תיקון ליל שבועות תשע"ט

תיקון ליל שבועות תשע"ט: מוקדש ליחס החברה לזר, לשונה, לאחר

רחבת הכותל בזריחה בבוקר חג השבועות, לאחר התיקון

פתיחה : תיקון ליל שבועות – מהו ומה מקורו

השם תיקון ליל שבועות הגיע מספר הזוהר שם מופיעה המילה הארמית "תיקון", שפירושה בעברית- "קישוט". הכוונה היא שהאנשים שאומרים את ה"תיקון" הם השושבינים המקשטים את הכלה – התורה, במהלך הלילה, לקראת כניסתה לחופה למחרת בבוקר, בעת קריאת עשרת הדיברות. יש המסבירים זאת מלשון התקנה – התכוננות לקבלת התורה שהיהודי אמור להרגיש כל שנה מחדש ביום בו ניתנה התורה. טעם נוסף שניתן לכינוי 'תיקון' הוא שלימוד התורה בלילה שלפני מתן תורה מתקן את חטאם של בני ישראל אשר על פי האגדה במדרש שיש השירים רבה ישנו עד מאוחר ביום מתן תורה במקום לצפות בכיליון עיניים, והקב"ה נאלץ להעיר אותם בקולות וברקים.

ארבעה טעמים מובאים על פי הפרד"ס:

פשט – שיר השירים רבה א, ב: עם ישראל ישן כל הלילה ולא ציפה ער כל הלילה לקראת מתן תורה. משה היה צריך להוציאם מהבתים ("ויוצא משה את העם לקראת האלהים" (שמות יט, יז).

רמז – שלוש הרגלים כנגד שלושה אבות. שבועות כנגד יצחק שמידתו גבורה. לכן אנו גם מתגברים על תאוות השינה וערים כל הלילה.

דרש – על פי המדרש, עם ישראל אמר "נעשה ונשמע" על תורה שבכתב אולם תורה שבעל פה הוא קיבל מבחירה. כדי להראות את החיבה לתורה שבעל פה, אנו מראים את רצוננו ללמוד תורה שבעל פה בלילה, שהוא הזמן היותר מתוקן ללימוד תושבע"פ.

סוד – בטרמינולוגיה הקבלית, הלימוד הוא קישוט ה"כלה" (השכינה) בכ"ד מיני קישוטים (כ"ד ספרי התנ"ך) לקראת הזיווג השלם עם ה"חתן" (הקב"ה) למחרת בזמן קריאת עשרת הדיברות.

ספר הזוהר שהתחבר בספרד בשלהי המאה הי"ג, בעקבות החורבן הנורא שהמיטו מסעי הצלב על קהילות אשכנז בין השנים  1096 ל1296, קושר את חג השבועות, חג הבריתות, לברית נישואין וחג כלולות שמימי בין החתן, הקדוש ברוך הוא והכלה, השכינה. הוא מתאר את מקור המנהג, הנרמז במקורות מדרשיים שונים, להיות ניעורים בליל שבועות, בזיקה להתקנת הכלה הנכנסת לחופתה: "חסידים ראשונים לא היו ישנים  בלילה הזה  והיו עוסקים בתורה ואומרים: נבוא לנחול ירושה קדושה לנו ולבנינו בשני עולמים. רבי שמעון אמר בשעה שהתכנסו החברים באותו לילה אצלו: נבוא לתקן תכשיטי כלה למען תימצא מחר בתכשיטיה ומתוקנת למלך כיאות" (זוהר, ח"ג, דף צ"ח, ע"א). הזוהר כאמור לעיל קושר את חג השבועות באידרא רבא, מועד כינוס רשב"י ותלמידיו, המתפרש כמועד קבלת תורה חדשה וכחג כלולות. ליל חג שבועות ומכונה 'תיקון ליל שבועות' וטמונה בו תקוות חידוש הברית וגילוי חדש של תורה משמים, היא התורה שבכתב, לצד חידוש הברית וראשית הגאולה, הקשורה בתורה שבעל פה, היא השכינה, הכלה, לעם שהפר בריתו וגלה מארצו במשך מאות ואלפי שנים.

שמעון בר יוחאי שמייחסים לו את ספר הזוהר

המסורת המיסטית שעיצבה את ליל שבועות כליל הכנה לזיווג הקדוש שמתחולל בחג שהוא יום הכלולות בין שמים וארץ, בין האל לעמו, בין החתן לכלה, בין תורה שבכתב לתורה שבעל-פה, בין תפארת למלכות, בין קב"ה לשכינה, או בין הבחינה הזכרית והבחינה הנקבית שבאלוהות, המסומלות בתיאור הכרובים המעורים זה בזה  שהיו מראים לעולי הרגל מרחוק בחג השבועות (בבלי יומא נד ע"א-ע"ב) – יצרה שלל סמלים מיסטיים לרעיון זיווגו של המלך עם המטרוניתא שלו או לייחודו של הקדוש ברוך הוא ושכינתו,  היא הברית שבין החתן, נותן התורה, לבין הכלה, כנסת ישראל המיסטית, מקבלת התורה הנצחית הממשיכה ויוצרת אותה.

התיקון הראשון

פעם, לפני 479 שנים ו-364 ימים בערך, לא היה נהוג כל-כך לעשׂות תיקון ליל שבועות (ורוב העולם היהודי גם לא נהג אז לאכול מאכלי גבינה לכבוד החג, אבל זה כבר סיפור אחר). אין בידינו שום עדות על קיום מנהג כזה בפועל, עד ליל שבועות של שנת ה'רצ"ג (1533).

באותו ליל שבועות נערך כינוס מיוחד בסלוניקי. סלוניקי של אותה תקופה ריכזה אליה לא מעטים ממגורשי ספרד וצאצאיהם, ובין אלה בלטה במיוחד דמותו של הרב יוסף טאיטאצאק.

טאיטאצאק טיפח את התעניינותו בקבלה גם בישיבה החדשה שיסד בסלוניקי. אל הישיבה הזו התקבצו אנשים כמהי גאולה וקבלה כמוהו, ובהם למשל שלמה הלוי אלקבץ (האיש שיביא לכם את לכה דודי) ויוסף קארו (האיש שיביא לכם את שולחן ערוך).

הדגל של שלמה מולכו (בית התפוצות)

מקץ שנים מספר הגיע לסלוניקי גם עלם בן-אנוסים מספרד, דְיֶיגוֹ פִּירֶס שמו. פִּירֶס נולד נוצרי ושימש כסופרו של מלך פורטוגל ז'וֹאָוֹ השלישי. אבל בשנת 1525 הגיע אל מלך פורטוגל הרפתקן יהודי, דוד הראובני, ששוטט בין בירות אירופה בנסיון לגייס שליטים נוצרים למסע צלב לשחרור ארץ הקודש מידי התורכים, כדי להקים בה מדינה יהודית. לבו של פִּירֶס נפעם. הוא החליט לשוב ליהדותו, מל את עצמו במו ידיו (איייי!!!), והחל לעסוק בקבלה ובגאולה במרץ שרק מי שוויתר על משׂרה טובה בחצר המלך וקצץ את עורלתו שלו יכול להפגין. הוא שינה את שמו לשלמה מולכו והחל לנדוד באירופה, ללמוד על סודות התורה בסדרה של התגלויות, ולהפיץ בשׂורות משיחיות. הוא גם שהה זמן מה עם טאיטאצאק בסלוניקי, הסעיר את לבו ואת לב תלמידיו, נקב בכמה תאריכים לגאולה, בהם שנת 1532, התחתן, הוליד ילד, הכעיס את רשויות הכנסייה ובסופו של דבר הועלה על המוקד בשנת 1532.

בפרוס חג השבועות שלאחר מותו של מולכו, ערכו אם-כן כמה ממעריציו, בני ישיבתו של טאיטאצאק, כינוס בסלוניקי והחליטו לערוך להם בערב שבועות ליל שימורים של לימוד, ליל של קישוט התורה לקראת חתונתה המתמשכת עם ריבונו של עולם.

הרוח החיה של הכינוס היו צמד חברים קרובים: יוסף קארו ושלמה אלקבץ. ובכן, הלכו בני החבורה וטבלו מבעוד מועד במקווה. אחר כך התכנסו והחלו ללמוד לפי הסדר שקבע להם שלמה אלקבץ הפייטן.

אבל כל זה היה רק הקדמה לקראת העניין האמיתי של הערב, כי בדיוק בחצות הלילה, לאחר שלמדו הלכות קריאת שמע ישראל, נחה פתאום הרוח על יוסף קארו, והוא התחיל לדבר בקול משונה ובהיגוי מוזר. הקול שבקע מגרונו תיאר את עצמו כשכינה בכבודה ובעצמה, המקוננת על גורלה, מושלכת ועזובה וזקוקה לגאולה. הקול גם החמיא לנאספים על כינוסם ולימודם, רמז על גאולה קרבה ודרש מהם לעזוב הכל ולעלות תיכף ומיד לארץ ישראל.

עד עלות השחר התגודדו הנאספים בחדר בפליאה והתרגשות, ואחר כך יצאו נסערים לרחובותיה של סלוניקי המתעוררת, לטבול שוב במקווה. ובו בערב – ליל שני של שבועות – נאסף מניין שלם. מי שהיה שם בלילה הקודם, לא ישן כבר למעלה מעשׂרים וארבע שעות, אבל ההתרגשות החזיקה אותם ערים ודרוכים.

הפעם לא נאלצו בני החבורה להמתין עד שעת חצות. רק החלו לקרוא על קריאת שמע, וכבר החל שוב הקול לבקוע מגרונו של קארו. חצי שעה דיברה אליהם השכינה מגרונו של קארו, החמיאה להם על היותם מנין, הזכירה להם שוב את גודל קדושת המעמד באזכור נוסף של יום הכיפורים, ואז נעלמה. והנה, בחצות הליל, שבה השכינה אל גרונו של קארו, הדגישה בפני הנאספים את חשיבות חבורתם ושבה והורתה להם לעלות לארץ ישׂראל.

קל להגיד וקשה לעשׂות. לא כל בני החבורה עלו לארץ ישׂראל, וגם מי שעלו – לא עלו מיד. ואף שבסופו של דבר עלו כמה מן הנאספים לארץ, ואף על פי שהורישו את מנהג תיקון חצות לתלמידיהם, שהפיצו אותו הלאה בכל קצווי העולם היהודי, נשמרו בידינו פרטי תיקון שבועות הראשון בהיסטוריה.     (על פי אסתרא בלגן – הבלוג של בן עמי, 13 במאי 2013)

בית הקברות היהודי בסלוניקי במאה ה-19

היחס לזר, לשונה ולאחר

(1) כל המאבד נפש אחת
לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחת [מישראל*] ־ מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת [מישראל*] ־ מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא. ומפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחבירו: אבא גדול מאביך, ושלא יהיו המינים אומרים: הרבה רָשויות בשמים. ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד ־ כולם דומים זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ־ ואין אחד מהם דומה לחבירו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם.
(משנה סנהדרין פרק ד משנה ה)
* = הערה: בדפוסים שונים של התלמוד מופיעה המילה “מישראל”, אך מילה זו אינה מצויה בכמה כתבי יד של המשנה, במקומות מקבילים ואצל מפרשים קדומים. נראה שהמילה “מישראל” אינה מקורית. (על פי משה גרינברג בספרו “על מקרא ועל היהדות”)

 מעשה ידי טובעין בים
אמר רבי יוחנן: מהו שכתוב “ולא קָרַב זה אל זה כל הלילה”? בקשו מלאכי השרת לומר שירה, כאשר בני ישראל עברו בים והמצרים טבעו. אמר הקדוש־ברוך־הוא: מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?!
(תלמוד בבלי מסכת מגילה דף י עמוד ב)

קריעת ים סוף
זכויות: by Lidia Kozenitzky, available from http://commons.wikimedia.org/wiki/User:Effib

 “(2) אתם קרויין אדם…”
“אדם כי ימות באהל כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים” (במדבר יט) ־ : וכן היה רבי שמעון בר יוחאי אומר: קברי גויים אינם מטמאים באהל, שנאמר “ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם” (יחזקאל ל”ד) ־ אתם קרויים אדם, ואין הגויים קרויים אדם.
(תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סא עמוד א).

דו שיח בין מרדכי להמן, כאשר המן נצטווה להרכיבו על הסוס
אמר לו המן למרדכי: עלה ורכב! אמר לו: איני יכול שנתמעט כוחי מימי הצום. [הכוונה לתענית אסתר] התכופף המן ועלה מרדכי. כאשר עלה מרדכי בעט בהמן. אמר לו המן: וכי לא כתוב אצלכם “בנפול אויבך אל תשמח”? אמר לו: אלו הדברים אמורים בישראל, אבל בכם כתוב “ואתה על במותימו תדרוך” (דברים ל”ג).
(תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ט”ז עמוד א).

ההבדל בין יהודי וגוי
ההבדל שבין הנשמה הישראלית, עצמיותה, מאוייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה, ובין נשמת הגויים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ויותר עמוק מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי.
(הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אורות, עמ’ קנ”ו).

אל בית התפילה בשבת, ציור מאת בנדר

סיפר לי הד״ר מאיר ווייס, כשהיה הרמן כהן בפולין התפלל בליל יום הכיפורים בבית תפילה של חסידים. כשהגיעו לפסוקי התפילה ׳שמע קולנו׳ הייתה התעוררות גדולה. וכשהגיעו לפסוק ׳כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים׳ (ישעיה נ״ו, ז) אמר שליח ציבור את הפסוק בקול בכייה. הרהר הרמן כהן בלבו, כמה חש ומרגיש יהודי פולני זה בחזון הגדול שחזה הנביא על העולם, שכל העמים יכירו וידעו כי עם אחד הם וכולם יתפללו כאחד בבית תפילה אחד. לאחר התפילה בא לו הרמן כהן אצל בעל התפילה ובירכו ואמר לו, מפני מה בכית באותו פסוק ׳כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים׳? אמר לו, היאך לא אבכה שבית קדשנו ותפארתנו יתמלא גויים״. (ש״י עגנון, תכריך של סיפורים, עמ׳ 173)

 

(3) שמעון בן שָטַח – היה עוסק במכירת פשתן למחייתו. אמרו לו תלמידיו: ״רבי, עזוב סחורה זו ואנו נקנה לך חמור ולא תצטרך לטרוח כל כך". הלכו וקנו לו חמור מישמעאלי אחד. ומצאו שהייתה תלויה בצוואר החמור מרגלית. באו לשמעון בן שטח ואמרו לו: ״מעכשיו לא תצטרך לטרוח יותר". שאל אותם שמעון בן שטח: ״למה?״ אמרו לו תלמידיו: ״קנינו לך חמור מישמעאלי אחד ומצאנו על החמור מרגלית". שאל אותם: ״האם כשמכר ידע בעל החמור שהמרגלית נמצאת על החמור?" אמרו לו תלמידיו: ״לא.״ אמר להם שמעון בן שטח: ״לכו והחזירו את המרגלית.״ שאלו התלמידים את רבם: ״האם לא כך למדנו, אפילו לשיטת מי שאומר שגזילת גוי אסורה, הרי כל העם מודים שאבידת הגוי מותרת! אם כן מדוע שנחזיר את אבידת הגוי? ״ ענה להם שמעון בן שָטַח: ״האם אתם חושבים ששמעון בן שטח ברברי הוא? רוצה שמעון בן שטח לשמוע שיאמרו ברוך אלוהי היהודים״.

(על-פי תלמוד ירושלמי, מסכת בבא מציעא פרק ב הלכה ה)

 

ואהבת את ה׳ אלהיך (דברים ו, ה), שאתה מאהב על הבריות שם שמים כלומר, גורם לאנשים לאהוב את ה׳…. לא ניתנה תורה על מנת כן אלא לקדש שמו הגדול… מכאן אמרו: מאחר שיהודי שלמד תורה מצוּוֶה לקדש את שם ה׳ בעולם  ירחיק אדם עצמו מן הגזל מישראל ומן הגוי, ואפילו מכל אדם שבשוק; שהגונב לגוי – לסוף שהוא גונב לישראל; והגוזל לגוי – לסוף שהוא גוזל לישראל; נשבע לגוי – לסוף שהוא נשבע לישראל; מכחש לגוי – לסוף מכחש על ישראל; שופך דמים לגוי – לסוף שהוא שופך דמים לישראל; ולא נִתנה תורה על מנת כן, אלא כדי לקדש שמו הגדול.

(תנא דרבי אליהו פרשה כו).

 

עיר שיש בה גוים וישראל החיים זה לצד זה, מעמידים גבאי גוים וגבאי ישראל, וגובים מִשֶל גוים ומשל ישראל' ומפרנסים עניי גוים ועניי ישראל' ומבקרים חולֵי גוים וחולֵי ישראל' וקוברים מתי גוים ומתי ישראל' ומנחמים אבֵלי גוים ואבֵלי ישראל' ומכבסים כּלֵי גוים וכלֵי ישראל  – מפני דרכי שלום.  (ירושלמי גיטין דף לג, א פרק ה הלכה ט)

עובד זר בנגב,2007מ

(4) איתן קלינסקי / כי גֵרים הייתם בארץ מצרים

 

פיליפיני המנקה את ישבנו של אביךָ

תאילנדי הכפוף בחממת הפרחים שלךָ

ורומני העומס דליי מלט על פיגומי ביתךָ

לא תוֹנֶה אותם

ולא תלחָצֵם

ונתת מנוח לגופו

ושִלַמתָ לו פנסיה

ומִמַנתָ את ימי חוֹליוֹ

ואהבת לו כמוך

כי גֵרים היינו בארץ מצרים

וכאזרח כמונו יהיה לנו הגֵר הגָר אתנו

אם עֲנֵה נְעֲנה אותו

אם צָעֹק יצעק לַיושב על חוג הארץ

הוא ישמע את צעקתו

וחָרָה אפו בָּנו…

והרג בָּנו בחרב

ונשותינו אלמנות

ובנינו יתומים*

זה המשפט וזה המוסר בפרשת משפטים

כי חייב מֶמְשָלי

כי חייב עַמי

לדעת את נפש הגֵר

כי ראה את הלחץ שלחצו אותנו

בְּארץ

לא

לָנוּ.

 

*ברוח הכתוב בשמות כב 22.

 

(5) קטעים ממגילת העצמאות

…מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. …. אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבניין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים. אנו קוראים – גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חדשים – לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים. אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום את חלקה במאמץ משותף לקידום המזרח התיכון כולו.

מגילת העצמאות

נעזרתי בערכים מהויקיפדיה ובאתרים באינטרנט

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תיקון ליל שבועות

מנחה : אלינער ברקת

פתיחה – התיקון מהו – אלינער

סיפור התיקון הראשון – לילך

 

נושא הערב: יחס החברה לאחר, לזר, לשונה

פתיחה קצרה – אלינער

נירה קליין – חוויות עם מיכלי

לילך – קטע 1

חלי לביא – חוויות נעורים

לילך קטע 2

קטע שיר או נגינה (?)

קריסטין – חוויות

לילך קטע 3

סוני (מטפלת של יעל לוי) – חוויות

לילך קטע 4

עדנה – חוויות

קטע שיר או נגינה (?)

לילך קטע 5

 

 

 

השאר תגובה