תיקון ליל שבועות תשע"ה

תיקון ליל שבועות תשע"ה מוקדש לאוכל הבסיסי  – לחם

 

הקדמה: מקורות לתיקון ליל שבועות

בספר יהושע נאמר: 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה' (שם א, ח). כיוצא בכך אומר המשורר במזמור החכמתי הפותח את תהלים (א, ב) 'כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה', או 'להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות' (שם צב, ג). כל אלה הן אמירות רעיוניות בלי בסיס ממשי של עשייה וביצוע.

יוחנן כהן גדול (נשיא וכהן גדול חשמונאי בשנים 104-135 לפני הספירה) 'בטל את המעוררים'. כלומר, עד ימיו היה מקובל במקדש 'להעיר' כל בוקר את האל במקדשו, בקוראם אליו: 'עורה למה תישן אדני הקיצה אל תזנח לנצח ' (תהלים מד, כד). ואולם, יוחנן כהן גדול סבר, ככל הנראה, כי מנהג זה דומה למנהגי עובדי עבודה זרה שהיו מקובלים בין עובדי האלילים בימיו, וכפי שנודע הדבר מדברי ההיתול של אליהו הנביא אל נביאי הבעל (בעימות שהסתיים בטקס מעין ניסוך המים): 'קראו בקול גדול… אולי ישן הוא ויקץ (מל"א יח, כז). לפיכך, משתמע כי הכהן הגדול השבית את המנהג המקובל במקדש עד ימיו 'להעיר' את האל, למען ידעו הכל כי אלוהי ישראל אינו צריך שיעירוהו. יתכן שאף למדו תורה בלילה כדי להפגין את אמונתם באל השומע את לומדי התורה בכל שעות היממה, שלא כאלילי העץ והאבן שיש להעירם, כדברי הכתוב 'הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל' (תהלים קכא, ד( אך קשה לומר דבר ברור בעניין זה, שכן לא ידוע על 'משמרות' של לומדי-תורה במקדש בלילה המבטאים את חוסר תנומתו של האל.

הברית החדשה, שהיא ביסודה ספרות יהודית, מן המאה הראשונה לספירה, משקפת גם היא מסורת של למידה בלילות:

מעשי השליחים כ:   7 וַיְהִי בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת כַּאֲשֶׁר נֶאֶסְפוּ הַתַּלְמִידִים לִבְצֹעַ הַלֶּחֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם פּוֹלוֹס כִּי־אָמַר לָלֶכֶת מִשָּׁם לְמָחֳרַת הַיּוֹם וַיַּאֲרֵךְ הַדָּבָר עַד־חֲצוֹת הַלָּיְלָה׃ 8 וְנֵרוֹת רַבִּים דֹּלְקִים בָּעֲלִיָּה אֲשֶׁר נֶאֱסַפְנוּ שָׁם׃ 9 וּבָחוּר אֶחָד אַבְטוּכוֹס שְׁמוֹ יֹשֵׁב בַּחַלּוֹן וַיֵּרָדֵם בְּהַאֲרִיךְ פּוֹלוֹס אֶת־אִמְרָתוֹ וַתִּגְבַּר עָלָיו שְׁנָתוֹ וַיִּפֹּל מֵהַמָּדוֹר הַשְּׁלִישִׁי לְמַטָּה וַיִּשָׂאֻהוּ וְהוּא מֵת׃ 10 וַיֵּרֶד פּוֹלוֹס וַיִּגְהַר עָלָיו וַיְחַבְּקֵהוּ וַיֹּאמֶר אַל־תִּבָּהֲלוּ כִּי נִשְׁמָתוֹ בּוֹ׃ 11 וְאַחַר עָלָה וַיִּבְצַע הַלֶּחֶם וַיִּטְעַם וַיֶּרֶב לָשִׂיחַ אִתָּם עַד־אוֹר הַבֹּקֶר וַיֵּצֵא לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ׃ 12 וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת־הַנַּעַר חָי וַיְנֻחֲמוּ עַד־מְאֹד׃

גם בספרות התלמודית (מאות 5-2) יש לא-מעט מסורות בשבח לימוד תורה בלילה. לימוד התורה בלילות של חג התאפשר באופן פונקציונאלי מהסיבה הפשוטה

כי הלומדים לא הצטרכו להשכים לעבודתם בימים שלאחר לימוד התורה הלילי. אמנם רב יהודה סבר כי הלילה נברא לשינה דווקא (ערובין סה ע"א), אך אין לשער מכך כאילו היה 'רקע היסטורי' ל'מחלוקת' זו, או כאילו היתה השפעה פוליטית שגרמה לשתי השקפות אלו. ברור שהתנאים והאמוראים עבדו לפרנסתם ולכלכלת משפחתם, והעיסוק בתורה בלילה התבקש מנסיבות אלו מבלי שהיה פער ב'תנאי החיים' בין בבל לבין ארץ-ישראל בעניין זה. לאמור, לימוד תורה בלילה היה מנהג שכיח בתקופת התלמוד, אף כי, כמובן, אין ללמוד מכאן כאילו הכל נהגו כך, או כאילו בכל לילה ולילה למדו תורה.

לימוד התורה הועמד על ידי חכמי המשנה כעמוד המרכזי בקיום התורה (והעם), לא רק כחוויה אינטלקטואלית, כי אם גם כחוויה דתית. חוויה זו הועברה מלילה אחד למשנהו, מלילו של יום חול ללילו של מועד, ומלילו של מועד אחד ללילו של מועד אחר, על פי 'עקרון ההשוואה'. צורות שונות של לימוד תורה בלילה היו רווחות בעת העתיקה, וכאשר לימוד התורה נקשר עם חוויה מיסטית מצד אחד, ועם חג מתן תורה מצד אחר, הועצם המנהג לאין-שיעור, ו'עקרון השחזור' תרם אף הוא למתפללים להראות עצמם כ'נכונים' לקראת היום הגדול. לפיכך, גם אם יונח שמחבר ספר הזוהר חידש את תיקון ליל שבועות, הרי שחידושו נערך על רקע היסטורי ודתי של מנהגים דומים שקדמו לו.

אמוראי ארץ-ישראל היו מודעים לכך שקבלת התורה על ידי בני ישראל נעשתה ברישול, שלא רק שהם ישנו בלילה, אלא שהקב"ה היה צריך לעוררם. ואולם, אף שהאמוראים עמדו על הגנות שבשינה קודם למתן תורה, הם לא סברו כי יש להישאר ערים כל הלילה שלפני מתן תורה.

ארבעה טעמים מובאים לטובת הלימוד הלילי על פי הפרד"ס:

פשט: שיר השירים רבה א, ב: עם ישראל ישן כל הלילה ולא ציפה ער כל הלילה לקראת מתן תורה. משה היה צריך להוציאם מהאהלים ("ויוצא משה את העם אל ה'" (שמות טז יז). "רבי פנחס בשם ר' הושעיא אמר: 'עד שהמלך במסיבו'… (משל) למלך שגזר ליום פלוני אני נכנס למדינה, וישנו להם בני המדינה כל הלילה. …כך הקדוש ברוך הוא הקדים, דכתיב (שמות יט, טז) 'ויהי ביום השלישי בהיות הבקר', וכתיב 'כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם'. ישנו להם ישראל כל אותו הלילה, לפי ששינה של עצרת עריבה והלילה קצר. …בא הקדוש ברוך הוא ומצאן ישנים. התחיל העמיד עליהם בקלאנין, הדא הוא דכתיב 'ויהי ביום השלישי בהיות הבקר 'ויהי קולות וברקים'. והיה משה מעורר לישראל ומוציאן לאפנטי של מלך מלכי המלכים הקב"ה… אמר ר' יצחק: זה הוא שמקנתרן על ידי ישעיהו שנאמר: (ישעיה נ,ב) 'מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה, הקצור קצרה ידי מפדות'".

רמז: שלוש הרגלים כנגד שלושה אבות. שבועות כנגד יצחק שמידתו גבורה. לכן אנו גם מתגברים על תאוות השינה וערים כל הלילה.

דרש: על פי המדרש, עם ישראל אמר "נעשה ונשמע" על תורה שבכתב, אולם תורה שבעל פה הוא קיבל מכפייה. כדי להראות את החיבה לתורה שבעל פה, אנו מראים את רצוננו ללמוד תורה שבעל פה בלילה, שהוא הזמן היותר מתוקן ללימוד תושב"ע. בתלמוד הבבלי, במסכת תמיד לב ע"ב: נאמר: 'תנא רבי חייא: כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו'.

סוד: בטרמינולוגיה הקבלית, הלימוד הוא קישוט ה"כלה" (עם ישראל) בכ"ד מיני קישוטים (כ"ד ספרי התנ"ך) לקראת הזיווג השלם עם ה"חתן" (ה') למחרת בזמן קריאת עשרת הדיברות. תיקון מלשון "התקנה", ולפיו התורה היא כּלה, ובמהלך לילה זה מתקינים לה "קישוטים", וזאת כאמור באמצעות לימוד פסוקים שונים.

רעיון זה שמתן-תורה היה מעין טקס חתונה בין ישראל לקב"ה מפורש בסוף משנת תענית: '"צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו" (שה"ש ג, יא), ביום חתונתו – זה מתן תורה, וביום שמחת לבו – זה בנין בית המקדש".

 

מאימתי הפך הלימוד הלילי לתקון ליל שבועות?

העולה מן העדויות שנאספו עד כה הוא שתיקון הכלל ליל שבועות התפרש לראשונה במאה השלוש-עשרה בספר הזוהר, ובכתבי ר' משה די ליאון. כך כתב משה די ליאון בספר הזהר:

'רבי שמעון היה יושב ועוסק בתורה בלילה שבו הכלה (כנסת ישראל) מתייחדת בבעלה (התורה). שכך שנינו, שבאותו לילה שהכלה מתעתדת להיות בחופת בעלה למחר, כל בני היכלה של הכלה צריכים כל אותו הלילה להיות עמה לשמוח בה בתיקוניה – לעסוק בתורה (ולחרוז) מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות המקראות וברזי החכמה, משום שהם הם תיקוניה ותכשיטיה. והיא ונערותיה עמה נכנסת ועומדת מעל לראשיהם ומרוצה מהם, ושמחה בהם כל אותו הלילה, ולמחרת אינה נכנסת לחופתה אלא אִתם, והם נקראים 'בני החופה'. וכיון שנכנסת לחופה, הקדוש ברוך הוא שואל עליהם ומברך אותם ומעטר אותם בעטרת הכלה, אשרי חלקם'.

ועוד כתוב בספר הזהר: 'ועל זאת חסידים הראשונים לא היו ישנים באותו לילה והיו עוסקין בתורה ואומרים: נבוא לנחול ירושה קדושה לנו ולבנינו בשני עולמים… ר' שמעון כך אמר בשעה שהתכנסו החברים באותו לילה אצלו: נבוא לתקן תכשיטי כלה למען תימצא מחר בתכשיטיה ומתוקנת למלך כראוי'.

ראשיתו המעשית של תיקון ליל שבועות במאה השש-עשרה ואפשר לומר במידה גבוהה של סבירות כי נחוג לראשונה בסלוניקי בחג שבועות של שנת רצ"ג (1533). החוגגים היו יוסף קארו, איש ההלכה הידוע, מחבר שולחן ערוך, עם ידיד נפשו, שלמה הלוי אלקבץ, מחבר הפיוט לכה דודי ובני חבורתם. אמנם, חוקר המיסטיקה היהודית, יהודה ליבס הוכיח כי הכינוס הגדול של חבורת המקובלים המתואר בספר הזוהר התרחש בחג שבועות, אולם ספר הזוהר אינו מקור היסטורי אלא ספרותי, ואין וודאות באשר לדמותם של התנא ר' שמעון בר יוחאי וחבריו. לעומת זאת, תיקון ליל שבועות של סלוניקי תועד באיגרת מפורטת, שכתב שלמה הלוי אלקבץ, ובה תיאר את ההחלטה לכנס את 'החברים' ו'לנדד שינה מעינינו' כל הלילה כדי ללמוד בצוותא.

מנהג חסידות זה, שהיה קשור בראשיתו לחוויה מיסטית, התפשט בין יהודי צפת, ומאוחר יותר נהגו בו תלמידי החכמים במאה השבע-עשרה, עד שהפך להיות מנהג הכלל במאה השמונה-עשרה. הנימוק הקבלי שניתן לתיקון ליל שבועות היה שהוא מהווה הכנה לקראת מתן-תורה, 'יום הנשואין' בין עם ישראל לאלוהיו. נימוק 'חדש' לתיקון זה הוסיף מחבר חמדת ימים שראה בחג מתן תורה יום-דין לעניין תלמוד תורה. הנימוקים הקבליים, כמו גם סמכותם הרוחנית של הדוגלים בהם, גרמו לכך שתיקון ליל שבועות התקבל בכל קהילות ישראל, באופן הדרגתי, עד שהפך להיות עצם מעצמותו של חג מתן תורה.יחד עם חבריו ותלמידיו, בתיקון ליל שבועות, הפך להיות מנהגם של כל אנשי צפת. הואיל וצפת היתה באותה תקופה מרכז רוחני לכל עם ישראל, ותורת האר"י וגוריו נפוצה בכל קהילות ישראל, בפרק-זמן לא ארוך הפך התיקון להיות מנהג 'רוב הלומדים' בכל המקומות.

במרוצת השנים הפך תיקון ליל השבועות למרכיב חשוב במסכת התיקונים המיסטיים שהתפחתו בקרב המקובלים הצפת. למרות שהכוונה המקורית במושג "תיקון" הלכה והתערפלה, המנהג עצמו הפך לחלק בלתי נפרד מהטקסים המעניקים לחג השבועות אווירה של תיקון הלבבות. ברוח זו, גם אנשים חילוניים מקיימים כיום את מנהג תיקון ליל השבועות, ומקדישים את ליל החג ללימוד נושאים אקטואליים, חברתיים ורעיוניים.

בשנים האחרונות צבר המנהג פופולריות רבה והחל להתפשט גם אל מחוץ לציבור הדתי כחלק ממגמת התחדשות יהודית עד שנהפך לאחד מסימני ההיכר של החג לצד המנהג לאכול מאכלי חלב. כך ניתן למצוא ערבי תיקון ליל שבועות בבתי כנסת בהם מועברים הרצאות בנושאים מגוונים, לצד רשויות מקומיות ומוסדות תרבות המקיימים מפגשים ולימודים משותפים בליווי שירים והצגות תיאטרליות. כמו כן מתקיימים מפגשים חברתיים וערבי נגינה במהלך השבוע שלפני החג.

 

קרדיטים:

ויקיפדיה

מאיר בר-אילן, 'תיקון ליל שבועות: התהוות ותקדימים', מחקרי חג, ח (תשנ"ז), עמ' 48-28.