ימי הביניים – לא מה שחשבתם 3

פגישה מס' 3 (23 בספטמבר 2009)

 

איקונין קופטי של פכומיוס, מייסד מנזרי הקוינוביון

הנזירות

ראשיתה במאה הרביעית במצרים, סיני, ארץ ישראל (מדבר יהודה). תנועה וולנטרית-אישית. כוכי מתבודדים במדבר. מכוכים בודדים ללַאוּרה (קבוצת נזירים) למנזר בנוי במקום מבודד (בדרך כלל בדגם מנזר-מבצר). התפשטות הרעיון לאירופה, בעיקר לאירלנד.

מייסדי מוסד הנזירות היו אנטוניוס במזרח, שנחשב גם כאב הנזירות הנוצרית בעולם, ובנדיקטוס הקדוש במערב. במאה החמישית – בנדיקטוס הקדוש הגה את הרֶגוּלה (תקנון) המחייבת לכל המנזרים: סדר יום קפדני הכולל תפילות, הגות, עבודת כפיים, חיי צניעות ופרישות. מאז הנזירות היא רגולרית.

הממסד הכנסייתי ראה בנזירות איום ולכן הכיר בה ופרש עליה את חסותו, כדי לנטרל אותה.

 

אוגוסטינוס הקדוש

הכנסייה הנוצרית והיהודים

אוגוסטינוס ( 354 – 430) – פילוסוף ותיאולוג נוצרי, מאבות הכנסייה הלטיניים ואחד האישים המשפיעים ביותר על הנצרות לדורותיה. היה הבישוף של העיר הִיפּוֹ (כיום העיר ענאבה באלג'יריה).

הוא האיש שהניח את היסוד לגישה הרשמית של הכנסייה הנוצרית כלפי היהודים.

הוא התבסס על הפסוק: אַל-תַּהַרְגֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ וְהוֹרִידֵמוֹ  מָגִנֵּנוּ אֲדֹנָי (תהלים נט 12).

ופירש אותו: אל תהרגם (את היהודים) פן ישכחו עמי (הנוצרים). הורידמו (השפל אותם).

 

גרגוריוס הראשון

גרגוריוס הראשון

האפיפיור גרגוריוס הראשון, או גרגוריוס הגדול (גרגוריוס הקדוש) (נולד בסביבות 540, מת ב- 604) היה ראש הכנסייה הקתולית מ 590, ועד למותו. הוא היה ראשון האפיפיורים אשר הגיע מרקע מנזרי, והוא עיצב את דרכה של האפיפיורות במאתיים השנים לאחריו. גרגוריוס נחשב למייסד האפיפיורות של ימי הביניים ולמרות שלא היה תיאולוג, נחשב לאחרון אבות הכנסייה. הקדיש את רוב מרצו לנושא המיסיון, בעיקר באנגליה. המזמור הגרגוריאני, אחד מסגנונות המוזיקה של ימי הביניים נקרא על שמו. לא ידוע שהוא כתב מזמורים בעצמו – מרבית המזמורים שנכתבו באותה תקופה פורסמו באופן אנונימי – השפעתו על הכנסייה גרמה לכך שהסגנון יקרא על שמו.

השאיר אחריו כתבים הגותיים ומכתבים. ניכרת גישת אמביוולנטית כלפי היהודים: בכתביו גילה נגדם בוז ועוינות. במכתביו היה פרגמטי, והקפיד לשמור על זכויותיהם על פי החוק הרומי והגישה הרשמית של הכנסייה.

במאות 6-5 היו קיבוצים יהודיים גדולים במזרח. באירופה היו קיבוצים יהודיים גדולים רק בדרום איטליה ובספרד. מכתביו אפשר ללמוד שהיהודים נהגו לנסוע בתור סוחרים בודדים גם לאזורי מרכז אירופה, שהיה להם מעמד כלכלי מכריע, שאיפשר להם לגשת אל האפיפיור ולהתלונן על מעשים שנעשו בהם שלא כדין, כגון הטבלה לנצרות בכוח או החרמת רכושם. גרגוריוס דאג לשמור על מעמדם החוקי והתנגד לכל שימוש בכוח נגד היהודים.

מוחמד ליד הכעבה. על פי השריעה

פריצת האִסלאם

התקופה ההיסטורית שקדמה להופעת האסלאם בחצי האי ערב מכונה גַ'היליה. בתקופה זו עסקו השבטים הערביים בעבודת אלילים- פולחן עצים, שדים, רוחות, אבנים וכמובן סגידה לאלילים רבים. כבר בתקופה זו הייתה מכה לאזור מקודש שעולים אליו לרגל בזכות הכעבה, ומכאן גם לעיר מסחר וצומת דרכים. שבטי הערבים התקיימו ממסחר, חקלאות זעירה, אבל בעיקר מפשיטות שוד באזורים המיושבים מצפון לחצי האי.

מוחמד במכה

נולד לשבט קֻרַיש  שישב במכה, בסוף המאה השישית.

אילן היוחסין: אבי המשפחה: האשִם. שלושה בנים: עַבּאס, עבדאללה, אַבּו טאלִבּ.

עבדאללה הוליד את מוחמד ומת. מוחמד גדל בבית דודו אבו טאלב, יחד עם בנו של אבו טאלב, עלי. לימים נשא עלי את בתו של מוחמד, פטמה. עלי הוא בן דודו וחתנו של מוחמד. קרוב משפחה נוסף: אֻמַיה.

מוחמד נשא לאישה את חדיג'ה, אלמנה עשירה ומבוגרת ממנה ויצא למסעות מסחר עם שיירותיה. פגש במסעותיו נזירים נוצרים מזרחיים, יהודים ואנשים מכתות גנוסטיות (גנוֹסיס – יֶדע ביוונית. כיתות דואליסטיות בשולי היהדות והנצרות). שמע דברים והושפע. היתה לו התגלות והבין שעליו להביא את בשורת האל האחד לערבים עובדי האלילים. התחיל להטיף במכה. רעיונותיו המרכזיים: ייחוד האל (מונותאיזם), יום הדין, שכר ועונש בעולם הבא, שיוויון האדם בפני האל – היו זרים לערבים. אנשי קֻרַיש רדפו אותו. אסף סביבו קומץ חסידים שהכירו בו. בשנת 622 ברח עם חסידיו (הצַחאבּה – חברים) לנווה המדבר יַת'רִבּ. פעולה זו נקראת במסורת האסלאם בשם הִג'רה – והיא נקודה היסטורית מכוננת בתולדות האסלאם. ממנה מתחילים את מניין השנים לפי האסלאם.

כניסתו של מוחמד למכה והריסת פסלי האלילים, ציור בן המאה ה-19. הנביא עצמו מיוצג על ידי להבה בתמונה.

יַת'רִבּ, היא מַדינה

בית'רב ישבו שלושה שבטים יהודים- קַינֻקאע, נַצ'יר, קֻרַיט'ה, ושני שבטים ערבים – אַוס וחַזרַג'.

היהודים הגיעו לית'רב לאחר חורבן הבית השני. בין השבטים הערבים והיהודים היתה מערכת בריתות. מוחמד הוזמן לית'רב בתור בורר בין שני השבטים הערבים. הם קראו למקום לכבודו מַדינת אַלנַבּי – העיר של הנביא (הוא שמה עד היום). מוחמד כרת חוזה בין שני השבטים הערבים, פירק את המסגרות השבטיות ובנה את האֻמה תחת דגל האִסלאם (השלמה מלאה, צייתנות מוחלטת לדבר האל). הוא הקים לו צבא לוחמים מקבוצת הצַחאבּה (החברים) ומקבוצת האַנצאר (השבטים המקומיים) ויצא נגד היהודים. השבט הראשון קינֻקאע היה שבט קטן ועשיר שחי בטירות מבוצרות. לאחר מצור על קינקאע נכנע השבט למוחמד. מוחמד גירש אותם בחוסר כול והם יצאו צפונה. לשבט השני, נצ'יר, חיכה גורל דומה וגם הם יצאו צפונה. השבט השלישי, קֻרַיט'ה נלחמו עד אחרון הלוחמים. את הילדים והנשים מכר לעבדים.

מוחמד השתלט על מכה ואיחד את כל השבטים הערבים תחת דגל האסלאם, דגל אללה ודגל מוחמד. הוא יצא צפונה לכיוון דרום ארץ ישראל והכניע שלושה יישובים: אילת – יישוב מעורב נוצרים יהודים, ועוד שני יישובים, האחד מהם יהודי.

מוחמד מת בשנת 632 מהרעלת קיבה. לא השאיר יורש ולא מינה יורש.

 

קרדיט: ערכים וצילומים מויקיפדיה

השאר תגובה