פרשת חיי שרה – מאמר ראשון
פרשת השבוע – חיי שרה (בראשית כג- כה, יח)
השבוע שבין כא במרחשוון – כז במרחשוון ה'תשס"ט (8 בנובמבר – 14 בנובמבר 2009)
הפטרה: מלכים א', פרק א' א-לא.
לא אחת אנו מוצאים במקרא כי פרשה העוסקת במוות נפתחת במילה הקשורה לחיים. כך הפרשה הנקראת חיי שרה עוסקת במותה של האם. מותו של האחד הוא בעצם התחלת חייו העצמאיים של האחר. דור מפנה מקום לדור חדש. פרשת חיי שרה, עוסקת בתחילתה וגם בסופה במוות – מותם של שרה, אברהם, וישמעאל. אעפ"כ נקראת הפרשה פרשת חיים – חיי שרה. עיקרה של הפרשה הוא דווקא בעיסוק בהמשך החיים, בדאגה לדור ההמשך, לשידוכם של יצחק ורבקה.
סמיכות פרשיות
בראשית כב: יט וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל-בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע. {פ}
בראשית כג: א וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. ב וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ.
ויקרא רבה, כ', ב: כיון שחזר יצחק אצל אמו, אמרה לו: 'היכן היית בני?', אמר לה: 'נטלני אבא והעלני הרים והורידני גבעות…'. אמרה: 'ווי על בן השיכורה! אילולי מלאך מן השמים כבר היית שחוט?', אמר לה: 'כן'. באותה שעה צווחה ששה קולות 'ווי' – כנגד שש תקיעות. אמרו: לא הספיקה לגמור את הדבר – עד שמתה, הדא הוא דכתיב "ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה (בראשית כג, ב). ומהיכן בא? ר' יהודה בר' סימון אמר: מהר המוריה בא.
(סנהדרין י"ז ע"א: "כרבי אלעזר בן דורדיא שהניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצאה נשמתו")
מדרש בראשית רבה נ"ג, יג,: " 'על שכמה ואת הילד' – בן כ"ז שנים (היה ישמעאל), ואת אמרת 'שם על שכמה'? אלא מלמד שהכניסה בו שרה עין רעה – ונכנסה בו חמה (סוג של מחלה), תדע לך שכן, דכתיב 'ויכלו המים מן החמת' – שכן דרך החולה להיות שותה הרבה ובכל שעה".
רש"י: ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה, שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה.
הרמב"ן: " 'ותענה שרי ותברח מפניה' (בראשית ט"ז, ו) – חטאה אמנו בעינוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עונייה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי".
מערת המכפלה
פשר שמה של המערה אינו מפורש במקרא, ומספר פירושים נתנו לכך:
רב: כיוון שבנויה משתי מערות, זו על גב זו.
שמואל: על שם הזוגות הקבורים שם (אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה).
רבי אבהו: "שכפל הקב"ה קומתו של אדם הראשון וקברו בתוכה".
רשב"ם, רמב"ן ורד"ק: המערה נמצאה בשדה ששמו מכפלה, "ואין צורך לבקש טעם לשם המקומות".
ספר הזוהר בראשית נ"ז: האדם הראשון חצב את המערה וטמן בה את עצמו ואת אשתו. "מהיכן ידע האדם הראשון היכן המערה? אלא ראה אור אחד דקיק עולה באותו מקום, שיוצא מגן עדן, ורצה אותו לקברו. ושם הוא המקום, סמוך לשער גן עדן."
הזוהר החדש, רות, ע"ט, ד': "רבי קסמא אומר: מערת המכפלה סמוך לפתח גן עדן. בשעה שמתה חוה – בא אדם לקברה שם, ושם הריח מריחות גן עדן, באותו הריח שהיה שם. רצה לחצוב יותר, יצתה בת קול ואמרה – "דייך". באותה שעה עמד ולא חצב יותר, ושם נקבר. מי נתעסק בו? שת בנו, שהוא היה בדמותו ובצלמו. אמר ר' רחומאי: הקב"ה נתעסק בו כשנוצר, ונתעסק בו כשמת. ולא היה מי שיודע בו (כל כך) , עד שבא אברהם א'ע"ה, ונכנס לשם, וראה אותו (את האדם הראשון)…"
פרקי דרבי אליעזר (פרק ל"ה): מתואר כיצד אברהם אבינו גילה את המערה. כאשר עשה סעודה למלאכים ורצה ליקח בן בקר, כפי שכתוב :"ואל הבקר רץ אברהם" (י"ח,ז") – ברח מלפניו (הבן בקר) ונכנס למערת המכפלה. רץ אברהם אחריו שם ומצא שם אדם וחווה שוכבים על המיטות וישנים, ונרות דולקים עליהם וריח טוב עליהם כריח ניחוח. לפיכך חמד את המערה לאחוזת קבר."
זוהר הקדוש פ חיי שרה דף קכ"ז קכח ומדרש: מעשה שהיה כך היה כשבאו המלאכים אצל אברהם לבקר ולבשר ששרה תלד בן וביקש להאכילם בשר בקר כתוב "ואל הבקר רץ אברהם" אל תקרא אל הבקר אלא אל הקבר לומר שרץ אברהם לקבר של אדם הראשון במערת המכפלה ומהשמים כוונו כך על ידי ששלחו את המלאך רפאל ונדמה לפר (שהרי רפאל אותיות פ אל) וכשרצה אברהם אבינו ע"ה לשחוט את הפר לכבוד האורחים ברח לכיוון מערת המכפלה. כשהגיע לשם נגלה לו אדם הראשון מיד נסתר ממנו כשאברהם ראה זאת הבין שבמקום הזה יש מעלה מיוחדת ואמר: מהשמים גילו לי שאדם הראשון קבור כאן בכדי שאני ואשתי נקבר גם במקום הזה ומאז נתאוה להיקבר שם. אלא שלאחר מכן אמרו לו אדם וחוה: אנו בבושה לפני הקדוש ברוך הוא בעולם ההוא בשביל החטא שגרמנו מיתה לכל באי עולם ואם תרצו להיקבר כאן, התווסף לנו בושה אחרת מפני המעשים הטובים שבכם. וכששמע אברהם אבינו כך התחיל לדבר עם אדם וחוה בדברי פיוס ואמר להם אני אשתדל לבקש מלפני הקדוש ברוך הוא שלא תבושו לפניו ולכן כתוב "ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו" לומר לך שנתרצו אדם וחוה. מערכת המכפלה ניקראת כי נקברו שם אבותינו בזוגות כלומר בכפולות והם אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה בסה"כ ארבעה זוגות לכן היא נמצאת ע"י קרית ארבע שנקראת על שם ארבע זוגות של אבותינו שנקברו שם.
בראשית כג
ג וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל-בְּנֵי-חֵת לֵאמֹר. ד גֵּר-וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת-קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי. ה וַיַּעֲנוּ בְנֵי-חֵת אֶת-אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ. ו שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת-מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת-קִבְרוֹ לֹא-יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ. ז וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם-הָאָרֶץ לִבְנֵי-חֵת. ח וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת-מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ-לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן-צֹחַר. ט וְיִתֶּן-לִי אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת-קָבֶר. י וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי-חֵת וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת-אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ לֵאמֹר. יא לֹא-אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי-עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ. יב וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ. יג וַיְדַבֵּר אֶל-עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם-הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם-אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת-מֵתִי שָׁמָּה. יד וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת-אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ. טו אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה-הִוא וְאֶת-מֵתְךָ קְבֹר. טז וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל-עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת-הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר. יז וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב. יח לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי-חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ. יט וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל-מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל-פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. כ וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת-קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי-חֵת. {ס}
יפה שיחתן של עבדי אבות
מדרש רבה לבראשית (פרשה נ"ט): "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים"
בראשית כד
א וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם בַּכֹּל.
לד וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי. לה וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן-לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים.
———-
ב וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי. ג וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. ד כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק.
לז וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר לֹא-תִּקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ. לח אִם-לֹא אֶל-בֵּית-אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל-מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי.
————-
ה וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא-תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת-בִּנְךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָצָאתָ מִשָּׁם.
לט וָאֹמַר אֶל-אֲדֹנִי אֻלַי לֹא-תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי.
—————
ו וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תָּשִׁיב אֶת-בְּנִי שָׁמָּה. ז יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר-לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם. ח וְאִם-לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת-בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה.
מ וַיֹּאמֶר אֵלָי יְהוָה אֲשֶׁר-הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי.
———
יד וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי.
מד וְאָמְרָה אֵלַי גַּם-אַתָּה שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-הֹכִיחַ יְהוָה לְבֶן-אֲדֹנִי.
——————-
כב וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל-יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם. כג וַיֹּאמֶר בַּת-מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית-אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין. כד וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת-בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן-מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר… כו וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַיהוָה. כז וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא-עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהוָה בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי.
מז וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ וָאֹמַר בַּת-מִי אַתְּ וַתֹּאמֶר בַּת-בְּתוּאֵל בֶּן-נָחוֹר אֲשֶׁר יָלְדָה-לּוֹ מִלְכָּה וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל-אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל-יָדֶיהָ. מח וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה וָאֲבָרֵךְ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת-בַּת-אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ.
מדרש הגדול לבראשית: "כי אל ארצי ואל מולדתי תלך": והלא כולם עובדי עבודה זרה, דכתיב: (יהושע כ"ד, ב') "בעבר הנהר ישבו אבותיכם, תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלוהים אחרים" ואברהם יצא מהם. אלא, אמר אברהם: הואיל ואני מגייר – אגייר ממשפחתי ומבית אבי, שהן קודם לכל. ולא עוד אלא שהן קרובי תשובה. מכאן אמרו: לעולם תהא דעתו של אדם קרובה לקרוביו, ואם יש לו קרובים, עושה בטובתן, וכן הוא אומר (ישעיה נ"ח, ז'): "ומבשרך אל תתעלם".
הרמב"ן: אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ.. אֶל-בֵּית-אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל-מִשְׁפַּחְתִּי… "למה שינה? כי גם באנשי ארצו לא יחפוץ רק במשפחתו… או שהיה העבד אומר כן לכבדם שישמעו לו".
רש"י: וָאֶשְׁאַל.. וָאָשִׂם.. שינה הסדר, שהרי הוא תחילה נתן ואחר כך שאל, אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו: היאך נתת לה ועדיין אינך יודע מי היא?
הרש"ר הירש:"התהום המפרידה בין בת כנעני לבין בת אברהם גדולה כל כך שלעולם לא יתאימו זה לזו. אך אברהם ידע כי השפעת האישה הכנענית תהיה גדולה עוד יותר, מאחר והוא יושב בקרב הכנעני, ונמצאת השפעת האישה זוכה לתוספת וחיזוק על ידי קרובי המשפחה והמכרים".
הבאר בתור מקום מפגש
בראשית כד: יא וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל-בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת.
מדרש שמות רבה, על משה רבינו : "וישב בארץ מדין וישב על הבאר = קלט דרך אבות. שלושה נזדווגו להן זיוגיהן מן הבאר. יצחק יעקב ומשה".
חז"ל בריש מסכת סוטה, עמדו על הסתירה במדרשי חז"ל, בעניין זיווגו של אדם. וכך דרשו שם : אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן וקשין לזווגן כקריעת ים סוף …ומקשה שם הגמ' : איני והא אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני. מחד טוענים חז"ל כי זווג הוא דבר קשה ככקי"ס , אמנם מאידך ע"פ המדרש בגמרא הזיווג מקורו, בנבואה בבת קול. מיישבת זאת הגמ': לא קשיא הא בזוג ראשון הא בזוג שני; יתרה מכך, ע"פ הגמ', כל השתדלותו של אליעזר עבד אברהם נראית מיותרת לחלוטין, שהרי משמים נגזר טרם לידתו של יצחק מי תהא בת זוגתו ! נוכל להבין זאת ע"פ הסברו של רש"י לחילוק שמבצעת הגמ', וכך פירש: זוג ראשון – לפי המזל: זוג שני – לפי מעשיו וקשה לזווגן לפי שאינה בת זוגו; בת הקול, מסביר רש"י, אינה גזירה – אלא ייעוד. זהו פוטנציאל גלום, הזקוק למימוש. אמנם כדי לממשו, צריך האדם להיות זכאי במעשיו, שהרי יכול במו ידיו לאבד את מזלו. וכך מסביר היעב"ץ (רבי יעקב ישראל עמדן (1698 – 1776), מגדולי הרבנים במאה ה-18. נודע בקיצור בכינוי – יעב"ץ, כלומר יעקב בן צבי) בהגהותיו:"ואין בכל גזירה מוחלטת ולא ביטול ושינוי רצון, אלא הוא כעין היעודים הטובים והרעים שבתורה : "אם בחוקותי תלכו – ונתתי גשמיכם" שאם יקיימו התורה – יתקיים הייעוד, ואם לא – יקויים הופכו – הרי שהגזירה תלויה בבחירת האדם". אכן , אומרים חז"ל, לכל אחד יש את האחת שלו, שהותאמה לו עוד טרם לידתם. אך האם יזכה הוא להשתדך לה ? זה כבר תלוי במעשיו. כאן כבר טמון הקושי שהרי הכל בידי שמיים חוץ מיר"ש. זהו גם יסודה של הבאר. ישנן שלשה מקורות מים שונים מהן נהנה האדם. בור מעיין ובאר. הבור – כל כולו מעשה ידי אדם שחפר וצבר לתוכו מים; המעין – כל כולו בידי שמים, ללא כל מגע יד אדם; הבאר, לעו"ז, הינה השילוב בין שניהם. יש בתוכה מי תהום, הקיימים בעולם מששת ימי בראשית. הפוטנציאל גלום באדמה עוד מראשית היצירה. אמנם כדי לזכות במים – צריך האדם לחפור — להשתדל. ללא השתדלות – לא יחשפו המים בעולם. הבאר מסמלת את יסוד השידוך. הפוטנציאל הנבואי קיים בעולם עוד בטרם כל יציר נברא, אמנם מימושו תלוי בחפירה – בבחירתו של האדם. על כן מצאו האבות את שידוכיהם על הבאר -שם זכו לזיווגן הגון, לא רק ע"פ הנבואה, כ"א גם ובעיקר ע"פ מעשיהם וזכויותיהם.
אשה שלישית לאברהם?
בראשית כד סז וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ. {פ}
בראשית כה א וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה.
מדרש תנחומא לבראשית סימן ח: ויוסף אברהם, מה כתיב למעלה מן הענין ויביאה יצחק האהלה מכאן אתה למד שאם מתה אשתו של אדם ויש לו בנים שלא ישא אשה עד שישיא את בניו ואחר כך ישא אשה לעצמו שכך עשה אברהם אחר מיתת שרה השיא את יצחק ואח"כ נשא אשה לעצמו מנין ממ"ש ויביאה יצחק ואחר כך ויוסף אברהם, אמר יצחק אני לקחתי אשה ואבי עומד בלא אשה מה עשה הלך והביא לו אשה, ר' אומר היא הגר היא קטורה ולמה נקרא שמה קטורה שהיתה קשורה כנוד, ורבותינו אומרים אשה אחרת לקח.
קשה מלכות ישמעאל לישראל
בראשית כה
יב וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן-אַבְרָהָם אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם. יג וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל בִּשְׁמֹתָם לְתוֹלְדֹתָם בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם. יד וּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא. טו חֲדַד וְתֵימָא יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה. טז אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וְאֵלֶּה שְׁמֹתָם בְּחַצְרֵיהֶם וּבְטִירֹתָם שְׁנֵים-עָשָׂר נְשִׂיאִם לְאֻמֹּתָם. יז וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל מְאַת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים וַיִּגְוַע וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו. יח וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד-שׁוּר אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה עַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו נָפָל. {פ}
פרקי דר' אליעזר פרק לב' (מאה שמינית בארץ ישראל, לאחר הכיבוש הערבי): אמר ר' אליעזר בן הורקנוס " וקראת שמו ישמעאל" ולמה נקרא שמו ישמעאל? ומשיב – "שעתיד הקב"ה לשמוע בקול נאקת העם ממה שעתידים בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים. לפיכך נקרא שמו ישמעאל שנאמר: 'ישמע אל ויענם' (תהילים נה', כ')". ר' ישמעאל אומר חמשה עשר דברים עתידים בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים ואלו הם: ימדדו את הארץ בחבלים, יעשו בית הקברות למרבץ צאן אשפתות, ירבה השקר, ירחק חוק מישראל, ירבו עוונות בישראל, יבנו את הערים החרבות, יפנו דרכים, יטעו גינות ופרדסים, יגדרו פרצות חומות ביהמ"ק ויבנו בנין בהיכל".
מדרש הגדול פרשת חיי שרה: " וּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא – שאנו שומעים חרפתינו ושותקים… נושאים עולם ודוממים, ועליהם אמרה תורה 'אוי מי יחיה משומו אל' ". דכתיב 'ויחלום והנה סלם מוצב ארצה' (בראשית כח', יב') אמר ר' שמואל בר נחמן אלו שרי אומות העולם. אמר ר' ברכיה… מלמד שהראה הקב"ה ליעקב שרה של בבל – עולה ויורד, של מדי – עולה ויורד, של יוון – עולה ויורד, של אדום – עולה ויורד…". וצריך עיון – מדוע הקב"ה לא מראה לו את מלכות ישמעאל? על קושי זה מיישב המהר"ל בספרו "נר מצווה" : "מלכות ישמעאל לא ירשה את כוחה ממלכות ישראל כי את כוחו ותוקפו נתן לו ה' יתברך בפני עצמו בשביל שהיה מזרע אברהם".