מסע בסיביר (3)

תחנה שלישית:

קרסנויארסק Krasnoyarsk

עיר יפה ומרשימה. תענוג לטייל בה ובפינות החמד שבה. בלילה הרחוב הראשי, רחוב מיר, מואר על ידי עשרות עצים מלאכותיים בעיצובים שונים ובצבעים שונים ונראה כמו פנטזיה של וולט דיסני. עדכון: מספרים לי אנשים שביקרו שם לאחרונה כי כל התאורה הצבעונית והיפה הזאת הוסרה. חבל.

קרסנויארסק היא מעין מוזיאון פתוח של בתי עץ מראשית ההתיישבות. העין לא תשבע לראות את מיגוון בתי העץ, על צבעי החלונות ועיטוריהם השונים, על תחרת העץ המגוונת המעטרת את כרכוביהם. חגיגה לעיניים ולמצלמה (צילומים). אחד היפים שבהם הוא בית צוקרמן, ביתו של סוחר יהודי עשיר, שהיום יושב בו המוזיאון לספרות. (צילום, וגם של הכנסייה)

העיר יושבת על נהר היניסיי. נוסדה ב-1628 על ידי הקוזאקים כמבצר הגנה – אוסטרוג מול הפולשים הטטרים והקירגיזים.  הטטרים כינו את המקוםבשם קיזיל ג'אר – הגבעה האדומה. המפקד הקוזאקי של המבצר, אנדריי דובנסקי העניק למבצר את תרגום השם לרוסית וקרא לו  "קרסני יאר" – הגבעה האדומה. המבצר הותקף מספר פעמים על  ידי הקירגיזים של יניסיי ונשרף כליל.  ב-1773 האדריכל פטר מואיסייב   בנה על הריסות המבצר עיר חדשה לפי הדגם של סנט פטרבורג וכשהיא קבלה מעמד של עיר קראו לה בשם קרסנויארסק. גידולה האינטנסיבי של העיר החל עם סלילת הכביש הסיבירי שחיבר אותה למערב, עם גילוי מרבצי זהב בתחומה ועם חיבורה למסילה הטראנס סיבירית (1895).

ב-1749 נתגלה לראשונה בעולם מטאור שנפל במרחק של 145 ק"מ דרומית לעיר. משקלו היה 700 ק"ג. אבל יותר מכל, תיזכר קרסנויארסק של העידן הסטליניסטי כגולאג הגדול ביותר בסיביר שאליו הוגלו פעילים פוליטיים. במהלך מלחמת העולם הראשונה, הועתקו מפעלים רבים שהיו באוקראינה לקרסנויארסק, גורם שהמריץ את הצמיחה התעשייתית של העיר. לאחר קריסתה של ברית המועצות וראשיתה של ההפרטה, מפעלים רבים עברו לידיהם של עבריינים ואוליגרכים רוסים, דוגמת מפעל האלומיניום. מהלך זה גרם לעלייה דרמטית באבטלה. העיר מונה היום כמיליון תושבים ונחשבת לשלישית בגודלה בין ערי סיביר.

סנט פרסקבי פיאטניצה    Sankt Paraskevi Pyatnitsa

זוהי נקודת ההתחלה של  העיר. במקום השפך של נחל קצ'ה ליניסיי בנו את האוסטרוג (המבצר) על גבעה נישאה, גבעת גבעת קראולני Karaulny, שהשקיפה על כל האזור והיתה עמדה אסטרטגית נוחה וחשובה. האזור נתפס על ידי הקוזאקים בשליחות הצאר במטרה להרחיב שטחים, לכרות זהב ולהשיג פרוות. בשנת 1804 בנה במקום הסוחר נוביקוב קפלת עץ קטנה בתור מחווה ואות תודה לקדושה פיאטניצה שהצילה את חייו מטביעה במערבולות הנהר קפלה קטנה כזאת, שאין בה כומר וכל אחד בא באופן פרטי להתפלל בה נקראת צ'סובניה. פירוש השם: נקודת תצפית, משמר. והכוונה כפולה. גם מקום תפילה השומר על הנפש וגם מקום תצפית השומר על העיר. בין השנים 1855-1852 בנו אותה האדריכלים אלפיב ונבאלוב מחדש באבן. במהפכה שארעה ב- 1917 היא נסגרה ועמדה שוממת קרוב ל-70 שנה. בתחילת שנות ה-90 שופצה ונפתחה מחדש. פיאטניצה הייתה קדושה מעונה שנולדה להורים עשירים והוטבלה ביום שישי ומכאן מקור שמה, שפירוש ברוסית יום שישי. היא מופיעה באיקונות כשהיא עוטה עליה גלימה אדומה המציינת את מסע ייסוריה ומחזיקה בידה הימנית צלב שנועד לעורר להט בליבם של המאמינים.

זהו מקום לזוגות נישאים להצטלם בו ולתלות את מנעולי ההתחייבות, והם מרבים לעשות זאת על רקע הנוף המרהיב הנשקף ממנה. הכנסייה הזאת היא סמלה של העיר קרסנויארסק ומופיעה על סמל העיר ובכל מקום שיש לאפיין את העיר. במקום ניצב תותח שיורים בו ירייה אחת בכל יום בשעה 12 בצהריים בדיוק.

שדרות מיר Mira

מיר פירושו ברוסית שלום, וגם עולם. כלומר שדרות השלום. הרחוב הראשי של העיר. לכל אורכו עצי פלסטיק צבעוניים ומעוצבים בצורות שונות, כולם מאירים בלילה באורות מגוונים ומשרים אווירה של פנטסיה על הרחוב. (עדכון: אומרים לי שהתאורה הזאת כבר הוסרה. חבל.) רמקולים משמיעים מוסיקה עליזה לאורך כל שעות היום. הרחוב רחב מאוד, ולכל אורכו עציצים פורחים, מזרקת, ספסלי ישיבה ופינות חמד. בפינותיו השונות מפוזרים פסלי רחוב, שלכל אחד מהם יש נקודה משופשפת ומבריקה, לאות שזהו המקום שבו כולם נוגעים כדי לזכות בברכה ובמזל טוב. ברחוב הזה נמצאים גם התיאטרון על שם פושקין והפקולטה למדעים של האוניברסיטה.

טיילת היניסיי Yenisey

טיילת מרשימה שלאורכה נבנו דוכני מזון ומסעדות שהציעו עוף, שיפודי בשר חזיר, תפו"א משופדים ומתובלים, סלט ומשקאות. גשר ענק נבנה על הנהר ומוביל לאי השוכן בליבו של נהר היניסיי. אוניות וסירות עוגנות אל גדת הנהר. הטיילת מעוטרת בפסלים ובמונומנטים, בפנסים מעוצבים ובפינות חמד. לא לכל אורכה היא מוחזקת היטב. בקטע הגובל בפארק המרכזי היא מוזנחת ונטושה.

בית העיריה והפארק המרכזי 

בית העיריה ברחוב לנין עמוד ועליו שעון ענק. לפניו ניצבת אנדרטה גדולה של לנין בפוזה המוכרת שלו. כיכר גדולה ומרווחת, מזרקות. עוברים את הכביש ומגיעים לפארק המרכזי. פארק ענק במרכז העיר. הוא מותאם לבילוי ממושך של משפחות עם ילדים ומכיל בתוכו מתקני שעשועים, רכבת קטנה, ביתן רוחות רפאים, דוכני מזון ומשחקים ועוד מתקנים שונים. כלות וחתנים באים להצטלם גם בו, וגם בטיילת היניסיי.

אנדרטה לגולים לסיביר 

במרכז העיר איזכור לעבר הלא רחוק והנורא: קרסנויארסק בתור מקום מרכזי למחנות עבודה ומאסר, להגליית אסירים פוליטיים לסיביר. שורה של אסירים כבולים בשרשראות, עיניהם מושפלות ופניהם קשים. אי אפשר שלא להיזכר בשיר שנהגנו לשיר בצעירותנו בתנועה:

מילים: אלכסיי טולסטוי

תרגום (נוסח עברי) שמואל זהרהרי

לחן עממי רוסי

שנת כתיבה 1937

הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת צוֹלֶלֶת,
דָּגָן מִזְדַּהֵב לַמֶּרְחָק.
קְבוּצַת אֲסִירִים הַנִּכְבֶּלֶת
בַּדֶּרֶךְ תּוּבַל בָּאָבָק.

דִּין דָּן, דִּין דָּן
כֶּבֶל כְּבָלוּנִי,
דִּין דָּן, דִּין דָּן
סִיבִּירָה הוֹבִילוּנִי.
דִּין דָּן, דִּין דָּן
נִשְׁמָע לְמֵרָחוֹק,
אֵי שָׁמָּה הוּבַלְתָּ
נִמְכַּרְתָּ לְעַבְדוּת.

אנדרטת סוריקוב

.וסילי איוואנוביץ' סוריקוב (1916-1848) היה צייר רוסי שנודע בציוריו שתיארו אירועים היסטוריים.סוריקוב נולד בקרסנויארסק שבסיביר. התמקד בציור אירועים היסטוריים מעברה של רוסיה, וניסה להציג אירועים אלה מתוך נקודת המבט של פשוטי העם אשר צפו באירועים. הציורים נחשבו מקוריים בסגנונם, בהצגת רגשות האנשים במהלך האירוע.קרסנויארסק גאה מאוד בבנה המוכשר ומחזיקה גם במוזיאון על שמו. פסלו ניצב בפארק קטן בלב העיר, הכיכר הנקראת על שמו, ולידו זוג ג'ירפות מעוצבות מצמחים.

 

מצבת רזאנוב Rezanov

ליד האתר של קרסנויארק העתיקה ניצבת המצבה המשוחזרת על קברו של רזאנוב שנבנתה בקרסנויארק בשנת 2007. ניקולאי פטרוביץ' רזאנוב (1807-1764) היה אציל ומדינאי רוסי שיזם את ניסיון הקולוניזציה הרוסית של אלסקה וקליפורניה. בסוף החורף של 1806 קנה רזאנוב ספינה מקברניט אמריקני והפליג לקליפורניה, שהייתה אז חלק מהמושבה הספרדית  ספרד החדשה (לימים מכסיקו). פרשת האהבים בינו לבין קונספסיון ארגלו (Concepción Argüello), בתו של מפקד סן פרנסיסקו, דון חוסה דאריו ארגלו (José Darío Argüello), יכולתו הרטורית של רזאנוב וכישוריו הדיפלומטיים הביאו לתוצאות אחרות. שישה שבועות אחרי שרזאנוב הגיע לסן פרנסיסקו, הוא הפליג בחזרה לארכנגלסק החדשה מאורס לאחת הנשים היפות בקליפורניה, כשבטן ספינתו, ה"ג'ונו", גדושה במוצרי מזון כדוגמת בשר מיובש, ובידיו הסכם לאספקת מזון קבועה למושבה הרוסית באלסקה, רזאנוב החל במסע היבשתי הממושך לסנקט פטרבורג כשמטרתו להשיג את חתימתו של הצאר על ההסכם עם ספרד כמו גם לשלוח מכתבים אישיים לאפיפיור ולמלך ספרד ובהם בקשת הסכמה והיתר מלכותי ההכרחיים למימוש נישואיו לקונספסיון. בהגיעו לקרסנויארסק שבמרכז סיביר חלה רזאנוב במלריה. המחלה והתשישות הכריעו אותו והוא מת ב-8 במרץ 1807 ונקבר בקתדרלת ווסקרנסקי בקרסנויארסק. על קברו הוקמה מצבה מפוארת (שנהרסה יחד עם הקתדרלה בשנות ה-60 של המאה ה-20). אבל ההסכם עם קליפורניה מעולם לא נחתם, הרפורמות שביצע רזאנוב בחברה הרוסית-אמריקנית גוועו בשל התנגדות, ולכן נחרץ גורלם של המושבות הרוסיות לכיליון, והנערה הספרדייה שאהבה את רזאנוב, ושלא קיבלה מידע על גורלו עד מותה, הפכה נזירה.

ב-1979 חיברו המלחין אלכסיי ריבניקוב והמשורר אנדריי ווזנסקי אחת מאופרות הרוק הרוסיות הראשונות, כשהם בוחרים בפרשת אהבתם של רזאנוב וקונספסיון כנושא לאופרה. שם האופרה – "יונונה ואבוס" על שם שתיים מספינותיו של רזאנוב. ההפקה המקורית הועלתה בתיאטרון "לנקום" במוסקבה וזכתה להצלחה גדולה. את האופרה עדיין מבצעים, כמעט 30 שנים לאחר שהועלתה לראשונה על הבמה.

המוזיאון האזורי 

הארכיטקט צ'רנישוב חלם תמיד לנסוע למצרים. כשלא עלה הדבר בידו הסתפק בכך שאת המוזיאון האזורי של קרסנויארסק, שהתבקש לתכנן, עיצב על פי הסגנון הפרעוני-מצרי, שלא עולה בקנה אחד עם הנוף המקומי. המוזיאון העשיר מאוד מחזיק בתוכו מימצאים החל מהתקופה הפליאוליתית ועד אמצע המאה ה-20. מימצאים ארכיאולוגיים, שבטים שונים, בגדיהם, כלי עבודתם, חיי היום יום, בעלי חיים אזוריים מוצגים באמצעות פוחלצים בתוך כיתני זכוכית המשקפים את סביבתם הטבעית. אפילו שלד של ממותה מוצג במוזיאון.

בית הכנסת ומרכז הקהילה 

בית הכנסת שוכן במורד רחוב סוריקוב. חזיתו מעידה עליו שהוא חדש. הוא נבנה לפני כמה שנים. את הממון לבנייתו תרמו זוג יהודים בני המקום שהיגרו למיאמי שבארה"ב. בשבת בבוקר תפילה אפשר למנות 20 גברים ושמונה נשים. המתפללים, רובם קשישים, מגיעים לתפילה, יותר בשביל החברותא והארוחה מאשר לתפילה. הם מתפללים מתוך סידור שהתפילה הכתובה בו מתורגמת לרוסית. בתום התפילה כולם יורדים לקומת הקרקע, שם חדר האוכל והמטבח. הרב עורך קידוש ואחריו נושא דרשה קצרה ברוסית. הוא בוצע חלות שנאפו במטבח והטבחית מגישה לשולחנות סלט ירקות, נתחי סלמון, מיץ אפרסקים וחמין של שבת. הרב של חב"ד הוא ראש הקהילה. הוא גר עם משפחתו במקום.

בית הכנסת מבחוץ

 

סביבות קרסנויארסק

הסכר והמפעל ההידרואלקטרי

בבניית הסכר על היניסיי התחילו בשנת 1956. בנייתו נמשכה 14 שנים. גובהו 100 מטרים. המפעל ההידרואלקטרי נקרא קרסנויארסקה גאס. גאס בראשי תיבות (ברוסית: גידרו אלקטרו סטיישן). מפעל האלומיניום של קרסנויארסק הנחשב לשני בגודלו בעולם צורך 70% מהחשמל המופק באמצעות טורבינות הסכר. את העודפים מוכרים לסין. הסכר יצר מאחוריו אגם ענק המכונה 'ים קרסנויארסק'. כדי שכלי השייט השטים על היניסיי יעברו את מחסום הסכר, רשות הסכר והמתכננים בנו אמבטיה ענקית שהיא מעין מעלית, אליה נכנסות הספינות המגיעות ממורד הסכר והיא מעלה אותן אל מפלס המים העליון שבמעלה הסכר, וההפך. על יד הסכר, בתוך הטייגה, היער, בנו עיר, שהיתה מיועדת לפועלים שבנו את הסכר. בעיר, דיבנוגורסק (משמעות השם: הרים יפים), גרים עד היום עובדי הסכר.  לא רחוק מהעיר הזאת נשפך נהר מנה Mana ליניסיי במורד ההרים. בעבר כרתו עצים ושלחו אותם על נהר מנה עם הזרם אל היניסיי, ושם העמיסו אותם על ספינות ומשאיות. בנקודת תצפית אל הסכר נוהגים זוגות להצטלם ביום חתונתם ולקשור סרטים צבעוניים על ענפי העצים לאות מזל וברכה.

הפארק הלאומי סטולבי –  Zapovednik Stolby

ב-1925 התאגדו שוחרי טבע מתושבי העיר כדי לשמר את היער סביב תופעות הטבע יוצאות הדופן שבקרבו כמו 100 מערות קרסטיות וכמספר הזה מונומנטים סלעיים הפזורים בלב הטייגה. צמחיית השמורה מקיפה 1037 מינים מתוכם 260 מיני טחבים כש-150 מהם הוגדרו כנדירים. רוב העצים הם מחטניים והבולטים שבהם הם האשוח והאורן. בפארק חיים גם 58 מינים של בעלי חיים כמו סנאים, זאבים, דובים, צבאים סיביריים ואיילי מושק שמבלוטות הנמצאת באחוריהם והמסמנות את הטריטוריה שלהם, מפיקים את בושם המושק. כמו גם 199 מיני ציפורים. סמוך לכניסה עומדת לה קפלת עץ קטנה שנבנתה ב-1998 כדי להנציח את זכרם של כל המטפסים הסטולביסטים שמצאו כאן את מותם.  האטרקציה המרכזית בשמורה היא תצורות מדהימות של סלעי יסוד, משקע וסלעים וולקאניים  שגובהם מגיע לכדי 100 מ'. האתר נחשב לאחד ממוקדי הטיפוס המבוקשים בעולם. הסלעים זכו בדמיונם הפרוע של המטיילים לכינויים כמו: סלע הסבא, הסבתא, הפיל, האריה, הנוצות והאטרקטיבי שבהם הוא סלע הסטולבי שתבע קורבנות רבים בנפש של  אלפיניסטים נועזים. המטפסים על הסלע, נוהגים לעשות זאת ביחידות, ללא עזרה וללא אמצעים. הפארק שופע פריחה ובעיקר להקות עצומות של פרפרים בשלל גוונים. אין מנוס ממכת היתושים הפוקדת גם היא את הפארק ופוגעת בשלוותם של המטיילים והגרועות מכל הן הקרציות. הן מגיחות לאוויר העולם בהמוניהן ומטפסות על כל חלקה גלויה של הגוף. הסלע הבולט ביותר בנוף נקרא קפטק. אם הטיול בפארק קשה מידי, הטוב ביותר לראות אותו ולצפות בו הוא לעלות על הרכבל הסמוך לעיר, המעלה את נוסעיו לנקודות תצפית על הפארק ועל העיר.

מספרים על צ'כוב, הסופר הרוסי המפורסם, שבשנת 1890 נסע לסיביר ולאי סחלין, על מנת לעמוד מקרוב על מצוקות האסירים שם. את מסעו עשה במרכבה רתומה לסוסים. הדרך ארכה זמן רב. מפעם לפעם עצר, עלה על גבעה, הביט סביב ואמר: "אני רואה מסביבי ים ירוק, ים ירוק". כך עשה מידי פעם, וכל פעם חזר ואמר: "אני רואה מסביבי ים ירוק". אם תשבו על מושבי הרכבל הזה, ותתבוננו בנוף, תחזרו על דבריו של צ'כוב. לא ים אלא אוקיינוס ירוק. בסתיו לובשת הטייגה הזאת את מבחר צבעי האדום, צהוב וזהוב לסוגיו. לא לחינם קוראים הרוסים לסתיו: "הסתיו הזהוב".

תצפית סלוז'ני  Slojni

במרחק כעשרים ק"מ מקרסנויארסק נמצאת נקודת תצפית הצופה על היניסיי ועל הכפר אובסיינקה. עולים במדרגות אל נקודת התצפית הנמצאת על גבעה רמה לגדת היניסיי. בדרך מוצאים עדויות לכך שגם לכאן באים זוגות מתחתנים להצטלם. על ענפי העצים תלויים סרטים צבעוניים המביעים משאלות. מגיעים לרחבה גבוהה שממנה נקודת התצפית. במרכז הרחבה נמצא פסל מעניין של דג גדול ומוזר. על הדג חרותה כתובת: "צאר ריבה", כלומר מלך דג. זהו שם של ספר שכתב סופר רוסי מפורסם מאוד ברוסיה, אסטפייב Astafyev, שנולד וחי בכפר אובסיינקה הנמצא למרגלות התצפית. 'מלך דג' הוא אחד מספריו המפורסמים. מהתצפית נשקף נוף היניסיי, נוף מרהיב. על הגדרות סביב משטח התצפית הרבה מנעולי התחייבות של זוגות נישאים.

כפר אובסיינקה Ovsyanka   ומוזיאון אסטפייב Astafiyev

ויקטור אסטפייב, יליד 1924,בן הכפר אובסיינקה, שהיה מקום מגוריו לאורך כל חייו, מת בשנת 2001. בסיפוריו 'מלך דג' (1977) ו'הבלש העצוב' (1976). הנושא המרכזי שלו הוא געגועים לעבר הרחוק והכמעט אידילי של רוסיה, אל חיי האושר והשלווה של האבות, התרבות הרוסית הכפרית. האיכר הרוסי חי בסיפורים אלה בהרמוניה מלאה עם אמא אדמה, מה שמבליט ביתר שאת את הרס הכפר במיוחד בתקופה של הקולקטיביזציה, ואת סבלו של העם הרוסי בכלל. בני האדם היו שלמים יותר, חזקים יותר, האמינו באלוהים, ואלוהים סייע בידם לעמוד במבחני הזמן. אבל השכרות, שחיתות המידות ותרבות ההמונים המערבית, השלימו את מלאכת ההרס והניוון. הכפר אובסיינקה, הפך בגלל קירבתו לקרסנויארסק, למקום שבו העשירים החדשים מקימים את וילות הקיץ שלהם. למעשה אפשר להגיד שהמקום כבר איבד את צביונו הכפרי האותנטי, בניגוד חריף לתוכן סיפוריו של בן המקום. ביתו של אסטפייב, שהוא סופר מאוד אהוב ומפורסם ברוסיה, הוקדש למוזיאון לזכרו. במכלול שני בתים: האחד הוא ביתה של אמו של אסטפייב, הבית שבו נולד. זהו בית איכרים פשוט. לבקר בו זה לראות איך חיו האיכרים במאה ה-19 וראשית ה-20, כולל הרוּסקָייה פּיֶיצ'קה – התנור הרוסי הגדול והמפורסם שהוא מעין מבנה גדול בתוך הבית, שעליו גם מבשלים וגם ישנים בימי החורף הסיבירי הקשים. ביתו של אסטפייב עצמו ושל אשתו כבר הרבה יותר משוכלל ומודרני מבית של אמו. מחוץ לביתו של אסטפייב יש פסל שלו ושל אשתו. הוא יושב, מסתכל קדימה ומרוצה מעצמו. היא יושבת לידו קצת כפופה, קצת בהכנעה, ומסתכל עליו בעיניים מעריצות. פסלו של אסטפייב עצמו ניצב המקום מרכזי בקרסנויארסק.

ז