פרשת וזאת הברכה – מאמר ראשון

פרשת השבוע – פרשת וזאת הברכה (דברים לג-לד)

השבוע שבין טז בתשרי – כב בתשרי ה'תשס"ט (4 באוקטובר – 10 באוקטובר 2009)

הסוגיות העומדות לדיון: ברכות במקרא, ברכת משה, מות משה.

בניגוד לכל שאר פרשות השבוע שקוראים אותן בשבתות, את פרשת וזאת הברכה קוראים בחג שמחת תורה, שנקבע לציון סיום מחזור קריאת התורה על פי מנהג הקריאה הבבלי שבו מסיימים את התורה כולה בכל שנה. העולה האחרון לקריאת הפרשה נקרא "חתן תורה", ומיד אחריו קוראים לעולה נוסף המתחיל לקרוא את פרשת בראשית, והוא נקרא "חתן בראשית".

ברכות במקרא

מדרש תנחומא, דברים, סימן א: וזאת הברכה. זה שאמר הכתוב, רבות בנות עשו חיל וגו' (משלי לא כט). זו ברכתו של משה, שהרי האבות ראשונים ברכו כל אחד ואחד את דורו, ולא היתה בהן כברכתו של משה. … אמר הקדוש ברוך הוא, אינו דרך כבוד שאהיה אני זקוק לברך את בריותי, אלא הריני מוסר את הברכות לאברהם ולזרעו. וכל מי שקובעין בו ברכה, אני חותם על ידיהם, שנאמר, והיה ברכה, ואברכה מברכיך וגו' (שם, שם, ב-ג). ומהו ואברכה. אמר הקדוש ברוך הוא, הריני מוסר את הברכות לכל מי שאתה מברך, ואני חותם על ידיך. וכי מאחר שנאמרו הברכות לאברהם, למה לא ברך את יצחק. לפי שראה אברהם, שעשו יצא ממנו. אמר, אם אני מברך את יצחק, הרי עשו מתברך, ונמצא יעקב חסר. משל למה הדבר דומה. לבעל הבית שהיה לו כרם, נתנו לאריס, והיה באותו הכרם אילן של חיים מודלה על גב אילן של סם המות, ואינו יודע מה לעשות. אמר, אם אעדור אותו כרם, הרי אילן של סם המות מתגדל. ואם איני עודר אותו כרם, הרי אילן של חיים מת. אלא מה אעשה. אגלגל בכרם הזה עד שיבא בעל הכרם ויעשה בכרמו מה שירצה. ואף כך אמר אברהם, אם אברך את יצחק, נמצא עשו מתברך, ויעקב מפסיד. אלא הריני מניחו עד שיבא הקדוש ברוך הוא ויעשה את שלו.

ברכת משה

דברים לג

א וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל  לִפְנֵי מוֹתוֹ.

מדרש תנחומא, דברים, סימן ג: לפני מותו. וכי תעלה על דעתך שלאחר מותו ברך את ישראל. ומהו לפני מותו. לפני מלאך המות. שבשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא, עלה ומות, היה מלאך המות סבור בדעתו ואומר, כבר נתן לי הקדוש ברוך הוא רשות על נפשו של משה, בא ועמד למעלה הימנו. אמר לו משה, כבר הבטיחני הקדוש ברוך הוא, שלא ימסרני בידך. [אמר לו, הקדוש ברוך הוא שלחני אליך, שאתה מסתלק ביום הזה. אמר לו משה, לך מכאן, שאני מבקש לקלס להקדוש ברוך הוא, לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה (תהלים קיח יז). אמר לו, מפני מה אתה מתגאה. יש לו מי שיקלסנו, השמים מספרים כבוד אל (שם יט ב). אמר לו משה, אני משתק אותם ומקלס, שנאמר, האזינו השמים וגו' (דברים לב א). בא אצלו פעם שניה. מה עשה משה. הזכיר שם המפורש, וברח, שנאמר, כי שם ה' אקרא (שם, שם ג). בא אצלו פעם שלישית. אמר משה, הואיל ומן השמים הוא בא, צריך אני לצדק עלי את הדין. מיד פתח ואמר, הצור תמים פעלו (שם, שם, ד). אמר רבי אבא, כיון שנסתלק, אמרו התחתונים, תורה צוה לנו משה. והעליונים אמרו, צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ואף הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו מקלסו, ואומר, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, לכל האותות והמופתים]:

דברים לג

ד תּוֹרָה צִוָּה-לָנוּ מֹשֶׁה  מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב.

ברכות נז, ב : "אל תיקרי מורשה אלא מאורסה".

מדרש שמות רבה תרומה לג, ז: "מלמד שהתורה ארוסה לישראל, שנאמר 'וארסתיך לי לעולם'" ועוד שם "מה חתן זה (ישראל) כל זמן שלא נשא ארוסתו (התורה) הוא הוה פראדורין (מהלך תמיד) לבית חמיו, משנשאה הרי אביה בא אצלה, כך עד שלא נתנה תורה לישראל 'ומשה עלה אל האלוקים'; משנתנה תורה אמר הקדוש ברוך הוא למשה 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'".

ב וַיֹּאמַר יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אשדת (אֵשׁ דָּת) לָמוֹ.

הטור בשם המכילתא יתרו פרק ג "יצא לקראתם כשבאו להתייצב בתחתית ההר כחתן היוצא להקביל פני כלה…".
מדרש רבה נשא יב, ח: "ביום חתונתו זה סיני, חיתונים היו שנאמר 'וקדשתם היום…', ומשמע מכאן שישראל הם המקבלים את הקידושין.
וצריך לבאר כיצד מצד אחד ישראל משולים לחתן המקדש את ארוסתו – התורה, ומאידך נראה להיפך, שישראל ככלה המתקדשת.
מדרש תנחומא, דברים, סימן ד: ויאמר, ה' מסיני בא. מלמד, שהחזיר הקדוש ברוך הוא את התורה על כל האומות ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה, שנאמר, וזרח משעיר למו, אלו בני עשו שהן בני שעיר. הופיע מהר פארן, אלו בני ישמעאל, שנאמר, וישב במדבר פארן (בראשית כא כא). וכתיב, עמד וימודד ארץ וגו' (חבקוק ג ו). כיון שראה הקדוש ברוך הוא שלא רצו לקבל התורה, התירן והקפיצן לגיהנם, כמה דאת אמר, לנתר בהם על הארץ (ויקרא יא כא). וכתיב במקום אחר, יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך (תהלים קלח ד). ועדיין אנו צריכין ללמד שלא רצו לשמוע. בא מיכה המורשתי ופסק את הדבר, שנאמר, ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים וגו' (מיכה ה יד). הא למדת, שלא רצו לשמוע לקבל את התורה. בא דוד ונתן הודאה לפני הקדוש ברוך הוא על כך, שנאמר, אתה האל עושה פלא וגו' (תהלים עז טו). אמר דוד, רבונו של עולם, פלאים שעשית בעולמך שהודעת תורתך לאומות העולם. ואין עוזך אלא תורה, שנאמר, ה' עוז לעמו יתן, וגו' (שם כט יא). אמר רבי אבהו, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין אומות העולם מקבלין את התורה.

ברכות או קללות?

דברים לג

ח וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל-מֵי מְרִיבָה.  ט הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת-אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת-בָּנָו לֹא יָדָע  כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ.  י יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל-מִזְבְּחֶךָ.  יא בָּרֵךְ יְהוָה חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן-יְקוּמוּן.  {ס} יב לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְהוָה יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן.  {ס}

בראשית מט

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם.  ו בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי  כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר.  ז אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל.  {פ}

דברים לג

ו יְחִי רְאוּבֵן וְאַל-יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר.  {ס} ז וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע יְהוָה קוֹל יְהוּדָה וְאֶל-עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה.  {פ}

בראשית מט

ג רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז.  ד פַּחַז כַּמַּיִם אַל-תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה.  {פ}
ח יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ.  ט גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ.  י לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים.  יא אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם-עֲנָבִים סוּתֹה.  יב חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן-שִׁנַּיִם מֵחָלָב.  {פ}

השבטים: מספר, שמות, סדר

דברים לג: ראובן, יהודה, לוי, בנימין, יוסף (אפרים, מנשה), זבולון, יששכר, גד, דן, נפתלי, אשר.

בראשית מט: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, זבולון, יששכר, דן, גד, אשר, נפתלי, יוסף, בנימין.

מות משה

סוטה דף יד עמוד א: "דרש רבי שמלאי: מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י? וכי לאכול מפריה הוא צריך? או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר משה: הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי; אמר לו הקב"ה: כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר, מעלה אני עליך כאילו עשיתם".

דברים רבא ז, י"א: "כשראה משה שנחתם עליו גזר-דין עג עוגה ועמד בתוכה ואמר: "ריבונו של עולם, איני זז מכאן עד שתבטל אותה גזירה… מה עשה הקדוש ברוך-הוא באותה שעה? הכריז בכל שער ושער של רקיע ורקיע, שלא יקבלו תפילתו של משה ולא יעלוה לפניו, מפני שנחתם עליו גזר-דין. כיון שגבר קול התפילה כלפי מעלה, קרא הקב"ה ואמר להם למלאכי השרת: רדו בבהלה ונעלו כל שערי רקיע ורקיע, שהיתה תפילתו של משה דומה לחרב, שהיא קורעת וחותכת ואין מעכב…"

דברים לד

ה וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל-פִּי יְהוָה.  ו וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

בבלי, מועד קטן, כח, א: ואמר ר' אלעזר אף מרים בנשיקה מתה אתיא שם שם ממשה ומפני מה לא נאמר בה "על פי ה'" מפני שגנאי הדבר לאומרו.

סוטה יג ע"ב: וַיִּקְבּר אתו (א) בַגַּי (ב) בְּאֶרֶץ מואָב (ג) מוּל בֵּית פְּעור. אמר רבי ברכיה: סימן בתוך סימן, ואפילו כך – "ולא ידע איש את קבורתו".

דברים רבה ט, ד: אמר לו משה: רִבונו של עולם, אחר כל אותו הכבוד ואותה הגבורה שראו עיני אני מת?
אמר לו הקב"ה: משה, "מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלא יִרְאֶה מָּוֶת?" (תהילים פ"ט, מט)
מי גבר כאברהם, שירד לכבשן האש וניצל, ואחר כך (בראשית כ"ה, ח) "וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם";
מי גבר כיצחק, שפשט צוָארו על המזבח, ואחר כך אמר (בראשית כ"ז, ב) "הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לא יָדַעְתִּי יום מותִי";
מי גבר כיעקב, שנתפגש עם המלאך, ואחר כך (בראשית מ"ז, כט) "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת";
מי גבר כמשה, שדיבר עם בוראו פנים בפנים, ואחר כך (דברים ל"א, יד) "הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת

דברים רבה יא, י: ריבונו של עולם בבקשה ממך, לא אהיה משול לבן אדם אשר היה לו בן יחיד ונשבה, הלך פדהו בכסף רב, לימדו חכמה ואומנות, קידש לו אישה, נטע לו גינת מלכים, בנה לו בית חתנות, התקין לו אפיריון, קשר לו חופה עליה, הזמין לו שושבינים, אפה פתו, זבח זבחו, מזג יינו. כאשר הגיע הזמן לשמח את בנו עם אשתו ורצו השושבינים לבצוע הפת, נתבע בן האדם ההוא לבית הדין לפני המלך ונענש בדין מוות, ולא הניחו לו עוד עד שיראה בשמחת בנו.
כך אני טרחתי בעם הזה, הוצאתי אותם במאמרך ממצרים, לימדתי אותם תורתך, בניתי להם משכן לשמך, וכאשר הגיע הזמן לעבור את הירדן לרשת את הארץ, אני נענש למות?!

אבן עזרא (ראב"ע): "וימת שם משה עבד ה' " – שאפילו במותו עשה מה שציווהו כעבד.
"על פי ה' " – כי הוא אמר לו 'עלה ומות'. וכן נכתב על אהרן "על פי ה' " (במדבר ל"ג, לח), וכן (שם ט', כג) "על פי ה' יחנו" (- כלומר, במצוַת ה').

רבי אלעזר בירבי קליר, או אלעזר הקליר (הצאה השישית – המאה השביעית), פייטן ארץ ישראלי בן התקופה הביזנטית. חיבר פיוטים רבים, שחלקם נכנסו למחזורי התפילה של אשכנז, צרפת, איטליה ויוון.

וּבַת קול מְשִׁיבָה וְאומֶרֶת:
אָדָם כִּי יָמוּת הוד פָּנָיו יְשֻׁנֶּה
וְאַתָּה זִיוְךָ לא יִשְׁתַּנֶּה
אָדָם כִּי יָמוּת מַלְאֲכֵי מָוֶת יַבְהִילוּהוּ
וְאַתָּה מַלְאַךְ הַמָּוֶת לא יְבַהֶלְךָ
אָדָם כִּי יָמוּת מְטַפְּלִים בּו בָשָׂר
וְאַתָּה יְטַפֵּל בְּךָ אֱלוהַּ כָּל בָּשָׂר
אָדָם כִּי יָמוּתמֻטָּל בְּמִטָּה
וְאַתָּה תִנָּטֵל בִּזְרועַ תּולֶה מַעְלָה וָמָטָּה
אָדָם כִּי יָמוּת בְּנֵי אָדָם לִפְנֵי מִטָּתו יֵלֵכוּ
וְאַתָּה מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ יֵלֵכוּ
אָדָם כִּי יָמוּת לַקֶּבֶר יוּבַל
וְאַתָּה לְגַן עֵדֶן תִּתְעַל וְלָמָּה תִתְאַבַּל
אָדָם בֵּין קְבָרִים יִתְקַבַּר
וְאַתָּה בֵּין צַדִּיקִים תִּתְגַּבַּר

אָדָם שִׁכְנו בַקֶּבֶר
וְאַתָּה גָּנוּז תִּהְיֶה מִכָּל שָׁב וְעובֵר
אָדָם זִיו תָּאֳרו יְשֻׁנֶּה
וְאַתָּה עֵינֶיךָ לא יִכְהוּ וְזִיוְךָ לא יִשְׁתַּנֶּה
אָדָם מְצַוֶּה וּמורִישׁ יְרֻשָּׁה עובֶרֶת
וְאַתָּה תְצַוֶּה יְרֻשָּׁה לא לְעולָם עובֶרֶת
אָדָם כְּבודו אַחֲרָיו לא יֵרֵד
וְאַתָּה עַל מִטָּתְךָ כְּבודְךָ יֵרֵד
אָדָם מַחְשְׁבותָיו וְעֶשְׁתּנתָיו יאבֵדוּ
וְאַתָּה תורָתְךָ וּמַחְשְׁבותֶיךָ לְעולָם יַעֲמדוּ
אָדָם מְבָרֵךְ בְּרָכָה לְשַׁנְּנָהּ לְעולָם
וְאַתָּה תְּבָרֵךְ 'וְזאת הַבְּרָכָה' וְהִיא תִּהְיֶה לְעולָם

 

רחל בלובשטיין סלע (יט בתשרי ה'תרנ"א, סרטוב,האימפריה הרוסית – 1931, תל אביב), המוכרת בשם העט שלהּ, "רחל" (ולעתים רחל המשוררת), מן המשוררות הבולטות בשירה העברית המודרנית. את הקובץ השלישי של שיריה האחרונים כינתה "נבו". וכך כתבה בשיר 'מנגד' (עמ' קיח במהדורת דבר):

מִנֶּגֶד / חורף, תר"ץ

קַשּׁוּב הַלֵּב.  הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:

הֲבָא?  הֲיָבוֹא?

בְּכָל צִפִּיָּה

יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.

זֶה מוּל זֶה – הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם

שֶׁל נַחַל אֶחָד.

צוּר הַגְּזֵרָה:

רְחוֹקִים לָעַד.

פָּרֹשׂ כַּפַּיִם.  רָאֹה מִנֶּגֶד

שָׁמָּה – אֵין בָּא,

אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ

עַל אֶרֶץ רַבָּה.

 

 

זלדה –  זלדה שניאורסון-מישקובסקי (20 ביוני 1914 – 30 באפריל 1984) הייתה משוררת ישראלית.

כל הלילה בכיתי
שולי נתן
מילים: זלדה משיקובסקי
לחן: שולי נתן

כל הלילה בכיתי
ריבונו של עולם
אולי יש מוות שאין בו אלימות
מוות שדומה לפרח.
כל הלילה הפלתי תחנוני
אפילו אני עפר
תהיה בי מנוחה
להביט אל גבהי שמים
עוד ועוד ועוד
להיפרד מיפים,

כל הלילה חשבתי
בריות רבות נרות
בחזי הכואב
וסיפורים שונים,
צריך להדליק נר
ולהביט עליהם
בטרם אישן המות.

 תם ספר דברים

חזק חזק ונתחזק

השאר תגובה