ויש לו בנים שלא ישא אשה עד שישיא את בניו ואחר כך ישא אשה לעצמו שכך עשה אברהם אחר מיתת שרה השיא את יצחק ואח"כ נשא אשה לעצמו מנין ממ"ש ויביאה יצחק ואחר כך ויוסף אברהם, אמר יצחק אני לקחתי אשה ואבי עומד בלא אשה מה עשה הלך והביא לו אשה, ר' אומר היא הגר היא קטורה ולמה נקרא שמה קטורה שהיתה קשורה כנוד, ורבותינו אומרים אשה אחרת לקח.
קטורה מופיעה במקרא בפרשת חיי שרה: "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה, וּשְׁמָהּ קְטוּרָה" (בראשית פרק כ"ה, פסוק א'). בפשטות הדברים מדובר באשתו השלישית שנשא אברהם לעת זקנותו לאחר שכבר גרש את הגר ושרה נפטרה. חז"ל חלוקים שמא קטורה זו הגר ונקראת קטורה "על שם שנאים מעשיה כקטֹרת, ושקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם" (רש"י), או שמא היא פלגש אחרת, וכפי פשט הפסוק – לדוגמה, דעת ר' אברהם אבן עזרא .
קטורה ילדה לאברהם ששה בנים: זמרן, יקשן, מדן, מדין, ישבק ושוח.
לפי דעת ר' נחמיה (במדרש בראשית רבה), קטורה היא הגר.
המדרש הוא מוזר, ותמיד כשרואים מדרש מוזר של חז"ל צריך לבדוק: מאיפה חז"ל [ר' נחמיה] הגיעו למדרש הזה? למה הם הוציאו את הפסוק מפשוטו? התשובה שמצאתי היא: כתוב בבר' כד 62 "ויצחק בא מבוא באר לחי רואי" -מה היה ליצחק לחפש שם? המקום הזה נזכר קודם רק בקשר לבריחה הראשונה של הגר (טז 14), ולכן פירשו חז"ל (בבראשית רבה) שיצחק הלך לשם כדי להחזיר את הגר לאברהם. ויש בזה היגיון, כי לגירוש הגר היו שתי מטרות:
בפעם הראשונה הגר גורשה כי היא פגעה בכבודה של שרה, ולכן אחרי ששרה נפטרה אפשר להחזיר את הגר.
בפעם השניה הגר גורשה כדי להרחיק את ישמעאל מיצחק, כדי שלא ישפיע עליו לרעה, אבל עכשיו, אחרי שישמעאל כבר התבגר ועזב את אימו (וגם יצחק כבר התבגר), אין צורך יותר להתאכזר אל הגר ואפשר להחזיר אותה אל אברהם.
מייד אחרי שיצחק בא מבוא באר לחי רואי , מסופר "ויוסף אברהם וייקח אישה ושמה קטורה" ומכאן הסיק ר' נחמיה שקטורה היא הגר.
חז"ל גם דרשו את השם שלה: "קטורה" = "קשורה", היא קשרה את פתחהּ ולא היתה לאיש מאז שנפרדה מאברהם.
ישמעאלים מדינים מדנים ו… כנענים
הרב ברוך ברנר
עידן התקשורת המודרני מקשר את קצוות תבל לכפר גלובלי קטן. להתפתחות זו יש השלכות לשוניות משמעותיות, כגון דחיקת ניבים מקומיים בשפות שונות מפני ניבים שליטים, וכגון התבססות השפה האנגלית כשפה בינלאומית. גם רשת האינטרנט תרמה רבות להרחבת השימוש בשפה האנגלית, אם כי ברמה רדודה יחסית.
בתקופות עתיקות יותר, היו גם כן השפעות לשונית בין אזורים שונים, אך הם היו בהיקף מצומצם יותר, וארכו זמן רב הרבה יותר. השפעות כאלה יכלו לנבוע מכוחו של שלטון אימפריאלי ששפתו חדרה לכל רחבי האימפריה, אך יכלו לנבוע גם מגורמים זוטרים עממיים, אשר להם גם כן כוח רב.
אחד הגורמים להשפעות לשוניות בין שפות שונות בעולם העתיק הוא אמצעי התקשורת של פעם – המסחר. הסוחרים עוברים בין הארצות ומוכרים אוצרות ארץ זו בארץ זו, וההיפך, ועם מרכולתם החומרית מעבירים גם אוצרות לשוניים.
סוחרים כאלו מצאנו בפרשתנו (לז, כה), במעשה מכירת יוסף:
וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד, וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט, הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה.
כידוע, בהמשך הסיפור נזכר שעברו שם "אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים", ושהמדנים מכרו אותו אל מצרים, ונחלקו בכך המפרשים (לשון מחלוקת ולשון חלוקה): גישה אחת רואה את הגורמים הנזכרים כנבדלים זה מזה, "והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה" (לשון רש"י לז, כח), ויוסף עבר מיד ליד: "וימכרוהו לישמעאלים, והישמעאלים למדינים, והמדינים למצרים" (רש"י שם). לעומתה, רואה גישה אחרת במונחים השונים – ישמעאלים, מדינים, מדנים – שמות שונים לאותם הסוחרים, הבאים ממשפחות קרובות של נוודים בדואים. הישמעאלים הם מצאצאי ישמעאל אשר שכנו מחוילה עד שור אשר על פני מצרים באכה אשורה (ראה סוף פרשת חיי שרה, כה, יח); והמדנים והמדינים הם מצאצאי מדן ומדין בני אברהם וקטורה: "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה, וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. וַתֵּלֶד לוֹ אֶת-זִמְרָן וְאֶת-יָקְשָׁן וְאֶת-מְדָן וְאֶת-מִדְיָן וְאֶת-יִשְׁבָּק, וְאֶת-שׁוּחַ" (בראשית כה, א-ב). נמצא שהישמעאלים והמדינים והמדנים הם אחים מן האב, ולפי הזיהוי של קטורה עם הגר הם אחים גם מן האם, והכתוב מכנה את שיירת הסוחרים בשמות שונים הקרובים זה לזה הן מבחינה משפחתית והן מבחינת עיסוקם ואופיים התרבותי.
אגב אורחא, נשים לב לביטוי 'אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים'. האֹרחה היא שיירה ההולכת באֹרַח = בדרך. באחרית הימים יאמרו עמים רבים העולים אל הר ה' ואל ביתו אשר בירושלים: 'וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו' (ישעיהו ב, ג). ו'בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת, בִּימֵי יָעֵל, חָדְלוּ אֳרָחוֹת, וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת' (שופטים ה, ו). גם 'אֹרַח כַּנָּשִׁים' האמור אצל שרה (בראשית יח, יא) מקביל ל'כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי' האמור אצל רחל (בראשית לא, לה). בהתאם לכך, האוֹרֵחַ אשר נטה ללון (ירמיהו יד, ח) הוא האדם העובר בדרך ('עובר אֹרח' – ישעיהו לג, ח), ומלון האורחים (ירמיהו ט, א) הוא מקום לינתם של הולכי האורחות.
ונשוב לסוחרים עוברי הדרכים, המתווכים בין לשונות העמים. מצאנו עוד בפרשתנו בסיפור ירידת יהודה מאת אחיו (לח, ב):
וַיַּרְא-שָׁם יְהוּדָה בַּת-אִישׁ כְּנַעֲנִי, וּשְׁמוֹ שׁוּעַ…
האמנם עבר יהודה על רצון אברהם אשר השביע את עבדו "אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ" (כד, ג), ועל רצון יצחק אשר רעות בנות כנען בעיניו, ואשר ציוה את יעקב שלא יקח אשה מבנות כנען (כח, א; ו; ח), והלך ולקח לו מבנות הכנעני?
רבים מן המפרשים יישבו קושי זה בכך שהתואר 'כנעני' המלוה את שוע זה, חותנו של יהודה, אין משמעותו כנעני מזרע כנען בנו הצעיר של חם בן נח, אלא כנעני = סוחר. ומצאנו משמעות זו במקומות אחדים בתנ"ך.
הדוגמא הבולטת ביותר – בישעיהו פרק כג, העוסק ב'משא צֹר'. העיר צור אשר במדינת לבנון היתה בעבר הרחוק אי המוקף ים, אשר נתחבר אל היבשה רק בעמל אדיר שנעשה באמצעות שפיכת כמויות עצומות של עפר כדי לאפשר כיבוש קרקעי של צור, אשר היתה מעצמה ימית חזקה. שליטתה של צור בים הביאה אותה גם לשלוט על דרכי המסחר, ובכך להתעשר עושר גדול. במשא צור מתייחס ישעיהו שוב ושוב לשלטונה של צור בים, ולעיסוקה במסחר. בתוך דבריו אומר ישעיהו (כג, ח-ט):
מִי יָעַץ זֹאת, עַל-צֹר הַמַּעֲטִירָה, אֲשֶׁר סֹחֲרֶיהָ שָׂרִים, כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי-אָרֶץ? ה' צבאות יְעָצָהּ, לְחַלֵּל גְּאוֹן כָּל-צְבִי, לְהָקֵל כָּל-נִכְבַּדֵּי-אָרֶץ.
ומפרש רד"ק: "מי היה יועץ להחריב צור, שתקום עצתו, לולי כי האל יתברך יעץ, ועצתו תקום; כי צור היתה עיר גדולה ומעטירה, כלומר נותנת עטרה למלכה ולעמה מרוב עשרה וכבודה, ולמי היה עולה על לב להחריבה? כי סוחריה היו שרים – היו נחשבים כמו שרים, וכנעניה (=סוחריה) כמו נכבדי ארץ".
כיוצא בזה ב'אשת חיל' (משלי לא, כד):
סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר, וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.
מסתבר שהסוחר נקרא כנעני מפני שהכנענים היו סוחרים. המקצוע נקרא על שם העם העוסק בו. אכן, עם ישראל במשך שנות גלותו עסק בעיקר במסחר, אולם ברור כי היה זה כורח המציאות הגלותית שגרם לכך, ולא אופיו של העם. ראינו שהכנענים שימשו כסוחרים, וכמותם גם הישעמאלים המדינים והמדנים תושבי המדבר, ואף הפיניקים תושבי צור עוברי אורחות ימים (על פי תהלים ח, ט).
חוקר הלשון, יחזקאל קוטשר, בספרו המענין "מלים ותולדותיהן" (עמ' 53 ואילך), טוען שלשון המקרא עצמה מלמדת שעם ישראל לא היה מן העוסקים המובהקים במסחר. הכיצד? הוא מראה כי מונחים מקצועיים הקשורים למסחר, המצויים בלשון העברית המקראית ובלשון חז"ל, אין מוצאם עברי, אלא שאולים הם מלשונות זרות – אכדית, שומרית, ארמית, ויוונית.
נמצא כי גדול הוא כוחן של אורחות המסחר גם להעברת סחורה לשונית.