בעקבות החלום – מיכאיל סטרוגוב

הציוד הדרוש למסע זה בעקבות החלום הוא קודם כל חלום. כשהייתי נערה בלעתי בשקיקה את ספרי ז'ול ורן. אחד הפחות ידועים שבהם, 'מיכאיל סטרוגוב', דווקא הוא מכל הספרים האחרים שבה את דימיוני, משום שלא דובר בו על מסעות לירח או אל מתחת לפני הים והאדמה, אלא דובר בו במסע מציאותי שאפשר לבצעו. הפריט השני שאתה צריך להצטייד בו לקראת מסע כזה הוא הספר עצמו. המסלול כתוב בו בדיוק נמרץ. נכון, כבר אין טטרים צמאי דם אורבים לך בערבות, כבר נוסעים ברכבות ולא בכרכרות, או על גבי סוסים דוהרים, אבל המסלול ישנו ואפשר לבצעו שלב אחר שלב, בדיוק כמו הגיבור האגדי מיכאיל סטרוגוב, גיבור עשוי ללא חת. כמובן, רצוי להצטייד גם במפה טובה של רוסיה.

*הספר המומלץ לצורך ביצוע המסע הוא המהדורה המלאה, שתורגמה על ידי אביטל ענבר ומעוטר באיורים המקוריים. נדפס בישראל 1987 על ידי ספרית מעריב, בשני חלקים.

ראשיתו של המסע – מוסקבה

התקופה הסוערת בגבולות רוסיה במאה ה-19. הצאר הרוסי (ששמו אינו נזכר), מודאג משמועות קשות שהגיעו לאזניו: איש צבא רוסי שהתברר כבוגד נשלח למאסר ושוחרר ממנו. האיש שואף נקם והוא מסית את כל אזור סיביר ונעזר בטטרים המאיימים על הגבולות מכבר. יד זדונית ניתקה את קשרי הטלגרף עם העיר הנידחת אירקוצק היושבת על אגם בייקל בדרום סיביר. בעיר הזאת יושב אחיו של הצאר ומפקח על הגולים הפוליטיים האסורים בה. האח בסכנה ואין דרך להודיע לו על ההתקוממות המאיימת עליו. הצאר מחליט לשלוח רץ ממוסקבה לאירקוצק – מרחק של 5523 ק"מ. רצופים מכשולים טבעיים וסכנות מצד האדם. הוא בוחר למטרה זו במיכאיל סטרוגוב, שליח ידוע בעוז רוחו ובחוסנו הגופני והרוחני. המסע מתחיל במוסקבה, וזוהי התחנה הראשונה למטייל.
רבות כבר סופר ונאמר על מוסקבה. מסעו של סטרוגוב מתחיל בקרמלין, לכן הנוסע בעקבותיו רצוי שיצא גם הוא מארמונות הקרמלין וכנסיותיו ויחזה בתפארתה של הכיכר האדומה ושאר שכיות חמדה, שחלק רב מהן עוד לא היה קיים בימי סטרוגוב.
(על מוסקבה ועל שאר הערים הנזכרים בכתבה זו – עיין בערכים המתאימים באתר טריפי).

מבט חטוף על הקרמלין

אירופה: מוסקבה – יקטרינבורג

סטרוגוב בחר להתחיל את מסעו ברכבת לעבר ניז'ני נובגורוד, היא נובגורוד התחתית, היושבת במיפגש הנהרות וולגה ואוקה, והיא עיר הפלך במחוז הנושא את שמה. בימי השלטון הסובייטי הוסב שמה ל'גורקי', אבל כיום, בעידן החזרה למקורות, הוחזר לה שמה הישן והטוב. את המסלול הזה כדאי שנעשה גם אנו בעזרת הרכבת. משם היה על סטרוגוב לעשות את דרכו בעזרת ספינת קיטור במורד הוולגה, עד העיר קזאן. נהר הוולגה נחשב לנהר הגדול ביותר באירופה ואורך אפיקו כ-4300 ק"מ. אבל סטרוגוב תכנן להגיע לעיר פרם, ולכן היה עליו לפנות אחרי העיר קזאן, שם נשפך אל הוולגה נהר הקאמה. יש להיכנס לזרמו של הקאמה ולעלות במעלה הנהר עד לעיר פרם. לסטרוגוב שיחק המזל, מכיוון שהיה גיבורו הדימיוני של ספר, ולכן פגש מייד עם ראשית נסיעתו ברכבת בבחורה צעירה ויפה, שעתידה מכאן ואילך להתלוות אליו לאורך כל מסעו המסוכן ולהיות לבת זוגו. אולי גם לנו, הנוסעים היום, ישחק המזל כך, אם נהיה מספיק פתוחים לסובבים אתנו, נפתח איתם בשיחה (אפילו בלי ידיעת השפה זה אפשרי) ונתיידד איתם.
תחנתה האחרונה של הספינה היתה בעיר פרם, עיר המחוז של המחוז הקרוי על שמו. מחוז זה הוא בהרי אורל ונוגע בגבול סיביר. יש בו מחצבי שיש, מרבצי מלח, מכרות פלטינה, זהב ופחם ולמגיעים מסיביר העיר פרם היא העיר האירופית הראשונה שהם פוגשים בחזרתם מסיביר האסיאתית.
מטרתו של סטרוגוב היא להגיע עתה מהעיר פרם אל יקטרינבורג, היושבת מצידם השני של הרי אורל. זה אומר לחצות את רכס הרי אורל. הרי אורל משתרעים על פני כ-3200 ק"מ בין אירופה לאסיה, תחילתם בחופי הים הצפוני וסופם על שפך הים הכספי והם כמו חגורה המפרידה בין אסיה לאירופה, וזהו גם פירוש השם אורל בשפה הטטרית. סטרוגוב עשה זאת בעזרת מרכבה רתומה לסוסים, ששימשה להעברת נוסעים, שהיו שוכרים אותה על עגלונה. אנחנו נבחר לעשות זאת בעזרת הרכבת הטרנס-סיבירית. קצת יותר נוח (אם כי לא הרבה יותר) ולבטח הרבה יותר מהיר, וכך גם נימנע מכל התלאות שעברו על סטרוגוב ובת זוגו במהלך המסע הזה על רכס הרי אורל.
יקטרינבורג, שבימי המשטר הסובייטי שינו את שמה לסוורדלובסק (כאן מוכרחים להכניס בדיחה: יקטרינבורג נקראה על השם הצארינה יקטרינה הגדולה שהיתה גרמניה במוצאה. סוורדלובסק נקראה על שם פעיל קומוניסטי, יהודי במוצאו. אנשי העיר מתלוצצים: מה יותר טוב, להיקרא על שם זונה גרמניה או על שם שמוק יהודי?), היא שער הכניסה לסיביר. מכאן ואילך אנחנו נמצאים במחוז העצום הזה, המרתק, הקשה והיפה כאחד – סיביר.

נקודת המעבר מאירופה לאסיה

אסיה: סיביר

מכאן ואילך ארבו לסטרוגוב ולחברתו סכנות אין מספר, והם עברו תלאות פיזיות ונפשיות קשות ביותר. אנחנו נמנע מכל זה בנסענו בנוחות יחסית ברכבת הטרנס-סיבירית, כשרצוי לעצור בתחנות מסוימות ולרדת לתור את העיר. נעבור דרך טיומן ואישים, שתי תחנות בדרכו של סטרוגוב, ונגיע לעיר הגדולה אומסק. הדרך נמשכת לאורך הערבה הסיבירית הגדולה. זהו מישור רחב ידיים עד אין קץ, מעין מדבר עשבים עצום, אשר נהרות ויובליהם חוצים אותו מפעם לפעם. כגון נהר אישים, שהוא אחד מיובליו של נהר האיריטש, שהוא אחד העורקים החשובים בסיביר. נהר זה שמקורותיו בהרי אלטאי עושה את דרכו מדרום-מזרח לצפון-מערב ונשפך בסופה של דרך לנהר אוב. אומסק היתה עיר בירתה הרשמית של סיביר המערבית, אם כי העיר טומסק גדולה ממנה. סטרוגוב חצה את אזור ביצות בארבה בקשיים רבים והגיע כל עוד נפשו בו לגדות נהר האוב, שם נפל בשבי הטטרים, כי עוד הרבה גדולות ונצורות נכונו לו. אנחנו כאמור ניסע בבטחה ברכבת, ואולי מישהו בין הנוסעים ינסה לכייס אותנו, לכל היותר.
את סטרוגוב השבוי הובילו הטטרים אל העיר טומסק. טומסק נוסדה בשנת 1604 בלב לבם של חבלי סיביר, והיא אחת הערים החשובות ביותר ברוסיה האסיאתית. חבל הארץ הזה גובל בהרי אלטאי, והוא עשיר ביותר במחצבים. במאה ה-19 היתה עיר משגשגת ועשירה בזכות המכרות והמחצבים. נוסעים שהיו בה במאה ה-19 מתארים אותה כאחת הערים היפות ביותר בעולם. ברור שמאז עבר עליה השלטון הסובייטי. בטומסק קלטו הטטרים שסטרוגוב הוא שליח הצאר ועוורו את עיניו באמצעות להט החרב המתהפכת. מכאן ואילך הובילה את העוור בת זוגו המסורה והם הגיעו יחד אל העיר קרסנויארסק שעל גדות נהר היניסיי. את היניסיי, נהר רחב ידיים וזורם בשצף, צלחו השניים בעזרת רפסודה שאילתרו, והמשיכו ברגל, נפלו שוב בשבי הטטרים וסבלו תלאות איומות, בעוד שאנחנו נהנים מהמנגינה המונוטונית שמשמיעה לנו הרכבת הנוסעת הלאה הלאה, ללא ליאות, יום ולילה, ישנים לנו בקרונות השינה, משוחחים בשפת הגוף עם שכנינו ורואים איך הרכבת צולחת על פני הגשר את היניסיי הקוצף.

החיים ברכבת הטרנס-סיבירית

אגם ביקאל – אירקוצק

"אגם ביקאל מצוי ברום אלף ושבע-מאות רגל מעל פני הים. אורכו כתשע-מאות ורסטאות, ורוחבו כמאה. עומקו אינו ידוע. הספנים מספרים שהאגם מבקש שיקראוהו 'גברתי הימה'. אם מכנים אותו 'אדוני האגם', מיד יגעש מחימה. אך האגדה מספרת שמעולם לא טבע בו ולו רוסי אחד. זהו מקווה מים ענקי של מים מתוקים, שמפרנסים אותו יותר משלוש-מאות נהרות ונחלים, והוא מוקף עטרת נפלאה של הרים וולקאניים" – כך מספר לנו ז'ול ורן. אירקוצק, בירת סיביר המזרחית, יושבת על חופו הימני של נהר אנגארה, היוצא מן היניסיי ונשפך אל הביקאל. העיר נוסדה בשנת 1611 ושימשה מעין גלות פוליטית ומעצר לעצירים פוליטיים שסיכנו את שלטון הצאר. הרכבת הטרנס-סיבירית עוצרת באירקוצק וזוהי התחנה האחרונה שלנו בעקבות מיכאיל סטרוגוב. כל המבקר היום באירקוצק יהנה מחזותה האריסטקרטית שנשתמרה מהמאה ה-19, ולא יחמיץ ביקור בחופי אגם הביקאל ההדור על נופיו עטורי ההרים. ובאשר לגיבורים שלנו: התברר שסטרוגוב לא היה עיוור אחרי הכל, אלא רק התחזה, ובסופו של סיפור נופלים שני הגיבורים זה בזרועות זאת ונשבעים אהבת עולם, שכבר עמדה במבחנים רבים. וגם אנחנו חוגגים לנו בעיר היפה והמרתקת, אירקוצק, ובחופי ימת הביקאל, רק בשביל לנוח מעט לפני הדרך הארוכה חזרה. אגב, אפשר תמיד פשוט לטוס ממוסקבה לאירקוצק וחזור, אבל מה זה שווה?

בית אופייני באירקוצק

ביקאל