על כרעי תרנגולת

על כרעי תרנגולת

פרולוג

כשהייתי צעירה ונלהבת, מקימה עם חבריי קיבוץ חדש, חווים מעשה בראשית באופוריה ובהרגשת ראשוניות, עבדתי בלול של הקיבוץ. בלול כלל שני מתחמים: האחד היה ענף המטילות, שבו נדרשתי לעבור ארבע פעמים בכל יום את כל הקילומטרים הלוך וחזור: פעמיים לחלק תערובת לכל אבוס, פעם אחת לנקות את כל שקתות המים, ופעם אחת לאסוף את הביצים. המתחם השני היה אגף הפיטום. הייתי אחראית על בית האימון. בכל שלושה חדשים קיבלתי מחזור של אפרוחים, ראשית חכמה מחסנים את כולם ידנית. אחר כך הייתי יורדת כל ערב "להשכיב" אותם, כלומר לדאוג שכל האפרוחים יהיו מכונסים מחת לכיפות החימום הגדולות. כשבגרו האפרוחים לכלל פרגיות היינו מעבירים אותם ללול סוללות לצורך פיטום. כשמלאו להם שלושה חודשים ומשקלם היה יפה, נכנסים בלילה כשהם רדומים ועושים "משלוח" שאליו מגוייסים כל חברי הקיבוץ: מוציאים אותם מהסוללות, מכניסים אותם לכלובים ושולחים אותם לשוק. ואז מקבלים מחזור חדש של אפרוחים וחוזר חלילה. כל עבדתי הרבה שנים, עד שבגרתי ועייפתי. את העבודה בלול החלפתי בקריירה אקדמית, במחקר ובהוראה.

פרק א

יום אחד תקף אותי חשק מוזר, ורציתי לול קטן ליד ביתי. פניתי לטלי ידידי, והוא אסף רשתות, חלונות ישנים, דלתות זרוקות בערימות הגרוטאות, ושאר קרשים שונים ומשונים, והקים לי לול קטן צמוד לביתי. ועל דלתו כתב באותיות של קידוש לבנה: "מנשרים קלו". אני הוספתי לדלת צילום של חבורת "לול": אורי זוהר ואריק איינשטיין, והמקום מוכן. טלי ידידי, ששיג ושיח לו עם אנשי הכפרים הערביים שבאזורנו, הביא לי שלוש תרנגולות "בלדי" צבעוניות, והלול שלי קם והיה. רכשתי שק של תערובת מטילות ממכון תערובות ומכאן ואילך זרמו החיים באפיק קבוע. יום יום הנחתי בפניהן תערובת וגם הוספתי מפירות וירקות הגינה ושאר עשבים, מלאתי את כלי המים במים נקיים, והן מצידן הטילו לי ביצים. עד מהרה הכרתי כל אחת מהתרנגולות באופייה המיוחד: זאת תוקפנית, זאת פחדנית, זאת תמיד קופצת ראשונה, זאת בורחת לפינה. כשמחשיך הן מתיישבות להן על הענף שסידרנו להן והולכות לישון. בבוקר השכם הן כבר מקרקרות חרישית ומוכנות ליום החדש. סידרתי להן תאי הטלה, והן המצחיקות, במקום שבראשונה מטילה, מטילה גם השנייה ולא מתייחסת לתא הטלה ריק המחכה לה. מידי שלושה ימים שתי ביצים. הכל התנהל על מי מנוחות.

יום אחד התבוננתי וראיתי שאין ביצה. נראה מחר – אמרתי לעצמי, מחר חלף ועברו גם מחרתיים. כך חלף חודש, חלפו חודשיים – אין ביצים. התרנגולות חדלו להטיל. כך חלפו החודשים ללא ביצים. טלי ידידי הגיע לבדוק מה קורה. עמדנו שנינו על יד הלול ושוחחנו. אמרתי: אולי הן כבר זקנות. אולי הן כבר לא יטילו. אמר טלי: כנראה שהן כבר לא יטילו. אמרתי אני: אולי כדאי לחסל את כל העסק, נעביר אותן לשחיטה או משהו כזה. אמר טלי: יכול להיות שכדאי באמת. הסתכלנו האחד על השנייה במבט עצוב וסיכמנו שכדאי להעביר אותן לשחיטה. למחרת ניגשתי ללול כדרכי והנה, הפלא ופלא, ביצה לבנה ויפה מונחת לה בתא ההטלה. אמרתי לעצמי: זה טלי. הוא עובד עלי. הוא בא והניח ביצה בתא ההטלה. למחרת באתי וראיתי עוד ביצה. וכך מידי יום ביומו זרמו הביצים כסדרן.

פרק ב

חלפו להן בערך שנה או יותר. הביצים זרמו והכל עבד כסדרו. יום אחד הסתכלתי וראיתי: אין ביצה. גם לחרת לא הייתה ביצה וכך גם למחרת ולמחרתיים, יום אחרי יום נקף, חודשים עברו ללא ביצים. שנה חלפה ללא ביצים. אבל כבר לא חלפה במוחי יותר המחשבה לשלוח אותן לשחיטה. כבר התרגלתי אליהן ואל חברתן והחלטתי לתת להן להזדקן יחד איתן בשלווה ללא ציפייה לתמורה. כך חיינו ביחד, יום יום אני מניחה לפניהן מים טריים, תערובת וירקות ושאר פינוקים. מידי כמה חודשים גם גורפת את הקש הישן ומביאה קש חדש וטרי ומנקה להן את כלובן – חברות.

יום אחד עמדתי על יד כלובן וחשבתי לעצמי: הן כבר זקנות, הן כבר לא יטילו יותר. אתן להן להזדקן בנחת ביחד אתי. אבל מה? אולי לא כדיה שאקנה יותר את תערובת המטילות, שהיא יקרה. למה אני צריכה לתת להן תערובת מטילות כשהן כבר לא מטילות יותר? נמניתי וגמרתי עם עצמי שהשק הבא שאקנה יהיה זול יותר כי אקנה תערובת פשוטה ולא תערובת מטילות. חבל על הכסף. כך החלטתי עם עצמי בעודי עומדת ומהרהרת ליד הלול.

למחרת באתי ללול ואראה זה פלא: ביצה מונחת בתא המטילות. והביצה עודנה חמה כי זה עתה הוטלה. אמרתי לעצמי: לא כל יום פורים. נראה מחר. למחרת הייתה עוד ביצה בתא ההטלה. וכך גם למחרתיים, וההטלה נמשכת.

אפילוג

ואני עדיין תוהה ומשתאה: פעמיים קורה לי אותו מקרה. אני מחליטה להפסיק להחזיק את הלול, ומיד למחרת מוטלת ביצה. אני מחליטה להפסיק לקנות תערובת מטילות ומיד למחרת מוטלת ביצה. האם פועלים כאן צינורות מופלאים שלא כדרך הטבע? האם התרנגולות מבינות את מה שאני אומרת או חושבת ומיד נערכות כדי להסיר את רוע הגזרה? או שזוהי ההתנהלות הטבעית של התרנגולות, הפסקה של שנה ואחר כך שוב מטילות, ושוב הפסקה של שנה ושוב חוזרות להטלה? מה הולך כאן? ואיך זה קורה תמיד אחרי שאני אומרת משהו או חושבת משהו שלא לטובתן. לאלוהים ולטבע פתרונים…

תם ולא נשלם, ברוך אל בורא עולם