ספרי יעקב
ספרי יעקב / אולגה טוקרצ'וק
כריכת הספר
או המסע הגדול דרך שבעה גבולות, חמש שפות ושלוש דתות מרכזיות, להוציא את השוליות כפי שסופר על ידי המתים וכפי שהשלימה המחברת על סמך עיון בספרים שונים ובעזרת הדמיון שהוא המתת הגדולה של הטבע שזכה בו האדם
יצא לאור ע"י הוצאת כרמל, בשנת .2020 מכיל 690 עמודים, תרגום: מרים בורנשטיין.
הדבר הראשון שמשך את תשומת לבי, כפי שמקווים תמיד היחצ"נים והמשווקים, הוא שם הספר. שם כזה או שהוא מפחיד את הקוראים המבקשים ספר לא עבה להעביר אתו את היום החופשי, או את הטיסה, או שהוא מושך כבכבלי קסם את ההרפתקנים ואוהבי הגיוון והצבע, המחפשים ספר עבה, כזה שאם אוהבים אותו, הוא לא ייגמר מהר.
ציור משוער של יעקב פרנק
לכאורה מטרתו של הספר היא לספר את פרשת משיח השקר יעקב פרנק. למעשה הוא הרבה יותר מזה. מבחינה היסטורית, ידעתי דברים על יעקב פרנק ועל התנועה שיצר בעקבות משיחי השקר שקדמו לו, שבתאי צבי וברוך קוניו. אבל הספר הזה הוא הרבה יותר מאשר תיאור דמותו של יעקב פרנק ומשנתו. הוא פורש יריעת חיים רחבה של פולין בפרט ושל אירופה ושל האימפריה העות'מאנית שכבשה חלקים ממנה בכלל. הוא משייט מאיזמיר לסלוניקי (האימפריה העות'מאנית, שבה היו מרכזים שבתאיים מרכזיים, גבלה באותן שנים בממלכת פולין!), מלובלין לוורשה, מוינה לרומניה וחוזר חלילה.
מעבר לפרישה הגיאוגרפית הרחבה נותן לנו הספר גם פרישה תרבותית רחבה, במאה השמונה עשרה, עמדה האנושות בנקודת מפנה תרבותית מהותית, עידן התבונה. אייזיק ניוטון הניח את היסוד לפיזיקה, למכניקה ולהנדסה, ג'ון לוק הניח את היסוד לפילוסופיה המדינית הליברלית. המהפכה הצרפתית ערערה את כל המבנה הפוליטי והחברתי של אירופה ושל התרבות המערבית כולה. המדע החדש והפילוסופיה החדשה הציעו סולמות אחרים, תבוניים, שיקשרו בין שמיים לארץ. מן הצד האחר, המבנה הישן, בעיקר הכנסייתי, הן מצד הנצרות והן מצד היהדות, עדיין היה תקף ביותר והחזיק בעבותות של מסורת את החברה האירופית ודגל בדרכים שלו לקשר שבין שמיים וארץ.
לצד כל אלה, דובר אלינו הספר בקולות רבים. אהבתי לשמוע בעיקר את הקולות הנוצריים של אנשי כנסייה בדרגים שונים, של אצילות נוצריות מהמעלה הראשונה העוסקות בשאלות פילוסופיות וחברתיות. הקולות היהודיים גם הם רבים ומגוונים, החל מהאורתודוכסים העיקשים והשורשיים וכלה בקולות של שבתאים, קבליסטים, משיחיים וסתם נוכלים שנספחים לכל מנהיג כריזמטי כפי שהיו משיחי השקר.
יעקב פרנק הפך את המקום הקדוש לקתולים למקום הקדוש לעדתו. המנזר בצ'נסטוחובה, כיום // צילום: Chris Mouyia
וברקע מיגוון עצום של פולקלור, צבעים וריחות: כיכרות שוק הומות, צירופי מקרים משעשעים, נשים משוחחות בשעה שהן מורטות נוצות של תרנגולות, רוכלים מציעים קמעות שנערכו על שמיכה טלואה, סירים מהבילים של כוסמת בבצל מטוגן – כל אלה מצויים כאן למכביר. כל זאת בערבוביה מושכת לב עם ריחות שהציעה חבורתו של פרנק – צואה וזרע, בשמים זולים של נשים עריריות, צמחי מרפא שנרקחו בבקבוקונים של שיקויים מזויפים.
הספר הוא עב כרס ביותר, אבל הפרקים קצרים. נהגתי לגמוע ממנו פרקים לשיעורין, לקרוא כמה פרקים ולהניח. מצד אחד, היה צורך לעכל את הכתוב ולא לבלוע בלי להבין. מן הצד האחר – לא רציתי שייגמר. זהו ספר מופלא. אחד המופלאים שקראתי. אני מבינה את אלה שלא הצליחו לגמור אותו. הוא עבה, הוא מפורט, הוא מוביל את הקורא למחוזות שעלולים גם לייגע. אבל החוויה הסופית היא עצומה ומתגמלת.
זהו אחד מאותם מקרים שבהם הידע ההיסטורי שלי מכביד עליי במקצת. אני קוראת רומנים היסטוריים או צופה סרטים על פרשות היסטוריות. אני יודעת מראש איך זה ייגמר. הרי ההיסטוריה נכתבה כבר. כולנו יודעים מה עלה בגורלן של נשותיו של הנרי השמיני, או של דרייפוס. כולנו יודעים מראש אם ראשו של הגיבור שלנו ייערף או שהוא יישא אישה ויחיה באושר ובעושר. איך נחווה את הספר או הסרט – זה כבר תלוי ביוצר. הכתיבה או היצירה של הפרשה הידועה לנו, הן שהופכות את הגיבור הנבל לאהוב עלינו או את הדמעה בזווית העין כאשר המלכה מובלת לגרדום.
ציור משוער של שבתאי צבי
הרי ידעתי איך נגמרת פרשת יעקב פרנק, ופרשתה של בתו ממשיכת דרכו אווה פרנק. אבל הספר הזה מוביל אותי לחוות כאב רב, כשהוא מתאר את ההסתאבות, את ההידרדרות, את הדעיכה האיטית המשאירה אחריה שובל של ספיחים, בדומה לשבתאות. אחרי התאסלמותו של שבתאי צבי בשנת 1666 נטשו אותו רוב חסידיו. אך היו מי שחשבו שטמיעתו של המשיח בתוך דת זרה, בממלכת הקליפות, היא חלק ממשימתו של המשיח. אלה חיו בסלוניקי, ובשנות העשרים של המאה העשרים היגרו לאיסטנבול והם חיים שם עד היום. צאצאי היהודים המשיחיים, המכונים בפי הטורקים דוֹנְמֶה (Dönme) מקיימים חיים כפולים – שבתאים בביתם ומוסלמים בצאתם (מעניין שהמילה ״דונמה״ משמשת בטורקית גם כשם לטרנסקסואלים, מי שלא המירו את דתם אלא את גופם מגברים לנשים).
אווה פרנק
אולגה טוקרצ'וק נולדה ב-29 בינואר 1962. היא סופרת פולנייה, פסיכולוגית במקצועה, זוכת פרס נובל לספרות בשנת 2018. תוארה כאחת מהסופרות המוערכות והמוצלחות ביותר בדורה. טוקרצ'וק היא פעילה פוליטית בעלת עמדות שמאלניות, היא חברת מפלגת הירוקים הפולנית. הספר יצא לאור בשנת 2014, לאחר שבע שנים של תחקיר מעמיק, איסוף , מסמכים, לימוד ההיסטוריה של המאה השמונה עשרה, גימטריה ,קבלה ומלים מהשפה העברית.
ציור המתאר את מותו של יעקב פרנק
נעזרתי
בכתבה של אריק גלסנר, מבקר חופשי, פורסם לראשונה, בשינויים קלים, במדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות"