עיירות בשווייץ – כמו באגדות

שווייץ כולה נראית במבט מהיר כמו גלויה צבעונית: כולה מכוסה בכרי מרעה ירוק מנוקדים בפרחים צהובים, פרחי האביב. שדות צהובים בצהוב עז – צמחי הכרוב שממנו מפיקים את החרדל. בכרים הירוקים רועות פרות דשנות, מהן חומות ומהן לבנות עם כתמים שחורים (או ההיפך) כמו בעטיפות של השוקולדים למיניהם. על צווארן מדנדן הפעמון המתבקש. בין לבין זרועים בתים קטנים אדומי גגות, בודדים או בקבוצות. ובין לבין ערים ימי ביניימיות מפליאות בעיצובן ובסגנונן. מעל הכל מתנשאות פסגות הרי האלפים שבשיאן שלגי עד. והכל נקי, מצוחצח, מתוקתק, אין פיסת אדמה שאינה מסודרת למשעי, מגורפת או מעוצבת. ארץ מהאגדות, סטרילית עד מחנק. מי יתנני קורטוב של בלגן ישראלי ולו לרענן קצת את המחנק הסטרילי הזה.

אפנצל  (Appenzell)

היא בירתו של קנטון אפנצל-אינרודן,(Appenzell Innerrhoden) , שהוא הקנטון הקטן ביותר בשוייץ. העיירה אפנצל שוכנת מדרום לאגם קונסטנץ, בצפון-מזרח שווייץ. אפנצל ידועה בזכות כמה וכמה מאפיינים. זוהי עיירה כפרית. עיקר עיסוקים של תושבי הקנטון הוא גידול פרות חלב והפקת תוצרת החלב. הקשר העמוק של איכרי אפנצל לעיסוקם בא לידי ביטוי בכל היבט של חייהם, סגנונם, לבושם, מאכליהם וכל תרבותם.

באפנצל מתקיימים אירועים מסורתיים רבים הקשורים בגידול הפרות לחלב, ובמרעה שלהם בהרים בחודשי הקיץ, כמו גם פסטיבלים מגוונים בחודשי החורף. לצערי, ביקרתי באפנצל בין לבין, כלומר בחופשת הפסח (איסטר) ולא זכיתי לראות אף אחד מהאירועים הקשורים כל כך לתרבות המקומית. אבל גם כך, ללא האירועים הללו, מתייחדת אפנצל בתחומים שונים.

המייחד את אפנצל הוא מרכז העיירה, שהוא החלק העתיק, הימי-ביניימי שלה. חזיתות הבתים, כולם עשויים עץ, מעוטרים בציורי קיר צבעוניים ומפליאי כל עין. ציור חזיתות בתי העץ  היא סוג של אמנות מקומית הנפוצה בעיקר בכפרים ובעיירות האלפינים בכל המרחב הכפרי וההררי במדינות מרכז אירופה. נושאי הציור על חזיתות הבתים מייצגים בדרך כלל את תחום עיסוקו או מקצועו של בעל הבית, סמלים משפחתיים, מוטיבים קלאסיים מספרי הקודש ותחומי פעילות עממית של האזורים הכפריים בהרי האלפים כגון חקלאות וציד. לעתים משולבים בהם גם שעוני שמש. ציורי הקיר מבוצעים בטכניקה של פרסקו על מצע של טיח על בסיס סיד. הצבעים נקשרים למצע באמצעות תגובה כימית ומקנים לציור כושר הישרדות לאורך ימים גם בתנאי האוויר הקשה האופייני לאזור.

כשמטיילים ברחוב הראשי של מרכז העיר אפנצל, וגם ברחובות צדדיים המסתעפים ממנו, קשה לדעת לאן להביט קודם. כל בית מעוטר בצורה מופלאה יותר ממשנהו. ציורי פרחים, מוטיבים של אגדות ילדים, סמלי משפחות, סצנות מן ההיסטוריה של האזור ושל שוייץ, ולמעשה כל מה שהדמיון של בעל הבית מזמן לו – מתבטא בעיטורים על חזית ביתו. הוסיפו לזאת את העציצים השופעים פרחי נוי צבעוניים ותקבלו תמונה מלבבת כל עין.

ביקור ברחובות אפנצל מניב גם חנויות מעוצבות להפליא. בחנויות רבות מעשי ידי האמנים המקומיים: ציורי נוף, רקמות מסורתיות, ובעיקר מגזרות נייר צלליות שחורות מפליאות בדיוקן ובעדינותן. מגזרות נייר כאלה מצאנו בכל האזור, והן מעטרות גם קופסאות, ספלים, גלויות, מחזיקי מפתחות ושאר מזכרות.

במראה עיניים אין די, ויש להשביע גם את הקיבה. אפנצל ידועה בגבינותיה, כיאות לעיירת מגדלי פרות חלב. ואם למתוקים אתם שואפים: עוגות אפנצל ידועות בכל העולם. העוגות באות בגדלים שונים ובצורות שונות, וגם על הבסיס היסודי מורכבים גם טעמים שונים. הטעם השולט הוא אניס ודבש, והן מזכירות מאוד את הדובשניות שהיו נהוגות פעם במחוזותינו. העוגה מהסורתית גדול ועגולה או מרובעת, ועליה תבליטים שונים.

אפנצל היא חווייה מלבבת ואסור להחמיצה.

 

שטיין אם ריין (Stein am Rhein)

היא עיירה בקנטון שפהאוזן (Schaffhausen), הקנטון הצפוני ביותר בשווייץ. העיירה המדהימה ביופייה מכונה גם "הבונבוניירה השווייצרית". צריך לראות כדי להאמין. פירוש שמה של העיירה הוא "אבן לצד נהר הריין".

מרכז העיר הוא מופת לשימור. הבתים ברחוב הראשי ובכיכר העירייה מאויירים ומעוטרים  בחזיתותיהם. כמאה בתים, הראשונים שבהם נבנו עוד במאה ה-11, זוכים כאן ליחס של יצירות אמנות יקרות ערך. רבים מהם זכו לצביעה מחדש, שנעשתה בטכניקות העתיקות ומתוך התחשבות בחומרים ובגוונים המקוריים.

העיר משמרת גם את מבנה הרחובות העתיקים, חלקים מחומת העיר ומשעריה. מעליה נשקפת טירת הוהנקלינגן (Hohenklingen), שיסודה התקופה הרומית המאוחרת, ומוסיפה נופך למראה הציורי.

העיר קיבלה פרס בשנת 1972 על היותה ייחודית ובולטת בשימור בתים עתיקים מימי הביניים יותר מכל עיר אחרת באירופה.

סנט גאלן (St. Gallen)

מזרח שווייץ. סנט גאלן יושבת על צדו הדרומי של אסם קונסטאנץ. היא עיר שווייצית במיטבה: שוכנת בעמק צר, בגובה של יותר מ-700 מטרים מעל פני הים, כשסביבה פסגות מושלגות.

האטרקציה העיקרית בעיר היא הקתדרלה הגדולה והספרים העתיקים השמורים בה. הנזירים במנזר העתיק, שסביבו צמחה העיר, נהגו להעתיק ספרים מאז הקמת המנזר, במאה התשיעית, ובמקום שמורים היום עותקים שגילם מגיע עד אלף שנים. ראשיתה של העיר היא ראשיתו של המנזר. האגדה מספרת שהנזיר האירי הנודד גאלוס הגיע למקום בראשית המאה השביעית ובעזרתו של דב התחיל להקים את המנזר. כך או כך, הפך המנזר למרכז תיאולוגי ותרבותי רב השפעה במאות  התשיעית והעשירית, וסביבו צמחה העיר.

למנזר צמודה קתדרלה אדירה ומרשימה ולה צמד מגדלים הבולטים בקוו הרקיע. היא נחשבת לאחת הקתדרלות הגדולות ביותר באירופה הבנויות בסגנון הבארוק. היא מרשימה מבחוץ ומדהימה בפנימה. ציורי קיר, ציורי תקרה, פסלים ועיטורי עץ מקשטים אותה. אבל עיקר פרסומו של המנזר הוא ספרייתו העשירה באוספים מימי הביניים. כל המכלול הוכר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

המדרחוב בעיר העתיקה של סנט גאלן הוא דוגמה יפה של עיירה שווייצית מלפני ארבע מאות או חמש מאות שנה. הבניינים מהמאות ה-15 עד ה-18 צמודים זה לזה לאורך הרחוב ומתוחזקים בצורה נפלאה, כמו במוזיאון. כל האזור שמקיף את המנזר סגור לתנועת כלי רכב. העיר העתיקה של סנט גאלן היא אליפסה לא גדולה שאפשר לחצות בפחות משעה. אי אפשר להתעלם מהחלונות היחודיים, חלונות בולטים, הפזורים ברובע העתיק. רובם נבנו במאה ה-18 כתוספת לבניינים קיימים. רבים מהם עשויים עץ ושימשו באותה תקופה כסמל מעמד, שהצביע על עושר ויציבות כלכלית.

אין להחמיץ סיור ב"חדר המגורים של סנט גאלן" או כפי שתושבי העיר מכנים את המקום" השטיח האדום". אזור של כמה רחובות על יד הרובע העתיק בלאיצ'לי (Bleicheli). הרובע היה במקורו אזור תעשיית הטקסטיל וכדי לשדרג אותו הטילה העירייה על  האמן פיפילוטי רישט וחברת האדריכלות של קרלוס מרטינז לצבוע הכל באדום. המדרכה, הכביש, הספסלים המעוצבים, תאורת הרחוב, מכונית שכביכול ניצבה שם – הכל כוסה בשיטפון צבע אדום ושתלטני. המראה מוזר למדי.

קרדיט: אתרים באינטרנט.

צילומים: סיגל כהן ברקת