תיקון ליל שבועות תש"ע

 תיקון ליל שבועות תש"ע מוקדש למגילת רות

את מגילת רות קוראים בחג השבועות, ולכך יש הסברים רבים, כל אחד וטעמו עמו:

מגילת רות מתרחשת בתקופת "קציר חיטים", שזו גם התקופה של חג שבועות. סיפור מגילת רות מתרחש בימי הקציר בבית לחם וחלקה הגדול בשדה החיטה ובכך היא מתאימה לחג השבועות, שהוא גם  חג הקציר.

רות המואביה, שעל שמה נקראת המגילה, היא סבתא-רבתא של דוד המלך, שעל-פי המסורת נפטר בשבועות (שחל באותהּ שנה בשבת). מסורת זו מופיעה בתלמוד הירושלמי ובמדרש רות רבה. על-פי מסורת מאוחרת בהרבה, שמקורותיה אינם ברורים, דוד המלך אף נולד בשבועות. ובכן לפי המסורת דוד המלך נולד ומת בחג השבועות. מאחר שרות גיבורת המגילה היא סבתו הגדולה של דוד, קוראים ביום זה את המגילה המתארת את מוצאו.

שבועות הוא חג מתן תורה ומתאים לקרוא בו סיפור על רות הגיורת. חג השבועות הוא גם חג מתן תורה, שהוא מעין מעמד שבו גויירו בני ישראל, שהיו קודם לכן עם עבדים.

במגילת רות מדובר על גמילות חסדים, דבר שמתאים למגמתה של התורה שניתנה בשבועות, שחז"ל אמרו עליה שתחילתה וסופה בגמילות חסדים.

קציר תבואה בחג העומר, צולם בקיבוץ גבעת חיים בין השנים 1945-1935

קציר תבואה בחג העומר, צולם בקיבוץ גבעת חיים בין השנים 1945-1935

זמן חיבורה של המגילה שנוי במחלוקת. יש הרואים בה יצירה קדומה מראשית ימי המלוכה, בהסתמכם על הלשון הקלאסית של הסיפור והרקע החברתי הפסטורלי שלו. אחרים מצביעים על השפעות ארמיות – ומשום כך טוענים לזמן כתיבה מאוחר מזה.

על פי המשפט הפותח את המגילה, מתרחש הסיפור "בימי שפוט השופטים", כלומר: לפני תקופת המלוכה. חז"ל תיארכו את המגילה לתקופתו של השופט אבצן, ואף זיהו את בעז כאבצן. את המגילה חותמת רשימת יוחסין המייחסת את דוד המלך לרות המאוביה ולבעז. התלמוד (בבא תברא, יד, ע"ב) מייחס את כתיבת המגילה לשמואל הנביא, שלו מיוחס גם ספר שמואל.

חוקרים אחדים תיארכו את זמנה של המגילה לימי בית שני. יש הטוענים, ביניהם ההיסטוריון צבי גרץ, כי זהו כתב פולמוס שנכתב נגד מעשיהם של עזרא ונחמיה, שהרחיקו את הנשים הנכריות. יש הטוענים כי המגילה נכתבה בתקופת עזרא ונחמיה כמחאה על מדיניותם כלפי הגרים. עזרא ונחמיה התנגדו לנישואי תערובת וציוו על היהודים לבטל את נישואיהם לנשים נכריות שהגיעו יחד עם שבי ציון מבבל. העובדה שרות הנכריה יולדת את סבו של דוד המלך מביעה עמדה סובלנית ומקבלת כלפי הגרים.

יש הדוחים טענה זאת, מפני שמהסגנון משתמע כי המחבר תולה את מות מחלון וכליון בנשיאת הנשים הנוכריות ומפני שבכל המגילה אין אף נימה פולמוסית והיא מובאת בצורת סיפור מעשה גרידא. בנוסף, היו שהוכיחו על פי לשון המגילה הארכאית כי היא נכתבה בזמנים קדומים מאוד. דוגמאות לכך הן הנטייה הקדומה "תדבקין", והשימוש ב"והלכתי" במקום "והלכְתְ" לגוף שני. אך דוגמאות דומות מצויות בעיקר בספרים מסוף תקופת בית-ראשון, ראה "תִּתְחַמָּקִין" (ירמיה לא, כא), "הלכתי" במקום "הָלָכְתְּ" (שם, כ), "מדוע אתי הלכתי" במקום "מדוע אַתְּ הֹלֶכֶת" (מלכים ב' ד, כג), ועוד.

רות ובעז בשדה National Gallery, London

רות ובעז בשדה
National Gallery, London

מגילת רות מיוחדת בעיקר במוטיבים הספרותיים שלה: משפחת אלימלך נעה מבית לחם, מקום המסמל בשמו גם מחסה (בית) וגם ביטחון כלכלי (לחם) אל שדה מואב, שם היוצר קונוטציה שלילית (מואב נזכרים במקרא כאויב לעם ישראל) ותחושת היעדר ביטחון (שדה). חוסר הלחם בבית לחם וחזרתו ("כִּי פָקַד ה' אֶת עַמּוֹ לָתֵת לָהֶם לָחֶם"), יישוב שכנראה היה אסם תבואה, אף הוא מוטיב ספרותי.

הדמויות במגילה נושאות בעליל שמות ספרותיים. כך בניו של אלימלך (ששמו אולי אמיתי, אך מעיד גם על מעמדו) נקראים מחלון וכליון – שמות המעידים על סופם. ילקוט שמעוני (רות א' רמ"ז) מצביע על הכתוב בדברי הימים: "וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב וְיָשֻׁבִי לָחֶם וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים" (דברי הימים א, ד, כב), ומביא את דברי רב ושמואל הטוענים כי יואש ושרף הם שמותם המקוריים או כינוים של בני אלימלך. נעמי, אם המשפחה, דורשת את שמה: "אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי, קְרֶאןָ לִי מָרָא, כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד" (רות א, כ). אף שמה של הכלה ערפה הוא רמז שפנתה עורף לחמותה נעמי, וכן שמה של רות נדרש על פי המדרש כי "ראתה בדברי חמותה" או כי "ריתתה מפני העבירות". הגואל הקרוב נקרא בֹּעַז ("בו עז" – סמל לכוח ולתמיכה, כשמו של אחד מעמודי המקדש), ושמו מעיד על מעשיו שהיה "אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל" (רות ב, א). לעומתו, הגואל הקרוב יותר שסירב לגאול את רות – נמחק שמו מהמגילה ונקרא "פְּלֹנִי אַלְמֹנִי" (רות ד, א).

במגילה יש תמיד מתח ספרותי, שאינו נפתר עד לסוף המגילה. כך בתחילה מצבהּ של המשפחה הוא בכי רע; כאשר שבה נעמי לבית לחם נראה כי המצב ישתפר, אך בני העיר מקבלים אותה בשמחה לאיד ןקןראים לעברהּ "הזאת נעמי?!". ובהמשך, כאשר פוגשת רות את בעז, שוב נדמה כי הכל מסתדר, אך בעז אינו נותן להּ תשובה חד משמעית לגבי עתידהּ, כיוון שקיימת בעיית הגואל הקרוב. לבסוף העלילה מגיעה אל הסוף הטוב, כאשר נישאת רות לבעז ונולד להם בן.

מגילת רות היא הספר היחיד שהוכנס לתנ"ך שכל גיבוריו הם נשים. הסיפור פותח אמנם באלימלך ובניו (המתים כולם כבר בפסוק החמישי), ומסתיים בפסוק של שושלת הולדת בנים זכרים, אולם כל עלילתו נסובה סביב שתי נשים ומעלליהן. גם בעז מופעל יותר מאשר פעיל.

במשך הדורות עלו תהיות סביבה הסיבה להכללת המגילה בתנ"ך; במדרש רות רבה מעלה רבי זעירא את השאלה, ועונה עליה: "מגילה זו אין בה טומאה ולא טהרה, ולא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים (רות רבה, ב, יד).

מוטיב נוסף הוא עניין החסד שהמגילה נסובה סביבו. נעמי אומרת לכלותיה כי ה' יעשה איתן חסד כפי שעשו הן עימהּ כאשר לא נטשוה לאחר מות בניה (רות א, ח). בעז עושה חסד בשדה עם רות ודואג לה באופן מיוחד, והיא משתאה ואומרת "מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה?" וגם נעמי כאשר רואה את מהלך העניינים אומרת "בָּרוּךְ הוּא לה', אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים." ולבסוף כאשר רות מבקשת מבעז, שישא אותה לאישה הוא אומר לה: "הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן".

הקוצרים ברינה, רומניה, 1920.

הקוצרים ברינה, רומניה, 1920.

סיפור רות ובעז דומה לסיפור תמר ויהודה, מייסדי השושלת של שבט יהודה. בשני המקרים מתים שני הבנים הצעירים של המשפחה ללא בנים כאשר הם נישאים לאישה נוכרית. האדם שאמור לייבם אותן אינו עושה זאת (אצל תמר שלה, ואצל רות הגואל האלמוני); בשני המקרים יוזמות הנשים והן שבוחרות את הגבר, ונוקטות בפעולה אמיצה שאסורה לפי הנורמות החברתיות, שקשורה לפריצוּת או קרובה אליה, כדי להתקשר אליו; ובשתיהן קיימת מעורבות של אדם בוגר ומנהיגותי הפועל להמשיך את זרע המשפחה. במגילת רות אף נרמז הקשר במילים "וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ, אֲשֶׁר יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה, מִן הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לְךָ, מִן הַנַּעֲרָה הַזֹּאת." (רות ד, יב).

המגילה מציגה את דוד כצאצא של גיורת מואבית. במדרשי חז"ל מסופר שהייתה מחלוקת בימי דוד האם האיסור על ביאת מואבים בקהל ה' חל גם על נשות מואב או רק על הגברים. להלכה נפסק שהאיסור הוא רק על גברים, ודוד המלך כשר לבוא בקהל ישראל ולהיות מלך. ישנם הטוענים שהמגילה דווקא מדגישה את הסיבוך וההפתעה במוצאו של המלך המגיע ממוצא בעייתי.

מגילת רות, אחת מחמש המגילות שבספרי כתובים. מגילה שפותחת בסיפור מ"ימי שפוט השופטים" ומסתיימת במגילת היוחסין של המלך דוד, שהיה דור רביעי לרות ולבועז (רות, ד, כא-כב). המגילה מביאה את סיפור נאמנותה של רות המואביה לנעמי חמותה, לאחר הטרגדיה שפקדה את המשפחה.

 

סיפור המגילה מתרחש במואב ובבית לחם, בתקופת השופטים (1200 – 1000 לפני הספירה). בארץ היה רעב גדול, והדבר מביא את אלימלך, אשתו נעמי ושני בניו לעזוב ולעבור לארץ מואב. אלימלך מת ושני בניו, מחלון וכליון, נושאים נשים מואביות נוכריות – רות וערפה. לאחר כעשר שנים מתים גם שני הבנים, ונעמי ושתי כלותיה נותרות ללא גברים במשפחה. נעמי מחליטה לחזור לארץ מולדתה, ומפצירה ברות ובערפה שלא לבוא עימה. "לֵכְנָה שֹּׁבְנָה, אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ; יעשה יְהוָה עִמָּכֶם חֶסֶד, כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם-הַמֵּתִים וְעִמָּדִי. יִתֵּן יְהוָה, לָכֶם, וּמְצֶאןָ מְנוּחָה, אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ…" (רות א', ח').

 

ערפה משתכנעת ונשארת במואב, אך רות דבקה בנעמי ומביעה את נאמנותה בפסוק המפורסם: "אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך. כי אל אשר תלכי – אלך, ובאשר תליני – אלין, עמך – עמי, ואלוהיך – אלוהי… כי המוות יפריד ביני ובינך" (רות, א', ט"ז-י"ז). על פי המסורת, דבריה של רות מבטאים את דבקותה השלמה בעם ישראל, ובכך נעשתה רות סמל לגרים שהופכים לחלק מהעם.

רות לוקטת בשדה בעז

רות לוקטת בשדה בעז

נעמי ורות מגיעות לבית לחם כשהן חסרות כל. על מנת להתקיים, הולכת רות ללקט שיבולים אחרי הקוצרים, זכות שהיתה שמורה לעניים. השדה שייך לבועז (בעז, בכתיב המקראי), אדם בעל נכסים שהיה גם בן משפחת אלימלך. רות מוצאת חן בעיניו ולאחר שהיא מבקשת את חסותו בעידודה של נעמי, הוא נושא אותה לאישה. בסוף המגילה מסופר על כך שלזוג נולד בן ושמו עובד. נעמי מטפלת ברך הנולד ושכנותיה אף רואות בה כמעין אם לתינוק. זהו התינוק, כך מספרת המגילה, שעתיד להיות סבו של דוד המלך: "ותקראנה לו השכנות שם לאמר ילד בן לנעמי, ותקראנה שמו עובד, הוא אבי ישי, אבי דוד" (רות, ד', י"ז). יש המציעים לקרוא את המגילה כולה כסיפור שמכוון להציג את הרקע המשפחתי של בית דוד, כמעין סיפור אידילי, מוסרי, ומעורר הזדהות.

 

הסיפור, המתנהל כביכול על מי מנוחות, אוצר בתוכו את הטרגדיה של נעמי בשובה לעירה ואת מעמדה העלוב של רות בהיותה נוכריה. אבל המגילה כולה עומדת בסימן של עשיית חסד. רות עושה חסד עם חמותה הזקנה, ובועז עושה חסד עם רות ונעמי. מבין הפרשנויות הרבות שהוצעו לסיפור המגילה בתקופה המודרנית המודרנית, סוגה בולטת במיוחד היא הפרשנות הפמיניסטית. פרשנות זו, על גווניה השונים, הציעה דרכים שונות – לחיוב ולשלילה – להבין את מהלכיהן של רות ונעמי בסיפור הכולל.

 

יש הטוענים

יש הטוענים כי מגמת המגילה היא לדבר בשבח החסד. לדעתם מוטיב החסד מופיע כרעיון מנחה במגילה. באמירה "חסד" הכוונה לדברים שהם מעבר לחוק, למעשים הנעשים לפי משורת הדין.

ויש הטוענים כי מטרת המגילה נחשפת בפתיחתה ובסיומה. לדעתם, המגילה באה להשלים את החסר בספר שמואל, כלומר העדר שושלת היוחסין לדוד המלך.

ויש הטוענים כי המגילה באה בביקורת סמויה על גירוש הנשים הנכריות בימי עזרא ונחמיה (עזרא פרקים ט-י; נחמיה י 29-31, יג 24-27). ככתוב בנחמיה:
"בַּיּוֹם הַהוּא נִקְרָא בְּסֵפֶר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי הָעָם וְנִמְצָא כָּתוּב בּוֹ אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא עַמֹּנִי וּמֹאָבִי בִּקְהַל הָאֱלֹהִים עַד עוֹלָם" (נחמיה יג 1) לכן מודגשת שוב ושוב מוצאה המואבי של רות המואביה. ואם לא די בכך רות היא הסבתא רבה של דוד המלך. היחס המיטיב עם הזר במגילה מעודד סובלנות כלפי האחר, השונה, הזר.

ויש הטוענים כי מגילת רות משקפת מתח בין דין וצדק. לפי הדין כלומר לפי החוק בספר דברים אסור להתחתן עם המואבים. שנאמר:
"לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם" (דברים כג). לכן, לפי דעה זו, הגואל לא התחתן עם רות כי שומר חוק הוא. ואילו בועז בשאתו את רות יודע שעובר הוא על החוק.

ויש הטוענים כי מגילת רות נועדה להביע ביקורת על הירידה מן הארץ. אלימלך ובני ביתו ירדו מן הארץ – ונפטרו בגלות. כלומר, רות מעדיפה את החיים בארץ המובטחת. על כך נאמר בתוספתא, מסכת עבודה זרה, פרק ד' הלכות ג'-ד:

ישרה אדם בארץ ישראל, ואפילו בעיר שרובה גויים, ולא בחוצה לארץ, ואפילו בעיר שכולה ישראל. מלמד שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל מצות שבתורה. כל הקבור בארץ ישראל, כאילו קבור תחת המזבח.

ויש הטוענים וליתר דיוק הטוענות, לפשר פמיניסטי: המגילת משווה את רות לאברהם שידה של רות על העליונה. בשני הסיפורים הרעב מופיע כגורם לירידה מן הארץ. מתשובתו של בועז אנו למדים על התרשמותו מהתנהגותה של רות כלפי נעמי:
"הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵך אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁך וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּך וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּך וַתֵּלְכִי אֶל-עַם אֲשֶׁר לֹא-יָדַעַתְּ" (רות ב 11).

דברים אלו של בועז נשמעים כהד ומרמזים, כנראה, לדברי האל לאברהם אבינו:
"לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב 1).
השוואה זו מחמיאה מאוד לרות, המצטיירת כדמות מופת, אף יותר מאברהם אבינו. אברהם הלך בעקבות צו האל ועם הבטחה אלוהית המתייחסת לעתידו ואילו רות הלכה בעקבות צו הלב, ללא כל צו או הבטחה אלוהית, ללא ידיעה מה ילד יום.

מתבקשת השאלה, אם כן, מהי מגמת המגילה?

בחרתי להשיב, בעקבות פרופ' אד גרינשטיין מאוניברסיטת תל אביב,, באמצעות סיפור על 'חלום ופשרו' המופיע בתלמוד הבבלי, ברכות נה, ב:

"אמר רבי ביזנָא בר זַבְדָא, אמר רבי עקיבא, אמר רבי פַנְדָא, אמר רב נחום, אמר רבי בירים, משום זקֵן אחד, וּמַנינוּ רבי בְנָאָה: עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים. פעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם. מה שפתר לי זה לא פָתַר לי זה. וכולם נתקיימו בי."
ראוי להפנות את תשומת הלב לכך שכשם שחג שבועות משופע בשמות, כשם שכל שם משקף מסר אחר המצוי במגילה, כך גם הקורא במגילת רות מוצא בה מגוון מכובד של מסרים. וכולם נתקיימו בה.

נעזרתי בויקיפדיה.

השאר תגובה