צרפת – בעקבות מלחמת העולם הראשונה

מאה שנים (2014-1914) לפרוץ מלחמת העולם הראשונה

מלחמת העולם הראשונה, שהתחוללה בין השנים 1918-1914, היתה מוכרת לבני התקופה בשם המלחמה הגדולה (אף שהשם "מלחמת העולם הראשונה" נטבע כבר בשנת 1920 על ידי סגן אלוף צ'ארלס רפינגטון בספרו "The first world war, 1914-1918”).‏‏‏ זאת הייתה המלחמה הגדולה ביותר עד התקופה ההיא בעולם. השתתפו בה מדינות על-פני יותר מחצי מכדור הארץ. במלחמה זו נהרגו למעלה מ-16.5 מיליון בני אדם, מתוכם כ-40 אחוזים אזרחים. עיקרה של המלחמה התקיים באירופה אשר חולקה לחמש חזיתות עיקריות, שמהן שתיים, המערבית והמזרחית, היו החשובות ביותר: החזית המערבית: בלגיה ומזרח צרפת; החזית המזרחית: מזרח אירופה, גבול האימפריה הרוסית.

 טיול בעקבות המלחמה במזרח צרפת

ורדן Verdun

עיר במחוז מז שבחבל לוריין, הגובלת בגרמניה. קירבתה לגרמניה היא המהות המרכזית שלה וקובעת את חשיבותה ההיסטורית. בה נחתם "הסכם וורדן" בשנת 843 ובה נערך הקרב המכריע של מלחמת העולם הראשונה. אפילו שם העיר מבטא את אופייה: וורדן בלטינית: Verodunum – משמעותה "מבצר חזק". אופייה של העיר נקבע על ידי הקרב המכריע הזה. כולה רצופה אנדרטאות ואתרי זכרון שבאים להנציח את הקרב הנורא ההוא. תיירים שבאים לוורדן, זה מה שהם רוצים לראות, וזה מה שיש לעיר הזאת להראות להם.

קרב ורדן

שיטת הלחימה בחזית המערבית (גרמניה מול צרפת) נקראה מלחמת חפירות. לאורך כ-1500 ק"מ מהים הצפוני ועד לשוויץ, נחפרו תעלות ארוכות שהוקפו בגדרי תיל ובתוכן עמדות לחימה. בתעלות אלו לחמו מיליוני חיילים גרמנים מול צרפתים בתנאים לא אנושיים (טחב, מחלות), שגרמו לסבל נורא של הלוחמים משני הצדדים. לוחמת החפירות הייתה לוחמה סטאטית, כלומר ללא התקדמות. מפעם לפעם קיבלו הלוחמים הוראה להסתער על האויב לצורך כיבוש יעד כלשהו, אך מכיוון שהיה שימוש בכלי נשק מסיביים, הצדדים לא הצליחו כמעט לכבוש שטחים נוספים, והם שבו להתבצר בתעלות. השימוש המסיבי בארטילריה כבדה ובגזים, הביא לפציעה ולהרג של מיליוני חיילים. האופי הסטאטי של מלחמת החפירות סימל את חוסר המשמעות של אותה מלחמה שרק עלתה במחיר עצום של קורבנות אדם.
דוגמא לקרב – קרב ורדן (פברואר- דצמבר 1916) קרב חפירות סטאטי בין גרמניה לצרפת, שניטש בקו הגבול בין שתי המדינות באזור שנקרא ורדן שם מצויה מצודה ידועה. בקרב ממושך זה השתתפו למעלה משני מיליון חיילים משני הצדדים.
במשך הקרב הממושך, ניסו מדי פעם הצדדים הלוחמים לצאת מן החפירות למתקפה ולהסתער על השטח שבו היה האויב מחופר. הסתערויות אלו לא שינו את המצב, ורק עלו במחיר חייהם של מאות אלפים משני הצדדים. קרב זה הפך לסמל בגרמניה ובצרפת. הצרפתים ראו בהגנה על ורדן סמל להגנה על צרפת כולה, וחששו שמא נפילת ורדן תביא לאסון לאומי. הגרמנים סברו שאם ורדן תהיה בידיהם כל צרפת תיפול לידיהם. בפועל לקרב זה לא היו כל תוצאות אסטרטגיות, אך המקום הפך לשדה טבח גרמני – צרפתי. הקרב עד היום מסמל מלחמה על יעד חסר כל תכלית, שגובה מחיר עצום.

הקרב זכה למיתולוגיזציה כסמל למוות האין-סופי והמיותר של המלחמה. אין-ספור יצירות נכתבו בהשראתו, רובם בין שתי המלחמות, אך גם אחרי מלחמת העולם השנייה.

 אנדרטה לבני ורדן Monumant to Verdun's Children

אנדרטה זו ניצבת באזור של הביצורים הישנים ומוצגים בה חמישה חיילים, כל אחד מהם מחייל אחר. האנדרטה מסמלת את רוח ההתנגדות והנחישות של העיר. חמשת החיילים מהווים בעין חזית אחת, קיר אחד, שהדף את האוייב.

 אנדרטת הנצחון Victory Monument

אנדרטת גבוהה, מרשימה. עולים לראשה באמצעות 73 מדרגות המובילות אל עמוד בגובה של 30 מטרים, שבראשו מתנוסס פסל של חייל צרפתי. המדרגות חצובות בתוך הקיר החיצוני של הביצורים. באולם שמתחת לאנדרטה מוצגים ספרים שבהם שמות החיילים שקיבלו מדליות במהלך קרב וורדן.

 ביצורי דומון Fort Douamount

ביקור בביצורים החפורים בתוך האדמה. מנהרות ארוכות הכוללת אולמות רבים, בהם בית חולים, מחסנים, מטבחים, חדרי קצינים, אולמות שינה לחיילים. יותר מ-3000 חיילים צרפתים שכונו בשם Poilus חיו כאן בתנאים הצפופים האלו במשך חודשים ארוכים. נכנסים לתוך המנהרות על רכבת קטנה הנוסעת על מסילה בתוך חושך מוחלט. מידי פעם היא עוצרת והאור חושף חדרים, אולמות, מיטות, מטבח, מחסנים, דגמים של חיילים וקצינים. כל זה מלווה בחיזיון אור קולי המסביר את מהלכי המלחמה. מדהים לראות את אופן החיים של החיילים במקום, כיצד התרחצו, איפה היו חולים, ובמיוחד לבוסס על המרצפות הרטובות, לחוש את הקור העז מהקירות, ולנסות לראות בעלטה. להרהר בכל אותם רבבות חיילים צעירים שמצאו את מותם בבצורים אלו, גרמנים וצרפתים כאחד, כשהמערכה הקשה הזא בוורדן למעשה לא שינתה דבר במהלכה של המלחמה. רבבות נהרגו כאן לשווא. יש סיורים מודרכים כאלה בנסיעה ברכבת וצפייה בחזיון האור-קולי בשעות קבועות בכמה שפות. הביקור הזה מטלטל ושוב גורם לנו לחשוב על חוסר התכלית של המלחמות הגורמות לאבדות כה רבות.

 בית הקברות הלאומי של דומון National Cemetery

15 אלף צלבים של חיילים צרפתים וגם מלאומים אחרים, אשר נהרגו בקרב וורדן, ושחשפו את זהותם. בין אלפי הצלבים אפשר לגלות גם כמה מגיני דוד, המסמנים את יהדותו של החייל.
שרידי ההרוגים שלא זוהו, כ-130 אלף גוויות, טמונים באתר ההנצחה גלוסקמת דומון.

 גלוסקמת דומון ( Ossuaire de Douaumont)

היא מבנה קבורה צבאי צרפתי, שלצדו בית קברות, השוכן באתר שדה הקרב ההיסטורי של ורדן, כ-230 קילומטרים ממזרח לפריז. בגלוסקמה ובצדה טמונים כ-146 אלף מחללי הקרב.

האתר שוכן בסמוך לכפר ההרוס דואומון, שנחרב במהלך קרב ורדן, ולאתר מצודת דומון, שהייתה יעד מרכזי בו. מדובר במבנה אבן מאורך בעל קווים חיצוניים מעוגלים, שאורכו 137 מטרים. בתוכו הותקנו 52 גומחות, המיועדות לגזרות שונות של שדה הקרב. נחות בהן עצמותיהם של לפחות 130 אלף חיילים אלמונים, שנהרגו במהלך קרב ורדן, צרפתים וגרמנים כאחד, אשר נאספו באותן גזרות. חלונות בקירות החיצוניים של הגלוסקמה משקיפים אל תוך הגומחות. על גבי קירות המעבר הפנימי המרכזי של מבנה הגלוסקמה ותקרתו נקבעו לוחיות זכרון, הנושאות שמות של חיילים צרפתים שנהרגו בקרב ומקום קבורתם לא נודע.

לרגלי מבנה הגלוסקמה משתרע בית קברות צבאי צרפתי, ששטחו כ-144 דונם. נקברו בו 16,142 חללים צרפתים שנהרגו בקרב ורדן. בקרבת האתר הוקמו אנדרטאות לזכר החללים היהודים והחללים המוסלמים של צבא צרפת במלחמת העולם הראשונה.

 האריה Monument du Lion

אנדרטה זו מוצבת בדיוק בנקודה שבה חדר הצבא הגרמני לוורדן ב-23 ביוני 1916. בנקודה זו עמדה לפני הפלישה קפלת סנט פיין, שנהרסה כליל בזמן הפלישה. זוהי אנדרטה מרגשת ונוגעת ללב, דמותו של אריה השוכב מובס, שמוט ראש, ותוגת עולם נשקפת מעיניו.

 קו מז'ינו Maginot Ligne

לצד הכפרים שלאורך הגבול האיטלקי, סנט אנייה, קסטלאר וצפונה מהם, עד טאנד, נותרו ביצורים של קו מז'ינו הדרומי, שנועד להגן על איטליה מפני מתקפה איטלקית במלחמת העולם השניה. לרגלי סנט אנייה שבדרום מצוי מבצר אימתני יצוק בטון, המבצר שהצטיין בעוצמה הארטילרית הרבה ביותר בכל הקו. היום הוא אתר זכרון ומוזיאון.

קו מז'ינו היה קו של ביצורי בטון, מכשולי טנקים, עמדות למקלעים והגנות אחרות שבנתה צרפת לאורך גבולותיה עם גרמניה ועם איטליה בעקבות מלחמת העולם הראשונה. באופן כללי, המונח "קו מז'ינו" מתייחס למערכת הכוללת או להגנות אל מול גרמניה, כשהקו האלפיני משמש להגנות בגבול הצרפתי – איטלקי. הצרפתים האמינו כי הביצורים יספקו את הזמן הנדרש לניוד צבאם במקרה של התקפה, וכמו כן יפצו על נחיתותם המספרית. הצלחתו של קרב הגנתי, נייח במלחמת העולם הראשונה היתה הגורם המשפיע העיקרי בדרך המחשבה הצרפתית. היה זה אנדרה מז'ינו ששכנע את הממשלה להשקיע בתוכנית. מז'ינו היה יוצא צבא ובוגר מלחמת העולם הראשונה שהפך לשר לענייני יוצאי הצבא של צרפת ואחר כך שר המלחמה (1928 – 1932).
הקו נבנה במספר שלבים מ-1930. הבנייה העיקרית הושלמה עד 1935 במחיר של כשלושה מיליארד פרנק. מפרט ההגנות היה ברמה גבוהה מאד, עם מערכת מורכבת של בונקרים מקושרים המותאמים לאלפי אנשים, היו שם 108 מבצרים (ouvrages) במרווחים של 15 ק"מ, ouvrages קטנים יותר ו"חלונות" ביניהם עם מעל ל-100 ק"מ של מנהרות.
תוכנית הפלישה הגרמנית של 1940 תוכננה להתמודד עם הקו. כוח פיתיון הוצב מול הקו, כשכוח צבאי אחר ערך קיצור דרך יער הארדנים שנמצא צפונית להגנות הצרפתיות העיקריות. כך יכלו הגרמנים להימנע מתקיפה ישירה של קו מז'ינו.
כשפלשו בעלות הברית ביוני 1944 נעקף שוב הקו במידה רבה, כשהקרבות רק נגעו בחלק מהביצורים ליד מץ בצפון אלזס לקראת סוף 1944. אחרי המלחמה אויש הקו מחדש על ידי צרפת ועבר מספר שינויים. רובו נזנח כאשר יצאה צרפת מנאט"ו, ועם ההתעוררות של גורם ההרתעה הגרעיני של צרפת (1969) ננטש הקו על ידי הממשלה. חלקים ממנו נמכרו לציבור הרחב במכירה פומבית והיתר הושאר להירקב.
המושג "קו מז'ינו" משמש כמטאפורה למשהו שאפשר לסמוך עליו בביטחון למרות שאינו מביא לתוצאות. למעשה, הוא שימש בדיוק למטרה שלה הוא יועד: לחסום חלק מצרפת ולאלץ את התוקף לעקוף אותו. כשם שנדמה היה בתחילה, קו מז'ינו היה חלק של תוכנית הגנה גדולה יותר, שבה התוקפים ייתקלו בהתנגדות של הצבא הצרפתי, אבל הצרפתים לא יישמו את החלק האחרון, דבר שהוביל לאיבוד יעילותו של הקו.

סנט אנייה Saint Agnes

הגבוה ביותר (800 מטרים) מבין הכפרים התלויים הסמוכים לחוף. הוא נחשב לאחד היפים בכפרים התלויים, וממרומיו נשקפים היפים שבנופים. זהו כפר מטופח ומתוייר מאד, ולטייל בסימטאותיו המטופחות זהו תענוג אמיתי. יש בו כמה מסעדות היושבות על גזוזטראות מעל התהום ממש, מול הנוף.
לצד הכפרים שלאורך הגבול האיטלקי כמו סנט אנייה, נותרו ביצורים של קו מז'ינו הדרומי, שנועד להגן על צרפת מפני מתקפה איטלקית במלחמת העולם השניה. לרגלי סנט אנייה, ממש בכניסה, ניצב אחד הביצורים האימתניים ביותר, שהצטיין בעוצמת אש כבדה. היום יש בו מוזיאון צבאי.

אגדת אנייה (אגנס) הקדושה: אגנס היתה נסיכה מוסלמית שעברה במקום עם אלף לוחמיה. סערה עזה אילצה אותם למצוא מפלט במערה גדולה במורד הצוק (המערה קיימת עד היום) חודש ימים שהו במערה בלי אפשרות לצאת ממנה, ללא מזון ומים, אבל לא רעבו ולא צמאו. במהלך הימים האלה נגלה לאגנס חיזיון ששכנע אותה להמיר דתה לנצרות, ובעקבותיה כל אנשיה. הם התפללו לאל החדש, ואז חלפה הסערה. כשיצאו מהמערה מצאו לפניהם את הכפר בנוי ומחכה רק להם שיתישבו בו. וכך הוא קיים עד היום הזה.