מסע בסיביר (2)

סיביר

אזור גדול ברוסיה הכולל את כל צפון אסיה. גבולות האזור במערב הם הרי אורל, במזרח חוף האוקיינוס השקט, בצפון חוף אוקיינוס הקרח הצפוני ובדרום האזורים ההרריים בצפון-מרכז קזחסטן, מונגוליה וסין.  רוב רובו של האזור, מלבד הקצה הדרום מערבי, שייך לרוסיה. הוא מהווה כ-77% משטחה של רוסיה והוא גדול יותר מהמדינה השנייה בגודלה מבחינת שטח אחרי רוסיה, קנדה. האקלים של סיביר יבשתי, עם הפרשי טמפרטורות חדים בין קיץ לחורף.

בשל היותה אזור מבודד וקשה לחיים, סיביר שימשה זמן רב מקום להגליית אסירים, הן בתקופת שלטון הצארים והן בתקופת השלטון הקומוניסטי. עם זאת, אסירים לא היו התושבים היחידים של סיביר: חיו בה גם ציידי פרוות מרוסיה, וגם בניהם של עמים מהאזור: יקוטים, אוונים, צ'וקצ'ים, בוריאטים. למרות שסיביר מיושבת בדלילות, בדרומה ממוקמות ערים גדולות כגון נובוסיבירסק שבה מתגוררים מעל מיליון תושבים. בסיביר ישנם אוצרות טבע רבים: זהב,  יהלומים, נפט, ברזל, פחם אבן מתכות נדירות. לכן, בתקופת השלטון הקומוניסטי הוחל בפיתוח תשתיות וביישוב מאסיבי של סיביר. בסיביר זורמים נהרות גדולים רבים: נהר האוב, נהר הלנה, הנהר אנגרה, האמור והיניסיי. בסיביר נמצא היישוב הקר ביותר בחצי הכדור הצפוני – הכפר אוימיאקון. בשנת 1933 נמדדה שם טמפרטורה של 72- מעלות צלזיוס.

תחנה שנייה:

אומסק Omsk

אומסק היא הכניסה האמיתית לסיביר. כשנכנסים לאומסק אתם יודעים שהגעתם לסיביר. אומסק היא השנייה בגודלה בין ערי סיביר, אוכלוסייתה מונה כ-1.5 מליון תושבים. יושבת בדרום-מערב סיביר קרוב לגבול עם קזחסטן. הרכבת הטרנס-סיבירת עוברת בה והיא מהווה מרכז תחבורה והעברת סחורות מהמזרח הרחוק לרוסיה ולאירופה. גרעינה הקדום יושב יושב על נקודת המיפגש בין שני נהרות: אום ואירטיש, והעיר שהתרחבה יושבת לגדת האירטיש (צילומים). העיר נוסדה ב- 1716 כעיר מבצר על ידי פיוטר הגדול כדי להדוף שבטים קירגיזים שרצו לחדור לרוסיה. המבצעים היו גדודי קוזאקים שירדו מהצפון בעזרת הנהרות הסיביריים הגדולים. הם חתרו נגד הזרם והגיעו לנקודות האסקרטגיות השונות, שביניהן היתה אומסק.

במלחמת העולם השנייה הועברו לאומסק מפעלי תעשייה גדולים מהחלק המערבי של ברית המועצות. מפעלי התעשייה הגדולים שבעיר עוסקים בזיקוק נפט, במוצרי לוואי של נפט, בייצור טילים ולוויינים ובאלקטרוניקה. כמו בכל עיר ברוסיה יש בה תיאטרון בובות: מבנה חדש ומרשים וקרקס .

שדרת טרסקיה Tarskaya

אחד הרחובות המרכזיים של אומסק, רחוב יפה ורחב שחלקו הגדול שדרה מעוצבת. בקצהו האח עומד שער טרסקייה (Tarskiye Varota)  בראשית ימי אומסק היה השער הזה אחד משערי המבצר, והיום כשעוברים אותו לתוך השדרה למעשה נכנסים למתחם העיר העתיקה. בקצה האחר של השדרה פסל דוסטוייבסקי

דוסטוייבסקי שהה באומסק כארבע שנים בתור אסיר פוליטי החל משנת 1849 בימי שלטונו של הצאר ניקולאי הראשון. תקופת מאסרו הניבה את ספרו 'רשימות מבית המוות'. היום נחשב דוסטוייבסקי נכס חשוב ביותר של אומסק שהציבה את פסלו בשדרה וגם הקימה לכבודו מוזיאון.

אחת הכנסיות הקדומות של אומסק עומדת ברחוב זה. זוהי כנסיית העלייה לשמיים של מריה. כנסייה זו נבנתה לראשונה בשנת 1891 ביוזמתו של ניקולאי השני שהיה אז רק יורש העצר. השלטונות הסובייטיים השתמשו בה בתור אולם סרטים, מועדון מוסיקאלי ומחסן. בשנת 1935 הרסו אותה כמעט לגמרי, ובשנת 2007 הקימו אותה מחדש.

שחזור המבצר

היום דואגים שלטונות אומסק לשחזר את עברה. העיר החלה כזכור בתור מבצר משמר. היום מקימים את שחזור המבצר על כל פרטיו. המבצר יושב ממש על נהר האירטיש. השערים העתיקים של המבצר השתמרו ומציבים אותם במקומם.

מיפגש הנהרות

נהר אום נשפך אל נהר האירטיש. מי האום צבעם חום, ומי האירטיש צבעם כחול. בנקודת המיפגש אפשר לראות בבירור את שני הצבעים לפני התמזגותם. במקום טיילת יפה, פסלים, תותח מימי המבצר. מקום נעים להתהלך בו. זוגות ביום חתונתם באים להצטלם בנקודת המיפגש הזאת. בנקודה זו אפשר לראות מסורת די חדשה ברוסיה: זוג שמתחתן קונה מנעול, רצוי בעיצוב מיוחד (ומעצבים מנעולים בצורת לב או כל מיני צרות רומנטיות אחרות במיוחד למטרה זו). את המנעול, שעליו חורטים את שמות השניים תולים על הגדר המעוצבת על גדת הנהר, נועלים, ומשליכים את המפתח למים. תופעה זו בולטת היום בכל ערי רוסיה.

ליד נקודת המיפגש נמצאת כיכר בוכהולץ: את הכיכר הקדישו לשני סוחרים אנשי צבא שהיו בין מקימי העיר ומייסדיה, בוכהולץ ורמזוב. במרכזה של הכיכר כדור ענק המאזכר את השניים ואת פועלם.

רחוב לובינסקי  Lyubinsky

זהו גרעינה הקדום של העיר. הרחוב הזה הוקם על ידי הסוחרים שבאו לעיר בעקבות אנשי הצבא. הרחוב כולו בתים יפים, פסדה מפוארת. רובם בני שתי קומות. בקומה התחתונה התנהל המסחר ובקומה העליונה גרו הסוחרים ומשפחותיהם. בתקופה הסובייטית קראו לרחוב על שם לנין, כמו לכל רחוב ראשי בערי רוסיה. עד היום זהו שמו הרשמי של הרחוב, אבל כולם קוראים לו לובינסקי. למושל העיר במאה ה-19 היתה אישה צעירה ויפה ששמה היה לובה. היא אהבה לטייל ברחוב הזה. היא מתה צעירה והרחוב נקרא על שמה. בראש הרחוב יש גן קטן שבו אהבה לשבת. הגן נקרא רושצ'ה לובינסקי. לזכרה הציבו ברחוב פסל של אישה צעירה יושבת על ספסל. אנשים אוהבים לבוא לשבת על ידה ולהצטלם.

 

היום הוא נחשב לאזור הבילויים ולמרכז המסחר ה"חם" ביותר בעיר. המוזיאון ההיסטורי שוכן היום במקום שבו היה משכנו של השליט של מערב סין. מוזיאון האומנות  על שם מיכאיל וורובל  Vrubel (מת 1910) שוכן במקום בו היה בניין הבורסה. ורובל היה צייר מפורסם שחי באומסק ופסלו ניצב על יד המוזיאון.  ברחוב זה נמצא גם בית העירייה, שבחזיתו מזרקה (צילום), ותיאטרון העיר. אחד הרחובות המסתעף מלובינסקי הוא רחוב צ'וקן ווליחנוב. הוא היה משורר קזחי ואתנוגרף שחי במאה ה-19. בראשית הרחוב ניצב בית לבנים אדומות, שהוא בית שגרירות קזחסטן.

בהמשך הרחוב נמצא מוזיאון בלוב (Belov), צייר מקומי שצייר את נופי סיביר. המוזיאון שלו נמצא בתוך אחד מבתי העץ העתיקים והיפים של אומסק (צילום). מולו עומד בית עץ יפהפה נוסף. זה היה ביתה של סוחרת עשירה עד 1913 שנה שבה החרימו אותה הבולשביקים לטובתם. היום הוא משמש בתור המוזיאון לחיי יום-יום באומסק. כנסייה מעניינת היא הכנסייה של הקוזאקים שחדרו לסיביר והתיישבו בה. היום היא מאכסנת את אוצרות התרבות של הקוזקים.

גן קטן הנמצא בצידו של רחוב לנין, מהווה מקום מיפגש לאוהבים ולזוגות נישאים הבאים להצטלם ולתלות מנעולים על הגדר המקיפה את פסל האוהבים פיוטר וסברוניה. הם מייצגים מעשה שהיה במאה ה-13. הוא היה נסיך מהעיר מורום. בשנת 1203 התאהב בבתו של איכר ונשא אותה לאישה. הם אהבו מאוד וחיו יפה ובהרמוניה ביחד. ההרמוניה נמשכה גם עם מותם. הם מתו שניהם יחד, באותו היום ובאותה השעה, ב-8 ביולי 1228. לכבודם חוגגים את יום המשפחה ב-8 ביולי. בשנת 2011 הציבו לכבודם פסל המייצג ומסמל את ערכי המשפחה היציבה והנאמנה.

רחוב פושקין

הוא מתחם בתי העץ ההיסטוריים והעתיקים של אומסק. בראשית ההתיישבות הרוסית בסיביר בנו רק בתי עץ. עצים לא חסרים בסיביר, ועד היום בונים בה בתי עץ, ואפילו מגזעים מלאים. הבתים הם ללא נוחות מודרנית, אך חיצוניותם מרשימה ביותר. תריסי עץ מעוצבים וצבועים כל שנה מחדש ועיטורים אופיניים הנראים כמו מעשה תחרה בעץ. הבתים האלה אופייניים לסיביר והם נכס לאומי היסטורי. באומסק יש רבים מהם, אם כי מקומיים מספרים שהיום כרישי נדל"ן גורמים לשריפתם במזיד כדי שיוכלו לבנות על הקרקע היקרה במרכז העיר בתי קומות. בין בתי העץ המרשימים נמצא בית התרבות הסיבירי, וגם מוזיאון ליברוב Liberov, צייר מקומי, המתפרש על פני שני בתי עץ יפים במיוחד. בקצה הרחוב נמצא אולם מודרני גדול ומרשים, שהוא אולמה הביתי של קבוצת ההוקי קרח המקומית.

מרכז חב"ד

רוב קהילת יהודי אומסק המונה היום בהערכה גסה קרוב ל-10,000 יהודים, הגיעו לאומסק מאוקראינה במלחמת העולם השנייה עם המפעלים שעבדו בהם. בשנת 2001 הגיע לעיר שליח חב"ד אשר הרחיב ופיתח את פעילותה של הקהילה היהודית במקום – דבר שגרם להזדהות של יהודים רבים, אשר חששו עד אז להזדהות ביהדותם מפחד 80 שנות הקומניזם שחלפו עליהם. בשנת 2007 נפתח בעיר בית ספר יהודי על שטח של 5000 מטר מרובע ובעלות של 8 מיליון דולר. בית ספר זה ניתן כמתנה לקהילה היהודית מאת המושל המקומי. זהו מבנה מפואר ומרשים ההומה תלמידים מכל הגילים והשכבות, ומנוהל ומתופעל על ידי אנשי חב"ד.

ב-1 בספטמבר – היום הראשון ללימודים, מקובל ברוסיה לבוא לבית הספר בלבוש חגיגי. ויש תקן ברור: כולם בחולצות לבנות. הבנים בחליפות שחורות, ובבית הספר של חב"ד נוספת לראשם כיפה שחורה. הבנות בשמלות שחורות על החולצה הלבנה וסרטים לבנים לראשן. כל אחד ואחד מביא עמו זר פרחים גדול למורה (ראיתי ברחוב מורות הולכות הביתה נושאות בקושי רב את 30 זרי הפרחים שקיבלו). ההופעה הזאת מחייבת את כולם, החל מתלמידי כיתה א' החדשים וכלה בי"ב הבוגרים, שכבר מוסיפים שפתון, נעלי עקב וזקנקן (הבנים). ההורים מגיעים עם ילדיהם ביום הזה ומתקיים טקס חגיגי שבו נישאים נאומים נלהבים בשבח בית הספר, רוסיה וכל מה שאפשר, בפאתוס הרוסי הידוע.