מסע בסיביר (9) סוף

תחנה שביעית ואחרונה: ולדיווסטוק Vladivostok

היא עיר גדולה במזרח הרחוק הרוסי ברוסיה על חופו של הים היפני  שמפריד בינה לבין יפן. והיא קרובה לגבולה של רוסיה עם סין ועם קוריאה הצפונית. העיר יושבת על חצי אי שנכנס לתוך הים הצפוני. עד לפני כמה שנים היתה נמל הבית שלהצי הרוסי באוקיינוס השקט. העיר היא בירת מחוז פרימורסק (משמעות השם: "ליד הים"). "ולדיווסטוק" ברוסית הוא "שליטה במזרח" (ווסטוק = מזרח, וולדי = שליטה). בעיר כחצי מיליון תושבים.

מ-1958 עד 1991לא הורשה מי שלא היה אזרח סובייטי לחיות בעיר או אפילו לבקר בה, ואפילו אזרחים סובייטים נזקקו לאישור רשמי כדי לבקר בעיר. לפני סגר זה הייתה בעיר אוכלוסייה סינית וקוריאנית גדולה. בוולדיווסטוק ישנה אחת הקהילות הארמניות הגדולות ביותר במזרח רוסיה. בעיר גם קיימת קהילה יהודית מפותחת בת כמה אלפי איש. לקהילה יש ספריה, מועדון, סניפי חסד והסוכנות היהודית.

בנובמבר 2012 התכנס בה כנס APECAsia-Pacific Economic Cooperation הפורום לשיתוף פעולה כלכלי אסיה – האוקינוס השקט. זהו ארגון שבו חברות 21 מדינות לחופי האוקיינוס השקט. הפורום נועד לקדם ססחר חופשי ושיתוף פעולה כלכלי באזור אסיה והאוקיינוס השקט. הפורום נוסד בשנת 1989 בתגובה לעלייה בתלות הכלכלית בין המדינות השונות לחופי האוקיינוס השקט ויצירתם של גושים כלכליים אזוריים בחלקי עולם אחרים (כגון האיחוד האירופי והסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה). הפורום קיים כבר 23 כנסים שנתיים. לכבוד הכנס הזה שפצו את כל העיר. כל העיר היתה חפורה מכל צד. התחבורה בעיר, שגם כך היא בדרך כלל פקוקה עקב ריבוי המכוניות הפרטיות, היתה כמעט בלתי אפשרית בגלל החפירות האלה, דבר שגרם לכל התושבים להתמרמר מאוד.

סמל העיר הוא טיגריס סיבירי. הסמל מתנוסס בגאווה על בית העיריה.

 

בית העירייה וסמל הטיגריס

בית העירייה וסמל הטיגריס

המגדלור

כל הוויתה של ולדיווסטק מרוכזת סביב הים. היא עיר ים טיפוסית. בשעתו ישב בה כל הצי הרוסי, גם של אניות המסחר וגם הצי הצבאי, וכל כלכלת העיר סבבה סביב הצי. יש בה בית ספר ימי להכשרת יורדי ים. אבל בשנים האחרונות העבירה רוסיה את כל הצי שלה לקמצ'טקה ולסחלין, והנמל בולדיווסטוק נשאר כמעט ללא תנועת אניות. העיר מוקפת ים משלושת עברים בצורת שלושה מפרצים. החשוב שבהם מכונה קרן הזהב, כי הוא דומה בצורתו למפרץ קרן הזהב של איסטנבול. בנקודה הבולטת ביותר לתוך קרן הזהב עומד המגדלור. בדיוק מול המגדלור יש אי המכונה האי הרוסי, שהוא רק אחד משורה של איים המקיפים את ולדיווסטוק.  האי הזה, שנמצא בדיוק מול יפן, היה בסיס צבאי רוסי חשוב, ועד היום אפשר לראות בו את הביצורים, תעלות המגן והתותחים. היום בונים גשר ענק שיגשר בין האי לבין העיר. התחילו לבנותו משני הצדדים במקביל ועד לנקודת הפגישה יחלפו בוודאי לא מעט חודשים.

המגדלור.  האי הרוסי באופק.

המגדלור. האי הרוסי באופק.

המגדלור

המגדלור

התצפית על הנמל והרכבל

מעל הנמל נקודת תצפית שממנה אפשר לראות את הנמל, את האי, את המגדלור, את הגשר בבנייה. אפשר לראות שיש בעיר עוד גשר גדול מאוד בבנייה, גשר שמגשר בין שני חלקי העיר. על הגשר הזה יודעים התושבים לספר שהוא משקף את כל השחיתות בממשל העיר. על פי הסיפורים נתנו את בניית הגשר לגוף מפוקפק והבנייה אינה מתנהלת על פי התקנים הבטוחים והמקובלים. אחד ממהנדסי העיר חשף את הדבר והתריע על כך. המהנדס הזה אינו עוד בחיים. השלטונות טוענים שהוא התאבד. תושבי העיר אומרים שהם לא מתכוונים להשתמש בגשר הלא בטוח הזה, אבל בנייתו עדיין נמשכת כסדרה. בנמל עוגנות כמה שוברות קרח. בחורף ים יפן קפוא לחלוטין ואינו פתוח לתנועה. ברחבת התצפית הציבו סלע גדול ועליו כתובת לכבודה של האישה הראשונה ברוסיה שקיבלה פיקוד על אנייה. הכיכר נקראת על שמה. לא רחוק מנקודת התצפית יש רכבל שיורד אל העיר התחתית. גם ממנו אפשר לצפות על העיר.

מבט על הנמל שידע ימים יפים מאלה

מבט על הנמל שידע ימים יפים מאלה

גשר בבנייה (שחיתות?)

גשר בבנייה (שחיתות?)

האנדרטה לכבוד קירילוס ומתודיוס

בנקודת אחרת בצידה השני של העיר, נקודה הצופה אל העיר עצמה, ולא על הים, ניצב פסל גדול לכבודם של קירילוס ומתודיוס. הם היו זוג אחיםיוונים ביזנטים ילידי סלוניקי של המאה התשיעית, אשר פעלו בתור שליחי הנצרות אל הסלאבים. מיוחסת להם יצירתו של האלפבית הראשון ששימש בתור כתב עבור השפה הסלאבית הכנסייתית העתיקה, שעליו מתבסס ההאלפבית הקירילי המשמש עד לימינו במספר שפות סלאביות, ובעיקר ברוסית. הכתב הזה הוא מתבסס בחלקו על האלפבית היווני, ובלשנים טוענים כי האחים שאלו גם אותיות מהכתב העברי. האלפבית הקירילי עוצב לצורתו המודרנית בשנת 1708, ברוסיה, בזמן שלטונו של פיוטר הגדול. לא ברור מה עושים האחים, שקודשו על ידי הכנסייה, במקום זה. שלטונות העיר החליטו להציב אותם בנקודה זו, שאין להם שום קשר אליה. נקודת התצפית הזאת חביבה מאוד על הזוגות הנישאים, הם באים לכאן להצטלם ולתלות מנעולי התחייבות.

קירילוס ומתודיוס

קירילוס ומתודיוס

רצים להצטלם - זוג חדש

רצים להצטלם – זוג חדש

מוזיאון הצוללות ואנדרטת זכרון לנספים בים

בתוך רחבה גדולה המשמשת בתור אתר זכרון לנספים בים במלחמת העולם השנייה מוצבת צוללת גדולה, המשמשת בתור מוזיאון הצוללות. בחדרים הראשונים של המוזיאון מוצגים צילומים, תעודות ומידע רב על צי הצוללות של בריה"מ בימי מלחמת העולם השנייה, על מפקדיו ומלחיו. בהמשך המוזיאון ממחישים לנו את חיי הצוללת. אנחנו זוכים לביקור בחדר הפיקוד, מציצים בפריסקופ, רואים את שולחן הניווט ודמות נווט היושב אליו. ערסלי השינה של המלחים, חדרו של מפקד הצוללת, חדר האוכל, שבו תלויה על הקיר תמונתו של המפקד העליון של בריה"מ בימי מלחמת העולם השנייה – הוא סטלין. משם אל חדר הטורפדו ןמשם החוצה. ביקור מאלף.  ברחבת הזכרון קיר ענק ועליו שמות הנופלים. מעל הרחבה עומדת כנסייה קטנה.

הצוללת-מוזיאון

הצוללת-מוזיאון

הטורפדו מוכן לשיגור

הטורפדו מוכן לשיגור

שער הכבוד לכבוד ניקולאי השני

בשנת 1874 חזר יורש העצר הרוסי, ניקולאי ממסע ביפן. התחנה הראשונה שלו בדרך הביתה לסנקט פטרבורג היתה ולדיווסטק. לכבוד ביקורו זה בנו אנשי העיר את שער הכבוד המפואר. כך עשו גם בשאר תחנות מסעו של הנסיך. בכל עיר שביקר בה בנו שער כבוד לכבודו. שער כזה ראינו גם בבירובידג'אן.

שער הכבוד לכבוד ניקולאי השני

שער הכבוד לכבוד ניקולאי השני

טיילת החוף

בוולדיווסטוק יש טיילת לאורך החוף של האוקיינוס השקט, ים יפן. הטיילת מעוצבת ומטופחת, אם כי בשעת ביקורי בה היתה כולה חפורה לצורך שיפוצים. את השיפוצים מבצעים בטיילת לרגל כנס  APEC  הממשמש ובא. בכל זאת אפשר לראות שהטיילת יפה ומנומרת בפסלים כגון פסל גדול של טיגריס סיבירי, שהוא סמל העיר. בקצה הטיילת מבנה ענק שהוא בית הקולנוע הגדול והפופולרי, שנקרא 'אוקיינוס'. אחריו יש גן שעשועים גדול.

טיילת החוף

טיילת החוף

בטעגריס הסיבירי - סמלה של וולדיווסטוק

בטעגריס הסיבירי – סמלה של וולדיווסטוק

כיכר העיר

הכיכר המרכזית של העיר נקראה פעם הכיכר הסובייטית. ליבה המרכזי הוא אנדרטה גדולה ומרשימה המנציחה את הגבורה הסובייטית.

הגבורה הסובייטית

הגבורה הסובייטית

הקהילה היהודית ובית הכנסת 

זוהי ידיעה שהתפרסמה בעיתונות לפני שנתיים בערך:

"רב העיר ושליח חב"ד בולדיווסטוק שבערבות רוסיה, הרבישראלסילברשטייןנפגש עם מושל האיזור, מרסרגיי דארקין.השניים דנו בהיסטוריה של הקהילה היהודית, והחשיבות של חידוש של בית הכנסת, שהוקםלפני כמאה שנה, ואשר הוחזר לקהילה היהודית לפני ארבע שנים. המושל הבטיח לעזורבחידוש הבניין, והשניים דנו גם בצורך לפתוח בית ספר יהודי בעיר, בה חיים כששת אלפיםיהודים".

בינתיים השתנו דברים בקרב הקהילה היהודית. על פי סיפוריהם של כמה מאנשי הקהילה יש פלגנות גדולה בקרב היהודים. בגלל סיבות מסוג זה אין כרגע שליח חב"ד בעיר. כלומר, לקהילה אין רב. המו"מ באשר לשיפוץ בית הכנסת נתקע. בית הכנסת העתיק והיפה של ולדיווסטוק הוחרם על ידי השלטונות הסובייטיים ושיכנו בו מפעל לייצור ממתקים, שכעת פועל במבנה הסמוך לבית הכנסת. כשהחזירו לאחר מו"מ ממושך עם שלטונות העיר, את בית הכנסת, הקהילה קיבלה מבנה חרב, מוזנח, טחוב, ולא כשיר לפעילות. את בית הספר שהיה שייך לקהילה לא החזירו עד היום. גם ספר תורה שהיה בבית הכנסת נלקח ושוכן במוזיאון המקומי ואין מחזירים אותו לקהילה. ביקור בבית הכנסת המוזנח מעורר כעס ובושה. אולם ענק ומתפורר, ריק מכל רהיט. אין בו ארון קודש, אין ספסלים, פשוט אין כלום. אישה מבוגרת אחת מטפלת במבנה הזה, מבשלת במטבח קטן צמוד ארוחות לכמה זקנים נצרכים. מרתף בית הכנסת הוא חיזיון מעורר פלצות. כשיהודים רוצים לעשות ברית מילה, בר מצוה, או חופה, עליהם להגיע לעיר חברובסק, מהלך יומיים נסיעה ברכבת, כי בעירם אין רב. הסוכנות היהודית מחזיקה חדרי משרד שבהם מתקיימת פעילות הוראת עברית ועזרה לעולים ארצה. הלב נכמר כששומעים את הסיפורים ורואים את המראות.

מראה מכמיר לב ומעורר בושה

מראה מכמיר לב ומעורר בושה

סוף המסע

שלושה שבועות של טיול בעולם אחר. מהם שבוע ימים ברכבת הטרנס-סיבירית (לא רצוף).

חווייה חד-פעמית ובלתי נשכחת. מומלצת לכל מי שסקרן לראות את העולם המרתק של סיביר ואינו פוחד מחוסר נוחיות ומטלטולי דרך.

 

תם ולא נשלם

כמה יפה הוא העולם

השאר תגובה