ביקורת ספר: שמשון

מאת זאב ז'בוטינסקי

כתר, 2007

בשנת 1928 הוציא ז'בוטינסקי לאור את הרומן הראשון שלו "שמשון", תוך כדי פעילות פוליטית עניפה. האיש, שהיה ממניחי הבסיס לתנועה הציונית-רוויזיוניסטית, ולימים נשיאה ומצביא האצ"ל, היה גם הוגה דעות, איש ספרות רחב אופקים, מתרגם פורה וסופר מוכשר. בגלל עמדותיו הפוליטיות נדחקה יצירתו אל מחוץ לקנון הנורמטיבי.
דווקא היום ראוי שיצירתו תוכר וילמד, ובעיקר מדובר ברומן "שמשון", שנוסף להיותו סיפור מרתק, כתוב בכישרון ובהבנת הרקע המקראי כמו גם המציאות של ימיו, הוא מבטא בצורה מופלאה את דעותיו הפוליטיות ואת תפיסת עולמו של ז'בוטינסקי. כל מי שיש בו עניין, גם מהמחנה האוהד וגם מהמחנה היריב – להכיר את האידיאולוגיה הבית"רית בביטויה הטהור והברור ביותר, וגם ליהנות בהזדמנות זאת מספרות משובחת במיטבה – ירוץ לקרוא את הספר.

ז'בוטינסקי שאב מן התנ"ך את שלד העלילה, הוסיף דמויות, ובנה ספר מרתק שבאמצעותו השכיל להעביר את רעיונותיו הפוליטיים הידועים על 'קיר הברזל'. באמצעות דמותו האגדית של שמשון העביר ז'בוטינסקי את חזונו על אדם יהודי חדש, לוחם מלידה, עומד על זכויותיו, גאה ורם קומה, אנטי-תיזה ל'יהודונים' החלושים והמפוחדים שרוצים לשמור על חייהם העלובים בכל מחיר, אפילו במחיר הסגרת אחיהם לידי האויב.
ההקבלה לתקופתו שלו ברורה ובולטת, ואין לו כל כוונה להסתיר אותה: יחסי ערבים, יהודים ואנגלים הם אצלו הרקע לפעולתו של שמשון. הפלישתים הם העם הזר, בעל תרבות של כובשים, גבוהה ומפותחת, שיש בה קסם רב, אך היא זרה ולא שייכת, הגיעה מאיי הים, ואינה יכולה להבין את המנטליות המקומית, כמו האנגלים. שמשון המקראי-עכשווי מוקסם מהתרבות הפלישתית-אנגלית, רוצה לאמץ לעצמו ולעמו את היכולת שלהם לשליטה מחד ולמנהגים מעודנים מאידך. אבל עם זאת הוא נאמן לשבטו ולעמו, היהודים, ורוצה לשחרר אותם מהשעבוד לפלישתים-אנגלים. הערבים מיוצגים ברומן בדמות האוכלוסייה הכנענית המקומית, המשרתת את הכובש הפלשתי-אנגלי.
למרות המסר הפוליטי הברור, אין הספר פלקטי ושטוח, כפי שניתן היה לצפות מספר מהסוג הזה, שבא להגיד אמירה פוליטית ברורה. הספר מרתק, קולח, דמויותיו חיות ועסיסיות, ועם זאת, מעבירות היטב את המסר. ספרו של ז'בוטינסקי נתקבל בעולמה של התנועה הרוויזיוניסטית לא רק בתור ספר קריאה מרתק, אלא גם בתור חיבור המציב מופת אישי. אמירתו-צוואתו של שמשון ברומן זה: 'אגרו ברזל, שימו עליכם מלך ולמדו לצחוק', הפכה להיות סיסמה ומופת, והביעה את שאיפתו של ז'בוטינסקי ושל התנועה הרוויזיוניסטית כולה להנהגה חזקה, לצבא אמיץ וליהודי חדש, שיודע גם ליהנות ולצחוק, ולא רק להיות חלוש ותלמיד חכם או לחלופין לצאת עם הטורייה לשדה, כדרכה של תנועת העבודה, אלא יודע גם להילחם ולעמוד על זכויותיו.

התרגום החדש (של פטר קריקסונוב) נאמן למקור הרבה יותר מאשר קודמיו. סגנונו מודרני יותר, כפי שכתב גם ז'בוטינסקי ברוסית, ולא כמו שני התרגומים הקודמים שסגנונם תנכי נמלץ.
פטר קריקסונוב המתרגם יוצא מנקודת הנחה שז'בוטינסקי לא מתחרה בטקסט המקראי, אלא כותב יצירה חדשה בסגנונו שלו. בתקופתו נהגו סופרים אירופים להשתמש בעלילות קלסיות ידועות כדי להעביר מסרים אקטואליים, וכך נהג גם ז'בוטינסקי.
קשה לנו, האמונים על סיפור שמשון המקראי, וכבר בילדותנו יודעים להגיד: 'תמות נפשי עם פלשתים', לקבל את תרגומו של פטר קריקסונוב לפסוק זה. אבל המתרגם כיוון לדעת הסופר, שיצר פרפרזות על הפסוקים המוכרים, וטוב עשה.