מסע בקירגיזסטן ג

שער כניסה אפייני

זיכרון ומסורת

בכל צומת, בכל פינה, בכל כניסה לכפר או לאזור, בכל הזדמנות: הקירגיזים זוכרים ומנציחים את גיבוריהם, את בעלי החיים שלהם, את אנשי הרוח והתרבות שלהם. הם יודעים לתת כבוד לדמויות ההיסטוריות, האקטואליות. יודעים לציין בכל פינה "דרך צלחה". שערי כניסה מפוארים לכל כפר, לכל אזור. פסלי גיבורים, פסלי בעלי חיים אופייניים, סופרים, משוררים, מנאסצ'י… תרבות הזיכרון, ההנצחה וההצדעה שלהם מעוררת התפעלות.

בכניסה לכל עיר, לכל עיירה, לכל כפר ולו הקטן ביותר: שער כניסה מפואר עם שם המקום. למשל בכניסה לעיר טוקטגול כתוב על השער: טוקטגול שאארי. העיר טוקטגול. ואולי זה המקום לספר שלשפה הקירגיזית, שהיא ניב תורכי, אין אותיות ואין אפשרות לכתוב בה. עד לכיבוש הסובייטי הסתפקו הקירגיזים בהעברת מסורותיהם בעל פה מדור לדור. עם בוא הסובייטים  והפיכת השפה הרוסית לשפה הרשמית במדינה, התחילו הקירגיזים לאמץ את הא"ב הקירילי. היום השפה הקירגיזית נכתבת באמצעות הא"ב הקירילי. דוגמה  לכך שהנכבשים מאמצים חלקים נרחבים מתרבותם של הכובשים והופכים אותה לתרבותם שלהם.

מצבת זכרון לאחד מאנשי הרוח הקירגיזים

בכניסה לעיר ג'ללבאד שער כניסה מרשים ביותר. כך גם בכניסה לעיר אוש שעליה כתוב באותיות קיריליות אוש שאארי. שאארי – עיר. ליד שער הכניסה רכוב גיבור על סוסו. לשאלתנו התשובה היא: גיבור מקומי. אנשי המקום בוודאי יודעים את הסיפור הקשור בו. המדריכים שלנו, שאינם קירגיזים אלא רוסים מסתפקים באמירה: גיבור מקומי. לצד הדרך בהמשך מתנוסס פסל של עיט זהוב. שלטי חוצות המאחלים אק ז'ול – דרך צלחה. כך לאורך כל מסענו בקירגיזסטן: שערי כניסה, פסלים של גיבורים מקומיים, פסלי בעלי חיות אופייניים כגון נמר שלג, עיט זהוב, איילים.

הערצה רבה ניכרת לאנשי הרוח והתרבות. בכל עיר, בכל מקום יישוב, מתנוססים פוסטרים ענקיים המייחדים זיכרון למשוררים, לסופרים למנאסצ'י. הערצה מיוחדת לסופר הקירגיזי הידוע צ'ינגיז אייטמטוב, שספרו "והיום איננו כלה הצליח לשבו גם לבבות רבים בישראל. כרזות עם דמותו ועם ההכרזה "90 שנה לצ'ינגיז אייטמטוב" מתנוססות בכל פינה. בבישקק הבירה באחת הכיכרות המרכזיות תערוכת צילומי ענק של הסופר מילדותו ועד לזקנותו, כוללת גם צילומים שלו עם גדולי עולם, מדינאים ואנשי רוח. כך גם למשורר הקירגיזי סגינאי – 150 שנה להולדתו.

שער הכניסה לעיר אוש

כך נזכרים גם: מחמוד קשגרי, שחי במפנה המאות 12-11, היה פילולוג וכתב מילון של כל המלים התורכיות, שלט בכל השפות התורכיות ולכן כונה בתואר אתא תורכ טבריח'. חי בקשגר (מחוז בצפון סין) ואחר כך באירן ובאוזבקיסטן;  יוסוף   בלסגון, ממחוז איסיק, שחי במפנה המאות 12-11 והיה היסטוריון וגיאוגרף;  מוחמד קירגיז (טגאי בֵּי), שחי במפנה המאות 16-15. הוא חי במחוז אסיקול וניסה לאחד את כל שבטי הקירגיזים. נלחם נגד ממלכת קשגר ששלטה על דרום מזרח אסיה. נחשב לאחד האישים המרכזיים בהיסטוריה של קירגיזסטן.

אנדרטת זיכרון למהפכת 2010

גם לאירועים היסטוריים עכשוויים הציבו הקירגיזים מצבות זיכרון. בשנת 2010 פרצה מהפכה בקירגיזסטן. המהפכה פרצה בעקבות שלוש סיבות עיקריות: הצורך ורצון העם לשמור על רמת חיים תקינה וסבירה; רמת החיים במדינה צנחה מאוד מאז פרוץ המשבר הכלכלי העולמי;  המשך המתיחויות והמאבקים הבין עדתיים בין צפון המדינה לדרומה – ולמעשה מאבק עממי בין-מעמדי: עשירים (צפון) מול עניים (דרום): שחיתות גואה שהתבטאה בזיופי בחירות באופן בוטה ובמינוי מקורבים של הנשיא קורמנבק בקייב. בעת העימותים, המהומות וההפגנות ההמוניות שליוו את החלפת השלטון, נהרגו 2084 איש. 1,500 איש נזקקו לטיפול רפואי ולמעלה מ-1300 איש אושפזו. התואה היתה החלפת השלטון בבחירות דמוקרטיות. על שפת איסיק קול ניצבת אנדרטה גדולה ומפוארת לזכר המהפכה הזאת. גם בבישקק הבירה יש אנדרטה גדולה לזכר המהפכה ושלטים עם שמות ההרוגים ושאר הקרבנות.

אנדרטת זיכרון למהפכת 2010 בכיכר המרכזית בבישקק

ועוד ראוי לציון: תחנות האוטובוס והתחבורה הציבורית בקירגיזסטן מעניינות מאוד. מהן ממש יצירות אמנות, מהן מושקעות מאוד, וכמעט אין תחנה אחת דומה למשנה, והגיוון רב ומפתיע.

אוכל, קדימה אוכל

אם אתה צמחוני או טבעוני, אין לך מה לחפש בקירגיזסטן. כדרכם של נוודים, הם אוכלים בעיקר בשר. בשר בבוקר, בשר בצהריים, בשר בערב. מרק עם בשר, מאפים עם בשר, בשר עם בשר.

האוכל שמן מאוד וגם מתובל ומפולפל.

אז בואו נתחיל לאכול:

לגמן – מנה מקובלת מאוד בכל מזרח אסיה. זוהי מנה שהיא למעשה ארוחה שלמה המכילה מעין מרק או רוטב עשיר שבתוכו אטריות, ירקות והרבה בשר. שמן מאוד.

ששליק – מוכר גם במחוזותינו ונהוג בכל המזרח. אין צורך להציג.

מנטי – כיסני בצק ממולאים בשר טחון והרבה בצל מטוגן. שמן מאוד. מקובלים בכל מרכז ומזרח אסיה.

בֶּשפַּרמק (בקירגיזית-תורכית חמש אצבעות) – מנה של בשר כבש, בצל ובצק.

סמסה – כיסוני בצק קשיח ממולאים בבשר ובצל מטוגן. מקובל בכל מרכז ומזרח אסיה.

על השולחן: פלוב, סלט ירקות, קוביות סוכר

פלוב – מנה של בשר כבש, אורז, גזר ובצל, שמן מאוד. מקובל בכל מרכז ומזרח אסיה.

שורפה – מרק שמן מאוד המכיל בשר, תפוחי אדמה, גזר ובצל.

בורשט – מרק המכיל בשר, תפוחי אדמה, בצל, גזר, והרבה כרוב (אין בינו לבין הבורשט המזרח אירופי שהוא חמיצת סלק – ולא כלום).

אם מדברים על בשר, ההיצע מגוון: בשר בקר, בשר כבש, בשר סוס ובשר יאק. בשר הסוס הוא היקר ביותר.

הלחם הוא הלפיושקה, מאפה עגול וטעים שנוהגים לעטר  בעיטורים שונים בעוד הבצק אינו אפוי ואופים אותו על דפנות תנור חימר גדולים ועגולים. מקובל בכל מרכז ומזרח אסיה.

הלחם של מרכז ומזרח אסיה – לפיושקה

אפשר למצוא בשווקים חמוצים ממוצא קוריאני – החמיצות מקלה על האוכל השמן.
בשווקים אפשר גם למצוא ממתקים מתוקים מאוד. ופרות יבשים – גלעיני מישמש, חמניות פיסטוקים אגוזי מלך וכד'.
גבינות מבקר כבשים עיזים וסוסים.
שפע של פירות בעונה (ענבים, אבטיחים, מילונים, תפוחים, חמניות, אגוזי מלך, חבושים, פירות יער חמצמצים, רימונים) וירקות טובים ובעלי טעם אמיתי.
התה המקובל הוא התה הירוק (זילוני צ'אי) אם כי אפשר לקבל גם תה שחור (צ'ורני צ'אי). לא ממתיקים את התה. על השולחן מוגשות קוביות סוכר. התה הוא מוגש בצ'איניק ונמזג לתוך פיאלות – ספלים עגולים. נהוג בכל מרכז אסיה.

שולחן קירגיזי אפייני ערוך ומוכן לקבלת האורחים

שולחן האוכל

בכל מקום שאכלנו בו ולא במסעדה, למשל בית הארחה, בית פרטי, מחנה יורטות, ליווה אותנו אותו שולחן ועליו אותם כלים עם אותם מאכלים. לעתים תהינו אם השולחן שפגשנו בערב הראשון לא עף בעקבותינו ממקום למקום וקיבל את פנינו בכל מקום שאכלנו בו. במרכז השולחן שורת כלי קריסטל (בכל מקום בדיוק אותם הכלים) ובהם: קוביות סוכר, ריבה, דבש. כמו כן עומדים במרכז השולחן כלים בעלי קומות ובהם סוכריות שוקולד (תמיד אותן סוכריות), עוגיות שונות (תמיד אותן עוגיות), צלחת עם ירקות, צלחת עם פירות, וכמובן צ'איניק עם תמצית תה וקומקום עם מים רותחים. המנות הן לרוב שורפה, אחריה מנה עיקרית מנטי או פלוב.

אחת התופעות המאפיינות את מרכז אסיה כולל קירגיזסטן היא בתי התה, צ'איחנה, שבהם נהוגים מעין במות שעליהם ישובים בשיכול רגליים סביב שולחן במרכז הבמה. מאוד לא נוח למערביים שבינינו.

הקונה – עם כובע קלפאק קירגיזי לראשו

 

שווקים

השווקים כמו באגדות, בכל עיר ראשית ובכל ערי המשנה ובכפרים שסביב הערים. קשה לקבוע מהו השוק הנפלא מכולם . יש שוק נהדר בבישקק – שוק אוש. תוסס רוגש, הומה צבעוני וריחני. אבל כל השווקים צבעוניים וריחניים. סתם ללכת בהם – תענוג גדול. השווקים הם הדבר בפני עצמו – דברים נחוצים ולא נחוצים, ירקות, פירות, בשר ומסעדות עממיות טעימות וזולות הקרובות אליהם. בסופי שבוע מופיעים בשווקים הראשיים לוליינים ומספרי סיפורים. השוק הוא בהחלט ההתרחשות האנושית הצבעונית והמהנה ביותר במרכז אסיה.

מיני מתיקה, גם המוכרות

כדורי הקורוט – גבינת מחלב סוסות מוקשה ומלוחה

השווקים לרוב מסודרים לפי מיני הסחורות: דוכני הירקות והפירות, דוכני התבלינים, דוכני הפיצוחים, דוכני הבשר והגבינו, דוכני הסלטים החמוצים. יש מקום נכבד גם לבגדים, נעליים, כובעים וכל מיני סדקית שעולה בדעתכם.

המאלף והעיט

העיט הזהוב

העיט הזהוב Aquila Chrysaetos) , (Golden Eagle המכונה גם עיט סלעים מרשים בגודלו וביכולותיו. העיטים הזהובים הם מבין העופות הדורסים הגדולים והחזקים וליכולות הציד שלהן, ולשיתוף הפעולה עם האדם יש היסטוריה של לפחות מאות שנים אם לא יותר.

העיט הזהוב הוא עוף דורס בעל חושים מעולים ביותר. בזכות גודלו וכוחו של העיט הזהוב הוא זכה בתרבויות אירופיות שונות לכינוי "מלך העופות". תרם לכך הכתם הזהוב הגדול שעל עורפו ושהקנה לו את שמו. הרומאים אף הפכו אותו לסמלם של הלגיונות הרומיים (מה שתורגם לעברית בטעות כ"נשר"). בימי הביניים ידעו על יכולות הציד של העוף הדורס הזה ובימים ההם רק למלך מותר היה לצוד בעזרת עיט זהוב מאולף. בני האצולה האחרים הורשו לצוד רק עם דורסים קטנים יותר.
הציידים בקירגיזיה ידועים באילוף העיט הזהוב. הם משתמשים בעיטים זהובים מאולפים לציד ארנבות, שועלים וחיות אחרות. בתהליך ארוך ואיטי הם מסוגלים לביית ולהפוך את העוף הדורס למכונת ציד מהירה ודייקנית להפליא.  ציד העיטים מתחיל בלקיחתם כגוזלים מהקן ואילופם, עד שהם הופכים ליד ימינו היעילה להפליא של הצייד הקירגיזי. הם בקיאים ומנוסים באורחות העופות ויודעים לפתח את התלות של גוזלי העיטים בהם. לאחר שהרגיל המאלף את הגוזל להיות תלוי בו ולמעשה הפך להוריו, מאלף הצייד את העיט הצעיר לצוד, ממש כמו שהוריו היו עושים, עד שהוא הופך לצייד מושלם. זה תהליך ארוך ומתמשך של פיתוח התכונות והאינסטינקטים של הדורס. בסיומו מגיע העיט לביצועים מדויקים ויעילים להפליא. הוא לומד לרחף בשקט, בגובה רב, עד שהוא מאתר את הציד ועט עליו בהפתעה. בטפריו העצומים הוא מוחץ אותו למוות. רק אז ממהר אליו הצייד, שצפה בו בשקט, ושולף את הציד מטפריו וממקורו של העיט.

ברית עולם

זכינו בחוויה לראות עיט זהוב בפעולה. הצייד המאלף, קירגיזי בן 45 בערך ושמו ארסלאן, הוא בא ממשפחת ענפה של מאלפי עיטים. אביו היה מאלף עיטים ידוע וגדולי עולם כגן ילצין בשעתו, באו לראות אותו בפעולה. הבן, ארסלאן התחיל בגיל 14 ללמוד את סודות האילוף. הוא מכיר את קיני העיטים בהרים שסביב כפרו וכשהוא מאתר גוזלים הוא אוסף אותם לביתו כשהם בני חוד וחצי בערך ומתחיל באילופם. ארסלאן אומר שאפשר לאלף גם עיט בוגר, אלא שזה דורש יותר זמן ויותר סבלנות. ברשותו היום עיט בוגר שחזינו בפעולתו, וכן נקבה בוגרת וכמה עיטים צעירים. משקלו של העיט הבוגר מגיע לשישה ק"ג ומוטת כנפיו כמטר וחצי. הנקבה גדולה מהזכר ומוטת כנפיה כשני מטרים. לראשו של העיט חובשים כובע עור קטן כדי שלא יראה את הנעשה סביבו. לידו של הצייד כפפת עור עבה וארוכה להגן על ידו מפני טפריו החדים של העיט. הצייד הוציא ארנבת והניח אותה במרכז השדה. הארנבת נעה לאיטה בשלווה מרובה ורחרחה סביב. בינתיים עלה הצייד כשהעיט עומד על ידו אל ראש ההר הסמוך. כשהגיע לגובה רב הסיר מראש העיט את כובע העור. העיט זינק ובמהירות הברק, מהירות שהתקשינו לעקוב אחריה, כבר עט על הארנבת, דרס אותה בטפריו האימתניים והחל סועד את לבו כשהוא קורע נתחים גדולים ובולעם לתיאבון.

העיט קורע את טרפו הארנבת

גם אנחנו הוזמנו לארוחה בביתו של הצייד. בסלון ביתו, שבו התקיימה הארוחה (ומותר לציין שהשולחן ענה לתיאור השולחן הקירגיזי שתיארתי למעלה) היו תלויים צילומים רבים של הצייד, של אביו המפורסם בחברת שועי עולם. מדליות רבות עיטרו את הסלון, פרי הישגיו של המאלף והצייד בתצוגות שונות. אחרי הארוחה יצאנו לחצר לראות את העיטים האחרים של ארסלאן. הם מוחזקים בחדרים מיוחדים בביתן בחצר. משפחת הצייד קיבל את פנינו בלבביות רבה אבל החוויה העיקרית הייתה ונשארה מראה העיט הזהוב העט על טרפו.

(המשך יבוא)

קרדיט: אתרים באינטרנט

צילומים: נועה גורפיין

השאר תגובה