המיתוס של מאני

 

נהר סטיכס, גוסטב דורה

נהר סטיכס, גוסטב דורה

אינני יודעת להיכן הולכים בני האדם לאחר מותם, ואולי גם אינני מעוניינת לדעת. אבל שאלה זו העסיקה ועדיין מעסיקה את האנושות לאורך כל הדורות. המיתולוגיה היוונית מצאה פתרונות נאים לשאלות אלה. לאחר מותם יורדים בני האדם לשאול, ממלכתו של הדס. אבל אין הדרך פשוטה כל כך. בין ארץ החיים לשאול זורם "נהר השנאה" – הסטיכס. נהר זה מקיף את השאול תשע פעמים. יש אפשרות לחצות את הנהר הזה בעזרת מעבורת, שאותה משיט כרון. תפקידו של כרון היה להעביר את הנשמות מגדתו האחת של הסטיכס לשנייה, כדי שיוכלו להיכנס בשערי השאול. אבל עדיין נותרו שתי בעיות: כרון דרש תשלום עבור השייט. היה על הנשמה לשלם לו במטבע. לכן היוונים הקדמונים נהגו לקבור את מתיהם כשמטבע מתחת ללשונם, כדי שלא יאלצו לנדוד לנצח לאורך גדות הנהר. בעייה שנייה, מלחיצה אף יותר: את כרון ליווה בדרך כלל כלב הציד של אל השאול הדס, ושומר שער ממלכתו, הלוא הוא קרברוס "שד מהתהום". קרברוס מתואר בדרך כלל ככלב ענק ומפלצתי בעל שלושה ראשים וזנב דרקון. בגרסאות אחרות 50 או מאה ראשים. מדי פעם מתואר גם כבעל זנב נחש שהוא מכשכש בו בידידות בפני הבאים להדס, אבל בולע את מי שרוצה לצאת משם, וכן מספר גדול של ראשי נחשים על גבו. תפקידו העיקרי של קרברוס היה למנוע מן המתים לחזור לעולם החיים.

כארון משיט את המעבורת בציור מהמאה ה-19 של אלכסנדר ליטובצ'נקו

כרון משיט את המעבורת בציור מהמאה ה-19 של אלכסנדר ליטובצ'נקו

ציור קיר של קרברוס בבית גוברין - מראשה

ציור קיר של קרברוס בבית גוברין – מראשה

כל זה טוב ויפה, אבל היכן נמצא נהר הסטיכס הזה? על כך תמצאו תשובות רבות והצעות רבות. אחת הגירסאות היא

חבל מאני שבפלפונסוס, בדרום יוון

בחלקה הדרומי של יוון משתרע חצי האי הפלופונסי, וכמו כף יד הוא שולח חמש "אצבעות" ארוכות אל תוך הים התיכון ויוצר מפרצים מחורצים ועמוקים.
בחבל ארץ בראשיתי זה נעוצים שורשיה העתיקים ביותר של תרבות יוון העתיקה – ערש התרבות המערבית. מכאן יצאו אגממנון ואחיו מנלאוס בראש צבאות יוון אל מלחמת טרויה. כאן, בעמק לאקוניה, התאמנו וצעדו בסך הגייסות האימתניים של ספרטה וכאן, באולימפיה, החלו המשחקים האולימפיים. כאן קמו ערים ביזנטיות עם פניני אומנות אוניברסליות וכאן הקימו הוונציאנים מצודות ותחנות חוף לאניותיהם, עת שלטו במשך מאות שנים באגן המזרחי של הים התיכון.

על מפה יוון נראה הפלפונס ככף יד פרוסה, חסרה אצבע. אם נשלים את תמונת המפה נראה שאצבעות הפלפונס נשלחות דרומה, שם נח לרוחב, טובל בים הכחול, האי כרתים, כאילו תוחם את יוון. האצבע האמצעית של הפלפונס פולחת כחץ את המים הצלולים של מפרץ לקוניה הגדול. חלקה הדרומי של "האצבע", חבל ארץ מיוחד במינו ביוון, הוא מחוז מאני (Mani).
זהו אזור יפהפה, פראי ומיושב בדלילות, אזור קודר, טרשי וחשוף מצמחיה, כה מתאים להיסטוריה האפלה והעקובה מדם שלו. צורתו אצבע מוארכת שבשני קצותיה אתרים בעלי זיקה ברורה לסיפורי המיתולוגיה היוונית. בקצה האחד האי מרתוניסי (Marathonisi) אי קטנטן, שמחובר לעיירת הדייגים גיתיו (Githio), נמלה של ספרטה העתיקה, בלשון יבשה דקה וארוכה. מרתוניסי ידוע כמקום שאליו חטף פריס את הלנה היפה, אשתו של מנלאוס, מלך ספרטה. בלילה הראשון שלאחר החטיפה לנו השניים במבצר בלב האי, והאגדה מספרת שבלילה ההוא מימש פריס בפעם הראשונה את תשוקתו ליפה בנשים. ממרתוניסי הם הפליגו לקיתירה, וממנה לטרויה, וכך הונחו היסודות למלחמת טרויה המפורסמת, שעל חלק ממאורעותיה מספר הומרוס ב"איליאדה".

פריס והלנה

פריס והלנה

בקצה השני של האצבע נמצא כֵּף טנרו (Tenaro) או מטפאן (Matapan). הוא מופיע ברוב המקורות המיתולוגיים כשער הכניסה לשאול היווני. לכאן הגיעו נשמות המתים במסען מעולם החיים. את פניהן קיבל קרברוס, הכלב הענקי בעל שלושת הראשים, ששימש כשומר ממלכת השאול. כרון, הספן הזקן, העלה את הנשמות האבודות על סירתו, שהקיפה את נהר הסטיכס, בדרכה אל מעמקי העולם הבא. לגלים הנשברים אל מצוקי כף מטפאן בד בבד עם השממה העוטפת כל יש אפקט דרמטי שמשתלב היטב עם התיאורים המיתולוגיים של השאול.

במציאות  ההיסטורית

בדרום האצבע המרכזית של הפלופונסוס. ממערב להרי טאייטוס, בין העיר קלמאטה בצפון לכף טנרון בדרום, משתרע חבל מאני, אחד המוזרים והמעניינים בחבלי יוון. ההרים התלולים במזרח והים במערב עשו את החבל למבצר בלתי חדיר: מאות שנים זרמו לכאן יוונים שנמלטו ממלחמות ומרדיפות – מצאצאי הספרטנים, שחצו את הרי טאייטוס המאה הרביעית לספירה במנוסתם מפני הסלאווים הפולשים, ועד לפליטי רדיפות התורכים במאה הקודמת.

חבל מאני שמר על עצמאותו במשך מאות בשנים: הכובשים הרומיים, הסלאווים והתורכים פסחו על האזור. הנצרות חדרה אליו רק במאה התשיעית והשפה שבפי התושבים (המכונים מניאטים) משמרת עדיין שרידי ניב דורי-ספרטני קדום.

בגלל הבידוד והעדר שלטון מרכזי צמחה בחבל חברה פיאודלית של חמולות שליטות שנהגו להילחם זו בזו על שטחי אדמה והשפעה. לפרנסתם התמחו בעיקר בשוד ימי, ונקמות דם היו חלק מחיי השגרה. כל המרכיבים האלה גרמו לכך שהמשפחות השונות התבצרו במגדלים משפחתיים, שלעתים צמחו גם לגובה רב. בהדרגה קיבל החבל את מראהו האופייני והמרתק: ריכוז צפוף של מגדלים מרובעים, קודרים למראה, על רקע קו החוף המסולע והמיוער. גם היום מזוהה החבל עם בדלנות קיצונית ועם הימין השמרני.

בבתי הקברות לצד הכנסיות בחבל מאני תוכלו לראות על חלק מהקברים מזוודת זכוכית שבה נמצאות עצמות אדם. בתקופה שהיו כאן מלחמות נהגו התושבים הנלחמים בפולשים לקחת איתם את עצמות אבות המשפחה לקרב, כך שאם יצטרכו לברוח יהיו העצמות איתם.

כפר אופייני בחבל מאני

כפר אופייני בחבל מאני

חבל מאני המבודד, שימש לאורך הדורות מקלט למתנגדי שלטון ופורעי חוק וסדר. הריחוק ממרכזי השלטון גרם לחוסר יציבות ולביטחון רעוע, לכן הסתגרו אנשי האזור בבתי מגדלים, מבצרים, המאפיינים את כפרי האזור עד היום.

ההיסטוריה מתארת את בני החבל כאנשים קשוחים, מזכירים את הסלעים הקשים הממלאים את חצי האי. חצי האי עם התנאים הטופוגרפיים הקשים הקשו על האויבים לחדור לחצי האי, בנוסף, בני המקום הקימו לעצמם מגדלים וצריחים מבוצרים. בזמן שלא ניהלו מלחמות עם אלה שניסו לכבוש אותם, ניהלו מלחמות עקובות מדם, על כל פיסת אדמה פורייה שנותרה בגוש הסלע הגדול. בני חבל מאני היו משך השנים קנאים לחירותם ולכן היו אוטונומיה שאינה ניתנת לשליטה. רק בשנת 1834 הפכו לחלק מהממלכה החדשה של יוון. רוח הלוחמנות לא מפתיעה, אנשי החבל רואים עצמם כצאצאים ישירים של אנשי ספרטה, וככאלה הם מטיבי לחימה וקשים יותר מהסלעים הנושקים לים.

מגדל במאני

מגדל במאני

לטייל בחבל מאני

כיום אנשי החבל התרככו, מבטם הקשה סר מעיניהם, והתחלף במבט רך ואוהב אדם. מגדלי המבצר העטופים באבן מקומית, נטולי החלונות נותרו והפכו לקישוט תיירותי וחדרי צימר מפוארים. לפני כעשרים שנה נטשו את החבל חלק מהתושבים, מחסור באדמה פורייה, שלח אותם לנסות את מזלם בקנדה ואוסטרליה. קשה היה לחיות במקום הקשה מאבן כשאין פרנסה. כך נותרו כפרים רבים שוממים. עתה חוזרים הבנים ומטפחים את הבתים בכפרים הנטושים. בני אירופה, חמדני הים הכחול מתחילים להגיע, לרחרח, על אפשרויות רכישת בתים, חלק כבר גרים כאן ומשפצים.

כפר במאני

כפר במאני


כדאי לטייל בחבל הזה ולעבור בין כפריו הקטנים והיפים, מהם גם על חוף הים וערוכים לתיירות, למשל: ליאונידיו, פלאקה, פורטו קגיו, ואתיה, ירולימנס.

תושבי חבל מאני נודעו בקשיחותם היוונית, והכפרים, שברובם נותרו תושבים בודדים בלבד, נטועים בתוך מטעי זיתים, בנויים ממגדלי אבן ומזדקרים בקשיחות אל ההרים החשופים. הבולט בהם הוא הכפר וואתיה. הדרך המזרחית מדהימה ביופייה וכדאי להגיע עד לקצה הדרומי, למפרץ פורטו קאגיו – מקבץ קטן של בתי דייגים.

להקפת חבל מאני שבאצבע המרכזית רצוי להגיע דרך עיירת נמל מנומנמת בשם גיטיו Gythio. הרים גולשים בתלילות למפרץ משגע עם סירות דייגים. מספרים שבני ספרטה החסונים אימצו את המקום כנמל בית שלהם. היום יש בהנמל  לספינות הדייג. חובבי הדגים יכולים ליהנות במסעדות שעל הטיילת ממיטב הדגים במחיר זול יחסית לזוג (13 יורו). סיור חובה לאורך הטיילת על גשר הבטון. אפשר להמשיך לאי קטן עליו ניצבת כנסייה יפה שמוארת בלילה. במרכז חצי האי ממשיכה שרשרת הרי טאיגטוס , שמגיעים כאן לגובה של כ-1200 מטר. בשוליים מעל החופים כביש צר, כדאי לבחור במערבי שמוביל לאריפיליו (Areopoli)- עיירה שבנויה מאבן קשה, עם מגדלים אפלוליים ורחובות צרים. במרכז, כנסייה בנוייה מאבן עם מגדל פעמונים חסון ועצים תות ענקיים מסביבה. מומלץ להגיע לפחות עד הכפר וואתיה  (Vathia).

כפר במאני

כפר במאני

המגדלים המבוצרים הפכו בחלקם לצימרים אפלוליים ומפוארים. מחירם יכול להגיע בשפל העונה ל-50 יורו לילה, בעונה יכול להגיע המחיר ל-70 יורו. לסובלים מקלסטרופוביה מומלץ לבחור במלון המקומי כאופציית שינה מועדפת על פני הלינה בצימרים שבתוך המגדלים.
אפשר גם להגיע אל האי מרתוניסי ברכב וברגל. במבצר שעל האי מוצגת תערוכה משובחת של נוסעים מפורסמים שטיילו בחבל מאני.
בכפר קטן בשם פירגוס דירו (Pyrgos Dirou) יש כמה בתי מגדל מרהיבים. זו נקודת זינוק מערות הנטיפים והזקיפים דירוס (Diros), מערת נטיפים וזקיפים מדהימה, קצת תיירותית, אבל חובה לבקר בה למטייל שמגיע פעם ראשונה לאזור. המערות היו ידועות אך נתגלו מחדש בשנת 1900. אחרי מחקר שנערך במקום סבורים שהן ממשיכות עד קרוב לספרטה. המערות פתוחות בין השעות 8:00 – 18:00 בחודשים יוני עד ספטמבר. ובשעות 8:00 – 16:30 בחודשים אוקטובר עד מאי. מהלך השייט במערות כמחצית השעה. בקיץ יש תור ארוך במקום וכדאי להקדים.
מכאן משתרעים סלעים כבדים, מצוקים תלולים, כפרים, חלקם נטושים, שתולים במדרונות הגולשים לים מפרצים פראיים. נופים מופלאים נשקפים מהקצה ליד הים. ארץ פראית ומופלאה.

המגדלים של מאני

המגדלים של מאני

 

 

 

השאר תגובה